Otzarot-Article

כְּבָר רַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים זַ"ל שָׁאֲלוּ: מֵאַחַר שֶׁהַמִּצְרִים עִנּוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרָתוֹ שֶׁל מָקוֹם, מַדּוּעַ נֶעֶנְשׁוּ?!

הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף מִפּוֹלְנְאָה זַצַ"ל שָׁמַע תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ מִמּוֹרוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל, שֶׁהִקְדִּים לָהּ סִפּוּר מַעֲשֶׂה כְּמָשָׁל.

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ מִמַּלְכֻיּוֹת הַנּוֹצְרִים שֶׁכָּבַשׁ אֲרָצוֹת רַבּוֹת וּמָשַׁל בְּגוֹיִם רַבִּים. עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל הַמְּלָכִים הַכְּפוּפִים לוֹ וּלְכָל הַשַּׁלִּיטִים הַמַּעֲלִים לוֹ מַס, וּכְטוֹב לִבּוֹ בַּיַּיִן שְׁאָלָם לְמַהוּת דָּתָם. סִפֵּר כָּל אֶחָד עַל הָ'עֲבוֹדָה זָרָה' שֶׁלּוֹ, אֲבָל גַּם חָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת וְהוֹדָה בְּמִקְצָת לְדָתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר. הָאֶחָד אָמַר שֶׁאוֹתוֹ נוֹצְרִי הָיָה נָבִיא; הָאַחֵר אָמַר שֶׁהָיָה פָּרוּשׁ וְקָדוֹשׁ, וּשְׁלִישִׁי אָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ מַכִּיר בְּטִיבוֹ. הָיָה שָׁם יְהוּדִי אֶחָד, וּכְשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ אָמַר: אֶת הַיַּהֲדוּת אֵין צֹרֶךְ לְהַצִּיג, וְ'אוֹתוֹ הָאִישׁ' הָיָה פּוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל...

חָוְרוּ פְּנֵי הַקֵּיסָר בַּהַשְׁפָּלָה הַפֻּמְבִּית שֶׁל דָּתוֹ, וְנִסָּה לְהַצִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ. אָמַר: "אִלּוּ הָיִינוּ נִצָּבִים לְוִכּוּחַ, אֲנִי וְאַתָּה, לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת כָּאן הַכְרָעָה. אֲבָל יוֹשְׁבִים כָּאן בַּעֲלֵי אֱמוּנוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁאֵינָם מִבְּנֵי דָּתִי וְאֵינָם נוֹגְעִים בְּעֵדוּתָם, וְכֻלָּם מַעֲלִים אֶת מְיַסֵּד הַנַּצְרוּת עַל נֵס, מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת אִישִׁיּוּתוֹ וּפָעֳלוֹ, נִמְצָא שֶׁהַשְׁקָפָתְךָ מֻפְרֶכֶת וּבְטֵלָה".

הִבִּיט הַקֵּיסָר סָבִיב, וְהַכֹּל אִשְּׁרוּ אֶת דְּבָרָיו.

נַעֲנָה הַיְּהוּדִי וְאָמַר: "אַל נָא יִחַר אַף מַלְכֵּנוּ, אַךְ אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל".

לְסוֹחֵר בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת הִזְדַּמְּנָה אֶבֶן יְקָרָה, זוֹהֶרֶת בְּאוֹר מֻפְלָא וּמְשַׁלַּחַת נְגוֹהוֹת בָּרָק. נְטָלָהּ בְּיָדוֹ, אַךְ בִּרְגִישׁוּתוֹ הָרַבָּה חָשׁ שֶׁאֵין הִיא קָרָה וְצוֹנֶנֶת כְּחַבְרוֹתֶיהָ. בִּהְיוֹתוֹ מֻמְחֶה אַף יָדַע אֶת הַסִּבָּה: תּוֹלַעַת מְקַנֶּנֶת בָּאֶבֶן, פָּשְׂתָה בָּהּ רִמָּה. הָאֶבֶן חַסְרַת כָּל עֵרֶךְ, אִבְּדָה אֶת כָּל שָׁוְיָהּ. מַה עָשָׂה? הִתְחַפֵּשׂ לְאִכָּר וּפָנָה לְסוֹחֵר בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת. "רְאֵה", אָמַר לוֹ, "הַבֵּט מַה מָצָאתִי בְּשָׂדִי. הַמַּחֲרֵשָׁה הָפְכָה אֶת הָרְגָבִים, וְאֶבֶן זוֹ הִתְנוֹצְצָה לְעֵינַי. הֲיֵשׁ לָהּ שֹׁוִי כָּלְשֶׁהוּ?"

