"חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי" (כב-לד) בִּלְעָם הָלַךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה, נֶגֶד רְצוֹן ה', הָלַךְ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל.

וּבַדֶּרֶךְ הִתְחִילוּ הַצָּרוֹת. הָאָתוֹן נָטְתָה מִן הַדֶּרֶךְ וְהָלְכָה בַּשָּׂדֶה. אַחַר כָּךְ לָחֲצָה אֶת רַגְלוֹ אֶל הַקִּיר, וּלְבַסּוֹף פָּשׁוּט רָבְצָה תַּחְתֶּיהָ. בִּלְעָם הִכָּה אוֹתָהּ פַּעַם אַחַר פַּעַם וְהַמַּצָּב רַק נַעֲשָׂה גָּרוּעַ יוֹתֵר.

לְפֶתַע נִפְקְחוּ עֵינָיו: הוּא רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ נִצָּב לִקְרָאתוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. כָּעֵת הֵבִין אֶת הִתְנַהֲגוּתָהּ שֶׁל הָאָתוֹן. אָמַר בִּלְעָם לַמַּלְאָךְ, "חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי".

אִם לֹא יָדַע - בַּמֶּה חָטָא? הִסְבִּיר הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל, כִּי חָטָא בְּכָךְ שֶׁלֹּא יָדַע.

"לֹא יָדַעְתִּי!" - אֵינוֹ תֵּרוּץ.

יָבוֹא הָאָדָם לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְיִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁעָבַר עַל דִּינִים רַבִּים בְּשׁוֹגֵג, מֵחֹסֶר יְדִיעָה. הוּא יִטְעַן וְיֹאמַר, 'לֹא יָדַעְתִּי'. יַעֲנוּ לוֹ: זוֹ אֵינָהּ תְּשׁוּבָה! לָמָּה לֹא יָדַעְתָּ? לָמָּה לֹא הִשְׁתַּתַּפְתָּ בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, לָמָּה לֹא לָמַדְתָּ? אֲפִילוּ נָכְרִי נֶהֱרָג עַל שֶׁהָיָה לוֹ לִלְמֹד וְלֹא לָמַד (בָּבָא קַמָּא צב.)

וְאִם לָמַד רַק 'בְּעֵרֶךְ', בְּלֹא שֶׁיִּהְיוּ הַדִּינִים מְחֻוָּרִים עַל בֻּרְיָם, הֲרֵי עָלָיו נֶאֱמַר "שִׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן" (אָבוֹת ד-יג). גַּם בַּחֹק הָאֶזְרָחִי, לְהַבְדִּיל, שָׁרִיר הַכְּלָל: "אִי יְדִיעַת הַחֹק אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת מֵעֹנֶשׁ".

יֶתֶר עַל כָּךְ: בִּלְעָם חָטָא בְּכָךְ שֶׁלֹּא הִבְחִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ מִשְׁתַּבֵּשׁ, שֶׁהָאָתוֹן אֵינָהּ נוֹהֶגֶת כְּמִנְהָגָהּ, שֶׁכַּנִּרְאֶה מְאוֹתְתִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם לְשַׁנּוֹת כִּוּוּן.

נִתְבּוֹנֵן נָא כֻּלָּנוּ. הַאִם הַכֹּל הוֹלֵךְ לָנוּ 'חָלָק', הַאִם אֵין בְּדַרְכֵּנוּ 'שִׁבּוּשִׁים', גַּם בְּחַיֵּינוּ הַפְּרָטִיִּים וְגַם בַּמִּישׁוֹר הַצִּבּוּרִי, הַכַּלְכָּלִי, הַחֶבְרָתִי, הַמְּדִינִי?! הַאִם אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לְהִתְוַדּוֹת 'חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי'?!

הָבָה נֵדַע, נָשִׂים לֵב לְאִתּוּתִים, נִשְׁתַּפֵּר וְנִתְעַלֶּה.

יְדוּעִים דִּבְרֵי הַגָּאוֹן 'יַעֲרוֹת דְּבָשׁ' זַצַ"ל, כִּי "מִי שֶׁלֹּא לָמַד הִלְכוֹת שַׁבָּת עַל בֻּרְיָם פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ, לֹא יוּכַל לְהִמָּלֵט שֶׁלֹּא יִקְרֶה לוֹ חִלּוּל שַׁבָּת" (ח"ב דְּרוּשׁ ג). וְהוּבְאוּ דְּבָרָיו בְּהַקְדָּמַת 'מִשְׁנָה בְּרוּרָה' לְהִלְכוֹת שַׁבָּת. רַבִּים מִסְתַּפְּקִים בְּכָךְ שֶׁיּוֹדְעִים הֵם וְשׁוֹמְרִים הֵם שַׁבָּת 'בְּעֵרֶךְ', וַעֲלֵיהֶם נִשָּׂא מְשָׁלוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן כֹּהֵן זַצַ"ל מִגֶּ'רְבָּה.

מַעֲשֶׂה בְּאֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ שֶׁהָיְתָה מַשְׁכִּימָה קוּם מִבְּעוֹד לַיְלָה לָתֵת טֶרֶף לְבֵיתָהּ. עָמְדָה לִטְחוֹן אֶת הַחִטָּה בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד, כְּבֵדוֹת וּמְגֻשָּׁמוֹת הַמַּצְרִיכוֹת כֹּחַ רַב, וְאַחַר כָּךְ פָּנְתָה לְנַפּוֹת וְלָלוּשׁ וּלְהַטְפִּיחַ וּלְרַדֵּד וְלֶאֱפוֹת. נִכְמְרוּ רַחֲמֵי בַּעֲלָהּ עָלֶיהָ וְחָשַׁב אֵיךְ יוּכַל לְהָקֵל עַל עֲבוֹדָתָהּ.

וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ - מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. יוֹם אֶחָד עָבַר בַּשּׁוּק וְרָאָה רֵחַיִם זְעִירוֹת מֵעֵץ, לְמִשְׂחַק הַתִּינוֹקוֹת. שָׁאַל לִמְחִירָן וְדָרְשׁוּ מִסְפַּר פְּרוּטוֹת. כַּמָּה שָׂמַח! בְּחֶדְוָה שִׁלֵּם וּנְשָׂאָם לְבֵיתוֹ. אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "הַקֵּץ לָעָמָל וְלַיְּגִיעָה. הֵבֵאתִי לָךְ רֵיחַיִם קְטַנּוֹת וְקַלּוֹת, מַמָּשׁ מִשְׂחַק יְלָדִים"...

צָחֲקָה וְאָמְרָה: "כִּדְבָרֶיךָ, מִשְׂחַק יְלָדִים הֵן. אֲבָל תְּבוּאָה לֹא יִטְחֲנוּ"...

כָּךְ הֵם אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים הִלְכוֹת שַׁבָּת וְעוֹבְרִים בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת עַל אִסּוּרֵי חַטָּאת וּסְקִילָה, כִּסְבוּרִים הֵם שֶׁהַשַּׁבָּת כְּ'מִשְׂחַק יְלָדִים' הִיא וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהִיא מֵהַמִּצְווֹת הַחֲשׁוּבוֹת וּמֵהָעֲבֵרוֹת הַנּוֹרָאוֹת. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, בְּנֵי צִיּוֹן)