Otzarot-Article

"וַיִּקַּח קֹרַח" (טז-א) אֵיךְ שֶׁאֲנָשִׁים מִסְתַּבְּכִים... וְאָנוּ מִתְכַּוְּנִים לַאֲנָשִׁים פִּקְחִים, נְבוֹנִים וּשְׁקוּלִים הַמְּאַבְּדִים אֶת עוֹלָמָם. וְהַמִּשְׁפָּחָה סוֹבֶלֶת כָּל כָּךְ, וְהַחֶבְרָה מוֹקִיעָה, חֲבֵרִים נֶעֱלָמִים, תְּמוּנָתָם מִתְנוֹסֶסֶת בָּעִתּוֹנִים, כְּבָר הָיוּ מַעֲדִיפִים לִהְיוֹת כְּקֹרַח וּלְהִבָּלַע חַיִּים... וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה וְתָמֵהַּ: אֵיךְ נָפְלוּ אֲנָשִׁים חֲכָמִים כָּכָה. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֲנָשִׁים אֵלֶּה כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ, וְזֶה מַפְחִיד. זֶה נוֹגֵעַ אֵלֵינוּ. וּכְבָר אָמְרוּ, שֶׁהֶחָכָם לוֹמֵד מִנִּסְיוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים, בְּעוֹד שֶׁהַטִּפֵּשׁ אֵינוֹ לוֹמֵד אַף מִנִּסְיוֹנוֹ שֶׁלּוֹ. אָז אֵיךְ מִסְתַּבְּכִים הָאֲנָשִׁים?

הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ כָּל הַתְּשׁוּבוֹת, כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה, בְּפָרָשָׁתֵנוּ. קֹרַח הִסְתַּבֵּךְ וְסִבֵּךְ אִתּוֹ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, וְכֻלָּם אָבְדוּ. אֵיךְ הֵעֵז קֹרַח לָצֵאת לְכָזוֹ הַרְפַּתְקָאָה. הַאִם לֹא יָדַע שֶׁאֵין לוֹ סִכּוּי?! הַאֶפְשָׁר לִמְרֹד בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שְׁלִיחַ הַבּוֹרֵא, שֶׁבְּהֶנֵף יָד הֵבִיא חֹשֶׁךְ עַל מִצְרַיִם, בָּקַע יָם וְהִטְבִּיעַ בּוֹ אֶת הַמִּצְרִים. שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵרִים אֶת יָדָיו נוֹצֵחַ עֲמָלֵק, וְכַאֲשֶׁר הִכָּה בְּמַטֵּהוּ הוֹצִיא מַיִם מִסֶּלַע. משֶׁה, שֶׁכַּאֲשֶׁר הִתְאוֹנְנוּ עָלָיו בָּאוּ נְחָשִׁים וּשְׂרָפִים וְעָשׂוּ שַׁמּוֹת בָּעָם עַד שֶׁבִּקְּשׁוּ מְחִילָה. אָז אֵיךְ יָצָא לַהַרְפַּתְקָה כָּזֹאת: "קֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זוֹ?" (רַשִׁ"י) וְהַתְּשׁוּבָה: "הִתְקַנֵּא בִּנְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן". דַּחַף הַקִּנְאָה פָּעַל אֶצְלוֹ, אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַדְּחָפִים הַמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם: "הַקִּנְאָה, הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד". וּכְשֶׁהֵם פּוֹעֲלִים, הַשֵּׂכֶל בְּהַשְׁעָיָה, יֵשׁ לִקּוּי מְאוֹרוֹת וְאֵין שְׁאֵלוֹת.

וְאָמַר רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל, הַ"בֶּן אִישׁ חַי": אֵין שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת עַל הַמְּקַנֵּא! אָכוּל הוּא בְּרִגְשֵׁי קִנְאָתוֹ עַד שֶׁמּוּכָן לְהַפְסִיד הַכֹּל וּלְהִמֹּט כָּלִיל, וּבִלְבַד שֶׁיִּפָּרַע מִזּוּלָתוֹ וְיַזִּיקוֹ.

כְּאוֹתוֹ מָשָׁל שֶׁהֵבִיא הֶחָסִיד בַּעַל "רֵאשִׁית חָכְמָה" זַצַ"ל (שַׁעַר הָעֲנָוָה ז) בִּשְׁנַיִם שֶׁהָלְכוּ יַחְדָּיו, חַמְדָּן וְקַנַּאי. פָּגַע בָּהֶם מֶלֶךְ אֶחָד, וְאָמַר לָהֶם: "יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִכֶּם דְּבַר מָה, וְאֶתֵּן לְרֵעֵהוּ כִּפְלַיִם! מִי מִכֶּם מוּכָן לְבַקֵּשׁ?"

