Otzarot-Article

"כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם" (לב-מז) וּבְרַשִׁ"י: "אֵין לְךָ דָּבָר רֵיקָן בַּתּוֹרָה שֶׁאִם תִּדְרְשֶׁנּוּ שֶׁאֵין בּוֹ מַתַּן שָׂכָר"...

גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת חָיוּ עִם הַכְּלָל הַזֶּה, וְיָדְעוּ שֶׁמַּתַּן הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא רַק עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְלָכֵן הָיָה בְּכֹחָם לְהַהְבִּיל אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְחֶפְצֵי הָעֵרֶךְ הָאֲחֵרִים שֶׁסּוֹבְבוּ אוֹתָם.

בִּזְמַן מְגוּרָיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי בְּלוֹנְדוֹן הִפְצִיצוּ הַגֶּרְמָנִים אֶת הָעִיר, וּבְכָל הַסְּבִיבָה לֹא הָיָה מִקְלָט אֶחָד שֶׁאֵלָיו הָיָה אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט בְּעֵת הַהַפְצָצוֹת.

רַק בִּסְנִיף הַבַּנְק הַמְּקוֹמִי הָיָה מָקוֹם מוּגָן וְהוּא... חֲדַר הַכַּסָּפוֹת שֶׁל הַבַּנְק. חֶדֶר הַמְּמֻגָּן מֵעֶצֶם טִבְעוֹ. פָּנָה בְּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן לִמְנַהֵל הַבַּנְק וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיַּתִּיר לְאָבִיו לְהַגִּיעַ לַחֲדַר הַכַּסָּפוֹת בְּעֵת הַפְצָצָה.

וְהִנֵּה, לַמְרוֹת שֶׁחֲדַר הַכַּסָּפוֹת הִנּוֹ הַמָּקוֹם הַבָּטוּחַ בְּיוֹתֵר בְּכָל בַּנְק וְלֹא נִתֶּנֶת אֵלָיו רְשׁוּת כְּנִיסָה לְאִישׁ, בְּכָל זֹאת נָתַן הַמְּנַהֵל אֶת אִשּׁוּרוֹ לְבַקָּשָׁה זוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהִכִּיר אִישִׁית אֶת הַגָּאוֹן הַמְּפֻרְסָם וְיָדַע אֶת אֲצִילוּת נַפְשׁוֹ וְאֶת זַכּוּת לְבָבוֹ, וְיָדַע שֶׁהָרַב אַבְרַמְסְקִי לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לִגְנֹב מַשֶּׁהוּ מֵהַכַּסָּפוֹת.

כַּעֲבֹר מִסְפַּר יָמִים מִתְקַשֵּׁר הַמְּנַהֵל אֶל בְּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן וּמְסַפֵּר לוֹ כִּי דָּבָר מוּזָר מִתְרַחֵשׁ כָּל אֵימַת שֶׁהָרַב אַבְרַמְסְקִי יוֹרֵד לַחֲדַר הַכַּסָּפוֹת בְּעֵת הַפְצָצָה. "אָבִיךָ יוֹרֵד לַחֶדֶר וּמְמַלְמֵל מַשֶּׁהוּ. וְאֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לְהָבִין מַה הוּא אוֹמֵר", אָמַר הַמְּנַהֵל.

בְּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הִבְטִיחַ שֶׁיִּשְׁאַל אֶת אָבִיו לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, וְיַחְזֹר עִם תְּשׁוּבָה. וְאָכֵן, כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר הִתְקַשֵּׁר הַבֵּן אֶל מְנַהֵל הַבַּנְק וְאָמַר לוֹ, שֶׁאָבִיו גִּלָּה לוֹ כִּי בְּעֵת יְרִידָתוֹ לַחֲדַר הַכַּסָּפוֹת הוּא אוֹמֵר אֶת הַפָּסוּק "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף"...

