"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (ד-ח) שְׁאֵלָה, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה: שְׁנַיִם הָלְכוּ עַל גְּדַת הַנָּהָר בְּסָמוּךְ לְגַלְגַּל עֲנָק שֶׁל טַחֲנַת קֶמַח. לְפֶתַע מָעַד הָאֶחָד וְנִסְחַף בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר כַּפּוֹת הַגַּלְגָּל הָאַדִּירוֹת, שָׁם יִדָּחֵס אֶל הַמְּצוּלוֹת. חֲבֵרוֹ רוֹאֶה זֹאת בְּעֵינַיִם כַּלּוֹת, מִשְׁתּוֹקֵק לְהַצִּילוֹ אַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת... הַשְּׁאֵלָה הִיא, הַאִם מֻתָּר לָאֶחָד לְזַנֵּק אַחֲרֵי חֲבֵרוֹ כְּדֵי לְנַסּוֹת לִמְשׁוֹתוֹ?

וּבְכֵן, שְׁאֵלָה יְדוּעָה הִיא אִם מֻתָּר לְאָדָם לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לִסְפֵק סַכָּנָה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מִסַּכָּנַת וַדַּאי. אַךְ זֹאת, כַּמּוּבָן, בִּתְנַאי שֶׁהַצָּלַת הֶחָבֵר אָכֵן מֻבְטַחַת. אֲבָל לִקְפֹּץ אֶל הַמַּיִם הַגּוֹעֲשִׁים, לְלֹעַ הַסַּכָּנָה, כְּשֶׁרֹב הַסִּכּוּיִים הֵם שֶׁיִּהְיֶה כָּאן קָרְבָּן נוֹסָף, אֵין פּוֹסֵק אֶחָד בָּעוֹלָם שֶׁיַּתִּיר זֹאת.

עַתָּה נַקְצִין אֶת הַשְּׁאֵלָה: הֶחָבֵר נָפַל לַמַּיִם וּלְפֶתַע נִרְאָה סְנַפִּיר שֶׁל כָּרִישׁ. הַמַּלְתְּעוֹת הַמְשֻׁנָּנוֹת נִפְעֲרוּ. זְוָעָה לִרְאוֹת... הַאִם הֶחָבֵר שֶׁנִּשְׁאַר עַל גְּדַת הַנָּהָר יִקְפֹּץ אֶל לֹעַ הַכָּרִישׁ כְּדֵי לְנַסּוֹת וּלְהַצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ?

כְּלַפֵּי מַה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים?! לֹא סוֹד הוּא כִּי הַתִּקְשֹׁרֶת מְאֻיֶּשֶׁת בְּשַׁדְרָנִים שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת הָרוֹאִים יִעוּד וּשְׁלִיחוּת בַּהֲדִיפַת הַמַּהְפָּךְ הַמְסוֹרָתִי וְהָאֱמוּנִי הַמִּתְרַגֵּשׁ עֲלֵיהֶם. רוֹאִים עַצְמָם כְּמַגִּינֵי עוֹלַם הָאֶתְמוֹל וַאֲדִיקוּתָם בּוֹ מַעֲבִירָתָם עַל דַּעְתָּם: הֵם יְנַפְּחוּ כָּל דְּבַר הַשְׁמָצָה, יָשִׂימוּ לְחוּכָא כָּל מָסֹרֶת וּמוֹרֶשֶׁת, יִלְעֲגוּ לְקָדְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְיִתְּנוּ בָּמָה לְכָל מַסִּית וּמַדִּיחַ. הַכֹּל בְּמַסְוֶה שֶׁל פְלוֹרָלִיזְם, שֶׁל פְּתִיחוּת, שֶׁל זְכוּת הַצִּבּוּר לָדַעַת... וְכָל אוֹתָן אֲמִתּוֹת הַנִּגְנָזוֹת, מִשּׁוּם מָה, כְּשֶׁהָאִינְטֶרֶסִים שֶׁלָּהֶם מֻנָּחִים עַל הַכַּף. אֲבָל נַנִּיחַ לְכָךְ, לֹא בָּזֶה הָעִנְיָן. הֻרְגַּלְנוּ לְכָךְ וְהָאֶפְשָׁרוּת בְּיָדֵינוּ לֹא לְהַאֲזִין לַכִּעוּר.

