Otzarot-Article

הַשֶּׁבַח מְעוֹרֵר קִטְרוּג!

"וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה... כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (כב-ו) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מַדּוּעַ כְּשֶׁבָּלָק בִּקֵּשׁ מִבִּלְעָם כִּי יְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, הוּא צִיֵּן וְאָמַר: "אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ"? הֲרֵי לְעֻבְדָּה זוֹ אֵין קֶשֶׁר לַבַּקָּשָׁה שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ – לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל! אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי פִּנְחָס מִקּוֹרִיץ, הִקְדִּישׁ אֶת כָּל כֻּלּוֹ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה וּלְהִתְעַלּוּת רוּחָנִית. רַעְיָתוֹ, אֵשֶׁת חַיִל, נָטְלָה עַל שִׁכְמָהּ אֶת עֹל הַפַּרְנָסָה, וּפִרְנְסָה אֶת הַבַּיִת בְּאֶמְצָעוּת חֲנוּת בַּדִּים קְטַנָּה שֶׁפָּתְחָה.

בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הוֹפִיעָה הָאִשָּׁה הַצִּדְקָנִית בִּפְנֵי הָרַבִּי, וְתִנְּתָה אֶת צַעֲרָהּ. הִיא סִפְּרָה, כִּי לָאַחֲרוֹנָה, בְּעִקְבוֹת הִתְרַחֲבוּת הַמִּשְׁפָּחָה – הִיא כְּבָר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַקְדִּישׁ אֶת הַזְּמַן הַנָּחוּץ לְנִהוּל הַחֲנוּת. זֶה גּוֹרֵם לְצִמְצוּם בַּהַכְנָסוֹת, בְּעוֹד שֶׁהַצְּרָכִים דַּוְקָא הוֹלְכִים וְגוֹבְרִים... כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הַצַּדִּיק, מִהֵר לִקְרֹא לְתַלְמִידוֹ, וְהוֹרָה לוֹ בְּאֹפֶן חַד מַשְׁמָעִי כִּי מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ – עָלָיו לְהַקְדִּישׁ בְּכָל יוֹם שְׁעָתַיִם לְנִהוּל הַחֲנוּת, שֶׁהֲרֵי זוֹ הִיא חוֹבָתוֹ, בְּתוֹר בַּעַל מִשְׁפָּחָה.

לֹא קַל הָיָה לַתַּלְמִיד לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה, אוּלָם מוּל הוֹרָאָתוֹ הַחַד מַשְׁמָעִית שֶׁל רַבּוֹ – לֹא הֵעֵז לוֹמַר מְאוּמָה. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ, בְּכָל יוֹם – הוּא הִקְדִּישׁ שְׁעָתַיִם לְנִהוּל הַחֲנוּת, וּבִשְׁאָר שְׁעוֹת הַיּוֹם הִמְשִׁיךְ לְהִתְמַסֵּר לְלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּמִקֶּדֶם.

תְּקוּפַת מָה לְאַחַר מִכֵּן, דָּרַשׁ הַצַּדִּיק בָּרַבִּים. הוּא הִשְׁמִיעַ בִּפְנֵי תַּלְמִידָיו דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין שֶׁעָסְקוּ בְּחוֹבַת הַהַתְמָדָה וְהַהִתְמַסְּרוּת הַמֻּחְלֶטֶת לְלִמּוּד הַתּוֹרָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שָׁהָה הַתַּלְמִיד בַּחֲנוּת, וְהַצַּדִּיק נִצֵּל אֶת שְׁעַת הַכֹּשֶׁר כְּדֵי לְהַכְבִּיר בְּשִׁבְחוֹ. הוּא הִדְגִּישׁ כִּי דַּוְקָא כָּעֵת, כַּאֲשֶׁר הַתַּלְמִיד נִדְרָשׁ לְהַקְדִּישׁ מִזְּמַנּוֹ לְפַרְנָסַת מִשְׁפַּחְתּוֹ, בִּבְחִינַת 'בִּטּוּלָהּ זֶהוּ קִיּוּמָהּ', וּבְכָל זֹאת מַקְפִּיד לְנַצֵּל אֶת שְׁאָר יוֹמוֹ לַעֲלִיָּה וּלְהִתְעַלּוּת – נִכֶּרֶת מַעֲלָתוֹ שִׁבְעָתַיִם.

