Otzarot-Article

"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ..." (יב-יט) הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: 'בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת-קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חֲרוּבִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת' (חֻלִּין פה.). וּבְרַשִׁ"י: 'הוּא ר' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, וּבְיָמָיו הָיָה קוֹל זֶה יוֹצֵא'.

מְלָאכָה גְּדוֹלָה יֵשׁ בַּדָּבָר, לְהַכִּיר אֶת תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר, לַחְקֹר אַחַר מַצָּבָם וְלִתְמֹךְ בְּיָדָם. שֶׁהֲרֵי רַבִּים מֵהֶם אֵינָם מְדַבְּרִים מִלָּה אַף לֹא עִם אֶחָד עַל מַצָּבָם הַקָּשֶׁה. הֵם לֹא יְסַפְּרוּ עַל כָּךְ אֲפִילוּ לִקְרוֹבֵיהֶם.

כָּךְ גַּם הָיָה עִם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ אֶת הַצַּדִּיק כְּשֶׁהוּא עָצוּב וּנְכֵא-רוּחַ. רַק אוֹרָה וְשִׂמְחָה הָיוּ נְסוּכִים עַל פָּנָיו תָּמִיד. מִלָּה לֹא יָצְאָה מִפִּיו עַל מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה וְלוּ כִּשְׁגָגָה הַיּוֹצֵאת לִפְעָמִים מִפִּי הַשַּׁלִּיט.

כָּךְ עָבְרוּ שָׁנִים עַל שָׁנִים, מִבְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יֵדַע וְיַרְגִּישׁ שֶׁמְּזוֹנוֹ הוּא קַב חָרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. כָּל כָּךְ הָיָה כּוֹבֵשׁ וּמַסְתִּיר אֶת מַצָּבוֹ הַדָּחוּק, עַד שֶׁמִּשָּׁמַיִם מָצְאוּ לְנָכוֹן לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי דּוֹרוֹ אֶת מַעֲלוֹתָיו.

וְכָל כָּךְ לָמָּה?

כְּדֵי לְהוֹרוֹת הוֹרָאָה לְדוֹרוֹת, וּלְהַזְהִיר אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לַעֲזֹב אֶת תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים הַצְּנוּעִים, שֶׁבָּחֲרוּ לָשֶׁבֶת בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּנְשָׂאָם לִבָּם לִהְיוֹת כְּשֵׁבֶט לֵוִי, וְחַיָבִים יִשְׂרָאֵל לֵידַע מֵהַנְהָגָתָם הַצְּנוּעָה, שֶׁהֲרֵי לְשֵׁם כָּךְ יָצְאָה בַּת-קוֹל.

וּמִי שֶׁלֹּא יַחְקֹר הֵיטֵב, לֹא יֵדַע בְּמַה לְסַיֵּעַ לָהֶם.

הַצַּדִּיק רַבִּי משֶׁה לֵיְבּ מִסָּאסוֹב סִפֵּר שֶׁשָּׁמַע פַּעַם שְׁנֵי כַּפְרִיִּים הַמְּשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם, לְאַחַר שֶׁשָּׁתוּ וְלָגְמוּ לִרְוָיָה. שָׁאַל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ. 'הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי?' עָנָהוּ חֲבֵרוֹ: 'כֵּן, אֲנִי אוֹהַבְךָ מְאֹד'. וְהִמְשִׁיךְ הֶחָבֵר לִשְׁאֹל: 'הַאִם יוֹדֵעַ אַתָּה מַה חָסֵר לִי?' 'מִנַּיִן אֵדַע?', שְׁאָלוֹ חֲבֵרוֹ בִּתְמִיהָה.

עַכְשָׁו גָּבְרָה תְּמִיהָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי. 'אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה חָסֵר לִי, כֵּיצַד הִנְּךָ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁאַתָּה אוֹהֲבֵנִי?' - - -

מִשִּׂיחָתָם זוֹ שֶׁל שְׁנֵי אַנְשֵׁי הַכְּפָר לָמַדְתִּי, אָמַר הָאַדְמוֹ"ר מִסָּאסוֹב, מַה הִיא אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל בַּבְּחִינָה הָאֲמִתִּית. לֵידַע וּלְהַרְגִּישׁ מַה חָסֵר לַשֵּׁנִי.

