Otzarot-Article

"בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ" (כח-ד) לֹא לְחִנָּם מְבָרֵךְ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ אֶת פְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל הָאָדָם. הַבְּרָכָה הַזּוֹ בָּאָה בַּד בְּבַד עִם הַהַשְׁקָעָה שֶׁהוּא מַשְׁקִיעַ בִּילָדָיו. כְּכָל שֶׁיּוֹכִיחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְהַעֲרִיךְ אֶת גֹּדֶל הַמַּתָּנָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ וְאֶת חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הָאוֹצָר שֶׁהִתְבָּרֵךְ בּוֹ, וּכְכָל שֶׁהוּא יַשְׁרִישׁ בִּילָדָיו מֻשָּׂגִים חִנּוּכִיִּים, כָּךְ יִתְבָּרֵךְ הָאוֹצָר הַזֶּה גַּם מִן הַשָּׁמַיִם.

סִפֵּר תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד: אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי מְחֻיָּב לְשַׁתֵּף אֶת הַצִּבּוּר בְּדָבָר שֶׁרָאִיתִי אֵצֶל אֶחָד מִיַּלְדֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁלָּנוּ בַּבִּנְיָן. הַמַּעֲשֶׂה עָשָׂה עָלַי רֹשֶׁם בַּל יִמָּחֶה, וְלִמֵּד אוֹתִי עַל טִיבָהּ וְאֵיכוּתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה בָּהּ גָּדֵל יֶלֶד זֶה.

בְּאַחַד הַבְּקָרִים הִשְׁקַפְתִּי מֵחַלּוֹן בֵּיתִי לְעֵבֶר "פַּארְק בְּרוּקְלִין", הַפַּארְק שֶׁל רָמַת אֶלְחָנָן, וְהִבְחַנְתִּי בְּיֶלֶד בֶּן 11 הַמִּתְקָרֵב אֶל מְנַקֶּה הָרְחוֹבוֹת שֶׁיָּשַׁב עַל הַסַּפְסָל בַּפַּארְק וּלְצִדּוֹ עֶגְלַת נִקָּיוֹן.

הַיֶּלֶד נִגַּשׁ אֶל הָאִישׁ, אָמַר לוֹ מִלָּה אוֹ שְׁתַּיִם וְחָזַר הַבָּיְתָה.

מִמְּקוֹם עָמְדִי יָכֹלְתִּי לְהַבְחִין בְּחִיּוּךְ שֶׁעָלָה לְרֶגַע עַל פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ, כְּבֶן 70 פְּלוּס, רוּסִי, הַמְּנַקֶּה מִדֵּי בֹּקֶר אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל רָמַת אֶלְחָנָן.

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לָדַעַת מַה הֵם הָ'עֲסָקִים' שֶׁיֵּשׁ לַיֶּלֶד עִם הַמְּנַקֶּה הַהוּא.

"מַה אָמַרְתָּ לוֹ?" שָׁאַלְתִּי אֶת הַיֶּלֶד.

וְהַיֶּלֶד הֵשִׁיב בְּפַשְׁטוּת אָפְיָנִית: "אָמַרְתִּי לוֹ תּוֹדָה". וְהוֹסִיף: "אַבָּא וְאִמָּא לִמְדוּ אוֹתִי שֶׁכְּשֶׁמִּישֶׁהוּ עוֹשֶׂה לְךָ טוֹבָה צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ תּוֹדָה, אָז הִסְתַּכַּלְתִּי מֵהַבַּיִת וְרָאִיתִי אֵיךְ הַפּוֹעֵל הַזֶּה מְנַקֶּה לָנוּ אֶת הַפַּארְק וְאֶת הָרְחוֹבוֹת, וְרָאִיתִי צֹרֶךְ לוֹמַר לוֹ תּוֹדָה".

וְיֵשׁ לָנוּ לְהוֹסִיף מִלָּה אַחַת: מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת הוֹרֵי הַיֶּלֶד וְיוֹדֵעַ אֶת יְפִי מִדּוֹתֵיהֶם, אֵינוֹ מִתְפַּעֵל שֶׁאֵלּוּ הַיְלָדִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם, זֶה דַּוְקָא מְאֹד מַתְאִים.

לְזֹאת יִקָּרֵא חִנּוּךְ.

יֶלֶד כָּזֶה לֹא יַגִּיעַ לְעוֹלָם לִכְדֵי פֶּשַׁע כָּלְשֶׁהוּ. הוּא לֹא יַעֲשֶׂה לְעוֹלָם כָּל נֵזֶק לַבְּרִיּוֹת.

כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר תּוֹדָה גַּם לָאָדָם הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר וּלְהַרְגִּישׁ זֹאת בְּכָל לִבּוֹ, וְרוֹאֶה אֶת הַדְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם - "אַבָּא וְאִמָּא אָמְרוּ לִי שֶׁכְּשֶׁעוֹשִׂים לְךָ טוֹבָה, צָרִיךְ לוֹמַר תּוֹדָה", הוּא הַמְּחֻנָּךְ הָאֲמִתִּי.