"אֲנִי מֵעִיד", הִטְעִים הַצַּדִּיק, "כִּי גַּם אוֹתָן שְׁעָתַיִם שֶׁהוּא מַקְדִּישׁ לְפַרְנָסָתוֹ – הוּא מַקְדִּישׁ רַק מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִצְטַוָּה לַעֲשׂוֹת, אוּלָם אֲפִלּוּ אִם יִתְּנוּ לוֹ כָּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם – לֹא יִתְעַכֵּב בַּחֲנוּת וְלוּ רֶגַע אֶחָד מֵעֵבֶר לַשְּׁעָתַיִם שֶׁאוֹתָן נֶאֱלָץ לְהַקְדִּישׁ בְּעַל כָּרְחוֹ!"

לְיָמִים, סִפֵּר הַצַּדִּיק, כִּי בְּעִקְבוֹת דְּבָרָיו אֵלּוּ – הִתְעוֹרְרָה סְעָרָה בַּשָּׁמַיִם. הַמְקַטְרְגִים, אֲשֶׁר נִרְעֲשׁוּ לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח הַמֻּפְלָגִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו שֶׁל הַצַּדִּיק, הִסְתַּיְּגוּ מִדְּבָרָיו וְטָעֲנוּ כִּי יֵשׁ בָּהֶם מִן הַגֻּזְמָא. כֹּה רַב הָיָה הַקִּטְרוּג, עַד שֶׁהַצַּדִּיק נִדְרַשׁ לָתֵת 'עֵרָבוֹן' לִדְבָרָיו – אֶת כָּל חֶלְקוֹ לְעוֹלָם הַבָּא!

כָּךְ אוֹ כָּךְ, מִשֶּׁהִתְעוֹרֵר הַקִּטְרוּג – הָיָה צוֹרֵךְ לְהַשְׁתִּיקוֹ, בְּאֶמְצָעוּת נִסָּיוֹן שֶׁבּוֹ יָעֳמַד הַתַּלְמִיד...

כַּמָּה יָמִים לְאַחַר מִכֵּן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּהּ עָמַד הָאַבְרֵךְ בַּחֲנוּת, הוֹפִיעַ בַּפֶּתַח אֶחָד מֵאֲצִילֶיהָ שֶׁל הָעִיר קוֹרִיץ. הוּא בִּקֵּשׁ לִרְכֹּשׁ כַּמּוּת גְּדוֹלָה בִּמְיֻחָד מִבַּד מְסֻיָּם, אֶלָּא שֶׁבַּחֲנוּת לֹא הָיָה כְּלָל מֵהַבַּד הַמְדֻבָּר. "אֲנִי מְבַקֵּשׁ כִּי תֵּצֵא אֶל הַשּׁוּק, תִּרְכֹּשׁ בַּעֲבוּרִי אֶת הַבַּד בַּכַּמּוּת הַדְּרוּשָׁה, וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם עַל טִרְחָתְךָ סְכוּם הָגוּן!" אָמַר הָאָצִיל.

מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וְהַיִּרְאָה, לֹא הֵהִין הָאַבְרֵךְ לְסָרֵב לְבַקָּשָׁתוֹ שֶׁל הָאָצִיל. עַל אֲתַר הוּא יָצָא לְדַרְכּוֹ, וְהֵחֵל לְשׁוֹטֵט בֵּין הַחֲנֻיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת. מִפַּעַם לְפַעַם הוּא שָׁב אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁלּוֹ, הִפְקִיד כַּמּוּת כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת שֶׁל בַּד שֶׁהִצְלִיחַ לִמְצֹא, וְיָצָא שׁוּב לְהֶמְשֵׁךְ מַסַּע הַחִפּוּשִׂים, כְּשֶׁהַשְּׁעָתַיִם הַקְּצוּבוֹת, הַיּוֹמִיּוֹת, הוֹלְכוֹת וְאוֹזְלוֹת... כַּאֲשֶׁר נוֹכַח הָאַבְרֵךְ כִּי הַשְּׁעָתַיִם כִּמְעַט חָלְפוּ, מִהֵר לְהַבְהִיר לָאָצִיל כִּי זְמַנּוֹ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם – תָּם, וְהוּא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּחִפּוּשִׂים לְמָחֳרַת הַיּוֹם.