הִבִּיט הַסּוֹחֵר, וְעֵינָיו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן. חָטַף אֶת הָאֶבֶן וְהִבִּיט בָּהּ, וְעֵינָיו לֹא שָׂבְעוּ מִזֹּהַר בְּרָקָהּ. לֹא שָׂם לִבּוֹ לְמִידַת חֻמָּהּ, לֹא הֵבִין שֶׁאִבְּדָה אֶת שָׁוְיָהּ, בִּקֵּשׁ לְנַצֵּל אֶת 'בַּעֲרוּת' הָאִכָּר וְהִצִּיעַ לוֹ מִסְפַּר זְהוּבִים תְּמוּרָתָהּ. עָמַד 'הָאִכָּר' עַל הַמֶּקַח, הִכְפִּיל אֶת הַמְּחִיר וְשִׁלְּשׁוֹ, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

שָׂמְחוּ שְׁנֵיהֶם. הָרִאשׁוֹן שָׂמַח שֶׁקִּבֵּל כַּמָּה זְהוּבִים בְּעַד אֶבֶן שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה מְאוּמָה, וְהַשֵּׁנִי שָׂמַח שֶׁהִצְלִיחַ לִרְכּשׁ אֶבֶן יְקָרָה בִּסְכוּם כֹּה נָמוּךְ. הוּא מְכָרָהּ לַחֲבֵרוֹ בְּרֶוַח שֶׁל עֶשְׂרוֹת מוֹנִים, וְכָךְ עָבְרָה הָאֶבֶן מִיַּד לְיַד, וְכָל הַעֵת עָלָה מְחִירָהּ.

יוֹם אֶחָד הֻצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לְאֶבֶן יְקָרָה, לְקָבְעָהּ בְּכֶתֶר הַמַּלְכוּת. הוֹרָה לִרְכּשׁ לוֹ אֶת הָאֶבֶן הַיְקָרָה בְּיוֹתֵר, וְאֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב, יְהֵא מְחִירָהּ אֲשֶׁר יְהֵא. יָצְאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֶבֶן הַמַּתְאִימָה, וּמְצָאוּהָ. לֹא הָיְתָה אֶבֶן הַשָּׁוָה לָהּ בְּבָרָק וּבְזֹהַר. הֵבִיאוּהָ אֶל הַמֶּלֶךְ וְשָׂמַח בָּהּ לִמְאֹד. הִשְׁתַּעְשַׁע בָּהּ וְקָרָא לְכָל הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים. הִלְּלוּהָ וְשִׁבְּחוּהָ וְהִתְפַּעֲלוּ עַד מְאֹד. קָרָא הַמֶּלֶךְ לְכָל סוֹחֲרֵי הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, לְבַקֵּשׁ אֶת חַוַּת דַּעְתָּם. בְּכַמָּה מַעֲרִיכִים הֵם אֶבֶן יְקָרָה זוֹ, שֶׁאֵין כָּמוֹהָ.

הִגִּיעוּ הַמֻּמְחִים וְהָאֶבֶן עָבְרָה מִיָּד לְיָד. מִי שֶׁלֹּא עָמַד עַל טִּיבָהּ, הִרְבָּה בִּמְחִירָהּ. מִי שֶׁעָמַד עַל טִיבָהּ, הִפְרִיז בְּשָׁוְיָהּ כְּדֵי לְהַחְנִיף לַמֶּלֶךְ. לְבַסּוֹף הִגִּיעָה הָאֶבֶן לְיָדוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר הַמֻּמְחֶה, שֶׁהִכִּירָהּ. נַעֲנָה וְאָמַר: "הָאֶבֶן אֵינָהּ שָׁוָה מְאוּמָה שֶׁכֵּן תּוֹלַעַת מְקַנֶּנֶת בָּהּ".

חָוְרוּ פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: "כֵּיצַד תּוּכַל לוֹמַר כֵּן, הֲלֹא שָׁמַעְתָּ מַה אָמְרוּ הַסּוֹחֲרִים כֻּלָּם, פֶּה אֶחָד. מֻמְחִים הֵם כָּמוֹךָ וְעֵדוּתָם נֶאֱמָנָה"...

"כָּךְ - סִיֵּם הַיְּהוּדִי אֶת דְּבָרָיו - גַּם עִנְיַן 'אוֹתוֹ הָאִישׁ' וְטִיבוֹ. הֲלֹא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל הָיָה, וְהִקֵאנוּהוּ מִתּוֹכֵנוּ, וּמִי כָּמוֹנוּ יוֹדֵעַ אֶת טִיבוֹ וְאֶת מַהוּתוֹ"...

וְכָל זֶה, מָשָׁל לְעִנְיָנֵנוּ. הַקַּבָּ"ה מַעֲנִישׁ וּמְיַסֵּר עַל יְדֵי רָשָׁע, וּלְבַסּוֹף מַעֲנִישׁ הוּא אוֹתוֹ רָשָׁע. וְאָנוּ עוֹמְדִים וְתוֹהִים מַדּוּעַ מַגִּיעַ לוֹ עֹנֶשׁ עַל אֲשֶׁר פָּעַל בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם. אֲבָל גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקַּבָּ"ה, שֶׁאוֹתוֹ רָשָׁע פָּעַל רָעוֹת וְהִרְבָּה רִשְׁעָה לִפְנֵי כֵן, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִבְחַר לְיַסֵּר וּלְהַעֲנִישׁ, בְּגֶדֶר "מְגַלְגְּלִין חוֹב עַל יְדֵי חַיָּב" (שַׁבָּת לב.) וּלְאַחַר מִכֵּן אוֹבֵד הוּא בְּרִשְׁעוֹ. וְהַדְּבָרִים מְדֻיָּקִים בַּכָּתוּב: "כִּי אַתָּה (הַיּוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת) אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ... תְּנָה עָו‍ֹן עַל עֲו‍ֹנָם". הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעֲווֹן רְדִיפַת הַצַּדִּיק הוּא בְּגִין עֲווֹנָם הַקּוֹדֵם, וּבַעֲבוּרוֹ נִתְחַיְּבוּ בְּעָנְשָׁם, וּלְפִיכָךְ "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים" (תְּהִלִּים סט, כז-כט).

