Otzarot-Article

"לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (כד-יט) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מוֹצְאִים אָנוּ מִקְבָּץ שֶׁל צִוּוּיִים לִזְהִירוּת בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת: לֹא לַעֲשֹׁק שְׂכַר שָׂכִיר וְלָתֵת שְׂכָרוֹ בְּיוֹמוֹ. לֹא לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גֵר יָתוֹם וְלֹא לְמַשְׁכֵּן בֶּגֶד אַלְמָנָה. מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן מְצַוָּה הַתּוֹרָה עַל סִדְרַת מַעֲשֵׂי חֶסֶד וּצְדָקָה, לְהַשְׁאִיר לַעֲנִיִּים לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. לוֹמַר לְךָ, שֶׁלֹּא דַּי בְּכָךְ שֶׁנִּזְהָרִים מֵעָוֶל וְנִמְנָעִים מֵעֲבֵרוֹת אֶלָּא יֵשׁ גַּם לְהַרְבּוֹת בְּחֶסֶד וּבְמִצְווֹת.

חֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. חֹדֶשׁ שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּתְשׁוּבָה הַבָּאִים כְּדֵי לְזַכּוֹתֵנוּ בַּדִּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. אַשְׁרֵי הַשָּׁבִים בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּמוֹחֲקִים אֶת כָּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵיהֶם. אַךְ יָדוֹעַ נֵדַע שֶׁאֵין דַּי בְּלוּחַ חָלָק כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּשָׁנָה טוֹבָה, עָלֵינוּ לְהַרְבּוֹת בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּדֵי שֶׁכַּף הַמֹּאזְנַיִם תַּכְרִיעַ לְחַיִּים וּלְשׂבַע וּלְשָׁלוֹם, לְאשֶׁר וְאוֹרָה.

וּבַסֵּפֶר "אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ" עַל הַסְּלִיחוֹת מוּבָא בְּעִנְיַן זֶה סִפּוּר מְאַלֵּף. סִפְּרוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף סִיסוֹ הַכֹּהֵן זַצַ"ל, סְגַן רֹאשׁ הָרַבָּנִים בְּתוּנִיס. רַב גָּדוֹל נִקְלַע לְעִיר אַחַת וּבִקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל טִיבָהּ. שָׁאַל אָדָם שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכּוֹ: "בְּנִי, מַה מַּצַּב שְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת בָּעִיר?"

אָמַר לוֹ: "הַשֶּׁבַח לְבוֹרֵא עוֹלָם, רַבִּי, בְּנֵי הָעִיר יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים. אֵין בָּהֶם רוֹצֵחַ וְשׁוֹדֵד, גַּנָּב וְנוֹכֵל. לוּ הָיוּ כָּל הַיְהוּדִים כֵּן, הָיָה מָשִׁיחַ בָּא מִשֶּׁכְּבָר".

"שִׂמַּחְתַּנִי בִּדְבָרֶיךָ, בְּנִי", אָמַר הָרַב, "אַךְ כֵּיצַד מִצְטַיְּנִים הֵם בְּמִצְווֹת, בִּצְדָקָה וּבְחֶסֶד, בְּכַשְׁרוּת וְשַׁבָּת וְחַג?"

נָבוֹךְ הַלָּהּ וְגִמְגֵּם: "לָמָּה לְקַטְרֵג, רַבִּי. דַּיֵּנוּ בְּכָךְ שֶׁנִּמְנָעִים הֵם מֵעֲבֵרוֹת וְסָרִים מֵרָע בְּכָל כֹּחָם, וּמַה יִדְרֹשׁ מֵהֶם מֵעֵבֶר לְכָךְ?!"

הֵבִין הָרַב לַמַּצָּב וְהָלַךְ תְּפוּס-שַׂרְעַפִּים. חָשַׁב, כֵּיצַד יִפְקַח עֵינֵיהֶם לְהָבִין שֶׁאֵין דַּי בַּהִמָּנְעוּת מֵעֲבֵרוֹת וְיֵשׁ לְהַרְבּוֹת בְּמִצְווֹת וּלְהַרְבּוֹת בְּכָל הַיְּכֹלֶת. עוֹדוֹ הוֹלֵךְ וְלִנְחִירָיו הִגִּיעַ רֵיחַ מַבְחִיל. נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה נִבְלַת חֲמוֹר בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְעָלֶיהָ חַשְׁרַת זְבוּבִים. הִתְחַלְחֵל וְהִתְרַחֵק, וּלְפֶתַע אוֹרוּ עֵינָיו. פָּנָה אֶל הַשַּׁמָּשׁ שֶׁלִּוָּהוּ, וְאָמַר: "קְנֵה אָרִיג שָׁחוֹר, אֲחַכֶּה לְךָ כָּאן".

