Otzarot-Article

"הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה" (ל-טו) כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַתּוֹרָה תַּזְהִיר שֶׁלֹּא לָתֵת יוֹתֵר מֵהַחִיּוּב? הֲרֵי כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהוֹסִיף עוֹד וָעוֹד עַל חִיּוּבוֹ, הוּא מְגַלֶּה בְּכָךְ אֶת קִרְבָתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַדּוּעַ יִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ לָתֵת כְּנִדְבַת לִבּוֹ?

גַּם משֶׁה רַבֵּנוּ הִתְקַשָּׁה בְּדָבָר זֶה, וְתָמַהּ, לָמָּה יִהְיוּ שָׁוִים כֻּלָּם בַּנְּתִינָה, וּמַדּוּעַ יִמְנַע ה' הַטּוֹב מֵאֵת הָרוֹצֶה לְהַרְבּוֹת?

הַחֲתַם סוֹפֵר תֵּרֵץ זֹאת בְּכָךְ, שֶׁעַל כֵּן הֶרְאָהוּ הַקַּבָּ"ה כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ.

מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ בָּאָה לְסַמֵּל: כָּזֶה יִתְּנוּ! יְכוֹלִים הֵם לָתֵת אֶת הַנְּדִיבוּת וְהַכַּוָּנָה, אֶת הַשִּׂמְחָה וְאַהֲבַת ה' אֲשֶׁר תּוּקַד בְּקִרְבָּם, וְהִיא-הִיא עִקַּר הַנְּתִינָה, לָאו דַּוְקָא הַכַּמּוּת.

בִּקֵּשׁ הַקַּבָּ"ה לְהוֹדִיעַ לְעַמּוֹ כִּי הוּא אֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בְּ"כַמָּה נוֹתְנִים", אֶלָּא אַךְ וְרַק בְּ"אֵיךְ נוֹתְנִים" וְעִם אֵיזוֹ כַּוָּנָה עוֹשִׂים זֹאת.

גַּם מִן הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ נוּכַל לִלְמֹד שֶׁהָעִקָּר הוּא לָתֵת מֵהַלֵּב וּפָחוֹת חָשׁוּב כַּמָּה נוֹתְנִים.

מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁנֶּעֶרְכוּ לָחֹג אֶת מְלֹאת חֲמִשִּׁים הַשָּׁנָה לַאֲבִיהֶם. לִקְרַאת הַמְּסִבָּה הִתְבַּקֵּשׁ כָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת, בְּנֵי הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת, לְהָכִין שַׁי צָנוּעַ לָאָב.

וְהִנֵּה, בְּהַגִּיעַ הַזְּמַן, וְהַמִּשְׁפָּחָה הַמֻּרְחֶבֶת מְכֻנֶּסֶת בַּסָּלוֹן הַבַּיִת בְּיוֹם הֻלַדְתּוֹ שֶׁל הָאָב, הוֹצִיא כָּל אֶחָד מֵהַנּוֹכְחִים אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁהֵכִין.

הָאֶחָד קָנָה סֵפֶר חָדָשׁ שֶׁיָּצָא לָאוֹר זֶה עַתָּה, הַשֵּׁנִי הֵבִיא עֵט יָפֶה וְנוֹחַ לִכְתִיבָה, הַשְּׁלִישִׁי הֶעְדִּיף לְהִתְמַקֵּד בִּרְכִישַׁת פִּנְקָס יָעִיל שֶׁעָלָיו אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת אֶת חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה הַמִּתְחַדְּשִׁים בַּדֶּרֶךְ וְכוּ'. אַךְ הַהַפְתָּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְאַחַד הַבָּנִים, נַעַר כְּבֵן אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה.

בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מְסַפְּרִים, כִּי מִשֶּׁנִּתְבַּקֵּשׁ הַנַּעַר לָתֵת לָאָב אֶת מַתְּנָתוֹ שֶׁהֵכִין, נֶעֱמַד הַנַּעַר עַל רַגְלָיו, פָּשַׁט אֶת יָדָיו הָרֵיקוֹת, וְאָמַר כְּשֶׁדְּמָעוֹת מְכַסּוֹת אֶת לְחָיָיו: "אַבָּא, אַתָּה יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ וְכַמָּה אֲנִי קָשׁוּר אֵלֶיךָ. כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ מֵאִתָּנוּ לְהָבִיא לְךָ מַתָּנוֹת הִשְׁקַעְתִּי זְמַן רַב בְּמַחְשָׁבָה, מַה הִיא הַמַּתָּנָה שֶׁתִּגְרֹם לְךָ אֶת נַחַת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר.

חָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי, וְהִגַּעְתִּי לַמַּסְקָנָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִנְּךָ אוֹהֵב תּוֹרָה מֻפְלָג וְתָמִיד אַתָּה מְדַבֵּר עִמָּנוּ, הַיְלָדִים, עַל כָּךְ שֶׁהַדָּבָר הַמָּתוֹק בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה, יִהְיֶה כְּדַאי לְהָבִיא לְךָ מַתָּנָה בְּכִוּוּן זֶה.

וְהַבֵּן הַצָּעִיר הִכְרִיז בִּפְנֵי הַנּוֹכְחִים: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ כָּאן, שֶׁהִקְדַּשְׁתִּי אֶת כָּל הַיּוֹם הַזֶּה בּוֹ אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים, שֶׁהוּא יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל אַבָּא שְׁלִיטָ"א, לִלְמֹד תּוֹרָה. הָחֵל מִשָּׁעָה 8:30 בַּבֹּקֶר וְעַד לַשָּׁעָה 4:30 אַחַר הַצָּהֳרַיִם, יָשַׁבְתִּי וְלָמַדְתִּי שְׁמֹנֶה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, מַמָּשׁ לְלֹא הַפְסָקָה.

כְּדֵי שֶׁלֹּא אֻפְרַע מִתַּלְמוּדִי, הָלַכְתִּי לְבֵית מִדְרָשׁ קָטָן וְשָׁקֵט, וְשָׁם יָשַׁבְתִּי בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים וְלָמַדְתִּי כָּל הַזְּמַן. עָשִׂיתִי זֹאת כְּמַתָּנָה מְיֻחֶדֶת לְאַבָּא שֶׁלָּנוּ, שֶׁחִנֵּךְ אוֹתָנוּ תָּמִיד לְאַהֲבַת תּוֹרָה. זוֹ הַמַּתָּנָה שֶׁהֵבֵאתִי לְךָ, אַבָּא".

