Otzarot-Article

"יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה" (יד-לד) בְּיָמִים אֵלּוּ שֶׁל קַיִץ לוֹהֵט, נָעִים לְהִזָּכֵר בַּחֹרֶף הַקָּרִיר, בְּמַעֲטֵה הַשֶּׁלֶג הַמְכַסֶּה אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה בְּאַרְצוֹת הַצָּפוֹן. עֲדַת תַּלְמִידִים נֶאֱמָנִים עָשְׂתָה אֶת הַחֹרֶף בִּמְחִיצַת הָרַב הַדּוֹמֶה לְמַלְאָךְ, הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ מִמֶּזְרִיטְשׁ זַצַ"ל, וּבְשִׁלְהֵי הַחֹרֶף בָּאוּ לְהִפָּרֵד לְשָׁלוֹם, שָׁבִים הֵם לִמְחוֹזוֹת מְגוּרֵיהֶם.

"מַה הַבְּהִילוּת?" נִשְׁאֲלוּ.

עָנוּ כִּי עוֹד מְעַט יִתְחַמֵּם הָאֲוִיר, הַשֶּׁלֶג יַפְשִׁיר וּמַעֲטֵה הַקֶּרַח הַנָּתוּן עַל הַנְּהָרוֹת יִסָּדֵק. גּוּשֵׁי קֶרַח יִתְעַרְבְּלוּ וְיִתְנַגְּשׁוּ וְהַמַּעֲבָר לֹא יִהְיֶה עוֹד אֶפְשָׁרִי. לְפִיכָךְ מְמַהֲרִים הֵם כָּל עוֹד מַעֲטֵה הַקֶּרַח שָׁלֵם.

תָּמַהּ וְאָמַר: "הֵן טוֹבָה סַכָּנָה גְּלוּיָה מִסַּכָּנָה מֻסְוֵית! גַּם אִם תִרְאוּ שֶׁמַּעֲטֵה הַקֶּרַח שָׁלֵם, אֵיךְ תָּהִינוּ לַעֲלוֹת עָלָיו עִם עֶגְלוֹתֵיכֶם וְלֹא תַּחְשְׁשׁוּ שֶׁמָּא יִשָּׁבֵר תַּחְתֵּיכֶם וְתִפְּלוּ לִמְצוּלוֹת?"

אָמְרוּ: "כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁמַּעֲטֵה הַקֶּרַח שָׁלֵם, אֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִסָּדֵק".

הֵעִיד הַמַּגִּיד: "זְכוּרָנִי שֶׁבִּתְחִלַּת הַחֹרֶף הִגַּעְנוּ לַנָּהָר וְכִסָּה אוֹתוֹ מַעֲטֶה צָחוֹר. יָרַד הָעֶגְלוֹן וּבָדַק אֶת חָסְנוֹ. רַק לְאַחַר מִכֵּן עָבַר עַל גַּבָּיו".

עָנוּ: "אָכֵן. בִּתְחִלַּת הַחֹרֶף חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא הַמַּעֲטֶה דַּק וְשָׁבִיר. אֲבָל בְּסוֹפוֹ, אֵין חוֹשְׁשִׁים לְכָךְ".

"מַדּוּעַ?" שָׁאַל.

נָבוֹכוּ וְלֹא עָנוּ.

אָמַר לָהֶם: "הִנְּנִי וְאֹמַר לָכֶם מַדּוּעַ. בִּתְחִלָּה, אֵין אֵלּוּ אֶלָּא פְּתִיתֵי שֶׁלֶג. אָמְנָם הִתְקַבְּצוּ, נֶעֶרְמוּ, כִּסּוּ אֶת הַנָּהָר, אֲבָל חוֹשְׁשִׁים שֶׁאֵין הֵם חֲזָקִים דַּי. בּוֹדְקִים בְּחַשְׁדָנוּת עַד שֶׁמְּאַמְּתִים. אֲבָל אַחַר כָּךְ הוֹפֵךְ הַשֶּׁלֶג לְמַעֲטֶה קָשִׁיח וּמֻצָּק, לְקֶרַח קָשֶׁה כְּבַרְזֶל. וְאָז, גַּם אִם יִהְיֶה דַּק, עֲדַיִן חָזָק הוּא עַד שֶׁלֹּא יִסָּדֵק וְיֵעָשֶׂה גּוּשִׁים מִתְנַגְּשִׁים".