הָאָרִיג הוּבָא וְהֶחָכָם הוֹרָה: "עֲבֹר בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל שֶׁנִּמְצָא מֵת מִצְוָה בִּמְבוֹאוֹת הַכְּרָךְ, וְהַכֹּל חַיָּבִים לָצֵאת וּלְלַוּוֹתוֹ. הַכְרֵז שֶׁרַב גָּדוֹל עוֹמֵד לְהַסְפִּידוֹ וּקְבוּרַת מֵת מִצְוָה קוֹדֶמֶת לְכָל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. יִסְגְּרוּ הָאֲנָשִׁים אֶת עִסְקֵיהֶם וְתֵצֵאנָה הַנָּשִׁים מִבָּתֵּיהֶן, יֵאָסְפוּ הַכֹּל לִשְׁמֹעַ הֶסְפֵּד מְעוֹרֵר לֵב"---

תּוֹךְ שָׁעָה קַלָּה נֶאֶסְפוּ וּבָאוּ כָּל יְהוּדֵי הָעִיר, אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטָף, תּוֹהִים וַחֲרֵדִים: מִי הַנֶּהֱרָג, בְּמִי פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין וְכֵיצַד?! אַךְ לֹא זְמַן רַב תָּהוּ. הֶחָכָם עָלָה עַל אֶבֶן גְּדוֹלָה וּפָתַח בְּקוֹל רוֹטֵט: "אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ, כַּאֲשֶׁר נִמְצָא חָלָל בָּאֲדָמָה לֹא נוֹדָע מִי הִכָּהוּ, חַיָּבִים בְּנֵי הָעִיר הַקְּרוֹבִים אֶל הֶחָלָל לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה לֵאמֹר: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, אֵין לָנוּ חֵלֶק בָּאָסוֹן"...

רֶתֶת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת עָבַר בַּקָּהָל וְהָרַב הִמְשִׁיךְ: "עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כַּאֲשֶׁר הַנִּפְטָר הַדָּגוּל הָיָה מִיְּחִידֵי סְגֻלָּה. מִיָּמָיו לֹא סָח דְּבָרִים בְּטֵלִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא דִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁקֶר וּרְכִילוּת. כָּל יָמָיו שָׁרוּי הָיָה בְּתַעֲנִית דִּבּוּר".

הַהִתְרַגְּשׁוּת גָּאֲתָה. צַדִּיק כָּזֶה חַי בְּקִרְבָּם...

"לֹא זוֹ בִּלְבַד", הִמְשִׁיךְ הָרַב, "הַנִּפְטָר הָיָה מִן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים וְעוֹנִים. גֵּווֹ נָתַן לְמַכִּים וְסָבַל הַכֹּל בְּדוּמִיָּה. גַּם בְּעִנְיְנֵי פְּרִישׁוּת, מְעַטִּים כְּמוֹתוֹ. מֵעוֹלָם לֹא אָכַל בָּשָׂר וּמִיָּמָיו לֹא יָשֵׁן בְּמִטָּה, מִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט הָיָה. וְלַמְרוֹת שֶׁסָּבַל מֵהַקֹּר מְעַטִּים הָיוּ מַלְבּוּשָׁיו, קְרוּעִים וּמְטֻלָּאִים. עָנָיו הָיָה מִכָּל הַבְּרוּאִים, מִי יִתֵּן לָנוּ תְּמוּרָתוֹ" - - -

גָּעוּ הַכֹּל בִּבְכִיָּה, וְקָרְאוּ: "מִי הוּא, רַבִּי! לֹא יָדַעְנוּ עַל צַדִּיק כֹּה נִשְׂגָּב שֶׁחַי בֵּינֵינוּ".