דּוֹמֶה שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ וּלְתָאֵר אֶת הַהִתְרַגְּשׁוּת הָעַזָּה שֶׁסָּחֲפָה אֶת כָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים בִּמְסִבַּת יוֹם הַהֻלֶּדֶת, שֶׁהֵבִינוּ לְפֶתַע אֵיךְ כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהֵבִיאוּ מִתְגַמְּדוֹת לְעֻמַּת מַתְּנָתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַצָּעִיר. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	נצבים - וילך תשס"ט
	לבצר סולם ערכים נכון
	"סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם" (לב-ח) מִלְּבַד הַתְּבִיעָה עַל הַחֵטְא הַנּוֹרָא שֶׁסָּרוּ מִן הַדֶּרֶךְ, הָיְתָה גַּם תְּבִיעָה מְיֻחֶדֶת עַל כָּךְ שֶׁסָּרוּ מַהֵר "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה" (ל-טו) כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַתּוֹרָה תַּזְהִיר שֶׁלֹּא לָתֵת יוֹתֵר מֵהַחִיּוּב? הֲרֵי כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהוֹסִיף עוֹד וָעוֹד עַל חִיּוּבוֹ, הוּא מְגַלֶּה בְּכָךְ אֶת קִרְבָתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַדּוּעַ יִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ לָתֵת כְּנִדְבַת לִבּוֹ? גַּם משֶׁה רַבֵּנוּ הִתְקַשָּׁה בְּדָבָר זֶה, וְתָמַהּ, לָמָּה יִהְיוּ שָׁוִים כֻּלָּם בַּנְּתִינָה, וּמַדּוּעַ יִמְנַע ה' הַטּוֹב מֵאֵת הָרוֹצֶה לְהַרְבּוֹת? הַחֲתַם סוֹפֵר תֵּרֵץ זֹאת בְּכָךְ, שֶׁעַל כֵּן הֶרְאָהוּ הַקַּבָּ"ה כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ. מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ בָּאָה לְסַמֵּל: כָּזֶה יִתְּנוּ! יְכוֹלִים הֵם לָתֵת אֶת הַנְּדִיבוּת וְהַכַּוָּנָה, אֶת הַשִּׂמְחָה וְאַהֲבַת ה' אֲשֶׁר תּוּקַד בְּקִרְבָּם, וְהִיא-הִיא עִקַּר הַנְּתִינָה, לָאו דַּוְקָא הַכַּמּוּת. בִּקֵּשׁ הַקַּבָּ"ה לְהוֹדִיעַ לְעַמּוֹ כִּי הוּא אֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בְּ"כַמָּה נוֹתְנִים", אֶלָּא אַךְ וְרַק בְּ"אֵיךְ נוֹתְנִים" וְעִם אֵיזוֹ כַּוָּנָה עוֹשִׂים זֹאת. גַּם מִן הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ נוּכַל לִלְמֹד שֶׁהָעִקָּר הוּא לָתֵת מֵהַלֵּב וּפָחוֹת חָשׁוּב כַּמָּה נוֹתְנִים. מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁנֶּעֶרְכוּ לָחֹג אֶת מְלֹאת חֲמִשִּׁים הַשָּׁנָה לַאֲבִיהֶם. לִקְרַאת הַמְּסִבָּה הִתְבַּקֵּשׁ כָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת, בְּנֵי הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת, לְהָכִין שַׁי צָנוּעַ לָאָב. וְהִנֵּה, בְּהַגִּיעַ הַזְּמַן, וְהַמִּשְׁפָּחָה הַמֻּרְחֶבֶת מְכֻנֶּסֶת בַּסָּלוֹן הַבַּיִת בְּיוֹם הֻלַדְתּוֹ שֶׁל הָאָב, הוֹצִיא כָּל אֶחָד מֵהַנּוֹכְחִים אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁהֵכִין. הָאֶחָד קָנָה סֵפֶר חָדָשׁ שֶׁיָּצָא לָאוֹר זֶה עַתָּה, הַשֵּׁנִי הֵבִיא עֵט יָפֶה וְנוֹחַ לִכְתִיבָה, הַשְּׁלִישִׁי הֶעְדִּיף לְהִתְמַקֵּד בִּרְכִישַׁת פִּנְקָס יָעִיל שֶׁעָלָיו אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת אֶת חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה הַמִּתְחַדְּשִׁים בַּדֶּרֶךְ וְכוּ'. אַךְ הַהַפְתָּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְאַחַד הַבָּנִים, נַעַר כְּבֵן אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מְסַפְּרִים, כִּי מִשֶּׁנִּתְבַּקֵּשׁ הַנַּעַר לָתֵת לָאָב אֶת מַתְּנָתוֹ שֶׁהֵכִין, נֶעֱמַד הַנַּעַר עַל רַגְלָיו, פָּשַׁט אֶת יָדָיו הָרֵיקוֹת, וְאָמַר כְּשֶׁדְּמָעוֹת מְכַסּוֹת אֶת לְחָיָיו: "אַבָּא, אַתָּה יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ וְכַמָּה אֲנִי קָשׁוּר אֵלֶיךָ. כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ מֵאִתָּנוּ לְהָבִיא לְךָ מַתָּנוֹת הִשְׁקַעְתִּי זְמַן רַב בְּמַחְשָׁבָה, מַה הִיא הַמַּתָּנָה שֶׁתִּגְרֹם לְךָ אֶת נַחַת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. חָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי, וְהִגַּעְתִּי לַמַּסְקָנָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִנְּךָ אוֹהֵב תּוֹרָה מֻפְלָג וְתָמִיד אַתָּה מְדַבֵּר עִמָּנוּ, הַיְלָדִים, עַל כָּךְ שֶׁהַדָּבָר הַמָּתוֹק בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה, יִהְיֶה כְּדַאי לְהָבִיא לְךָ מַתָּנָה בְּכִוּוּן זֶה. וְהַבֵּן הַצָּעִיר הִכְרִיז בִּפְנֵי הַנּוֹכְחִים: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ כָּאן, שֶׁהִקְדַּשְׁתִּי אֶת כָּל הַיּוֹם הַזֶּה בּוֹ אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים, שֶׁהוּא יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל אַבָּא שְׁלִיטָ"א, לִלְמֹד תּוֹרָה. הָחֵל מִשָּׁעָה 8:30 בַּבֹּקֶר וְעַד לַשָּׁעָה 4:30 אַחַר הַצָּהֳרַיִם, יָשַׁבְתִּי וְלָמַדְתִּי שְׁמֹנֶה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, מַמָּשׁ לְלֹא הַפְסָקָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא אֻפְרַע מִתַּלְמוּדִי, הָלַכְתִּי לְבֵית מִדְרָשׁ קָטָן וְשָׁקֵט, וְשָׁם יָשַׁבְתִּי בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים וְלָמַדְתִּי כָּל הַזְּמַן. עָשִׂיתִי זֹאת כְּמַתָּנָה מְיֻחֶדֶת לְאַבָּא שֶׁלָּנוּ, שֶׁחִנֵּךְ אוֹתָנוּ תָּמִיד לְאַהֲבַת תּוֹרָה. זוֹ הַמַּתָּנָה שֶׁהֵבֵאתִי לְךָ, אַבָּא". דּוֹמֶה שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ וּלְתָאֵר אֶת הַהִתְרַגְּשׁוּת הָעַזָּה שֶׁסָּחֲפָה אֶת כָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים בִּמְסִבַּת יוֹם הַהֻלֶּדֶת, שֶׁהֵבִינוּ לְפֶתַע אֵיךְ כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהֵבִיאוּ מִתְגַמְּדוֹת לְעֻמַּת מַתְּנָתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַצָּעִיר. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)