וְכַיָּדוּעַ, שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכָה לִמּוּד. כַּוָּנָה עֲמוּקָה צָפַן הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ בִּדְבָרָיו. הַנְחָיָה לְתַלְמִידָיו. בִּתְחִלָּה, בְּבוֹא הַתַּלְמִיד לִקְלֹט רָשְׁמֵי חִנּוּךְ, הֲרֵי הֵם כִּפְרוּדוֹת שֶׁלֶג אֵלּוּ, פִּתִּים-פִּתִּים הַמִּצְטָרְפִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ. עֲדַיִן רוֹפֵס הַמַּעֲטֶה, רוֹפֵף, שַׁבְרִירִי. אֲבָל הוֹלֵךְ הוּא וּמִתְחַשֵּׁל, הוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק, עַד שֶׁהוֹפֵךְ הוּא חָסוֹן וְאֵיתָן. וְאָז, גַּם אִם יִשָּׁחֵק וְיִהְיֶה לְמַעֲטֶה דַּק, חָזָק יִהְיֶה דַּי לְמַעֲבַר הַשַּׁיָּרָה.

בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִגְזַר עַל עַם יִשְׂרָאֵל לִשְׁהוֹת אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, גְּזֵרָה נוֹרָאָה. אֲבָל בַּמִּדְרָשׁ מָצְאוּ גַּם בָּהּ קֶרֶן אוֹר, נְקֻדָּה חִיּוּבִית: "אִם הָיוּ נִכְנָסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיַּד, הָיוּ פּוֹנִים אִישׁ לְשָׂדֵהוּ וּלְכַרְמוֹ וּמְבַטְּלִין מִן הַתּוֹרָה. שָׁהוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, אָכְלוּ אֶת הַמָּן וְשָׁתוּ מֵי בְּאֵר, וְהַתּוֹרָה הִתְיַשְּׁבָה בְּלִבָּם". וְהַשְּׁאֵלָה: מַה יִתְּנוּ אוֹתָן שָׁנִים, וַהֲרֵי לְבַסּוֹף יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ וְיִפְנוּ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ וּלְכַרְמוֹ? וְהַתְּשׁוּבָה: אֱמֶת, אֲבָל בֵּינְתַיִם 'הִתְיַשְּׁבָה הַתּוֹרָה בְּלִבָּם', הֵם הָיוּ לִ'בְנֵי תּוֹרָה', וְעַתָּה גַּם אִם יַעַסְקוּ בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וְיַקְדִּישׁוּ עִתִּים מְצֻמְצָמִים יוֹתֵר לַתּוֹרָה, לֹא תִּפָּגֵם מַעֲלָתָם וְלֹא יֵרְדוּ מִמַּדְרֵגָתָם.