אֶלָּא שֶׁתְּשׁוּבָה זוֹ כְּלָל לֹא הָיְתָה מְקֻבֶּלֶת עַל הָאָצִיל. הֶסְבֵּרָיו שֶׁל הָאַבְרֵךְ כִּי בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בִּמְלַאכְתּוֹ – נָפְלוּ עַל אָזְנַיִם עֲרֵלוֹת. הָאָצִיל חָזַר עַל דְּרִישָׁתוֹ, וְהִדְגִּישׁ שׁוּב וָשׁוּב כִּי הוּא זָקוּק לַבַּד בִּדְחִיפוּת, וִיהִי מָה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, מִשֶּׁנּוֹכַח הָאַבְרֵךְ כִּי לֹא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַסְבִּיר לָאָצִיל, הוּא הֶחְלִיט לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל הָעִנְיָן. בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים, הוֹתִיר אֶת הַחֲנוּת פְּתוּחָה, פָּנָה לַאֲחוֹרָיו, וְנִמְלַט – הַיְשֵׁר אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ...

בְּפֶתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ, הִמְתִּין לוֹ רַבּוֹ הַגָּדוֹל, הַצַּדִּיק מִקּוֹרִיץ, וּפָנָיו זוֹרְחוֹת. "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ הַכֹּחַ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן! אִלּוּ הִתְעַכַּבְתָּ וְלוּ רְגָעִים סְפוּרִים בַּחֲנוּתְךָ – הָיִיתִי עָלוּל לְהַפְסִיד אֶת כָּל חֶלְקִי בָּעוֹלָם הַבָּא!"

כְּשֶׁהִגִּיעָה רַעְיָתוֹ שֶׁל הָאַבְרֵךְ לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ בַּחֲנוּת, מָצְאָה אֶת כַּמֻּיּוֹת הַבַּד הַמֻּנָּחוֹת עַל הַדֶּלְפֵּק – וְלֹא הֵבִינָה אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר. בָּעֶרֶב, סִפֵּר לָהּ בַּעְלָהּ מָה אֵרַע, וְהִיא הִתְמַלְּאָה חֲרָדָה... "מִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד יִנְקֹם בָּנוּ הָאָצִיל!" נִבְהֲלָה. הִיא מִהֲרָה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אֶחָד מִשְּׁתַדְּלָנֵי הָעִיר, וּבִקְּשָׁה כִּי יִפְנֶה אֶל הָאָצִיל וְיִתְנַצֵּל בְּפָנָיו עַל אֲשֶׁר אֵרַע. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַשְּׁתַדְּלָן אֶל טִירָתוֹ שֶׁל הָאָצִיל כְּדֵי לְהִתְנַצֵּל בְּשֵׁם הָאַבְרֵךְ וְרַעְיָתוֹ, הֻפְתַּע הָאָצִיל לְשֵׁמַע דְּבָרָיו, וְהִבְהִיר כִּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם כְּלָל לֹא יָצָא מִטִּירָתוֹ! כְּשֶׁסִּפֵּר עַל כָּךְ הָאַבְרֵךְ לַמָּחֳרָת לְרַבּוֹ הַגָּדוֹל, אָמַר הָרַב: "כָּעֵת תּוּכַל כְּבָר לָדַעַת בְּבֵרוּר, כִּי לֹא הָיָה זֶה אֶלָּא הַשָּׂטָן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, אֲשֶׁר נִשְׁלַח לְהַעֲמִידְךָ בְּנִסָּיוֹן!"