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (בְּרֵאשִׁית טו-יד). דָּן מֵעָתָּה, וְלֹא כְּתִיב "אָדוּן" בְּעָתִיד, שֶׁכֵּן נִתְחַיְּבוּ מִלְכַתְּחִלָּה עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם הַקּוֹדְמִים, אֶלָּא שֶׁגִּלְגְּלוּ חוֹב עַל יְדֵי חַיָּבִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	פנחס תשס"ט
	האשה שנקברה פעמים
	הַתּוֹרָה נִצְחִית הִיא וּלְקָחֶיהָ נִצְחִיִּים, שְׁרִירִים וְקַיָּמִים בְּכָל תְּקוּפָה, מְכֻוָּנִים לְכָל אָדָם כְּבָר רַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים זַ"ל שָׁאֲלוּ: מֵאַחַר שֶׁהַמִּצְרִים עִנּוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרָתוֹ שֶׁל מָקוֹם, מַדּוּעַ נֶעֶנְשׁוּ?! הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף מִפּוֹלְנְאָה זַצַ"ל שָׁמַע תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ מִמּוֹרוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל, שֶׁהִקְדִּים לָהּ סִפּוּר מַעֲשֶׂה כְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ מִמַּלְכֻיּוֹת הַנּוֹצְרִים שֶׁכָּבַשׁ אֲרָצוֹת רַבּוֹת וּמָשַׁל בְּגוֹיִם רַבִּים. עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל הַמְּלָכִים הַכְּפוּפִים לוֹ וּלְכָל הַשַּׁלִּיטִים הַמַּעֲלִים לוֹ מַס, וּכְטוֹב לִבּוֹ בַּיַּיִן שְׁאָלָם לְמַהוּת דָּתָם. סִפֵּר כָּל אֶחָד עַל הָ'עֲבוֹדָה זָרָה' שֶׁלּוֹ, אֲבָל גַּם חָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת וְהוֹדָה בְּמִקְצָת לְדָתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר. הָאֶחָד אָמַר שֶׁאוֹתוֹ נוֹצְרִי הָיָה נָבִיא; הָאַחֵר אָמַר שֶׁהָיָה פָּרוּשׁ וְקָדוֹשׁ, וּשְׁלִישִׁי אָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ מַכִּיר בְּטִיבוֹ. הָיָה שָׁם יְהוּדִי אֶחָד, וּכְשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ אָמַר: אֶת הַיַּהֲדוּת אֵין צֹרֶךְ לְהַצִּיג, וְ'אוֹתוֹ הָאִישׁ' הָיָה פּוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל... חָוְרוּ פְּנֵי הַקֵּיסָר בַּהַשְׁפָּלָה הַפֻּמְבִּית שֶׁל דָּתוֹ, וְנִסָּה לְהַצִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ. אָמַר: "אִלּוּ הָיִינוּ נִצָּבִים לְוִכּוּחַ, אֲנִי וְאַתָּה, לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת כָּאן הַכְרָעָה. אֲבָל יוֹשְׁבִים כָּאן בַּעֲלֵי אֱמוּנוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁאֵינָם מִבְּנֵי דָּתִי וְאֵינָם נוֹגְעִים בְּעֵדוּתָם, וְכֻלָּם מַעֲלִים אֶת מְיַסֵּד הַנַּצְרוּת עַל נֵס, מְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת אִישִׁיּוּתוֹ וּפָעֳלוֹ, נִמְצָא שֶׁהַשְׁקָפָתְךָ מֻפְרֶכֶת וּבְטֵלָה". הִבִּיט הַקֵּיסָר סָבִיב, וְהַכֹּל אִשְּׁרוּ אֶת דְּבָרָיו. נַעֲנָה הַיְּהוּדִי וְאָמַר: "אַל נָא יִחַר אַף מַלְכֵּנוּ, אַךְ אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל". לְסוֹחֵר בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת הִזְדַּמְּנָה אֶבֶן יְקָרָה, זוֹהֶרֶת בְּאוֹר מֻפְלָא וּמְשַׁלַּחַת נְגוֹהוֹת בָּרָק. נְטָלָהּ בְּיָדוֹ, אַךְ בִּרְגִישׁוּתוֹ הָרַבָּה חָשׁ שֶׁאֵין הִיא קָרָה וְצוֹנֶנֶת כְּחַבְרוֹתֶיהָ. בִּהְיוֹתוֹ מֻמְחֶה אַף יָדַע אֶת הַסִּבָּה: תּוֹלַעַת מְקַנֶּנֶת בָּאֶבֶן, פָּשְׂתָה בָּהּ רִמָּה. הָאֶבֶן חַסְרַת כָּל עֵרֶךְ, אִבְּדָה אֶת כָּל שָׁוְיָהּ. מַה עָשָׂה? הִתְחַפֵּשׂ לְאִכָּר וּפָנָה לְסוֹחֵר בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת. "רְאֵה", אָמַר לוֹ, "הַבֵּט מַה מָצָאתִי בְּשָׂדִי. הַמַּחֲרֵשָׁה הָפְכָה אֶת הָרְגָבִים, וְאֶבֶן זוֹ הִתְנוֹצְצָה לְעֵינַי. הֲיֵשׁ לָהּ שֹׁוִי כָּלְשֶׁהוּ?" הִבִּיט הַסּוֹחֵר, וְעֵינָיו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן. חָטַף אֶת הָאֶבֶן וְהִבִּיט בָּהּ, וְעֵינָיו לֹא שָׂבְעוּ מִזֹּהַר בְּרָקָהּ. לֹא שָׂם לִבּוֹ לְמִידַת חֻמָּהּ, לֹא הֵבִין שֶׁאִבְּדָה אֶת