מוּבָן שֶׁהַדְּבָרִים נִכְתָּבִים כָּאן לִקְרַאת הַחֻפְשָׁה הָאֲרֻכָּה הַבָּאָה עָלֵינוּ לְטוֹבָה. גַּם בַּחֻפְשָׁה יֵשׁ לִמּוּדִים. בְּשִׁכְבָהּ דַּקָּה יוֹתֵר, אַךְ פָּטוּר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, גַּם בַּחֻפְשָׁה יֵשׁ לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה. וְאִם אָכֵן רָשְׁמֵי הַחִנּוּךְ הִתְגַּבְּשׁוּ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה לַחֲטִיבָה אַחַת מֻצָּקָה, אֵיתָנָהּ, אֲזַי דַּי בְּאוֹתָהּ קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה כְּדֵי לְהַוּוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר הַבָּטוּחַ בֵּין שָׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ, בְּלֹא סֶדֶק, בְּלֹא חֲבָטַת רִסּוּק וּבְלֹא סַכָּנַת נְפִילָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בלק תשס"ט
	אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש
	"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ו-יג) מְסַפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵיין: הֻזְמַנְתִּי פַּעַם אַחַת לְפִדְיוֹן הַבֵּן שֶׁל נַעַר בֵּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, שֶׁעָרַךְ אֶת בַּר הַמִּצְוָה וְאֶת הַפִּ "יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה" (יד-לד) בְּיָמִים אֵלּוּ שֶׁל קַיִץ לוֹהֵט, נָעִים לְהִזָּכֵר בַּחֹרֶף הַקָּרִיר, בְּמַעֲטֵה הַשֶּׁלֶג הַמְכַסֶּה אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה בְּאַרְצוֹת הַצָּפוֹן. עֲדַת תַּלְמִידִים נֶאֱמָנִים עָשְׂתָה אֶת הַחֹרֶף בִּמְחִיצַת הָרַב הַדּוֹמֶה לְמַלְאָךְ, הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ מִמֶּזְרִיטְשׁ זַצַ"ל, וּבְשִׁלְהֵי הַחֹרֶף בָּאוּ לְהִפָּרֵד לְשָׁלוֹם, שָׁבִים הֵם לִמְחוֹזוֹת מְגוּרֵיהֶם. "מַה הַבְּהִילוּת?" נִשְׁאֲלוּ. עָנוּ כִּי עוֹד מְעַט יִתְחַמֵּם הָאֲוִיר, הַשֶּׁלֶג יַפְשִׁיר וּמַעֲטֵה הַקֶּרַח הַנָּתוּן עַל הַנְּהָרוֹת יִסָּדֵק. גּוּשֵׁי קֶרַח יִתְעַרְבְּלוּ וְיִתְנַגְּשׁוּ וְהַמַּעֲבָר לֹא יִהְיֶה עוֹד אֶפְשָׁרִי. לְפִיכָךְ מְמַהֲרִים הֵם כָּל עוֹד מַעֲטֵה הַקֶּרַח שָׁלֵם. תָּמַהּ וְאָמַר: "הֵן טוֹבָה סַכָּנָה גְּלוּיָה מִסַּכָּנָה מֻסְוֵית! גַּם אִם תִרְאוּ שֶׁמַּעֲטֵה הַקֶּרַח שָׁלֵם, אֵיךְ תָּהִינוּ לַעֲלוֹת עָלָיו עִם עֶגְלוֹתֵיכֶם וְלֹא תַּחְשְׁשׁוּ שֶׁמָּא יִשָּׁבֵר תַּחְתֵּיכֶם וְתִפְּלוּ לִמְצוּלוֹת?" אָמְרוּ: "כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁמַּעֲטֵה הַקֶּרַח שָׁלֵם, אֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִסָּדֵק". הֵעִיד הַמַּגִּיד: "זְכוּרָנִי שֶׁבִּתְחִלַּת הַחֹרֶף הִגַּעְנוּ לַנָּהָר וְכִסָּה אוֹתוֹ מַעֲטֶה צָחוֹר. יָרַד הָעֶגְלוֹן וּבָדַק אֶת חָסְנוֹ. רַק לְאַחַר מִכֵּן עָבַר עַל גַּבָּיו". עָנוּ: "אָכֵן. בִּתְחִלַּת הַחֹרֶף חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא הַמַּעֲטֶה דַּק וְשָׁבִיר. אֲבָל בְּסוֹפוֹ, אֵין חוֹשְׁשִׁים לְכָךְ". "מַדּוּעַ?" שָׁאַל. נָבוֹכוּ וְלֹא עָנוּ. אָמַר לָהֶם: "הִנְּנִי וְאֹמַר לָכֶם מַדּוּעַ. בִּתְחִלָּה, אֵין אֵלּוּ אֶלָּא פְּתִיתֵי