וְאַשְׁרֵיהֶם שֶׁל הַהוֹרִים הַיּוֹדְעִים מַהוּ הַחִנּוּךְ הָאֲמִתִּי. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	נשא תשס"ט
	ברכה להחזיק תורה ולא להזיקה
	עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹקֶיךָ" (כו-יט) בַּסֵּפֶר "שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן" - מְשָׁלִים לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים - מְסֻפָּר הַסִּפּוּר הַבָּא, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ" (כח-ד) לֹא לְחִנָּם מְבָרֵךְ הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ אֶת פְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל הָאָדָם. הַבְּרָכָה הַזּוֹ בָּאָה בַּד בְּבַד עִם הַהַשְׁקָעָה שֶׁהוּא מַשְׁקִיעַ בִּילָדָיו. כְּכָל שֶׁיּוֹכִיחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְהַעֲרִיךְ אֶת גֹּדֶל הַמַּתָּנָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ וְאֶת חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הָאוֹצָר שֶׁהִתְבָּרֵךְ בּוֹ, וּכְכָל שֶׁהוּא יַשְׁרִישׁ בִּילָדָיו מֻשָּׂגִים חִנּוּכִיִּים, כָּךְ יִתְבָּרֵךְ הָאוֹצָר הַזֶּה גַּם מִן הַשָּׁמַיִם. סִפֵּר תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד: אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי מְחֻיָּב לְשַׁתֵּף אֶת הַצִּבּוּר בְּדָבָר שֶׁרָאִיתִי אֵצֶל אֶחָד מִיַּלְדֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁלָּנוּ בַּבִּנְיָן. הַמַּעֲשֶׂה עָשָׂה עָלַי רֹשֶׁם בַּל יִמָּחֶה, וְלִמֵּד אוֹתִי עַל טִיבָהּ וְאֵיכוּתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה בָּהּ גָּדֵל יֶלֶד זֶה. בְּאַחַד הַבְּקָרִים הִשְׁקַפְתִּי מֵחַלּוֹן בֵּיתִי לְעֵבֶר "פַּארְק בְּרוּקְלִין", הַפַּארְק שֶׁל רָמַת אֶלְחָנָן, וְהִבְחַנְתִּי בְּיֶלֶד בֶּן 11 הַמִּתְקָרֵב אֶל מְנַקֶּה הָרְחוֹבוֹת שֶׁיָּשַׁב עַל הַסַּפְסָל בַּפַּארְק וּלְצִדּוֹ עֶגְלַת נִקָּיוֹן. הַיֶּלֶד נִגַּשׁ אֶל הָאִישׁ, אָמַר לוֹ מִלָּה אוֹ שְׁתַּיִם וְחָזַר הַבָּיְתָה. מִמְּקוֹם עָמְדִי יָכֹלְתִּי לְהַבְחִין בְּחִיּוּךְ שֶׁעָלָה לְרֶגַע עַל פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ, כְּבֶן 70 פְּלוּס, רוּסִי, הַמְּנַקֶּה מִדֵּי בֹּקֶר אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל רָמַת אֶלְחָנָן. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לָדַעַת מַה הֵם הָ'עֲסָקִים' שֶׁיֵּשׁ לַיֶּלֶד עִם הַמְּנַקֶּה הַהוּא. "מַה אָמַרְתָּ לוֹ?" שָׁאַלְתִּי אֶת הַיֶּלֶד. וְהַיֶּלֶד הֵשִׁיב בְּפַשְׁטוּת אָפְיָנִית: "אָמַרְתִּי לוֹ תּוֹדָה". וְהוֹסִיף: "אַבָּא וְאִמָּא לִמְדוּ אוֹתִי שֶׁכְּשֶׁמִּישֶׁהוּ עוֹשֶׂה לְךָ טוֹבָה צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ תּוֹדָה, אָז הִסְתַּכַּלְתִּי מֵהַבַּיִת וְרָאִיתִי אֵיךְ הַפּוֹעֵל הַזֶּה מְנַקֶּה לָנוּ אֶת הַפַּארְק וְאֶת הָרְחוֹבוֹת, וְרָאִיתִי צֹרֶךְ לוֹמַר לוֹ תּוֹדָה". וְיֵשׁ לָנוּ לְהוֹסִיף מִלָּה אַחַת: מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת הוֹרֵי הַיֶּלֶד וְיוֹדֵעַ אֶת יְפִי מִדּוֹתֵיהֶם, אֵינוֹ מִתְפַּעֵל שֶׁאֵלּוּ הַיְלָדִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם, זֶה דַּוְקָא מְאֹד מַתְאִים. לְזֹאת יִקָּרֵא חִנּוּךְ. יֶלֶד כָּזֶה לֹא יַגִּיעַ לְעוֹלָם לִכְדֵי פֶּשַׁע כָּלְשֶׁהוּ. הוּא לֹא יַעֲשֶׂה לְעוֹלָם כָּל נֵזֶק לַבְּרִיּוֹת. כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר תּוֹדָה גַּם לָאָדָם הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר וּלְהַרְגִּישׁ זֹאת בְּכָל לִבּוֹ, וְרוֹאֶה אֶת הַדְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם - "אַבָּא וְאִמָּא אָמְרוּ לִי שֶׁכְּשֶׁעוֹשִׂים לְךָ טוֹבָה, צָרִיךְ לוֹמַר תּוֹדָה", הוּא הַמְּחֻנָּךְ הָאֲמִתִּי. וְאַשְׁרֵיהֶם שֶׁל הַהוֹרִים הַיּוֹדְעִים מַהוּ הַחִנּוּךְ הָאֲמִתִּי. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)