חָשַׁב הַחַמְדָן: אִם אֲבַקֵּשׁ אֲנִי, אֲקַבֵּל רַק חֵלֶק אֶחָד. יְבַקֵּשׁ הוּא וַאֲקַבֵּל כִּפְלַיִם...

נִמְנַע וְלֹא בִּקֵּשׁ דָּבָר.

וְהַקַּנַּאי חָשַׁב: אִם אֲבַקֵּשׁ אֲנִי, יְקַבֵּל הוּא כִּפְלַיִם. קִנֵּא מֵרֹאשׁ בְּחֶלְקוֹ הָעוֹדֵף שֶׁל חֲבֵרוֹ וְלֹא בִּקֵּשׁ דָּבָר.

חִיֵּךְ הַמֶּלֶךְ לְפִי שֶׁצָּפָה זֹאת מֵרֹאשׁ, וּבִקֵּשׁ לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. רָאָה זֹאת הַקַּנַּאי וְקָרָא בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה"

עָצַר הַמֶּלֶךְ וְהִטָּה אָזְנוֹ בְּעִנְיָן.

אָמַר הַקַּנַּאי: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, צַוֵּה נָא לְנַקֵּר לִי עַיִן אַחַת"...

כִּי זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל קַנַּאי, יַסְכִּים שֶׁיְּנַקְּרוּ אֶת עֵינוֹ הָאַחַת וּבִלְבַד שֶׁיְּנַקְּרוּ לְרֵעֵהוּ שְׁתַּיִם. וְהַקִּנְאָה הִיא רַק דֻּגְמָא. כְּרֵעוֹתֶיהָ, הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאוֹת הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. הַמְּבַקֵּשׁ לְסַפֵּק תַּאֲוָתוֹ, כָּמוֹהוּ כְּשׁוֹתֶה מַיִם מְלוּחִים לְרִוּוּי צִמְאוֹנוֹ, שֶׁרַק יַגְבִּירוּ אֶת הַצָּמָא שִׁבְעָתַיִם. שֶׁהֲרֵי "מַרְעִיבוֹ, שָׂבֵעַ. מַשְׂבִּיעוֹ, רָעֵב" (סַנְהֶדְרִין ז.), וְהוּא רַק מַגְבִּיר תַּבְעֵרַת תַּאֲוָתוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ. זֹאת, מִלְּבַד הַגְּנוּת וְהַחֻלְשָׁה שֶׁבְּסִפּוּק הַתַּאֲוָה. אֲבָל אֵיךְ אָמַר אוֹתוֹ חוֹלֶה סֻכֶּרֶת: "יֵשׁ לִי אֶת כָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם לְהִמָּנַע מֵאֲכִילַת מַמְתַּקִּים, אַךְ טַעַם הַמַּמְתָּק מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם"...

וְהַכָּבוֹד, כַּמָּה מִתְבַּזִּים בַּעֲבוּרוֹ בְּנֵי אָדָם, כַּמָּה מְאַבְּדִים הֵם אֶת עֶרְכָּם בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת בְּרָדְפָם אַחֲרָיו. זֹאת מִלְּבַד שֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּהוּ. כִּי הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ.

וְכֵן בַּמִּדּוֹת הַמְּגֻנּוֹת כֻּלָּן, אֵין לְבַקֵּשׁ בָּהֶן הִגָּיוֹן. חֲזַ"ל מְסַפְּרִים כִּי בְּמַכַּת צְפַרְדְּעִים עָלְתָה בִּתְחִלָּה רַק צְפַרְדֵּעַ אַחַת, וּכְשֶׁהָיוּ מַכִּין אוֹתָהּ הָיְתָה מַתֶּזֶת נְחִילִים-נְחִילִים עַד שֶׁמִּלְּאָה אֶת הָאָרֶץ. שָׁאַל מָרָן הַ"קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב" זַצַ"ל: כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ הִכּוּהָ כִּי בִּקְּשׁוּ לְגָרְשָׁהּ. הֵתִיזָה נְחִיל וְהִתְקַצְּפוּ. הִכּוּהָ שִׁבְעָתַיִם. אֲבָל כְּשֶׁרָאוּ שֶׁבְּכָל הַכָּאָה נִתָּז נְחִיל נוֹסָף, מַדּוּעַ לֹא הִפְסִיקוּ?! הֵן בְּמוֹ יְדֵיהֶם מִלְּאוּ אֶת אַרְצָם צְפַרְדְּעִים. וְהֵשִׁיב: אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם כּוֹעֵס אֵין לָבוֹא אֵלָיו בִּטְעָנוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת...