הַמִּקְרֶה שֶׁנּוֹגֵעַ לְעִנְיָנֵנוּ הוּא מַה שֶׁקּוֹרֶה כַּאֲשֶׁר הַדְּבָרִים הַמְּקוֹמְמִים מַסְעִירִים אֵי מִי מִן הַשּׁוֹמְעִים וְהוּא מִתְקַשֵּׁר לְהָגִיב. אוֹ אָז מוֹסִיפִים דְּבָרָיו שֶׁמֶן לַמְּדוּרָה, עוֹד לִטְרַת בָּשָׂר לַכָּרִישׁ הַתּוֹרָן. כִּי הַשַּׁדְרָן שׁוֹלֵט בַּמִּיקְרוֹפוֹן כְּדָג בַּמַּיִם וּמִתְעַלֵּל בְּקָרְבָּנוֹ בְּלַעַג מֻשְׁחָז וּרְווּי רַעַל, מְנַתֵּב כִּרְצוֹנוֹ וְקוֹטֵעַ כְּחֶפְצוֹ, וְאָז נוֹתַר הַמַּאֲזִין פָּגוּעַ וְנָבוֹךְ, עוֹמֵד עַל תְּלוּלִית קִבְרָן שֶׁל הַכַּוָּנוֹת הַטּוֹבוֹת.

זֹאת וְעוֹד: אִישׁ לֹא שִׁכְנַע עֲדַיִן אֶת רֵעֵהוּ בְּוִכּוּחַ. וִכּוּחִים הֵם רַק מִרְשָׁם בָּדוּק לְחִדּוּד עֲמָדוֹת, לְהַקְצָנָה וְהַקְשָׁחָה. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מַהֲרִי"ל דִּיסְקִין זַצַ"ל מָצָא זֹאת בְּפָרָשָׁתֵנוּ. הֶבֶל הָיָה רוֹעֵה צֹאן, הָיָה לוֹ סִכְסוּךְ עִם קַיִן, אִישׁ הַשָּׂדֶה עוֹבֵד הָאֲדָמָה. "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו. וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ". וְהַשְּׁאֵלָה הַבּוֹעֶרֶת הִיא, מַה עָשָׂה הֶבֶל בַּשָּׂדֶה, מְקוֹם מִחְיָתוֹ שֶׁל קַיִן? פֵּרֵשׁ מַהֲרִי"ל דִּיסְקִין זַצַ"ל: בִּתְחִלָּה רַב קַיִן עִם הֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו". מַה הָיָה עַל הֶבֶל לַעֲשׂוֹת? לְהִתְעַלֵּם! אֲבָל הוּא הֶחְלִיט לְשַׁכְנֵעַ אֶת קַיִן בְּצִדְקָתוֹ, וְהָלַךְ לְאֵזוֹר שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל קַיִן כְּדֵי לְהִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ. וְלֹא יָדַע כִּי וִכּוּחַ אֵינוֹ מְשַׁכְנֵעַ, אֶלָּא לְהֵפֶךְ. וִכּוּחַ מְלַהֵט יְצָרִים, דּוֹחֵק לַפִּנָּה, מַזְמִין מַעֲנֶה וּמִתְקָפָה, וְהַסּוֹף כַּיָּדוּעַ הָיָה מַר...

הָבָה נָפִיק אֶת הַלֶּקַח מִפָּרָשָׁה זוֹ מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה אֶלָּא כְּדֵי לְהָפִיק מִמֶּנָּה לֶקַח! הֵן רֹב הַצִּבּוּר בָּאָרֶץ מַאֲמִין הוּא. פּוֹקֵד בָּתֵּי כְּנֶסֶת, קָשׁוּר לַמָּסֹרֶת וְלַמּוֹרֶשֶׁת, מִי יוֹתֵר וּמִי עוֹד יוֹתֵר... אִם אַחְרָאֵי הַתִּקְשֹׁרֶת רָאוּ לְנָכוֹן לְאַיֵּשׁ אֶת עֶמְדוֹת הַשִּׁדּוּר בַּמִּעוּט הַקּוֹלָנִי, הַכּוֹפֵר וְהַבַּז, הַמְלַגְלֵג וְהַמְקַנְטֵר - מַה לָנוּ לְחַפֵּשׂ שָׁם?! מַה לָנוּ לְהַאֲזִין לָהֶם?! יְשַׁדְּרוּ לְעַצְמָם וְיִתְבַּסְּמוּ מֵרַעֲלָם, יַעֲלוּ לְשִׁדּוּר אֶת רֵעֵיהֶם אֲשֶׁר כְּנַפְשָׁם וִילַהֲגוּ כִּרְצוֹנָם. יֵשׁ לָנוּ - עֲדַיִן - דֵּי תַּחֲנוֹת עִם מַנְחִים אוֹהֲדִים וְעִם מַאֲזִינִים אוֹהֲדִים עוֹד יוֹתֵר, וְשַׁדְרָנֵי עוֹלַם הָאֶתְמוֹל יִתְבַּצְּרוּ בְּגֵטָאוֹתֵיהֶם! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)