Otzarot-Article

"זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (יט-יד) אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן הַכּוֹבֵשׁ הַגָּדוֹל שָׁאַל אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל: "מַה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה?" תְּשׁוּבָתָם הָיְתָה מֻפְלָאָה: "יָמִית עַצְמוֹ".

רַק אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן עַצְמוֹ יָדַע לְמַה הֵם מִתְכַּוְּנִים, וְרַק הוּא יָדַע כַּמָּה הֵם צוֹדְקִים! מִשּׁוּם שֶׁהוּא, אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַגָּדוֹל, לֹא יָדַע מְנוּחָה. מִגִּיל צָעִיר רָצָה "לִחְיוֹת", לָתוּר עוֹלָם, לִכְבּוֹשׁ אֲרָצוֹת, לְהַשִּׂיג, לַחְטֹף, לִבְלֹעַ, לִמְשֹׁל. יוֹם מְנוּחָה אֶחָד לֹא הָיָה לוֹ. כָּל חַיָּיו הִתְנַסָּה בְּמִלְחָמוֹת, בְּכִבּוּשִׁים וּבְנִצְחוֹנוֹת. רַק דָּבָר אֶחָד חָסַר לוֹ: מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ. שַׁלְוָה, מַרְגּוֹעַ וְסִפּוּק. לְבַסּוֹף כָּרַע-נָפַל בְּמַחֲלַת הַקַּדַּחַת, אֵי שָׁם בִּגְבוּל הוֹדוּ, וְהוּא בֵּן... שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ.

"מַה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה?" שָׁאַל. וְעָנוּ לוֹ: יַעֲצֹר לְרֶגַע, יִתְנַתֵּק מֵהָעוֹלָם, מֵהַטְּרָדוֹת וּמֵהַלַּחַץ, יֶאֱטֹם אָזְנָיו מִפְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ כְּדֵי לַחֲווֹת אֶת הָעוֹלָם הַפְּנִימִי הָרוּחָנִי שֶׁלּוֹ. יִלְמַד דַּף גְּמָרָא, יִשְׁמַע שִׁעוּר תּוֹרָנִי, יֶחֱוֶה שָׁעָה שֶׁל עֹנֶג כֹּה רַב, כּוֹבֵשׁ וּמֵצִיף. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל כָּךְ שֶׁשָּׁעָה זוֹ תַּנְחִילוֹ עוֹלָם הַבָּא, אֲבָל בִּזְכוּתָהּ גַּם יִהְיֶה "בֶּן הָעוֹלָם הַזֶּה"...

בְּפָרָשָׁתֵנוּ נֶאֱמַר: "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל". וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל, שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא עַל מִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. וְהַסּוֹד הוּא שֶׁמִּי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, חַי בָּהּ, מְאֻשָּׁר הוּא!

וּמַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה, בְּדוֹרֵנוּ הָיָה: הָרַבִּי מֵאוֹזְ'רוֹב זַצַ"ל חָלָה, וְהָרוֹפְאִים קָבְעוּ כִּי זוֹהִי אֲפִיסַת כֹּחוֹת. הוּא לוֹמֵד מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, בְּעֹמֶק הָעִיּוּן, כַּאֲשֶׁר בְּעַיִן אַחַת הִנּוֹ עִוֵּר לַחֲלוּטִין, וּבַשְּׁנִיָּה רוֹאֶה בְּכַעֲשָׂרָה אֲחוּזִים מִכֹּחָהּ. אֵיךְ אֶפְשָׁר לִלְמֹד כָּךְ?

אִם כֵּן, גָּזְרוּ עָלָיו הָרוֹפְאִים מְנוּחָה.

רֻתַּק הָרַבִּי לְמִטָּתוֹ יוֹם וְיוֹמַיִם, וְלִפְלִיאַת הָרוֹפְאִים הָלַךְ וְנֶחְלַשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. הִתְחַנֵּן שֶׁיַּרְשׁוּהוּ לְהִכָּנֵס לַחֲדַר לִמּוּדוֹ, וְלוּ לְשָׁעָה קַלָּה.

הִרְשׁוּהוּ, יָשַׁב לַשֻּׁלְחָן, פָּתַח סֵפֶר - וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא. כֹּחוֹתָיו שָׁבוּ אֵלָיו וְהֵחֵל לִלְמֹד בִּשְׁקִיקָה וּבִשְׁקִידָה.