מַה לָּנוּ לְהַפְלִיג שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה אֲחוֹרַנִּית וּלְאֶרֶץ אַחֶרֶת, לְמַכַּת הַצְפַרְדְּעִים בְּמִצְרַיִם וּלְקֹרַח בַּמִּדְבָּר? הֲרֵי אֵין לָנוּ אֶלָּא לְרַעֲנֵן מְעַט אֶת זִכְרוֹנֵנוּ! מִי אֵינוֹ חָפֵץ בִּשְׁלוֹם בַּיִת, מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁ"אִם אֵין שָׁלוֹם, אֵין כְּלוּם", מַמָּשׁ כְּלוּם! וּמִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהָרִיב דּוֹמֶה לְסֶכֶר מַיִם, שֶׁאִם נִבַּע בּוֹ סֶדֶק, עוֹד נִתָּן לְטַיְּחוֹ. הַסֶּדֶק מִתְרַחֵב, וּכְבָר נִצְרָכִים מַאֲמָצִים לְאָטְמוֹ. אֲבָל כְּשֶׁיִקְרֹס, יָבוֹא הַשִּׁטָּפוֹן... (סַנְהֶדְרִין ז.) כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ טְרוּנְיָה, כְּשֶׁמֻטַּחַת הַאֲשָׁמָה, מֻצְדֶּקֶת אוֹ לֹא, זֶהוּ סֶדֶק בַּסֶּכֶר. הַאִם מְמַהֵר הוּא לְטַיְּחוֹ, לְאָטְמוֹ אוֹ מֵשִׁיב הוּא שִׁבְעָתַיִם כְּרֶפְלֶקְס מוּתְנֶה וּמֵנִיעַ אֶת הַגַּלְגָּל, מְסַחְרְרוֹ וּמְעַרְבְּלוֹ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ראה תשס"ט
	העושה מתברך
	"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ו-יג) מְסַפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵיין: הֻזְמַנְתִּי פַּעַם אַחַת לְפִדְיוֹן הַבֵּן שֶׁל נַעַר בֵּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, שֶׁעָרַךְ אֶת בַּר הַמִּצְוָה וְאֶת הַפִּ "וַיִּקַּח קֹרַח" (טז-א) אֵיךְ שֶׁאֲנָשִׁים מִסְתַּבְּכִים... וְאָנוּ מִתְכַּוְּנִים לַאֲנָשִׁים פִּקְחִים, נְבוֹנִים וּשְׁקוּלִים הַמְּאַבְּדִים אֶת עוֹלָמָם. וְהַמִּשְׁפָּחָה סוֹבֶלֶת כָּל כָּךְ, וְהַחֶבְרָה מוֹקִיעָה, חֲבֵרִים נֶעֱלָמִים, תְּמוּנָתָם מִתְנוֹסֶסֶת בָּעִתּוֹנִים, כְּבָר הָיוּ מַעֲדִיפִים לִהְיוֹת כְּקֹרַח וּלְהִבָּלַע חַיִּים... וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה וְתָמֵהַּ: אֵיךְ נָפְלוּ אֲנָשִׁים חֲכָמִים כָּכָה. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֲנָשִׁים אֵלֶּה כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ, וְזֶה מַפְחִיד. זֶה נוֹגֵעַ אֵלֵינוּ. וּכְבָר אָמְרוּ, שֶׁהֶחָכָם לוֹמֵד מִנִּסְיוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים, בְּעוֹד שֶׁהַטִּפֵּשׁ אֵינוֹ לוֹמֵד אַף מִנִּסְיוֹנוֹ שֶׁלּוֹ. אָז אֵיךְ מִסְתַּבְּכִים הָאֲנָשִׁים? הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ כָּל הַתְּשׁוּבוֹת, כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה, בְּפָרָשָׁתֵנוּ. קֹרַח הִסְתַּבֵּךְ וְסִבֵּךְ אִתּוֹ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, וְכֻלָּם אָבְדוּ. אֵיךְ הֵעֵז קֹרַח לָצֵאת לְכָזוֹ הַרְפַּתְקָאָה. הַאִם לֹא יָדַע שֶׁאֵין לוֹ סִכּוּי?! הַאֶפְשָׁר לִמְרֹד בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שְׁלִיחַ הַבּוֹרֵא, שֶׁבְּהֶנֵף יָד הֵבִיא