"עֲנַף עֵץ עָבֹת הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא הַהֲדַס שֶׁעָלָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ, כְּגוֹן שְׁלֹשָׁה עָלִים אוֹ יוֹתֵר בְּגִבְעוֹל אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי הֶעָלִים בְּשָׁוֶה זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהֶעָלֶה הַשְּׁלִישִׁי לְמַעְלָה מֵהֶם, אֵין זֶה עָבוֹת, אֲבָל נִקְרָא 'הֲדַס שׁוֹטֶה' וּפָסוּל אֲפִילוּ בִּשְׁעַת הַדְּחָק".

הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל, מִגְּדוֹלֵי הַמַּחְשָׁבָה בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, מָצָא כָּאן אֶת הַגְדָּרַת הַשּׁוֹטֶה: מִי שֶׁאֵינוֹ מְסֻדָּר! בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה שׁוֹטֶה הוּא אִם אֵין מַחְשְׁבוֹתָיו סְדוּרוֹת, אִם עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו מְבֻלְבָּלִים, אִם אֵין תַּהֲלִיךְ הַחֲשִׁיבָה שִׁיטָתִי וְאִם הֲסָקַת הַמַּסְקָנוֹת חֲפוּזָה, קַפְצָנִית. כְּאוֹתוֹ "הֲדַס שׁוֹטֶה".

אָמוּן עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ "כִּי הָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו וְלִבּוֹ וְכָל מַחְשְׁבוֹתָיו תָּמִיד אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּהֶם, אִם טוֹב וְאִם רַע" (חִנּוּךְ מִצְוָה טז), הִשְׁרִישׁ לָנוּ הַסַּבָּא מִקֶּלְם, כִּי בִּלְבּוּל חִיצוֹנִי, אִי סֵדֶר וּמַהְפֵּכָה, מוֹרִים עַל בִּלְבּוּל פְּנִימִי וְיוֹצְרִים אוֹתוֹ.

כְּשֶׁבְּנוֹ לָמַד בָּעֲיָרָה אַיְישִׁישׁוֹק, נָסַע הַסַּבָּא לְבַקְּרוֹ. עוֹד לִפְנֵי שֶׁעָלָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי לִפְגֹּשׁ בַּבֵּן וּלְשׂוֹחֵחַ עִם רַבּוֹתָיו, שָׁאַל לְאַכְסַנְיָתוֹ וּבִקֵּר בְּחַדְרוֹ. סָקַר אֶת הַמִּטָּה הַמֻּצַּעַת, אֶת הָאָרוֹן הַמְּסֻדָּר - וְנָחָה דַּעְתּוֹ. כְּבָר יָדַע הַכֹּל.

בְּ"בֵית הַתַּלְמוּד" שֶׁיִּסֵּד בְּקֶלְם, בֵּית הַיּוֹצֵר לִגְדוֹלֵי הַמּוּסָר, נִשְׁמַר הַסֵּדֶר בְּצוּרָה קִיצוֹנִית. בְּלֵיל "כָּל נִדְרֵי" נָשָׂא שִׂיחָה נוֹקֶבֶת וְהִבִּיעַ בָּהּ אֶת הִזְדַּעְזְעוּתוֹ מִכָּךְ שֶׁהַסֵּפֶל לִנְטִילַת יָדַיִם לֹא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ. אִם הַנַּטְלָה זָזָה בְּסַנְטִימֶטֶר עֲלוּלָה הַתְּפִלָּה לָזוּז אַף הִיא, כָּל הַתְּחוּמִים עֲלוּלִים לְהִתְעַרְעֵר וְכָל הַגְּבוּלוֹת – לְהִפָּרֵץ...

דָּגֵשׁ חָזָק שָׂמוּ עַל הַסֵּדֶר בְּקֶלְם. הֵן נִרְאֶה כִּי הָעֵצִים נִצְטַוּוּ לָצֵאת לְמִינָם כַּאֲשֶׁר הַדְּשָׁאִים לָמְדוּ מֵהֶם וְיָצְאוּ לְמִינָם גַּם בְּלֹא צִוּוּי. וּלְשֵׁם מַה נִכְתַּב הַדָּבָר אִם לֹא כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ אֶת חֲשִׁיבוּת הַסֵּדֶר, הֵן כְּשֶׁיֵּשׁ עָלָיו צִוּוּי וְהֵן כְּשֶׁאֵינוֹ.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְהַלֵּל לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ "לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים... לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תְּהִלִּים קלו-ז). מִי הֵם "אוֹרִים גְּדֹלִים"? הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים. אִם כֵּן, מַה הוֹסִיף בְּאָמְרוֹ "אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם... אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלַּיְלָה"? וּפֵרֵשׁ הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָה זַצַ"ל: אוֹתוֹ "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" שֶׁיֵּשׁ לָתֵת עַל יְצִירַת הַמְּאוֹרוֹת חַיָּבִים לָשֵׂאת עַל קְבִיעַת גִּדְרֵיהֶם, זְמַנֵּיהֶם וְסִדְרָם.

וְנֶאֱמַר שֶׁבִּמְיֻחָד חָשׁוּב הַדָּבָר בַּ"הֲדַס" הָרוֹמֵז עַל בַּעֲלֵי הַמִּצְווֹת, דְּהַיְנוּ עַל גּוֹמְלֵי הַחֶסֶד. כִּי דִּינִים מְפֹרָטִים יֵשׁ לְעִנְיַן הַחֶסֶד וּקְדִימֻיּוֹתָיו. אֶת מִי לְהַקְדִּים לְמִי ("עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת") וְאֶת מַה לְהַקְדִּים לְמַה (מְזוֹנוֹת וּכְסוּת).

וּבְעִנְיַן זֶה, הֲלָכָה פְּסוּקָה הִיא: "הַקָּרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם" (קִדּוּשִׁין כא:). יֵשׁ הַדּוֹאֲגִים לְכָל הָעוֹלָם כַּאֲשֶׁר בְּבֵיתָם מְצַפִּים לְעֶזְרָה, לְהַקְדָּשַׁת זְמַן וְיַחַס... וּמַדּוּעַ זֶה קוֹרֶה, כִּי הַסֵּדֶר הַנָּכוֹן הִשְׁתַּבֵּשׁ.

לֹא נָעִים לוֹמַר, אֲבָל "הֲדַס שׁוֹטֶה הוּא זֶה"... (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)