הָרַב אַבְרַמְסְקִי גַּם הִסְבִּיר אֶת הַסִּבָּה לְכָךְ: "בְּהִכָּנְסִי לְחֶדֶר שֶׁבּוֹ נִמְצָא כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף, אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְהִכָּנֵס לַנִּסָּיוֹן שֶׁל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, וּכְדֵי לְהִנָּצֵל מִנִּסָּיוֹן זֶה אֲנִי מַשְׁרִישׁ וּמַחְדִּיר בְּלִבִּי שֶׁהַתּוֹרָה שָׁוָה יוֹתֵר מִכָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁבָּעוֹלָם"... (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	עקב תשס"ט
	האשה הצדנית שלא רצתה לצער את אביה
	צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵ-ל מְחֹלְלֶךָ" (לב-יח) רַבֵּנוּ בַּחְיֵי זַצַ"ל כָּתַב בְּסִפְרוֹ "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" שֶׁבִּתְחִלַּת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ יֵשׁ לָאָדָם לְהוֹדוֹת לְבוֹרְאוֹ עַל תְּחִלַּת הֲוָיָתוֹ "כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם" (לב-מז) וּבְרַשִׁ"י: "אֵין לְךָ דָּבָר רֵיקָן בַּתּוֹרָה שֶׁאִם תִּדְרְשֶׁנּוּ שֶׁאֵין בּוֹ מַתַּן שָׂכָר"... גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת חָיוּ עִם הַכְּלָל הַזֶּה, וְיָדְעוּ שֶׁמַּתַּן הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא רַק עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְלָכֵן הָיָה בְּכֹחָם לְהַהְבִּיל אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְחֶפְצֵי הָעֵרֶךְ הָאֲחֵרִים שֶׁסּוֹבְבוּ אוֹתָם. בִּזְמַן מְגוּרָיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי בְּלוֹנְדוֹן הִפְצִיצוּ הַגֶּרְמָנִים אֶת הָעִיר, וּבְכָל הַסְּבִיבָה לֹא הָיָה מִקְלָט אֶחָד שֶׁאֵלָיו הָיָה אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט בְּעֵת הַהַפְצָצוֹת. רַק בִּסְנִיף הַבַּנְק הַמְּקוֹמִי הָיָה מָקוֹם מוּגָן וְהוּא... חֲדַר הַכַּסָּפוֹת שֶׁל הַבַּנְק. חֶדֶר הַמְּמֻגָּן מֵעֶצֶם טִבְעוֹ. פָּנָה בְּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן לִמְנַהֵל הַבַּנְק וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיַּתִּיר לְאָבִיו לְהַגִּיעַ לַחֲדַר הַכַּסָּפוֹת בְּעֵת הַפְצָצָה. וְהִנֵּה, לַמְרוֹת שֶׁחֲדַר הַכַּסָּפוֹת הִנּוֹ הַמָּקוֹם הַבָּטוּחַ בְּיוֹתֵר בְּכָל בַּנְק וְלֹא נִתֶּנֶת אֵלָיו רְשׁוּת כְּנִיסָה לְאִישׁ, בְּכָל זֹאת נָתַן הַמְּנַהֵל אֶת אִשּׁוּרוֹ לְבַקָּשָׁה זוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהִכִּיר אִישִׁית אֶת הַגָּאוֹן הַמְּפֻרְסָם וְיָדַע אֶת אֲצִילוּת נַפְשׁוֹ וְאֶת זַכּוּת לְבָבוֹ, וְיָדַע שֶׁהָרַב אַבְרַמְסְקִי לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לִגְנֹב מַשֶּׁהוּ מֵהַכַּסָּפוֹת. כַּעֲבֹר מִסְפַּר יָמִים מִתְקַשֵּׁר הַמְּנַהֵל אֶל בְּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן וּמְסַפֵּר לוֹ כִּי דָּבָר מוּזָר מִתְרַחֵשׁ כָּל אֵימַת שֶׁהָרַב אַבְרַמְסְקִי יוֹרֵד לַחֲדַר הַכַּסָּפוֹת בְּעֵת הַפְצָצָה. "אָבִיךָ יוֹרֵד לַחֶדֶר וּמְמַלְמֵל מַשֶּׁהוּ. וְאֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לְהָבִין מַה הוּא אוֹמֵר", אָמַר הַמְּנַהֵל. בְּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הִבְטִיחַ שֶׁיִּשְׁאַל אֶת אָבִיו לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, וְיַחְזֹר עִם תְּשׁוּבָה. וְאָכֵן, כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר הִתְקַשֵּׁר הַבֵּן אֶל מְנַהֵל הַבַּנְק וְאָמַר לוֹ, שֶׁאָבִיו גִּלָּה לוֹ כִּי בְּעֵת יְרִידָתוֹ לַחֲדַר הַכַּסָּפוֹת הוּא אוֹמֵר אֶת הַפָּסוּק "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף"... הָרַב אַבְרַמְסְקִי גַּם הִסְבִּיר אֶת הַסִּבָּה לְכָךְ: "בְּהִכָּנְסִי לְחֶדֶר שֶׁבּוֹ נִמְצָא כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף, אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְהִכָּנֵס לַנִּסָּיוֹן שֶׁל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, וּכְדֵי לְהִנָּצֵל מִנִּסָּיוֹן זֶה אֲנִי מַשְׁרִישׁ וּמַחְדִּיר בְּלִבִּי שֶׁהַתּוֹרָה שָׁוָה יוֹתֵר מִכָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁבָּעוֹלָם"... (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)