"כְּלוּם אֵינְךָ מֵבִין?" אָמַר לָרוֹפֵא הַמִּשְׁתּוֹמֵם: "כִּי הֵם חַיֵּינוּ - הַתּוֹרָה בַּעֲבוּרִי הִיא כַּאֲוִיר לִנְשִׁימָה".

מִפָּסוּק זֶה גַּם דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת סג:), שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם. וּדְרִישָׁה זוֹ תְּמוּהָה, שֶׁהֲרֵי דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם (מִשְׁלֵי ד-כב) וּמַרְבֶּה תּוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים (אָבוֹת ב-ז). וּבִכְלָל, "וְחַי בָּהֶם", נֶאֱמַר (וַיִּקְרָא יח-ה) וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם (יוֹמָא פה:), וְאֵיךְ דּוֹרְשִׁים מִן הָאָדָם שֶׁיָּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם?

וּבֵאֵר זֹאת הֶ"חָפֵץ חַיִּים" עַל פִּי מָשָׁל: מַעֲשֶׂה בֶּעָשִׁיר מֻפְלָג, שֶׁהָיְתָה לוֹ חֲנוּת עֲנָקִית וּבָהּ סְחוֹרוֹת מִכָּל מִין וְסוּג. וְהֵבִיאָה לוֹ הַחֲנוּת רְוָחִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בָּעֲיָרָה וּבְכָל הָעֲיָרוֹת סְבִיבָהּ. הַכֹּל נָהֲרוּ לַחֲנוּתוֹ, קָנוּ וְשִׁלְּמוּ וְהֶעֱשִׁירוּהוּ עֹשֶׁר רַב. מוּבָן שֶׁהָיָה תָּמִיד טָרוּד וְעָסוּק. תָּמִיד מְמַהֵר, מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי. עַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה, לֹא הָיָה מַה לְדַבֵּר. אֲבָל אֲפִילוּ לִתְפִלָּה בְּצִבּוּר לֹא מָצָא זְמַן, מַגִּיעַ הָיָה לְ"בָּרְכוּ" וּבוֹרֵחַ לִפְנֵי "עָלֵינוּ".

הַשָּׁנִים חָלְפוּ, שֵׂיבָה נִזְרְקָה בִּשְׂעָרוֹ, וְהוּא הֵחֵל לַעֲרֹךְ אֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ. הֲרֵי יַגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ יִקָּרֵא לַעֲלוֹת לְעוֹלַם הָאֱמֶת וְלִמְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשָׂיו בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֶת כַּסְפּוֹ לֹא יִטּוֹל עִמּוֹ, וּבְמַה יָבוֹא לְשָׁם. הֶחְלִיט שֶׁבְּכָל יוֹם יִלְמַד כַּמָּה שָׁעוֹת לְאַחַר הַתְּפִלָּה, לִקְבֹּץ צֵידָה לַדֶּרֶךְ.

לַמָּחֳרָת, לְאַחַר הַתְּפִלָּה, מַמְתִּינָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בַּבַּיִת, וְאֵינוֹ מַגִּיעַ. הָעוֹבְדִים בָּאוּ לִשְׁאֹל הֵיכָן הוּא. הַחֲנוּת סְגוּרָה, וְהַקּוֹנִים מִדַּפְּקִים עַל שְׁעָרֶיהָ. וְהִיא נָבוֹכָה, מֵעוֹלָם לֹא אֵרַע כֵּן. מָסְרָה לַפּוֹעֲלִים אֶת מַפְתְּחוֹת הַחֲנוּת שֶׁיִּפְתְּחוּהָ וְיַתְחִילוּ לִמְכֹּר.

הַשָּׁעָה עֶשֶׂר, וְהוּא בָּא. פָּנָיו קוֹרְנוֹת.

שָׁאֲלָה: "הֵיכָן הָיִיתָ עַד עַכְשָׁו?"

עָנָה: "הָיִיתִי עָסוּק".

קוֹרֶה. אֲבָל לְמָחֳרָת חָזַר הַדָּבָר עַל עַצְמוֹ. אָמְרָה: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מִי מְעַכֵּב אוֹתוֹ. הָלְכָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בִּמְנוּחַת הַדַּעַת.