יָכוֹל אָדָם לוֹמַר וּלְהַצְהִיר קֳבַל עַם וְעוֹלָם שֶׁהוּא אוֹהֵב תּוֹרָה וְאוֹהֵב תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אֲבָל כָּל עוֹד אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה חָסֵר לָהֶם אֵין זוֹ קְרוּיָה אַהֲבָה. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	פנחס תשס"ט
	יש לנצל את תקופת הנעורים
	"כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם" (יג-ד) הַקּוֹסֵם עָמַד עַל הַבָּמָה, לָבוּשׁ עַל פִּי כָּל הַכְּלָלִים: צִילִינְדֵר מֶשִׁי לְרֹאשׁוֹ, עֲנִיבַת פַּרְפַּר שְׁחוֹרָה לְחֻלְצָתוֹ הַצְּחוֹרָה וּמְעִיל כְּנָפוֹת מִתְבַּדֵּר "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ..." (יב-יט) הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: 'בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת-קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חֲרוּבִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת' (חֻלִּין פה.). וּבְרַשִׁ"י: 'הוּא ר' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, וּבְיָמָיו הָיָה קוֹל זֶה יוֹצֵא'. מְלָאכָה גְּדוֹלָה יֵשׁ בַּדָּבָר, לְהַכִּיר אֶת תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר, לַחְקֹר אַחַר מַצָּבָם וְלִתְמֹךְ בְּיָדָם. שֶׁהֲרֵי רַבִּים מֵהֶם אֵינָם מְדַבְּרִים מִלָּה אַף לֹא עִם אֶחָד עַל מַצָּבָם הַקָּשֶׁה. הֵם לֹא יְסַפְּרוּ עַל כָּךְ אֲפִילוּ לִקְרוֹבֵיהֶם. כָּךְ גַּם הָיָה עִם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ אֶת הַצַּדִּיק כְּשֶׁהוּא עָצוּב וּנְכֵא-רוּחַ. רַק אוֹרָה וְשִׂמְחָה הָיוּ נְסוּכִים עַל פָּנָיו תָּמִיד. מִלָּה לֹא יָצְאָה מִפִּיו עַל מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה וְלוּ כִּשְׁגָגָה הַיּוֹצֵאת לִפְעָמִים מִפִּי הַשַּׁלִּיט. כָּךְ עָבְרוּ שָׁנִים עַל שָׁנִים, מִבְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יֵדַע וְיַרְגִּישׁ שֶׁמְּזוֹנוֹ הוּא קַב חָרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. כָּל כָּךְ הָיָה כּוֹבֵשׁ וּמַסְתִּיר אֶת מַצָּבוֹ הַדָּחוּק, עַד שֶׁמִּשָּׁמַיִם מָצְאוּ לְנָכוֹן לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי דּוֹרוֹ אֶת מַעֲלוֹתָיו. וְכָל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי לְהוֹרוֹת הוֹרָאָה לְדוֹרוֹת, וּלְהַזְהִיר אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לַעֲזֹב אֶת תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים הַצְּנוּעִים, שֶׁבָּחֲרוּ לָשֶׁבֶת בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּנְשָׂאָם לִבָּם לִהְיוֹת כְּשֵׁבֶט לֵוִי, וְחַיָבִים יִשְׂרָאֵל לֵידַע מֵהַנְהָגָתָם הַצְּנוּעָה, שֶׁהֲרֵי לְשֵׁם כָּךְ יָצְאָה בַּת-קוֹל. וּמִי שֶׁלֹּא יַחְקֹר הֵיטֵב, לֹא יֵדַע בְּמַה לְסַיֵּעַ לָהֶם. הַצַּדִּיק רַבִּי משֶׁה לֵיְבּ מִסָּאסוֹב סִפֵּר שֶׁשָּׁמַע פַּעַם שְׁנֵי כַּפְרִיִּים הַמְּשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם, לְאַחַר שֶׁשָּׁתוּ וְלָגְמוּ לִרְוָיָה. שָׁאַל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ. 'הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי?' עָנָהוּ חֲבֵרוֹ: 'כֵּן, אֲנִי אוֹהַבְךָ מְאֹד'. וְהִמְשִׁיךְ הֶחָבֵר לִשְׁאֹל: 'הַאִם יוֹדֵעַ אַתָּה מַה חָסֵר לִי?' 'מִנַּיִן אֵדַע?', שְׁאָלוֹ חֲבֵרוֹ בִּתְמִיהָה. עַכְשָׁו גָּבְרָה תְּמִיהָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי. 'אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה חָסֵר לִי, כֵּיצַד הִנְּךָ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁאַתָּה אוֹהֲבֵנִי?' - - - מִשִּׂיחָתָם זוֹ שֶׁל שְׁנֵי אַנְשֵׁי הַכְּפָר לָמַדְתִּי, אָמַר הָאַדְמוֹ"ר מִסָּאסוֹב, מַה הִיא אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל בַּבְּחִינָה הָאֲמִתִּית. לֵידַע וּלְהַרְגִּישׁ מַה חָסֵר לַשֵּׁנִי. יָכוֹל אָדָם לוֹמַר וּלְהַצְהִיר קֳבַל עַם וְעוֹלָם שֶׁהוּא אוֹהֵב תּוֹרָה וְאוֹהֵב תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אֲבָל כָּל עוֹד אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה חָסֵר לָהֶם אֵין זוֹ קְרוּיָה אַהֲבָה. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)