אָנוּ לוֹמְדִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַכְבִּירִים בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם – הַשֶּׁבַח עָלוּל דַּוְקָא לְעוֹרֵר קִטְרוּג בַּשָּׁמַיִם, וְלִגְרֹם לְכָךְ שֶׁהוּא יִדָּרֵשׁ לַעֲמֹד בְּמִבְחָן, כְּדֵי לְהַצְדִּיק אֶת דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל אוֹדוֹתָיו, וְאִם לֹא יַעֲמֹד בְּמִבְחָן זֶה – הוּא עָלוּל לְהִתָּבַע בְּחֻמְרָה! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל 'מְלֹא הָעֹמֶר', שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּךְ:

כַּאֲשֶׁר פָּנָה בָּלָק אֶל בִּלְעָם, הוּא בִּקֵּשׁ לִפְגֹּעַ בְּעַם יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי קְלָלָה יְשִׁירָה. אֲבָל הוּא יָדַע שֶׁכְּדֵי שֶׁהַקְּלָלָה אָכֵן תִּתְקַיֵּם, עָלָיו לַעֲשׂוֹת דָּבָר נוֹסָף: לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וּבְכָךְ לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג. לְפִיכָךְ, אָמַר בָּלָק לְבִלְעָם: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מַכִּיר בְּמַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן אֲנִי רוֹצֶה מִמְּךָ שְׁנֵי דְּבָרִים: רֵאשִׁית – "אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ". אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּבָרֵךְ אוֹתָם - תְּשַׁבֵּחַ אוֹתָם, וְכָךְ יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג. וְרַק לְאַחַר מִכֵּן – "אֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁגַּם תְּקַלֵּל אוֹתָם יְשִׁירוֹת, וְכָךְ תִּפְעַל הַקְּלָלָה אֶת פְּעֻלָּתָהּ בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם, לְאַחַר שֶׁכְּבָר יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג... (לְלַמֶּדְךָ)