"אָכֵן, חַיָּבִים אָנוּ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ עַל שֶׁלֹּא הֶעֱרַכְנוּהוּ כִּדְבָעֵי בְּחַיָּיו", עָנָה הָרַב וְיָרַד מִן הָאֶבֶן אֶל הַגּוּף הַמְּכֻסֶּה שְׁחוֹרִים. הֵסִיר אֶת הַלּוּט וְהַכֹּל נָסוֹגוּ אָחוֹר מִפְּנֵי צַחֲנַת גְּוִיָּתוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר...

הֵחֵלּוּ רוֹטְנִים: "צְחוֹק עָשָׂה לָנוּ מַר"...

אָמַר: "חָלִילָה, בָּנַי, כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהִזְכַּרְתִּי, בְּכֻלָּן הִצְטַיֵּן הַנִּפְטָר דְּנַן. עָנָיו הָיָה וּבַעַל יִסּוּרִים, שָׁמַר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ וְהִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט. קִיֵּם אֶת הַצִּוּוּי 'סוּר מֵרָע' עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן. וְעִם זֹאת חֲמוֹר הָיָה וַחֲמוֹר נִשְׁאַר. וּמַדּוּעַ? כִּי לֹא קִיֵּם 'עֲשֵׂה טוֹב'. לֹא הִתְעַלָּה בְּתוֹרָה, לֹא הִרְבָּה בְּמִצְווֹת וְלֹא גָּמַל חֶסֶד"...

וּכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן נִרְאֶה, כִּי לְאַחַר כָּל הַוִּדּוּי עַל פְּרָטָיו וּסְעִיפָיו, מוֹסִיפִים אָנוּ לְהִתְוַדּוֹת "סָרְנוּ מִמִּצְווֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים". כִּי אֵין דַּי בְּהִתְנַזְּרוּת מֵעֲבֵרוֹת, יֵשׁ לְהוֹסִיף וּלְהִתְעַלּוֹת בְּמִצְווֹת. וְאָז נִזְכֶּה לָבֶטַח לִכְתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה, לְמִלּוּי כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ראה תשס"ט
	הנסיון אינו מערער אמונה איתנה
	"לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (כד-יט) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מוֹצְאִים אָנוּ מִקְבָּץ שֶׁל צִוּוּיִים לִזְהִירוּת בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת: לֹא לַעֲשֹׁק שְׂכַר שָׂכִיר וְלָתֵת שְׂכָרוֹ בְּיוֹמוֹ "לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (כד-יט) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מוֹצְאִים אָנוּ מִקְבָּץ שֶׁל צִוּוּיִים לִזְהִירוּת בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת: לֹא לַעֲשֹׁק שְׂכַר שָׂכִיר וְלָתֵת שְׂכָרוֹ בְּיוֹמוֹ. לֹא לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גֵר יָתוֹם וְלֹא לְמַשְׁכֵּן בֶּגֶד אַלְמָנָה. מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן מְצַוָּה הַתּוֹרָה עַל סִדְרַת מַעֲשֵׂי חֶסֶד וּצְדָקָה, לְהַשְׁאִיר לַעֲנִיִּים לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. לוֹמַר לְךָ, שֶׁלֹּא דַּי בְּכָךְ שֶׁנִּזְהָרִים מֵעָוֶל וְנִמְנָעִים מֵעֲבֵרוֹת אֶלָּא יֵשׁ גַּם לְהַרְבּוֹת בְּחֶסֶד וּבְמִצְווֹת. חֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. חֹדֶשׁ שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּתְשׁוּבָה הַבָּאִים כְּדֵי לְזַכּוֹתֵנוּ בַּדִּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. אַשְׁרֵי הַשָּׁבִים בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּמוֹחֲקִים אֶת כָּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵיהֶם. אַךְ יָדוֹעַ נֵדַע שֶׁאֵין דַּי בְּלוּחַ חָלָק כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּשָׁנָה טוֹבָה, עָלֵינוּ לְהַרְבּוֹת בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּדֵי שֶׁכַּף הַמֹּאזְנַיִם תַּכְרִיעַ לְחַיִּים וּלְשׂבַע וּלְשָׁלוֹם, לְאשֶׁר וְאוֹרָה. וּבַסֵּפֶר "אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ" עַל הַסְּלִיחוֹת מוּבָא בְּעִנְיַן זֶה סִפּוּר מְאַלֵּף. סִפְּרוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף סִיסוֹ הַכֹּהֵן זַצַ"ל, סְגַן רֹאשׁ הָרַבָּנִים בְּתוּנִיס. רַב גָּדוֹל נִקְלַע לְעִיר אַחַת וּבִקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל טִיבָהּ. שָׁאַל אָדָם שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכּוֹ: "בְּנִי, מַה מַּצַּב שְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת בָּעִיר?" אָמַר לוֹ: "הַשֶּׁבַח לְבוֹרֵא עוֹלָם, רַבִּי, בְּנֵי הָעִיר יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים. אֵין בָּהֶם רוֹצֵחַ וְשׁוֹדֵד, גַּנָּב וְנוֹכֵל. לוּ הָיוּ כָּל הַיְהוּדִים כֵּן, הָיָה מָשִׁיחַ בָּא מִשֶּׁכְּבָר". "שִׂמַּחְתַּנִי בִּדְבָרֶיךָ, בְּנִי", אָמַר הָרַב, "אַךְ כֵּיצַד מִצְטַיְּנִים הֵם בְּמִצְווֹת, בִּצְדָקָה וּבְחֶסֶד, בְּכַשְׁרוּת וְשַׁבָּת וְחַג?" נָבוֹךְ הַלָּהּ וְגִמְגֵּם: "לָמָּה לְקַטְרֵג, רַבִּי. דַּיֵּנוּ בְּכָךְ שֶׁנִּמְנָעִים הֵם מֵעֲבֵרוֹת וְסָרִים מֵרָע בְּכָל כֹּחָם, וּמַה יִדְרֹשׁ מֵהֶם מֵעֵבֶר לְכָךְ?!" הֵבִין הָרַב לַמַּצָּב וְהָלַךְ תְּפוּס-שַׂרְעַפִּים. חָשַׁב, כֵּיצַד יִפְקַח עֵינֵיהֶם לְהָבִין שֶׁאֵין דַּי בַּהִמָּנְעוּת מֵעֲבֵרוֹת וְיֵשׁ לְהַרְבּוֹת בְּמִצְווֹת וּלְהַרְבּוֹת בְּכָל הַיְּכֹלֶת. עוֹדוֹ הוֹלֵךְ וְלִנְחִירָיו הִגִּיעַ רֵיחַ מַבְחִיל. נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה נִבְלַת חֲמוֹר בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְעָלֶיהָ חַשְׁרַת זְבוּבִים. הִתְחַלְחֵל וְהִתְרַחֵק, וּלְפֶתַע אוֹרוּ עֵינָיו. פָּנָה אֶל הַשַּׁמָּשׁ שֶׁלִּוָּהוּ, וְאָמַר: "קְנֵה אָרִיג שָׁחוֹר, אֲחַכֶּה לְךָ כָּאן". הָאָרִיג הוּבָא וְהֶחָכָם הוֹרָה: "עֲבֹר בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל שֶׁנִּמְצָא מֵת מִצְוָה בִּמְבוֹאוֹת הַכְּרָךְ, וְהַכֹּל חַיָּבִים לָצֵאת וּלְלַוּוֹתוֹ. הַכְרֵז שֶׁרַב גָּדוֹל עוֹמֵד לְהַסְפִּידוֹ וּקְבוּרַת מֵת מִצְוָה קוֹדֶמֶת לְכָל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. יִסְגְּרוּ הָאֲנָשִׁים אֶת עִסְקֵיהֶם וְתֵצֵאנָה הַנָּשִׁים מִבָּתֵּיהֶן, יֵאָסְפוּ הַכֹּל לִשְׁמֹעַ הֶסְפֵּד מְעוֹרֵר לֵב"--- תּוֹךְ שָׁעָה קַלָּה נֶאֶסְפוּ וּבָאוּ כָּל יְהוּדֵי הָעִיר, אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטָף, תּוֹהִים וַחֲרֵדִים: מִי הַנֶּהֱרָג, בְּמִי פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין וְכֵיצַד?! אַךְ לֹא זְמַן רַב תָּהוּ. הֶחָכָם עָלָה עַל אֶבֶן גְּדוֹלָה וּפָתַח בְּקוֹל רוֹטֵט: "אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ, כַּאֲשֶׁר נִמְצָא חָלָל בָּאֲדָמָה לֹא נוֹדָע מִי הִכָּהוּ, חַיָּבִים בְּנֵי הָעִיר הַקְּרוֹבִים אֶל הֶחָלָל לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה לֵאמֹר: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, אֵין לָנוּ חֵלֶק בָּאָסוֹן"... רֶתֶת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת עָבַר בַּקָּהָל וְהָרַב הִמְשִׁיךְ: "עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כַּאֲשֶׁר הַנִּפְטָר הַדָּגוּל הָיָה מִיְּחִידֵי סְגֻלָּה. מִיָּמָיו לֹא סָח דְּבָרִים בְּטֵלִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא דִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁקֶר וּרְכִילוּת. כָּל יָמָיו שָׁרוּי הָיָה בְּתַעֲנִית דִּבּוּר". הַהִתְרַגְּשׁוּת גָּאֲתָה. צַדִּיק כָּזֶה חַי בְּקִרְבָּם... "לֹא זוֹ בִּלְבַד", הִמְשִׁיךְ הָרַב, "הַנִּפְטָר הָיָה מִן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים וְעוֹנִים. גֵּווֹ נָתַן לְמַכִּים וְסָבַל הַכֹּל בְּדוּמִיָּה. גַּם בְּעִנְיְנֵי פְּרִישׁוּת, מְעַטִּים כְּמוֹתוֹ. מֵעוֹלָם לֹא אָכַל בָּשָׂר וּמִיָּמָיו לֹא יָשֵׁן בְּמִטָּה, מִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט הָיָה. וְלַמְרוֹת שֶׁסָּבַל מֵהַקֹּר מְעַטִּים הָיוּ מַלְבּוּשָׁיו, קְרוּעִים וּמְטֻלָּאִים. עָנָיו הָיָה מִכָּל הַבְּרוּאִים, מִי יִתֵּן לָנוּ תְּמוּרָתוֹ" - - - גָּעוּ הַכֹּל בִּבְכִיָּה, וְקָרְאוּ: "מִי הוּא, רַבִּי! לֹא יָדַעְנוּ עַל צַדִּיק כֹּה נִשְׂגָּב שֶׁחַי בֵּינֵינוּ". "אָכֵן, חַיָּבִים אָנוּ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ עַל שֶׁלֹּא הֶעֱרַכְנוּהוּ כִּדְבָעֵי בְּחַיָּיו", עָנָה הָרַב וְיָרַד מִן הָאֶבֶן אֶל הַגּוּף הַמְּכֻסֶּה שְׁחוֹרִים. הֵסִיר אֶת הַלּוּט וְהַכֹּל נָסוֹגוּ אָחוֹר מִפְּנֵי צַחֲנַת גְּוִיָּתוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר... הֵחֵלּוּ רוֹטְנִים: "צְחוֹק עָשָׂה לָנוּ מַר"... אָמַר: "חָלִילָה, בָּנַי, כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהִזְכַּרְתִּי, בְּכֻלָּן הִצְטַיֵּן הַנִּפְטָר דְּנַן. עָנָיו הָיָה וּבַעַל יִסּוּרִים, שָׁמַר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ וְהִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט. קִיֵּם אֶת הַצִּוּוּי 'סוּר מֵרָע' עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן. וְעִם זֹאת חֲמוֹר הָיָה וַחֲמוֹר נִשְׁאַר. וּמַדּוּעַ? כִּי לֹא קִיֵּם 'עֲשֵׂה טוֹב'. לֹא הִתְעַלָּה בְּתוֹרָה, לֹא הִרְבָּה בְּמִצְווֹת וְלֹא גָּמַל חֶסֶד"... וּכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן נִרְאֶה, כִּי לְאַחַר כָּל הַוִּדּוּי עַל פְּרָטָיו וּסְעִיפָיו, מוֹסִיפִים אָנוּ לְהִתְוַדּוֹת "סָרְנוּ מִמִּצְווֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים". כִּי אֵין דַּי בְּהִתְנַזְּרוּת מֵעֲבֵרוֹת, יֵשׁ לְהוֹסִיף וּלְהִתְעַלּוֹת בְּמִצְווֹת. וְאָז נִזְכֶּה לָבֶטַח לִכְתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה, לְמִלּוּי כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)