שֶׁלֶג. אָמְנָם הִתְקַבְּצוּ, נֶעֶרְמוּ, כִּסּוּ אֶת הַנָּהָר, אֲבָל חוֹשְׁשִׁים שֶׁאֵין הֵם חֲזָקִים דַּי. בּוֹדְקִים בְּחַשְׁדָנוּת עַד שֶׁמְּאַמְּתִים. אֲבָל אַחַר כָּךְ הוֹפֵךְ הַשֶּׁלֶג לְמַעֲטֶה קָשִׁיח וּמֻצָּק, לְקֶרַח קָשֶׁה כְּבַרְזֶל. וְאָז, גַּם אִם יִהְיֶה דַּק, עֲדַיִן חָזָק הוּא עַד שֶׁלֹּא יִסָּדֵק וְיֵעָשֶׂה גּוּשִׁים מִתְנַגְּשִׁים". וְכַיָּדוּעַ, שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכָה לִמּוּד. כַּוָּנָה עֲמוּקָה צָפַן הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ בִּדְבָרָיו. הַנְחָיָה לְתַלְמִידָיו. בִּתְחִלָּה, בְּבוֹא הַתַּלְמִיד לִקְלֹט רָשְׁמֵי חִנּוּךְ, הֲרֵי הֵם כִּפְרוּדוֹת שֶׁלֶג אֵלּוּ, פִּתִּים-פִּתִּים הַמִּצְטָרְפִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ. עֲדַיִן רוֹפֵס הַמַּעֲטֶה, רוֹפֵף, שַׁבְרִירִי. אֲבָל הוֹלֵךְ הוּא וּמִתְחַשֵּׁל, הוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק, עַד שֶׁהוֹפֵךְ הוּא חָסוֹן וְאֵיתָן. וְאָז, גַּם אִם יִשָּׁחֵק וְיִהְיֶה לְמַעֲטֶה דַּק, חָזָק יִהְיֶה דַּי לְמַעֲבַר הַשַּׁיָּרָה. בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִגְזַר עַל עַם יִשְׂרָאֵל לִשְׁהוֹת אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, גְּזֵרָה נוֹרָאָה. אֲבָל בַּמִּדְרָשׁ מָצְאוּ גַּם בָּהּ קֶרֶן אוֹר, נְקֻדָּה חִיּוּבִית: "אִם הָיוּ נִכְנָסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיַּד, הָיוּ פּוֹנִים אִישׁ לְשָׂדֵהוּ וּלְכַרְמוֹ וּמְבַטְּלִין מִן הַתּוֹרָה. שָׁהוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, אָכְלוּ אֶת הַמָּן וְשָׁתוּ מֵי בְּאֵר, וְהַתּוֹרָה הִתְיַשְּׁבָה בְּלִבָּם". וְהַשְּׁאֵלָה: מַה יִתְּנוּ אוֹתָן שָׁנִים, וַהֲרֵי לְבַסּוֹף יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ וְיִפְנוּ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ וּלְכַרְמוֹ? וְהַתְּשׁוּבָה: אֱמֶת, אֲבָל בֵּינְתַיִם 'הִתְיַשְּׁבָה הַתּוֹרָה בְּלִבָּם', הֵם הָיוּ לִ'בְנֵי תּוֹרָה', וְעַתָּה גַּם אִם יַעַסְקוּ בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וְיַקְדִּישׁוּ עִתִּים מְצֻמְצָמִים יוֹתֵר לַתּוֹרָה, לֹא תִּפָּגֵם מַעֲלָתָם וְלֹא יֵרְדוּ מִמַּדְרֵגָתָם. מוּבָן שֶׁהַדְּבָרִים נִכְתָּבִים כָּאן לִקְרַאת הַחֻפְשָׁה הָאֲרֻכָּה הַבָּאָה עָלֵינוּ לְטוֹבָה. גַּם בַּחֻפְשָׁה יֵשׁ לִמּוּדִים. בְּשִׁכְבָהּ דַּקָּה יוֹתֵר, אַךְ פָּטוּר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, גַּם בַּחֻפְשָׁה יֵשׁ לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה. וְאִם אָכֵן רָשְׁמֵי הַחִנּוּךְ הִתְגַּבְּשׁוּ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה לַחֲטִיבָה אַחַת מֻצָּקָה, אֵיתָנָהּ, אֲזַי דַּי בְּאוֹתָהּ קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה כְּדֵי לְהַוּוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר הַבָּטוּחַ בֵּין שָׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ, בְּלֹא סֶדֶק, בְּלֹא חֲבָטַת רִסּוּק וּבְלֹא סַכָּנַת נְפִילָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)