	מקץ תש"ע
	אין לדון ללא מבט כולל
	הַשֶּׁבַח מְעוֹרֵר קִטְרוּג! "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה... כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (כב-ו) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מַדּוּעַ כְּשֶׁבָּלָק בִּקֵּשׁ מִבִּלְעָם כִּי יְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, הוּא צִיֵּן וְאָמַר: "אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ"? הֲרֵי לְעֻבְדָּה זוֹ אֵין קֶשֶׁר לַבַּקָּשָׁה שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ – לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל! אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי פִּנְחָס מִקּוֹרִיץ, הִקְדִּישׁ אֶת כָּל כֻּלּוֹ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה וּלְהִתְעַלּוּת רוּחָנִית. רַעְיָתוֹ, אֵשֶׁת חַיִל, נָטְלָה עַל שִׁכְמָהּ אֶת עֹל הַפַּרְנָסָה, וּפִרְנְסָה אֶת הַבַּיִת בְּאֶמְצָעוּת חֲנוּת בַּדִּים קְטַנָּה שֶׁפָּתְחָה. בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הוֹפִיעָה הָאִשָּׁה הַצִּדְקָנִית בִּפְנֵי הָרַבִּי, וְתִנְּתָה אֶת צַעֲרָהּ. הִיא סִפְּרָה, כִּי לָאַחֲרוֹנָה, בְּעִקְבוֹת הִתְרַחֲבוּת הַמִּשְׁפָּחָה – הִיא כְּבָר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַקְדִּישׁ אֶת הַזְּמַן הַנָּחוּץ לְנִהוּל הַחֲנוּת. זֶה גּוֹרֵם לְצִמְצוּם בַּהַכְנָסוֹת, בְּעוֹד שֶׁהַצְּרָכִים דַּוְקָא הוֹלְכִים וְגוֹבְרִים... כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הַצַּדִּיק, מִהֵר לִקְרֹא לְתַלְמִידוֹ, וְהוֹרָה לוֹ בְּאֹפֶן חַד מַשְׁמָעִי כִּי מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ – עָלָיו לְהַקְדִּישׁ בְּכָל יוֹם שְׁעָתַיִם לְנִהוּל הַחֲנוּת, שֶׁהֲרֵי זוֹ הִיא חוֹבָתוֹ, בְּתוֹר בַּעַל מִשְׁפָּחָה. לֹא קַל הָיָה לַתַּלְמִיד לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה, אוּלָם מוּל הוֹרָאָתוֹ הַחַד מַשְׁמָעִית שֶׁל רַבּוֹ – לֹא הֵעֵז לוֹמַר מְאוּמָה. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ, בְּכָל יוֹם – הוּא הִקְדִּישׁ שְׁעָתַיִם לְנִהוּל הַחֲנוּת, וּבִשְׁאָר שְׁעוֹת הַיּוֹם הִמְשִׁיךְ לְהִתְמַסֵּר לְלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּמִקֶּדֶם. תְּקוּפַת מָה לְאַחַר מִכֵּן, דָּרַשׁ הַצַּדִּיק בָּרַבִּים. הוּא הִשְׁמִיעַ בִּפְנֵי תַּלְמִידָיו דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין שֶׁעָסְקוּ בְּחוֹבַת הַהַתְמָדָה וְהַהִתְמַסְּרוּת הַמֻּחְלֶטֶת לְלִמּוּד הַתּוֹרָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שָׁהָה הַתַּלְמִיד בַּחֲנוּת, וְהַצַּדִּיק נִצֵּל אֶת שְׁעַת הַכֹּשֶׁר כְּדֵי לְהַכְבִּיר בְּשִׁבְחוֹ. הוּא הִדְגִּישׁ כִּי דַּוְקָא כָּעֵת, כַּאֲשֶׁר הַתַּלְמִיד נִדְרָשׁ לְהַקְדִּישׁ מִזְּמַנּוֹ לְפַרְנָסַת מִשְׁפַּחְתּוֹ, בִּבְחִינַת 'בִּטּוּלָהּ זֶהוּ קִיּוּמָהּ', וּבְכָל זֹאת מַקְפִּיד לְנַצֵּל אֶת שְׁאָר יוֹמוֹ לַעֲלִיָּה וּלְהִתְעַלּוּת – נִכֶּרֶת מַעֲלָתוֹ שִׁבְעָתַיִם. "אֲנִי מֵעִיד", הִטְעִים הַצַּדִּיק, "כִּי גַּם אוֹתָן שְׁעָתַיִם שֶׁהוּא מַקְדִּישׁ לְפַרְנָסָתוֹ – הוּא מַקְדִּישׁ רַק מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִצְטַוָּה לַעֲשׂוֹת, אוּלָם אֲפִלּוּ אִם יִתְּנוּ לוֹ כָּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם – לֹא יִתְעַכֵּב בַּחֲנוּת וְלוּ רֶגַע אֶחָד מֵעֵבֶר לַשְּׁעָתַיִם שֶׁאוֹתָן נֶאֱלָץ לְהַקְדִּישׁ בְּעַל כָּרְחוֹ!" לְיָמִים, סִפֵּר הַצַּדִּיק, כִּי בְּעִקְבוֹת דְּבָרָיו אֵלּוּ – הִתְעוֹרְרָה סְעָרָה בַּשָּׁמַיִם. הַמְקַטְרְגִים, אֲשֶׁר נִרְעֲשׁוּ לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח הַמֻּפְלָגִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו שֶׁל הַצַּדִּיק, הִסְתַּיְּגוּ מִדְּבָרָיו וְטָעֲנוּ כִּי יֵשׁ בָּהֶם מִן הַגֻּזְמָא. כֹּה רַב הָיָה הַקִּטְרוּג, עַד שֶׁהַצַּדִּיק נִדְרַשׁ לָתֵת 'עֵרָבוֹן' לִדְבָרָיו – אֶת כָּל חֶלְקוֹ לְעוֹלָם הַבָּא! כָּךְ אוֹ כָּךְ, מִשֶּׁהִתְעוֹרֵר הַקִּטְרוּג – הָיָה צוֹרֵךְ לְהַשְׁתִּיקוֹ, בְּאֶמְצָעוּת נִסָּיוֹן שֶׁבּוֹ יָעֳמַד הַתַּלְמִיד... כַּמָּה יָמִים לְאַחַר מִכֵּן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּהּ עָמַד הָאַבְרֵךְ בַּחֲנוּת, הוֹפִיעַ בַּפֶּתַח אֶחָד מֵאֲצִילֶיהָ שֶׁל הָעִיר קוֹרִיץ. הוּא בִּקֵּשׁ לִרְכֹּשׁ כַּמּוּת גְּדוֹלָה בִּמְיֻחָד מִבַּד מְסֻיָּם, אֶלָּא שֶׁבַּחֲנוּת לֹא הָיָה כְּלָל מֵהַבַּד הַמְדֻבָּר. "אֲנִי מְבַקֵּשׁ כִּי תֵּצֵא אֶל הַשּׁוּק, תִּרְכֹּשׁ בַּעֲבוּרִי אֶת הַבַּד בַּכַּמּוּת הַדְּרוּשָׁה, וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם עַל טִרְחָתְךָ סְכוּם הָגוּן!" אָמַר הָאָצִיל. מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וְהַיִּרְאָה, לֹא הֵהִין הָאַבְרֵךְ לְסָרֵב לְבַקָּשָׁתוֹ שֶׁל הָאָצִיל. עַל אֲתַר הוּא יָצָא לְדַרְכּוֹ, וְהֵחֵל לְשׁוֹטֵט בֵּין הַחֲנֻיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת. מִפַּעַם לְפַעַם הוּא שָׁב אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁלּוֹ, הִפְקִיד כַּמּוּת כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת שֶׁל בַּד שֶׁהִצְלִיחַ לִמְצֹא, וְיָצָא שׁוּב לְהֶמְשֵׁךְ מַסַּע הַחִפּוּשִׂים, כְּשֶׁהַשְּׁעָתַיִם הַקְּצוּבוֹת, הַיּוֹמִיּוֹת, הוֹלְכוֹת וְאוֹזְלוֹת... כַּאֲשֶׁר נוֹכַח הָאַבְרֵךְ כִּי הַשְּׁעָתַיִם כִּמְעַט חָלְפוּ, מִהֵר לְהַבְהִיר לָאָצִיל כִּי זְמַנּוֹ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם – תָּם, וְהוּא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּחִפּוּשִׂים לְמָחֳרַת הַיּוֹם. אֶלָּא שֶׁתְּשׁוּבָה זוֹ כְּלָל לֹא הָיְתָה מְקֻבֶּלֶת עַל הָאָצִיל. הֶסְבֵּרָיו שֶׁל הָאַבְרֵךְ כִּי בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בִּמְלַאכְתּוֹ – נָפְלוּ עַל אָזְנַיִם עֲרֵלוֹת. הָאָצִיל חָזַר עַל דְּרִישָׁתוֹ, וְהִדְגִּישׁ שׁוּב וָשׁוּב כִּי הוּא זָקוּק לַבַּד בִּדְחִיפוּת, וִיהִי מָה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, מִשֶּׁנּוֹכַח הָאַבְרֵךְ כִּי לֹא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַסְבִּיר לָאָצִיל, הוּא הֶחְלִיט לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל הָעִנְיָן. בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים, הוֹתִיר אֶת הַחֲנוּת פְּתוּחָה, פָּנָה לַאֲחוֹרָיו, וְנִמְלַט – הַיְשֵׁר אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ... בְּפֶתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ, הִמְתִּין לוֹ רַבּוֹ הַגָּדוֹל, הַצַּדִּיק מִקּוֹרִיץ, וּפָנָיו זוֹרְחוֹת. "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ הַכֹּחַ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן! אִלּוּ הִתְעַכַּבְתָּ וְלוּ רְגָעִים סְפוּרִים בַּחֲנוּתְךָ – הָיִיתִי עָלוּל לְהַפְסִיד אֶת כָּל חֶלְקִי בָּעוֹלָם הַבָּא!" כְּשֶׁהִגִּיעָה רַעְיָתוֹ שֶׁל הָאַבְרֵךְ לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ בַּחֲנוּת, מָצְאָה אֶת כַּמֻּיּוֹת הַבַּד הַמֻּנָּחוֹת עַל הַדֶּלְפֵּק – וְלֹא הֵבִינָה אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר. בָּעֶרֶב, סִפֵּר לָהּ בַּעְלָהּ מָה אֵרַע, וְהִיא הִתְמַלְּאָה חֲרָדָה... "מִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד יִנְקֹם בָּנוּ הָאָצִיל!" נִבְהֲלָה. הִיא מִהֲרָה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אֶחָד מִשְּׁתַדְּלָנֵי הָעִיר, וּבִקְּשָׁה כִּי יִפְנֶה אֶל הָאָצִיל וְיִתְנַצֵּל בְּפָנָיו עַל אֲשֶׁר אֵרַע. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַשְּׁתַדְּלָן אֶל טִירָתוֹ שֶׁל הָאָצִיל כְּדֵי לְהִתְנַצֵּל בְּשֵׁם הָאַבְרֵךְ וְרַעְיָתוֹ, הֻפְתַּע הָאָצִיל לְשֵׁמַע דְּבָרָיו, וְהִבְהִיר כִּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם כְּלָל לֹא יָצָא מִטִּירָתוֹ! כְּשֶׁסִּפֵּר עַל כָּךְ הָאַבְרֵךְ לַמָּחֳרָת לְרַבּוֹ הַגָּדוֹל, אָמַר הָרַב: "כָּעֵת תּוּכַל כְּבָר לָדַעַת בְּבֵרוּר, כִּי לֹא הָיָה זֶה אֶלָּא הַשָּׂטָן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, אֲשֶׁר נִשְׁלַח לְהַעֲמִידְךָ בְּנִסָּיוֹן!" אָנוּ לוֹמְדִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַכְבִּירִים בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם – הַשֶּׁבַח עָלוּל דַּוְקָא לְעוֹרֵר קִטְרוּג בַּשָּׁמַיִם, וְלִגְרֹם לְכָךְ שֶׁהוּא יִדָּרֵשׁ לַעֲמֹד בְּמִבְחָן, כְּדֵי לְהַצְדִּיק אֶת דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל אוֹדוֹתָיו, וְאִם לֹא יַעֲמֹד בְּמִבְחָן זֶה – הוּא עָלוּל לְהִתָּבַע בְּחֻמְרָה! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל 'מְלֹא הָעֹמֶר', שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: כַּאֲשֶׁר פָּנָה בָּלָק אֶל בִּלְעָם, הוּא בִּקֵּשׁ לִפְגֹּעַ בְּעַם יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי קְלָלָה יְשִׁירָה. אֲבָל הוּא יָדַע שֶׁכְּדֵי שֶׁהַקְּלָלָה אָכֵן תִּתְקַיֵּם, עָלָיו לַעֲשׂוֹת דָּבָר נוֹסָף: לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וּבְכָךְ לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג. לְפִיכָךְ, אָמַר בָּלָק לְבִלְעָם: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מַכִּיר בְּמַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן אֲנִי רוֹצֶה מִמְּךָ שְׁנֵי דְּבָרִים: רֵאשִׁית – "אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ". אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּבָרֵךְ אוֹתָם - תְּשַׁבֵּחַ אוֹתָם, וְכָךְ יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג. וְרַק לְאַחַר מִכֵּן – "אֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁגַּם תְּקַלֵּל אוֹתָם יְשִׁירוֹת, וְכָךְ תִּפְעַל הַקְּלָלָה אֶת פְּעֻלָּתָהּ בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם, לְאַחַר שֶׁכְּבָר יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג... (לְלַמֶּדְךָ)