חֹשֶׁךְ עַל מִצְרַיִם, בָּקַע יָם וְהִטְבִּיעַ בּוֹ אֶת הַמִּצְרִים. שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵרִים אֶת יָדָיו נוֹצֵחַ עֲמָלֵק, וְכַאֲשֶׁר הִכָּה בְּמַטֵּהוּ הוֹצִיא מַיִם מִסֶּלַע. משֶׁה, שֶׁכַּאֲשֶׁר הִתְאוֹנְנוּ עָלָיו בָּאוּ נְחָשִׁים וּשְׂרָפִים וְעָשׂוּ שַׁמּוֹת בָּעָם עַד שֶׁבִּקְּשׁוּ מְחִילָה. אָז אֵיךְ יָצָא לַהַרְפַּתְקָה כָּזֹאת: "קֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זוֹ?" (רַשִׁ"י) וְהַתְּשׁוּבָה: "הִתְקַנֵּא בִּנְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן". דַּחַף הַקִּנְאָה פָּעַל אֶצְלוֹ, אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַדְּחָפִים הַמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם: "הַקִּנְאָה, הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד". וּכְשֶׁהֵם פּוֹעֲלִים, הַשֵּׂכֶל בְּהַשְׁעָיָה, יֵשׁ לִקּוּי מְאוֹרוֹת וְאֵין שְׁאֵלוֹת. וְאָמַר רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל, הַ"בֶּן אִישׁ חַי": אֵין שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת עַל הַמְּקַנֵּא! אָכוּל הוּא בְּרִגְשֵׁי קִנְאָתוֹ עַד שֶׁמּוּכָן לְהַפְסִיד הַכֹּל וּלְהִמֹּט כָּלִיל, וּבִלְבַד שֶׁיִּפָּרַע מִזּוּלָתוֹ וְיַזִּיקוֹ. כְּאוֹתוֹ מָשָׁל שֶׁהֵבִיא הֶחָסִיד בַּעַל "רֵאשִׁית חָכְמָה" זַצַ"ל (שַׁעַר הָעֲנָוָה ז) בִּשְׁנַיִם שֶׁהָלְכוּ יַחְדָּיו, חַמְדָּן וְקַנַּאי. פָּגַע בָּהֶם מֶלֶךְ אֶחָד, וְאָמַר לָהֶם: "יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִכֶּם דְּבַר מָה, וְאֶתֵּן לְרֵעֵהוּ כִּפְלַיִם! מִי מִכֶּם מוּכָן לְבַקֵּשׁ?" חָשַׁב הַחַמְדָן: אִם אֲבַקֵּשׁ אֲנִי, אֲקַבֵּל רַק חֵלֶק אֶחָד. יְבַקֵּשׁ הוּא וַאֲקַבֵּל כִּפְלַיִם... נִמְנַע וְלֹא בִּקֵּשׁ דָּבָר. וְהַקַּנַּאי חָשַׁב: אִם אֲבַקֵּשׁ אֲנִי, יְקַבֵּל הוּא כִּפְלַיִם. קִנֵּא מֵרֹאשׁ בְּחֶלְקוֹ הָעוֹדֵף שֶׁל חֲבֵרוֹ וְלֹא בִּקֵּשׁ דָּבָר. חִיֵּךְ הַמֶּלֶךְ לְפִי שֶׁצָּפָה זֹאת מֵרֹאשׁ, וּבִקֵּשׁ לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. רָאָה זֹאת הַקַּנַּאי וְקָרָא בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה" עָצַר הַמֶּלֶךְ וְהִטָּה אָזְנוֹ בְּעִנְיָן. אָמַר הַקַּנַּאי: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, צַוֵּה נָא לְנַקֵּר לִי עַיִן אַחַת"... כִּי זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל קַנַּאי, יַסְכִּים שֶׁיְּנַקְּרוּ אֶת עֵינוֹ הָאַחַת וּבִלְבַד שֶׁיְּנַקְּרוּ לְרֵעֵהוּ שְׁתַּיִם. וְהַקִּנְאָה הִיא רַק דֻּגְמָא. כְּרֵעוֹתֶיהָ, הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאוֹת הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. הַמְּבַקֵּשׁ לְסַפֵּק תַּאֲוָתוֹ, כָּמוֹהוּ כְּשׁוֹתֶה מַיִם מְלוּחִים לְרִוּוּי צִמְאוֹנוֹ, שֶׁרַק יַגְבִּירוּ אֶת הַצָּמָא