שָׁוְיָהּ, בִּקֵּשׁ לְנַצֵּל אֶת 'בַּעֲרוּת' הָאִכָּר וְהִצִּיעַ לוֹ מִסְפַּר זְהוּבִים תְּמוּרָתָהּ. עָמַד 'הָאִכָּר' עַל הַמֶּקַח, הִכְפִּיל אֶת הַמְּחִיר וְשִׁלְּשׁוֹ, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. שָׂמְחוּ שְׁנֵיהֶם. הָרִאשׁוֹן שָׂמַח שֶׁקִּבֵּל כַּמָּה זְהוּבִים בְּעַד אֶבֶן שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה מְאוּמָה, וְהַשֵּׁנִי שָׂמַח שֶׁהִצְלִיחַ לִרְכּשׁ אֶבֶן יְקָרָה בִּסְכוּם כֹּה נָמוּךְ. הוּא מְכָרָהּ לַחֲבֵרוֹ בְּרֶוַח שֶׁל עֶשְׂרוֹת מוֹנִים, וְכָךְ עָבְרָה הָאֶבֶן מִיַּד לְיַד, וְכָל הַעֵת עָלָה מְחִירָהּ. יוֹם אֶחָד הֻצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לְאֶבֶן יְקָרָה, לְקָבְעָהּ בְּכֶתֶר הַמַּלְכוּת. הוֹרָה לִרְכּשׁ לוֹ אֶת הָאֶבֶן הַיְקָרָה בְּיוֹתֵר, וְאֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב, יְהֵא מְחִירָהּ אֲשֶׁר יְהֵא. יָצְאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֶבֶן הַמַּתְאִימָה, וּמְצָאוּהָ. לֹא הָיְתָה אֶבֶן הַשָּׁוָה לָהּ בְּבָרָק וּבְזֹהַר. הֵבִיאוּהָ אֶל הַמֶּלֶךְ וְשָׂמַח בָּהּ לִמְאֹד. הִשְׁתַּעְשַׁע בָּהּ וְקָרָא לְכָל הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים. הִלְּלוּהָ וְשִׁבְּחוּהָ וְהִתְפַּעֲלוּ עַד מְאֹד. קָרָא הַמֶּלֶךְ לְכָל סוֹחֲרֵי הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, לְבַקֵּשׁ אֶת חַוַּת דַּעְתָּם. בְּכַמָּה מַעֲרִיכִים הֵם אֶבֶן יְקָרָה זוֹ, שֶׁאֵין כָּמוֹהָ. הִגִּיעוּ הַמֻּמְחִים וְהָאֶבֶן עָבְרָה מִיָּד לְיָד. מִי שֶׁלֹּא עָמַד עַל טִּיבָהּ, הִרְבָּה בִּמְחִירָהּ. מִי שֶׁעָמַד עַל טִיבָהּ, הִפְרִיז בְּשָׁוְיָהּ כְּדֵי לְהַחְנִיף לַמֶּלֶךְ. לְבַסּוֹף הִגִּיעָה הָאֶבֶן לְיָדוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר הַמֻּמְחֶה, שֶׁהִכִּירָהּ. נַעֲנָה וְאָמַר: "הָאֶבֶן אֵינָהּ שָׁוָה מְאוּמָה שֶׁכֵּן תּוֹלַעַת מְקַנֶּנֶת בָּהּ". חָוְרוּ פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: "כֵּיצַד תּוּכַל לוֹמַר כֵּן, הֲלֹא שָׁמַעְתָּ מַה אָמְרוּ הַסּוֹחֲרִים כֻּלָּם, פֶּה אֶחָד. מֻמְחִים הֵם כָּמוֹךָ וְעֵדוּתָם נֶאֱמָנָה"... "כָּךְ - סִיֵּם הַיְּהוּדִי אֶת דְּבָרָיו - גַּם עִנְיַן 'אוֹתוֹ הָאִישׁ' וְטִיבוֹ. הֲלֹא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל הָיָה, וְהִקֵאנוּהוּ מִתּוֹכֵנוּ, וּמִי כָּמוֹנוּ יוֹדֵעַ אֶת טִיבוֹ וְאֶת מַהוּתוֹ"... וְכָל זֶה, מָשָׁל לְעִנְיָנֵנוּ. הַקַּבָּ"ה מַעֲנִישׁ וּמְיַסֵּר עַל יְדֵי רָשָׁע, וּלְבַסּוֹף מַעֲנִישׁ הוּא אוֹתוֹ רָשָׁע. וְאָנוּ עוֹמְדִים וְתוֹהִים מַדּוּעַ מַגִּיעַ לוֹ עֹנֶשׁ עַל אֲשֶׁר פָּעַל בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם. אֲבָל גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקַּבָּ"ה, שֶׁאוֹתוֹ רָשָׁע פָּעַל רָעוֹת וְהִרְבָּה רִשְׁעָה לִפְנֵי כֵן, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִבְחַר לְיַסֵּר וּלְהַעֲנִישׁ, בְּגֶדֶר "מְגַלְגְּלִין חוֹב עַל יְדֵי חַיָּב" (שַׁבָּת לב.) וּלְאַחַר מִכֵּן אוֹבֵד הוּא בְּרִשְׁעוֹ. וְהַדְּבָרִים מְדֻיָּקִים בַּכָּתוּב: "כִּי אַתָּה (הַיּוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת) אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ... תְּנָה עָו‍ֹן עַל עֲו‍ֹנָם". הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעֲווֹן רְדִיפַת הַצַּדִּיק הוּא בְּגִין עֲווֹנָם הַקּוֹדֵם, וּבַעֲבוּרוֹ נִתְחַיְּבוּ בְּעָנְשָׁם, וּלְפִיכָךְ "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים" (תְּהִלִּים סט, כז-כט). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (בְּרֵאשִׁית טו-יד). דָּן מֵעָתָּה, וְלֹא כְּתִיב "אָדוּן" בְּעָתִיד, שֶׁכֵּן נִתְחַיְּבוּ מִלְכַתְּחִלָּה עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם הַקּוֹדְמִים, אֶלָּא שֶׁגִּלְגְּלוּ חוֹב עַל יְדֵי חַיָּבִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)