Otzarot-Article

"שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דְּבָרִים לג-יח) כָּתוּב בְּפָרָשַׁת "וְזֹאת הַבְּרָכָה", הַחוֹתֶמֶת אֶת פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה. לִכְאוֹרָה יֵשׁ לִשְׁאֹל מַדּוּעַ כָּתְבָה הַתּוֹרָה שֶׁזְּבוּלוּן שָׂמֵחַ בְּצֵאתוֹ לְהָבִיא לַחְמוֹ? לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב: "שְׂמַח יִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ", שֶׁהֲרֵי הוּא זֶה שֶׁזָּכָה לָשֶׁבֶת בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְהוּא זֶה שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה?

אִם נוֹסִיף אֶת הַמִּלָּה "כִּי", נָבִין אֶת כַּוָּנַת הַתּוֹרָה: שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶךָ "כִּי" יִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ. כְּלוֹמַר, זְבוּלוּן שָׂמֵחַ מֵאַחַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּלִמּוּדוֹ שֶׁל יִשָּׂשׂכָר, כִּי בִּזְכוּת הַ"קֶּמַח" שֶׁמֵּבִיא יָכוֹל יִשָּׂשׂכָר לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד בְּהַרְחָבַת הַדַּעַת.

אָדָם שֶׁיּוֹצֵא לַעֲבוֹדָתוֹ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ כֵּיצַד יִתְנַהֵל יוֹמוֹ וְכַמָּה יַרְוִיחַ, לָכֵן הוּא שָׁרוּי בַּחֲשָׁשׁ מְסֻיָּם וְקָשֶׁה לוֹ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה. לְעֻמַּת זֹאת אָדָם שֶׁתּוֹמֵךְ בַּתּוֹרָה כִּזְבוּלוּן יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ כְּבָר כְּשֶׁיּוֹצֵא בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב, כִּי גַּם אִם לֹא יִזְכֶּה לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כֶּסֶף בְּאוֹתוֹ יוֹם, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂכָר רוּחָנִי מֵחֶלְקוֹ בַּתּוֹרָה שֶׁל יִשָּׂשׂכָר.

הַמַּעֲשֶׂה אֵרַע בִּישִׁיבַת לוֹמְזָ'ה, יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחִיאֵל מָרְדְּכַי גּוֹרְדוֹן זצ"ל. בְּאוֹתָם יָמִים, מַצָּבָן שֶׁל הַיְּשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָיָה בְּכִי רַע. בְּאוֹתָם יָמִים, לֹא פַּעַם, נִמְנְעוּ רָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת מִלְּקַבֵּל לִישִׁיבָתָם בַּחוּרִים חֲדָשִׁים, וְזֹאת אַךְ וְרַק מֵהַסִּבָּה הַפְּשׁוּטָה אַךְ הָעֲצוּבָה כָּל כָּךְ: לֹא הָיָה לָהֶם כֵּיצַד לִדְאֹג לְפַרְנָסָתָם!

וְאִם בְּיָמִים כְּתִקּוּנָם כָּךְ, הֲרֵי שֶׁבָּאָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה – וְהֶחֱמִירָה אֶת הַמַּצָּב שִׁבְעָתַיִם... הַדְּרָכִים הָיוּ בְּחֶזְקַת סַכָּנָה, אֲנָשִׁים לֹא הִלְּכוּ בִּדְרָכִים, כְּסָפִים לֹא הִגִּיעוּ לַיְּשִׁיבוֹת, וְגַם מַצָּבָם הַכַּלְכָּלִי שֶׁל בְּנֵי הָעֲיָרוֹת הֶחְרִיף...

וְהִנֵּה, בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, מִתְדַּפֵּק עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בָּחוּר צָעִיר, וַחֲבִילָה מְאֻבֶּקֶת עַל כְּתֵפָיו הַצְּנוּמוֹת. "אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה!" הוּא אוֹמֵר וּמַשְׁפִּיל פָּנָיו, וּמוֹסִיף לְסַפֵּר: "הִגַּעְתִּי זֶה עַתָּה מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה, מֵהָעֲיָרָה רַאדִין, שָׁם לָמַדְתִּי בִּישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הֶ'חָפֵץ חַיִּים'. אוּלָם כָּעֵת, חָשְׁקָה נַפְשִׁי לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁעוּרָיו שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וּלְשֵׁם כָּךְ נָדַדְתִּי עַד כָּאן וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי לְהִמָּנוֹת עַל תַּלְמִידֵי הַיְשִׁיבָה!".

הָרַב גּוֹרְדוֹן שׁוֹמֵעַ אֶת הַבַּקָּשָׁה, וּמִתְפַּלֵּא: "מֵרַאדִין הִגַּעְתָּ עַד כָּאן? הֲלֹא מֶרְחָק רַב הוּא זֶה, הַיָּמִים יְמֵי מִלְחָמָה, וְהַדְּרָכִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה!" הוּא טוֹעֵן, וְאִלּוּ הַבָּחוּר מֵשִׁיב וּמְסַפֵּר בְּפַשְׁטוּת: "אָכֵן, יָדַעְתִּי... אוּלָם לִפְנֵי שֶׁיָּצָאתִי, נִגַּשְׁתִּי אֶל מוֹרִי וְרַבִּי הֶ'חָפֵץ חַיִּים', וּבִקַּשְׁתִּי אֶת בִּרְכָתוֹ!"...

"וּמָה אָמַר הֶ'חָפֵץ חַיִּים'?" מוֹסִיף הָרַב גּוֹרְדוֹן לְהַקְשׁוֹת, וְהַבָּחוּר מְסַפֵּר: "הֶ'חָפֵץ חַיִּים' הֵשִׁיב לִי בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (ג-ה), שָׁם מְפֹרָשׁ כִּי כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה – מַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ! 'אִם אָכֵן מְקַבֵּל אַתָּה עָלֶיךָ עֹל תּוֹרָה, וְכַוָּנָתְךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים רַק לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת – אֵינְךָ צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי רוּחוֹת הַמִּלְחָמָה הַמְּנַשְּׁבוֹת, שֶׁכֵּן מֻבְטָח אַתָּה שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יַעֲבִירוּ מִמְּךָ עֹל מַלְכוּת!' הִבְהִיר לִי הֶ'חָפֵץ חַיִּים'", סִפֵּר הַבָּחוּר.

לְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה, נִגַּשׁ הָרַב גּוֹרְדוֹן יָשָׁר וְלָעִנְיָן: הוּא הֵחֵל לִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר, וּמָצָא אוֹתוֹ מָלֵא וְגָדוּשׁ, תַּלְמִיד חָכָם שֶׁל מַמָּשׁ. לֹא הָיָה שֶׁמֶץ שֶׁל סָפֵק, שֶׁבִּנְסִבּוֹת אֲחֵרוֹת הָיָה בָּחוּר מֵעֵין זֶה מִתְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה מִיָּד, בְּלִי הִסּוּס, בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת. אוּלָם נֹכַח הַמַּצָּב הַקַּיָּם נַעֲנָה הָרַב גּוֹרְדוֹן וְאָמַר לַבָּחוּר: "אֵין מַה לּוֹמַר... אֶת כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִקְשֵׁיתִי, תֵּרַצְתָּ בְּטוּב טַעַם, וְנִכָּר כִּי עֶדְיְךָ לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. מְאֹד הָיִיתִי שָׂמֵחַ לְקַבֵּל אוֹתְךָ לִישִׁיבָתִי, אוּלָם עֲדַיִן יֶשְׁנָהּ קֻשְׁיָה אַחַת שֶׁאֵין לִי עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ לֹא בְּדֹחַק... הַמְּדֻבָּר בַּקֻּשְׁיָה שֶׁל 'מַה נֹּאכַל'... הַמַּצָּב כָּעֵת הִנּוֹ שֶׁאֵין לִי לֶחֶם אֲפִלּוּ בִּכְדֵי לְהַשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי הַיְשִׁיבָה הַקַּיָּמִים! כֵּיצַד אוּכַל בִּתְקוּפָה זוֹ לְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה בָּחוּר נוֹסָף, פֶּה נוֹסָף אוֹתוֹ אֵין לִי מֻשָּׂג מֵהֵיכָן אַאֲכִיל?" תָּהָה רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בְּקוֹל.

אוּלָם רֶגַע לְאַחַר מִכֵּן, בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא, נִמְצָא תֵּרוּץ גַּם לְקֻשְׁיָה זוֹ... עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ שֶׁל הָרַב גּוֹרְדוֹן הִתְדַּפֵּק לְפֶתַע אֶחָד מִבְּנֵי הָעֲיָרָה, וּבְיָדוֹ שַׂק עִם כִּכְּרוֹת לֶחֶם טְרִיּוֹת, מַדִּיפוֹת רֵיחַ נִיחוֹחַ... "כְּבוֹד הָרַב... אֲנִי לֹא זָכִיתִי לִלְמֹד תּוֹרָה, וּלְפִיכָךְ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִזְכּוֹת בְּחֵלֶק מִלִּמּוּדָם שֶׁל בְּנֵי הַיְשִׁיבָה!" סִפֵּר הַלָּה, הִנִּיחַ אֶת הַשַּׂק, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ...

הָרַב גּוֹרְדוֹן הֵבִין הֵיטֵב אֶת קְרִיאָתָהּ שֶׁל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה... לַבָּחוּר הַמַּמְתִּין לְמוֹצָא פִּיו הוּא הֵשִׁיב מִיָּד: "הִנֵּה, כְּפִי שֶׁנּוֹכַחְתָּ לָדַעַת, מָצָאנוּ תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁל 'מַה נֹּאכַל', לְפָחוֹת לְהַיּוֹם... כְּפִי שֶׁאָמַר לְךָ הֶ'חָפֵץ חַיִּים', כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה – מַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ כָּל עֹל שֶׁבָּעוֹלָם!"... לְמֻתָּר לְצַיֵּן, כִּי הַבָּחוּר הִתְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה עַל אֲתָר, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים צָמַח לִהְיוֹת אֶחָד מִגְּדוֹלֵי וּמְאוֹרֵי יִשְׂרָאֵל! (לְלַמֶּדְךָ)

	מקץ תש"ע
	חכמת גדול ישראל
	"שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דְּבָרִים לג-יח) כָּתוּב בְּפָרָשַׁת "וְזֹאת הַבְּרָכָה", הַחוֹתֶמֶת אֶת פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה. לִכְאוֹרָה יֵשׁ לִשְׁאֹל מַדּוּעַ כָּתְבָה הַתּוֹרָה שֶׁזְּבוּלוּן שָׂמֵחַ בְּצֵאתוֹ לְהָבִיא לַחְמוֹ? לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב: "שְׂמַח יִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ", שֶׁהֲרֵי הוּא זֶה שֶׁזָּכָה לָשֶׁבֶת בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְהוּא זֶה שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה? אִם נוֹסִיף אֶת הַמִּלָּה "כִּי", נָבִין אֶת כַּוָּנַת הַתּוֹרָה: שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶךָ "כִּי" יִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ. כְּלוֹמַר, זְבוּלוּן שָׂמֵחַ מֵאַחַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּלִמּוּדוֹ שֶׁל יִשָּׂשׂכָר, כִּי בִּזְכוּת הַ"קֶּמַח" שֶׁמֵּבִיא יָכוֹל יִשָּׂשׂכָר לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד בְּהַרְחָבַת הַדַּעַת. אָדָם שֶׁיּוֹצֵא לַעֲבוֹדָתוֹ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ כֵּיצַד יִתְנַהֵל יוֹמוֹ וְכַמָּה יַרְוִיחַ, לָכֵן הוּא שָׁרוּי בַּחֲשָׁשׁ מְסֻיָּם וְקָשֶׁה לוֹ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה. לְעֻמַּת זֹאת אָדָם שֶׁתּוֹמֵךְ בַּתּוֹרָה כִּזְבוּלוּן יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ כְּבָר כְּשֶׁיּוֹצֵא בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב, כִּי גַּם אִם לֹא יִזְכֶּה לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כֶּסֶף בְּאוֹתוֹ יוֹם, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂכָר רוּחָנִי מֵחֶלְקוֹ בַּתּוֹרָה שֶׁל יִשָּׂשׂכָר. הַמַּעֲשֶׂה אֵרַע בִּישִׁיבַת לוֹמְזָ'ה, יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחִיאֵל מָרְדְּכַי גּוֹרְדוֹן זצ"ל. בְּאוֹתָם יָמִים, מַצָּבָן שֶׁל הַיְּשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָיָה בְּכִי רַע. בְּאוֹתָם יָמִים, לֹא פַּעַם, נִמְנְעוּ רָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת מִלְּקַבֵּל לִישִׁיבָתָם בַּחוּרִים חֲדָשִׁים, וְזֹאת אַךְ וְרַק מֵהַסִּבָּה הַפְּשׁוּטָה אַךְ הָעֲצוּבָה כָּל כָּךְ: לֹא הָיָה לָהֶם כֵּיצַד לִדְאֹג לְפַרְנָסָתָם! וְאִם בְּיָמִים כְּתִקּוּנָם כָּךְ, הֲרֵי שֶׁבָּאָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה – וְהֶחֱמִירָה אֶת הַמַּצָּב שִׁבְעָתַיִם... הַדְּרָכִים הָיוּ בְּחֶזְקַת סַכָּנָה, אֲנָשִׁים לֹא הִלְּכוּ בִּדְרָכִים, כְּסָפִים לֹא הִגִּיעוּ לַיְּשִׁיבוֹת, וְגַם מַצָּבָם הַכַּלְכָּלִי שֶׁל בְּנֵי הָעֲיָרוֹת הֶחְרִיף... וְהִנֵּה, בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, מִתְדַּפֵּק עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בָּחוּר צָעִיר, וַחֲבִילָה מְאֻבֶּקֶת עַל כְּתֵפָיו הַצְּנוּמוֹת. "אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה!" הוּא אוֹמֵר וּמַשְׁפִּיל פָּנָיו, וּמוֹסִיף לְסַפֵּר: "הִגַּעְתִּי זֶה עַתָּה מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה, מֵהָעֲיָרָה רַאדִין, שָׁם לָמַדְתִּי בִּישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הֶ'חָפֵץ חַיִּים'. אוּלָם כָּעֵת, חָשְׁקָה נַפְשִׁי לִשְׁמֹעַ אֶת שִׁעוּרָיו שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וּלְשֵׁם כָּךְ נָדַדְתִּי עַד כָּאן וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי לְהִמָּנוֹת עַל תַּלְמִידֵי הַיְשִׁיבָה!". הָרַב גּוֹרְדוֹן שׁוֹמֵעַ אֶת הַבַּקָּשָׁה, וּמִתְפַּלֵּא: "מֵרַאדִין הִגַּעְתָּ עַד כָּאן? הֲלֹא מֶרְחָק רַב הוּא זֶה, הַיָּמִים יְמֵי מִלְחָמָה, וְהַדְּרָכִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה!" הוּא טוֹעֵן, וְאִלּוּ הַבָּחוּר מֵשִׁיב וּמְסַפֵּר בְּפַשְׁטוּת: "אָכֵן, יָדַעְתִּי... אוּלָם לִפְנֵי שֶׁיָּצָאתִי, נִגַּשְׁתִּי אֶל מוֹרִי וְרַבִּי הֶ'חָפֵץ חַיִּים', וּבִקַּשְׁתִּי אֶת בִּרְכָתוֹ!"