שִׁבְעָתַיִם. שֶׁהֲרֵי "מַרְעִיבוֹ, שָׂבֵעַ. מַשְׂבִּיעוֹ, רָעֵב" (סַנְהֶדְרִין ז.), וְהוּא רַק מַגְבִּיר תַּבְעֵרַת תַּאֲוָתוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ. זֹאת, מִלְּבַד הַגְּנוּת וְהַחֻלְשָׁה שֶׁבְּסִפּוּק הַתַּאֲוָה. אֲבָל אֵיךְ אָמַר אוֹתוֹ חוֹלֶה סֻכֶּרֶת: "יֵשׁ לִי אֶת כָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם לְהִמָּנַע מֵאֲכִילַת מַמְתַּקִּים, אַךְ טַעַם הַמַּמְתָּק מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם"... וְהַכָּבוֹד, כַּמָּה מִתְבַּזִּים בַּעֲבוּרוֹ בְּנֵי אָדָם, כַּמָּה מְאַבְּדִים הֵם אֶת עֶרְכָּם בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת בְּרָדְפָם אַחֲרָיו. זֹאת מִלְּבַד שֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּהוּ. כִּי הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ. וְכֵן בַּמִּדּוֹת הַמְּגֻנּוֹת כֻּלָּן, אֵין לְבַקֵּשׁ בָּהֶן הִגָּיוֹן. חֲזַ"ל מְסַפְּרִים כִּי בְּמַכַּת צְפַרְדְּעִים עָלְתָה בִּתְחִלָּה רַק צְפַרְדֵּעַ אַחַת, וּכְשֶׁהָיוּ מַכִּין אוֹתָהּ הָיְתָה מַתֶּזֶת נְחִילִים-נְחִילִים עַד שֶׁמִּלְּאָה אֶת הָאָרֶץ. שָׁאַל מָרָן הַ"קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב" זַצַ"ל: כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ הִכּוּהָ כִּי בִּקְּשׁוּ לְגָרְשָׁהּ. הֵתִיזָה נְחִיל וְהִתְקַצְּפוּ. הִכּוּהָ שִׁבְעָתַיִם. אֲבָל כְּשֶׁרָאוּ שֶׁבְּכָל הַכָּאָה נִתָּז נְחִיל נוֹסָף, מַדּוּעַ לֹא הִפְסִיקוּ?! הֵן בְּמוֹ יְדֵיהֶם מִלְּאוּ אֶת אַרְצָם צְפַרְדְּעִים. וְהֵשִׁיב: אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם כּוֹעֵס אֵין לָבוֹא אֵלָיו בִּטְעָנוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת... מַה לָּנוּ לְהַפְלִיג שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה אֲחוֹרַנִּית וּלְאֶרֶץ אַחֶרֶת, לְמַכַּת הַצְפַרְדְּעִים בְּמִצְרַיִם וּלְקֹרַח בַּמִּדְבָּר? הֲרֵי אֵין לָנוּ אֶלָּא לְרַעֲנֵן מְעַט אֶת זִכְרוֹנֵנוּ! מִי אֵינוֹ חָפֵץ בִּשְׁלוֹם בַּיִת, מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁ"אִם אֵין שָׁלוֹם, אֵין כְּלוּם", מַמָּשׁ כְּלוּם! וּמִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהָרִיב דּוֹמֶה לְסֶכֶר מַיִם, שֶׁאִם נִבַּע בּוֹ סֶדֶק, עוֹד נִתָּן לְטַיְּחוֹ. הַסֶּדֶק מִתְרַחֵב, וּכְבָר נִצְרָכִים מַאֲמָצִים לְאָטְמוֹ. אֲבָל כְּשֶׁיִקְרֹס, יָבוֹא הַשִּׁטָּפוֹן... (סַנְהֶדְרִין ז.) כְּשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ טְרוּנְיָה, כְּשֶׁמֻטַּחַת הַאֲשָׁמָה, מֻצְדֶּקֶת אוֹ לֹא, זֶהוּ סֶדֶק בַּסֶּכֶר. הַאִם מְמַהֵר הוּא לְטַיְּחוֹ, לְאָטְמוֹ אוֹ מֵשִׁיב הוּא שִׁבְעָתַיִם כְּרֶפְלֶקְס מוּתְנֶה וּמֵנִיעַ אֶת הַגַּלְגָּל, מְסַחְרְרוֹ וּמְעַרְבְּלוֹ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)