שָׁאֲלָה: "הַהִשְׁתַּגַּעְתָּ? הַחֲנוּת מְלֵאָה קוֹנִים, הַמּוֹכְרִים טוֹרְחִים, וּבַעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה שַׁבָּת לְעַצְמוֹ, יוֹשֵׁב לִלְמֹד! סְגֹר אֶת הַסֵּפֶר וְלֵךְ לַחֲנוּת".

נַעֲנָה בַּעְלָהּ וְאָמַר: "הַאֲרִיכִי אַפֵּךְ, אִשְׁתִּי. אִמְרִי נָא לִי מֶה הָיִית עוֹשָׂה לוּ הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא וְקוֹרֵא לִי, לֵאמֹר: הִגִּיעָה שְׁעָתְךָ – "

נִבְהֲלָה הָאִשָּׁה: "הַפְסֵק, אַל תִּפְתַּח פֶּה..."

וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ: "...וְהָיָה נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתִי. מֶה הָיִית עוֹשָׂה, הַאִם הָיוּ עוֹזְרוֹת לָךְ טַעֲנוֹתַיִךְ שֶׁהַחֲנוּת מְלֵאָה בְּקוֹנִים וְהַמּוֹכְרִים טוֹרְחִים? תְּדַמִּי נָא אֵפוֹא לְנַפְשֵׁךְ שֶׁנִּפְטַרְתִּי מִן הָעוֹלָם, אָז מַה אִכְפַּת לָךְ שֶׁבְּעוֹד שְעָתַיִם אָשׁוּב לִתְחִיָּה וְאֵלֵךְ לְפַקֵּחַ עַל הַנַּעֲשֶׂה בַּחֲנוּת?!"

וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ דְּאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִים אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. שֶׁיַּחְשֹׁב עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מֵת בַּעֲבוּר כָּל הָעֲסָקִים הָאֲחֵרִים, וִינַצֵּל זְמַן זֶה לְלִמּוּד תּוֹרָה. (שִׂיחוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים)

