Otzarot-Article

"וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" (ד-טו) הַשּׁוֹטְרִים הַמֻּפְקָדִים עַל לְכִידַת עֲבַרְיָנִים מַכִּירִים אֶת הַתּוֹפָעָה הַזּוֹ מִתּוֹךְ הַפְּעִילוּת הַיּוֹמְיוֹמִית שֶׁלָּהֶם. וְלִכְאוֹרָה מְדֻבָּר בְּמַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי מוּבָן בַּעֲלִיל.

הַהִגָּיוֹן הַטִּבְעִי שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם אוֹמֵר, שֶׁפּוֹשֵׁעַ שֶׁהַמִּשְׁטָרָה מְחַפֶּשֶׂת אַחֲרָיו, הָיָה צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית מִזִּירַת הַפֶּשַׁע, לְהִמָּלֵט מִשָּׁם כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ, וּלְהִסְתַּתֵּר בְּמָקוֹם כָּזֶה שֶׁאִישׁ לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא נִמְצָא שָׁם. לֹא כָּךְ?!

אֲבָל, הַמְּצִיאוּת מוֹכִיחָה אֶת הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר. הַפּוֹשֵׁעַ אֵינוֹ בּוֹרֵחַ מִן הַמָּקוֹם בּוֹ בִּצֵּעַ אֶת הַפֶּשַׁע. הוּא נִמְשָׁךְ אֵלָיו כְּבַעֲבוֹתוֹת קֶסֶם, לַמְרוֹת הַיְּדִיעָה הַבְּרוּרָה שֶׁהוּא עָלוּל לִפֹּל שָׁם, כִּפְרִי בָּשֵׁל, לִידֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁ'יַּמְתִּינוּ' לוֹ וְיַצִּיבוּ מַאֲרָב, מִתּוֹךְ יְדִיעָתָם אֶת חֻלְשָׁתוֹ זוֹ.

תּוֹפָעָה נוֹסֶפֶת - אַף הִיא בִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת - הִיא הַדַּחַף הַנַּפְשִׁי שֶׁל הַפּוֹשֵׁעַ לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הַזּוּלַת עַל מַעֲשָׂיו. בַּכְרוֹנוֹלוֹגְיָה הַמִּשְׁטַרְתִּית רְשׁוּמִים מִקְרִים רַבִּים מֵהֶם עוֹלֶה, שֶׁהַפּוֹשֵׁעַ נִלְכַּד רַק בִּגְלַל הַ"וִּדּוּי הַמְּטֻפָּשׁ" הַזֶּה, שֶׁהִסְגִּירוֹ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִידֵי הַחֹק.

גְּדוֹלֵי הַפְּסִיכוֹלוֹגִים הַמִּשְׁטַרְתִּיִּים נִסּוּ לִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹר לַתּוֹפָעָה הַמּוּזָרָה. זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה, אֲבָל אִישׁ מֵהֶם לֹא הִצְלִיחַ לְגַלּוֹת אֶת עִקְּבוֹתֶיהָ הַנַּפְשִׁיִּים.

וְהִנֵּה, בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל, בָּהּ יֵשׁ תְּשׁוּבָה לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הַנִּשְׁאָלוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נִמְצָא הַמָּקוֹר גַּם לְתוֹפָעָה זוֹ. עַל הַפָּסוּק "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ (רַבָּה כב-יב): "רַב אָמַר, עֲשָׂאוֹ אוֹת לָרוֹצְחִים". דְּהַיְנוּ, כְּמוֹ שֶׁקַּיִן לֹא מָצָא מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ, אֶלָּא הָיָה נָע וָנָד בָּאָרֶץ, כָּךְ גַּם בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, כָּל אָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂהוּ שֶׁל קַיִן, וְיִרְצַח נֶפֶשׁ רח"ל, יִהְיֶה נָע וָנָד, וְלֹא יוּכַל לָתֵת מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה מֵעַצְמוֹ לְקַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ. וְזוֹ בְּדִיּוּק הַסִּבָּה שֶׁהוּא מִסְתּוֹבֵב לְיַד הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ בִּצֵּעַ אֶת הַפֶּשַׁע.

אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת הִצְבִּיעַ אַף עַל הַפָּסוּק (מִשְׁלֵי כח-יז) "אָדָם עָשׁוּק בְּדַם נֶפֶשׁ, עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בּוֹ", וְהִסְבִּירוֹ כָּךְ: אָדָם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֹשֶׁק דָּם, דְּהַיְנוּ שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, עַד בּוֹר (בֵּית הָאֲסוּרִים) יָנוּס מֵעַצְמוֹ, אַל יִתְמְכוּ בּוֹ, אַף שֶׁאֵין מִי שֶׁמְּשַׁדֵּל אוֹתוֹ וְתוֹמֵךְ בּוֹ לְהָבִיאוֹ לְבֵית הַסֹּהַר, עִם כָּל זֶה הוּא הוֹלֵךְ מֵעַצְמוֹ לְשָׁם.

וּמַדּוּעַ? - כִּי תְּיַסְּרֵהוּ רָעָתוֹ וְנַפְשׁוֹ תְּבַעֲתֵהוּ, וְלֹא יוּכַל לָנוּחַ עַד שֶׁיּוֹדֶה מֵעַצְמוֹ עַל פִּשְׁעוֹ, וִיקַבֵּל עָנְשׁוֹ.

תְּכוּנָה זוֹ הִטְבִּיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוֹצֵחַ הָרִאשׁוֹן, בְּאָמְרוֹ "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ", שֶׁרוּחוֹ תִּהְיֶה מְקַשְׁקֶשֶׁת בְּקִרְבּוֹ וְתִתְבַּע אוֹתוֹ עַל גֹּדֶל רָעָתוֹ. וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת דִּבְרֵי רַב בַּמִּדְרָשׁ הַנַּ"ל, "עֲשָׂאוֹ אוֹת לָרוֹצְחִים", שֶׁכָּל הָרוֹצְחִים בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת יֻטְבְּעוּ בִּתְכוּנָה זוֹ, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָנוּחַ עַד שֶׁיּוֹדוּ עַל פִּשְׁעָם וְיִתְוַדּוּ עַל עֲווֹנָם. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	לך לך תש"ע
	אוי לנצרך לטובה מחבריו
	"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (ב-א) שָׁנִינוּ "כָּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּלֵיל שַׁבָּת וְאוֹמֵר 'וַיְכֻלּוּ', מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית" (שַׁבָּת קיט:) "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" (ד-טו) הַשּׁוֹטְרִים הַמֻּפְקָדִים עַל לְכִידַת עֲבַרְיָנִים מַכִּירִים אֶת הַתּוֹפָעָה הַזּוֹ מִתּוֹךְ הַפְּעִילוּת הַיּוֹמְיוֹמִית שֶׁלָּהֶם. וְלִכְאוֹרָה מְדֻבָּר בְּמַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי מוּבָן בַּעֲלִיל. הַהִגָּיוֹן הַטִּבְעִי שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם אוֹמֵר, שֶׁפּוֹשֵׁעַ שֶׁהַמִּשְׁטָרָה מְחַפֶּשֶׂת אַחֲרָיו, הָיָה צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית מִזִּירַת הַפֶּשַׁע, לְהִמָּלֵט מִשָּׁם כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ, וּלְהִסְתַּתֵּר בְּמָקוֹם כָּזֶה שֶׁאִישׁ לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא נִמְצָא שָׁם. לֹא כָּךְ?! אֲבָל, הַמְּצִיאוּת מוֹכִיחָה אֶת הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר. הַפּוֹשֵׁעַ אֵינוֹ בּוֹרֵחַ מִן הַמָּקוֹם בּוֹ בִּצֵּעַ אֶת הַפֶּשַׁע. הוּא נִמְשָׁךְ אֵלָיו כְּבַעֲבוֹתוֹת קֶסֶם, לַמְרוֹת הַיְּדִיעָה הַבְּרוּרָה שֶׁהוּא עָלוּל לִפֹּל שָׁם, כִּפְרִי בָּשֵׁל, לִידֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁ'יַּמְתִּינוּ' לוֹ וְיַצִּיבוּ מַאֲרָב, מִתּוֹךְ יְדִיעָתָם אֶת חֻלְשָׁתוֹ זוֹ. תּוֹפָעָה נוֹסֶפֶת - אַף הִיא בִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת - הִיא הַדַּחַף הַנַּפְשִׁי שֶׁל הַפּוֹשֵׁעַ לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הַזּוּלַת עַל מַעֲשָׂיו. בַּכְרוֹנוֹלוֹגְיָה הַמִּשְׁטַרְתִּית רְשׁוּמִים מִקְרִים רַבִּים מֵהֶם עוֹלֶה, שֶׁהַפּוֹשֵׁעַ נִלְכַּד רַק בִּגְלַל הַ"וִּדּוּי הַמְּטֻפָּשׁ" הַזֶּה, שֶׁהִסְגִּירוֹ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִידֵי הַחֹק. גְּדוֹלֵי הַפְּסִיכוֹלוֹגִים הַמִּשְׁטַרְתִּיִּים נִסּוּ לִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹר לַתּוֹפָעָה הַמּוּזָרָה. זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה, אֲבָל אִישׁ מֵהֶם לֹא הִצְלִיחַ לְגַלּוֹת אֶת עִקְּבוֹתֶיהָ הַנַּפְשִׁיִּים. וְהִנֵּה, בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל, בָּהּ יֵשׁ תְּשׁוּבָה לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הַנִּשְׁאָלוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נִמְצָא הַמָּקוֹר גַּם לְתוֹפָעָה זוֹ. עַל הַפָּסוּק "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת" אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ (רַבָּה כב-יב): "רַב אָמַר, עֲשָׂאוֹ אוֹת לָרוֹצְחִים". דְּהַיְנוּ, כְּמוֹ שֶׁקַּיִן לֹא מָצָא מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ, אֶלָּא הָיָה נָע וָנָד בָּאָרֶץ, כָּךְ גַּם בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, כָּל אָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂהוּ שֶׁל קַיִן, וְיִרְצַח נֶפֶשׁ רח"ל, יִהְיֶה נָע וָנָד, וְלֹא יוּכַל לָתֵת מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה מֵעַצְמוֹ לְקַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ. וְזוֹ בְּדִיּוּק הַסִּבָּה שֶׁהוּא מִסְתּוֹבֵב לְיַד הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ בִּצֵּעַ אֶת הַפֶּשַׁע. אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת הִצְבִּיעַ אַף עַל הַפָּסוּק (מִשְׁלֵי כח-יז) "אָדָם עָשׁוּק בְּדַם נֶפֶשׁ, עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בּוֹ", וְהִסְבִּירוֹ כָּךְ: אָדָם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֹשֶׁק דָּם, דְּהַיְנוּ שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, עַד בּוֹר (בֵּית הָאֲסוּרִים) יָנוּס מֵעַצְמוֹ, אַל יִתְמְכוּ בּוֹ, אַף שֶׁאֵין מִי שֶׁמְּשַׁדֵּל אוֹתוֹ וְתוֹמֵךְ בּוֹ לְהָבִיאוֹ לְבֵית הַסֹּהַר, עִם כָּל זֶה הוּא הוֹלֵךְ מֵעַצְמוֹ לְשָׁם. וּמַדּוּעַ? - כִּי תְּיַסְּרֵהוּ רָעָתוֹ וְנַפְשׁוֹ תְּבַעֲתֵהוּ, וְלֹא יוּכַל לָנוּחַ עַד שֶׁיּוֹדֶה מֵעַצְמוֹ עַל פִּשְׁעוֹ, וִיקַבֵּל עָנְשׁוֹ. תְּכוּנָה זוֹ הִטְבִּיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוֹצֵחַ הָרִאשׁוֹן, בְּאָמְרוֹ "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ", שֶׁרוּחוֹ תִּהְיֶה מְקַשְׁקֶשֶׁת בְּקִרְבּוֹ וְתִתְבַּע אוֹתוֹ עַל גֹּדֶל רָעָתוֹ. וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת דִּבְרֵי רַב בַּמִּדְרָשׁ הַנַּ"ל, "עֲשָׂאוֹ אוֹת לָרוֹצְחִים", שֶׁכָּל הָרוֹצְחִים בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת יֻטְבְּעוּ בִּתְכוּנָה זוֹ, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָנוּחַ עַד שֶׁיּוֹדוּ עַל פִּשְׁעָם וְיִתְוַדּוּ עַל עֲווֹנָם. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)