... "וּמָה אָמַר הֶ'חָפֵץ חַיִּים'?" מוֹסִיף הָרַב גּוֹרְדוֹן לְהַקְשׁוֹת, וְהַבָּחוּר מְסַפֵּר: "הֶ'חָפֵץ חַיִּים' הֵשִׁיב לִי בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (ג-ה), שָׁם מְפֹרָשׁ כִּי כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה – מַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ! 'אִם אָכֵן מְקַבֵּל אַתָּה עָלֶיךָ עֹל תּוֹרָה, וְכַוָּנָתְךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים רַק לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת – אֵינְךָ צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי רוּחוֹת הַמִּלְחָמָה הַמְּנַשְּׁבוֹת, שֶׁכֵּן מֻבְטָח אַתָּה שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יַעֲבִירוּ מִמְּךָ עֹל מַלְכוּת!' הִבְהִיר לִי הֶ'חָפֵץ חַיִּים'", סִפֵּר הַבָּחוּר. לְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה, נִגַּשׁ הָרַב גּוֹרְדוֹן יָשָׁר וְלָעִנְיָן: הוּא הֵחֵל לִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר, וּמָצָא אוֹתוֹ מָלֵא וְגָדוּשׁ, תַּלְמִיד חָכָם שֶׁל מַמָּשׁ. לֹא הָיָה שֶׁמֶץ שֶׁל סָפֵק, שֶׁבִּנְסִבּוֹת אֲחֵרוֹת הָיָה בָּחוּר מֵעֵין זֶה מִתְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה מִיָּד, בְּלִי הִסּוּס, בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת. אוּלָם נֹכַח הַמַּצָּב הַקַּיָּם נַעֲנָה הָרַב גּוֹרְדוֹן וְאָמַר לַבָּחוּר: "אֵין מַה לּוֹמַר... אֶת כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִקְשֵׁיתִי, תֵּרַצְתָּ בְּטוּב טַעַם, וְנִכָּר כִּי עֶדְיְךָ לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. מְאֹד הָיִיתִי שָׂמֵחַ לְקַבֵּל אוֹתְךָ לִישִׁיבָתִי, אוּלָם עֲדַיִן יֶשְׁנָהּ קֻשְׁיָה אַחַת שֶׁאֵין לִי עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ לֹא בְּדֹחַק... הַמְּדֻבָּר בַּקֻּשְׁיָה שֶׁל 'מַה נֹּאכַל'... הַמַּצָּב כָּעֵת הִנּוֹ שֶׁאֵין לִי לֶחֶם אֲפִלּוּ בִּכְדֵי לְהַשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי הַיְשִׁיבָה הַקַּיָּמִים! כֵּיצַד אוּכַל בִּתְקוּפָה זוֹ לְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה בָּחוּר נוֹסָף, פֶּה נוֹסָף אוֹתוֹ אֵין לִי מֻשָּׂג מֵהֵיכָן אַאֲכִיל?" תָּהָה רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בְּקוֹל. אוּלָם רֶגַע לְאַחַר מִכֵּן, בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא, נִמְצָא תֵּרוּץ גַּם לְקֻשְׁיָה זוֹ... עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ שֶׁל הָרַב גּוֹרְדוֹן הִתְדַּפֵּק לְפֶתַע אֶחָד מִבְּנֵי הָעֲיָרָה, וּבְיָדוֹ שַׂק עִם כִּכְּרוֹת לֶחֶם טְרִיּוֹת, מַדִּיפוֹת רֵיחַ נִיחוֹחַ... "כְּבוֹד הָרַב... אֲנִי לֹא זָכִיתִי לִלְמֹד תּוֹרָה, וּלְפִיכָךְ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִזְכּוֹת בְּחֵלֶק מִלִּמּוּדָם שֶׁל בְּנֵי הַיְשִׁיבָה!" סִפֵּר הַלָּה, הִנִּיחַ אֶת הַשַּׂק, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ... הָרַב גּוֹרְדוֹן הֵבִין הֵיטֵב אֶת קְרִיאָתָהּ שֶׁל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה... לַבָּחוּר הַמַּמְתִּין לְמוֹצָא פִּיו הוּא הֵשִׁיב מִיָּד: "הִנֵּה, כְּפִי שֶׁנּוֹכַחְתָּ לָדַעַת, מָצָאנוּ תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁל 'מַה נֹּאכַל', לְפָחוֹת לְהַיּוֹם... כְּפִי שֶׁאָמַר לְךָ הֶ'חָפֵץ חַיִּים', כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה – מַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ כָּל עֹל שֶׁבָּעוֹלָם!"... לְמֻתָּר לְצַיֵּן, כִּי הַבָּחוּר הִתְקַבֵּל לַיְּשִׁיבָה עַל אֲתָר, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים צָמַח לִהְיוֹת אֶחָד מִגְּדוֹלֵי וּמְאוֹרֵי יִשְׂרָאֵל! (לְלַמֶּדְךָ)