	בלק תשס"ט
	לטול פסק זמן
	"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ו-יג) מְסַפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵיין: הֻזְמַנְתִּי פַּעַם אַחַת לְפִדְיוֹן הַבֵּן שֶׁל נַעַר בֵּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, שֶׁעָרַךְ אֶת בַּר הַמִּצְוָה וְאֶת הַפִּ "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (יט-יד) אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן הַכּוֹבֵשׁ הַגָּדוֹל שָׁאַל אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל: "מַה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה?" תְּשׁוּבָתָם הָיְתָה מֻפְלָאָה: "יָמִית עַצְמוֹ". רַק אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן עַצְמוֹ יָדַע לְמַה הֵם מִתְכַּוְּנִים, וְרַק הוּא יָדַע כַּמָּה הֵם צוֹדְקִים! מִשּׁוּם שֶׁהוּא, אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַגָּדוֹל, לֹא יָדַע מְנוּחָה. מִגִּיל צָעִיר רָצָה "לִחְיוֹת", לָתוּר עוֹלָם, לִכְבּוֹשׁ אֲרָצוֹת, לְהַשִּׂיג, לַחְטֹף, לִבְלֹעַ, לִמְשֹׁל. יוֹם מְנוּחָה אֶחָד לֹא הָיָה לוֹ. כָּל חַיָּיו הִתְנַסָּה בְּמִלְחָמוֹת, בְּכִבּוּשִׁים וּבְנִצְחוֹנוֹת. רַק דָּבָר אֶחָד חָסַר לוֹ: מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ. שַׁלְוָה, מַרְגּוֹעַ וְסִפּוּק. לְבַסּוֹף כָּרַע-נָפַל בְּמַחֲלַת הַקַּדַּחַת, אֵי שָׁם בִּגְבוּל הוֹדוּ, וְהוּא בֵּן... שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ. "מַה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה?" שָׁאַל. וְעָנוּ לוֹ: יַעֲצֹר לְרֶגַע, יִתְנַתֵּק מֵהָעוֹלָם, מֵהַטְּרָדוֹת וּמֵהַלַּחַץ, יֶאֱטֹם אָזְנָיו מִפְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ כְּדֵי לַחֲווֹת אֶת הָעוֹלָם הַפְּנִימִי הָרוּחָנִי שֶׁלּוֹ. יִלְמַד דַּף גְּמָרָא, יִשְׁמַע שִׁעוּר תּוֹרָנִי, יֶחֱוֶה שָׁעָה שֶׁל עֹנֶג כֹּה רַב, כּוֹבֵשׁ וּמֵצִיף. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל כָּךְ שֶׁשָּׁעָה זוֹ תַּנְחִילוֹ עוֹלָם הַבָּא, אֲבָל בִּזְכוּתָהּ גַּם יִהְיֶה "בֶּן הָעוֹלָם הַזֶּה"... בְּפָרָשָׁתֵנוּ נֶאֱמַר: "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל". וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל, שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא עַל מִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. וְהַסּוֹד הוּא שֶׁמִּי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, חַי בָּהּ, מְאֻשָּׁר הוּא! וּמַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה, בְּדוֹרֵנוּ הָיָה: הָרַבִּי מֵאוֹזְ'רוֹב זַצַ"ל חָלָה, וְהָרוֹפְאִים קָבְעוּ כִּי זוֹהִי אֲפִיסַת כֹּחוֹת. הוּא לוֹמֵד מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, בְּעֹמֶק הָעִיּוּן, כַּאֲשֶׁר בְּעַיִן אַחַת הִנּוֹ עִוֵּר לַחֲלוּטִין, וּבַשְּׁנִיָּה רוֹאֶה בְּכַעֲשָׂרָה אֲחוּזִים מִכֹּחָהּ. אֵיךְ אֶפְשָׁר לִלְמֹד כָּךְ? אִם כֵּן, גָּזְרוּ עָלָיו הָרוֹפְאִים מְנוּחָה. רֻתַּק הָרַבִּי לְמִטָּתוֹ יוֹם וְיוֹמַיִם, וְלִפְלִיאַת הָרוֹפְאִים הָלַךְ וְנֶחְלַשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. הִתְחַנֵּן שֶׁיַּרְשׁוּהוּ לְהִכָּנֵס לַחֲדַר לִמּוּדוֹ, וְלוּ לְשָׁעָה קַלָּה. הִרְשׁוּהוּ, יָשַׁב לַשֻּׁלְחָן, פָּתַח סֵפֶר - וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא. כֹּחוֹתָיו שָׁבוּ אֵלָיו וְהֵחֵל לִלְמֹד בִּשְׁקִיקָה וּבִשְׁקִידָה. "כְּלוּם אֵינְךָ מֵבִין?" אָמַר לָרוֹפֵא הַמִּשְׁתּוֹמֵם: "כִּי הֵם חַיֵּינוּ - הַתּוֹרָה בַּעֲבוּרִי הִיא כַּאֲוִיר לִנְשִׁימָה". מִפָּסוּק זֶה גַּם דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת סג:), שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם. וּדְרִישָׁה זוֹ תְּמוּהָה, שֶׁהֲרֵי דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם (מִשְׁלֵי ד-כב) וּמַרְבֶּה תּוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים (אָבוֹת ב-ז). וּבִכְלָל, "וְחַי בָּהֶם", נֶאֱמַר (וַיִּקְרָא יח-ה) וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם (יוֹמָא פה:), וְאֵיךְ דּוֹרְשִׁים מִן הָאָדָם שֶׁיָּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם? וּבֵאֵר זֹאת הֶ"חָפֵץ חַיִּים" עַל פִּי מָשָׁל: מַעֲשֶׂה בֶּעָשִׁיר מֻפְלָג, שֶׁהָיְתָה לוֹ חֲנוּת עֲנָקִית וּבָהּ סְחוֹרוֹת מִכָּל מִין וְסוּג. וְהֵבִיאָה לוֹ הַחֲנוּת רְוָחִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בָּעֲיָרָה וּבְכָל הָעֲיָרוֹת סְבִיבָהּ. הַכֹּל נָהֲרוּ לַחֲנוּתוֹ, קָנוּ וְשִׁלְּמוּ וְהֶעֱשִׁירוּהוּ עֹשֶׁר רַב. מוּבָן שֶׁהָיָה תָּמִיד טָרוּד וְעָסוּק. תָּמִיד מְמַהֵר, מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי. עַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה, לֹא הָיָה מַה לְדַבֵּר. אֲבָל אֲפִילוּ לִתְפִלָּה בְּצִבּוּר לֹא מָצָא זְמַן, מַגִּיעַ הָיָה לְ"בָּרְכוּ" וּבוֹרֵחַ לִפְנֵי "עָלֵינוּ". הַשָּׁנִים חָלְפוּ, שֵׂיבָה נִזְרְקָה בִּשְׂעָרוֹ, וְהוּא הֵחֵל לַעֲרֹךְ אֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ. הֲרֵי יַגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ יִקָּרֵא לַעֲלוֹת לְעוֹלַם הָאֱמֶת וְלִמְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשָׂיו בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֶת כַּסְפּוֹ לֹא יִטּוֹל עִמּוֹ, וּבְמַה יָבוֹא לְשָׁם. הֶחְלִיט שֶׁבְּכָל יוֹם יִלְמַד כַּמָּה שָׁעוֹת לְאַחַר הַתְּפִלָּה, לִקְבֹּץ צֵידָה לַדֶּרֶךְ. לַמָּחֳרָת, לְאַחַר הַתְּפִלָּה, מַמְתִּינָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בַּבַּיִת, וְאֵינוֹ מַגִּיעַ. הָעוֹבְדִים בָּאוּ לִשְׁאֹל הֵיכָן הוּא. הַחֲנוּת סְגוּרָה, וְהַקּוֹנִים מִדַּפְּקִים עַל שְׁעָרֶיהָ. וְהִיא נָבוֹכָה, מֵעוֹלָם לֹא אֵרַע כֵּן. מָסְרָה לַפּוֹעֲלִים אֶת מַפְתְּחוֹת הַחֲנוּת שֶׁיִּפְתְּחוּהָ וְיַתְחִילוּ לִמְכֹּר. הַשָּׁעָה עֶשֶׂר, וְהוּא בָּא. פָּנָיו קוֹרְנוֹת. שָׁאֲלָה: "הֵיכָן הָיִיתָ עַד עַכְשָׁו?" עָנָה: "הָיִיתִי עָסוּק". קוֹרֶה. אֲבָל לְמָחֳרָת חָזַר הַדָּבָר עַל עַצְמוֹ. אָמְרָה: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מִי מְעַכֵּב אוֹתוֹ. הָלְכָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בִּמְנוּחַת הַדַּעַת. שָׁאֲלָה: "הַהִשְׁתַּגַּעְתָּ? הַחֲנוּת מְלֵאָה קוֹנִים, הַמּוֹכְרִים טוֹרְחִים, וּבַעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה שַׁבָּת לְעַצְמוֹ, יוֹשֵׁב לִלְמֹד! סְגֹר אֶת הַסֵּפֶר וְלֵךְ לַחֲנוּת". נַעֲנָה בַּעְלָהּ וְאָמַר: "הַאֲרִיכִי אַפֵּךְ, אִשְׁתִּי. אִמְרִי נָא לִי מֶה הָיִית עוֹשָׂה לוּ הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא וְקוֹרֵא לִי, לֵאמֹר: הִגִּיעָה שְׁעָתְךָ – " נִבְהֲלָה הָאִשָּׁה: "הַפְסֵק, אַל תִּפְתַּח פֶּה..." וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ: "...וְהָיָה נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתִי. מֶה הָיִית עוֹשָׂה, הַאִם הָיוּ עוֹזְרוֹת לָךְ טַעֲנוֹתַיִךְ שֶׁהַחֲנוּת מְלֵאָה בְּקוֹנִים וְהַמּוֹכְרִים טוֹרְחִים? תְּדַמִּי נָא אֵפוֹא לְנַפְשֵׁךְ שֶׁנִּפְטַרְתִּי מִן הָעוֹלָם, אָז מַה אִכְפַּת לָךְ שֶׁבְּעוֹד שְעָתַיִם אָשׁוּב לִתְחִיָּה וְאֵלֵךְ לְפַקֵּחַ עַל הַנַּעֲשֶׂה בַּחֲנוּת?!" וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ דְּאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִים אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ. שֶׁיַּחְשֹׁב עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מֵת בַּעֲבוּר כָּל הָעֲסָקִים הָאֲחֵרִים, וִינַצֵּל זְמַן זֶה לְלִמּוּד תּוֹרָה. (שִׂיחוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים)