Otzarot-Article

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (יט-ב) "חֹק" הוּא מִצְוָה שֶׁאֵינֶנּוּ מַשִּׂיגִים טַעֲמָהּ וְסִבָּתָהּ. וּבְכָל זֹאת, אָנוּ מוֹדִים עַל הַחֻקִּים שֶׁנָּתַן לָנוּ הַבּוֹרֵא, כְּפִי שֶׁחוֹלֶה אָנוּשׁ מוֹדֶה נִרְגָּשׁוֹת לְרוֹפֵא הַמֶּלֶךְ עַל שֶׁהוֹאִיל לָבוֹא וּלְהוֹרוֹת לוֹ רְפוּאָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין כֵּיצַד תְּרוּפָה זוֹ פּוֹעֶלֶת וְכֵיצַד הִיא מְרַפֵּאת אֶת הַמַּחֲלָה.

וְעַל כָּךְ נָשָׂא הַגָּאוֹן רַבִּי רַחֲמִים חַי חֲוִיתָה הַכֹּהֵן זַצַ"ל מִגֶּ'רְבָּא אֶת מְשָׁלוֹ וְאָמַר: מָשָׁל לְרוֹפֵא מֻמְחֶה שֶׁהִתְפַּרְסֵם בְּכָל הַמְּדִינוֹת, וּמִכֹּל הָעוֹלָם נָהֲרוּ חוֹלִים לְמִרְפָּאָתוֹ וְנוֹשְׁעוּ בִּתְרוּפוֹתָיו. לְיָמִים, חִבֵּר הָרוֹפֵא סֵפֶר רְפוּאָה שֶׁבּוֹ פֵּרֵט אֶת הַמַּחֲלוֹת וְאֶת סִימָנֵיהֶן וְאֶת דַּרְכֵי רְפוּאָתָן הַבְּדוּקוֹת. מוּבָן, שֶׁזָּכָה סִפְרוֹ לִתְפוּצָה רַבָּה. לֹא הָיָה רוֹפֵא שֶׁלֹּא רְכָשׁוֹ, וְלֹא הָיָה רוֹפֵא שֶׁלֹּא עִיֵּן בּוֹ לִפְנֵי שֶׁרָשַׁם אֶת תְּרוּפוֹתָיו.

יוֹם אֶחָד בָּא חוֹלֶה לִפְנֵי רוֹפְאוֹ וְהִתְאוֹנֵן עַל מְחוּשָׁיו. בְּדָקוֹ הָרוֹפֵא, נָטַל אֶת סִפְרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מֻמְחֶה, דִּפְדֵּף בּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַקֶּטַע שֶׁחִפֵּשׂ. עִיֵּן בּוֹ וְהִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ.

"אָכֵן", אָמַר "כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי". נָשָׂא מַבָּטוֹ אֶל הַחוֹלֶה וְאָמַר: "הִנְּךָ סוֹבֵל מִמַּחֲלָה פְּלוֹנִית וּרְפוּאָתְךָ קַלָּה: עָלֶיךָ לְהִמָּנַע מֵאֲכִילַת סֶלֶק!"

נִדְהַם הַחוֹלֶה וּפָרַץ בִּצְחוֹק: "שִׁמְעוּ נָא, סֶלֶק... מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין מְחוֹשַׁי לְבֵין סֶלֶק? הֲבָלִים!"...

"כָּךְ כָּתוּב בַּסֵּפֶר", הִצְטַדֵּק הָרוֹפֵא.

"וְהַאִם אַתָּה סוֹמֵךְ עָלָיו? אֱמֹר נָא, הַאִם תָּמִיד אַתָּה מְעַיֵּן בּוֹ וְרוֹשֵׁם תְּרוּפוֹת לְפִיו?!" שָׁאַל הַחוֹלֶה.

"אָכֵן", אִשֵּׁר הָרוֹפֵא.

"אִם כֵּן, עָלֶיךָ לְהַפְסִיק לִנְהֹג כֵּן", פָּסַק הַחוֹלֶה נֶחֱרָצוֹת. "הִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ וְאַל תִּסְמֹךְ עָלָיו!"

"מַדּוּעַ?" תָּמַהּ הָרוֹפֵא.

"מַה הַשְּׁאֵלָה", עָנָה הַלָּהּ, "הֲרֵי עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת. סֶלֶק, הוּא אוֹמֵר... אַדְּרַבָּה, אֱמֹר נָא אַתָּה מַה הַקֶּשֶׁר".

"אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה", עָנָה הָרוֹפֵא, "כִּי אֵינִי מֵבִין אֶת הַקֶּשֶׁר. אֲבָל הֲרֵינִי לְהוֹדִיעֲךָ, כִּי אַמְשִׁיךְ לִרְשֹׁם תְּרוּפוֹת לְפִי הַסֵּפֶר וּמִשְּׁתֵי סִבּוֹת: הָאַחַת, שֶׁאֲפִלּוּ הָיְתָה נִטֶּשֶׁת בֵּינֵיכֶם מַחְלֹקֶת, גַּם אִם הֱיִיתֶם מִתְנַצְּחִים מָרוֹת, הוּא טוֹעֵן שֶׁיֵּשׁ לְהִמָּנַע מֵאֲכִילַת סֶלֶק, וְאַתָּה טוֹעֵן שֶׁאַדְּרַבָּה, יָדוּעַ לְךָ שֶׁאֲכִילָתוֹ הִיא הָרְפוּאָה הַבְּדוּקָה – אֵינְךָ בַּר פְּלוּגְתָא לְעֻמָּתוֹ. שֶׁכֵּן הוּא רוֹפֵא מֻמְחֶה וְיָדוּעַ בְּכָל קַצְוֵי תֵּבֵל, שֶׁרִפֵּא אֲלָפִים וְרִבְבוֹת אֲנָשִׁים וּתְרוּפוֹתָיו הַבְּדוּקוֹת וְהַבְּטוּחוֹת נֻסּוּ עַל יָדוֹ וְעַל יְדֵי אַלְפֵי תַּלְמִידָיו וְחוֹלְלוּ נִפְלָאוֹת. וְהַשֵּׁנִית, מִשּׁוּם שֶׁרוֹפֵא זֶה טוֹעֵן בְּוַדָּאוּת שֶׁהַסֶּלֶק מַזִּיק, וְאִלּוּ אַתָּה - שֶׁאֵינְךָ רוֹפֵא, אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְאֵינְךָ מִתְיַמֵּר לָדַעַת - טוֹעֵן אֶלָּא שֶׁאֵינְךָ מֵבִין אֶת סִבַּת דְּבָרָיו. אִם כֵּן, בָּרִי וְשֶׁמָּא, בָּרִי עָדִיף".

וְהַנִּמְשָׁל: מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, מְקוֹר הַדַּעַת וְהַחָכְמָה, נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת, וּבָהּ צֳרִי וּמַרְפֵּא לְכָל מַדְוֵי הַנֶּפֶשׁ וְתַחֲלוּאֶיהָ. הֲיֵשׁ אָדָם שֶׁיּוּכַל לְהִתְיַמֵּר לָדַעַת כָּמוֹהוּ מַה טּוֹב וּמַה נָּאוֹת?! וַהֲלֹא דַּעְתֵּנוּ לְעֻמַּת דַּעְתּוֹ אֵינָהּ אַף כְּיַחַס גַּרְגֵּר הַחַרְדָּל לְעֻמַּת הַיְקוּם כֻּלּוֹ. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁכָּל טַעֲנָה שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַחֻקִּים עַל כָּךְ שֶׁאֵין מוּבָן כֵּיצַד הֵם פּוֹעֲלִים, אֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַכְחִישׁ חָלִילָה אֶת צִוּוּיוֹ הַוַּדַּאי שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, מִנְחַת כֹּהֵן)

	שבועות תשס"ט
	לשחזר את המעמד
	"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ו-יג) מְסַפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵיין: הֻזְמַנְתִּי פַּעַם אַחַת לְפִדְיוֹן הַבֵּן שֶׁל נַעַר בֵּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, שֶׁעָרַךְ אֶת בַּר הַמִּצְוָה וְאֶת הַפִּ "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (יט-ב) "חֹק" הוּא מִצְוָה שֶׁאֵינֶנּוּ מַשִּׂיגִים טַעֲמָהּ וְסִבָּתָהּ. וּבְכָל זֹאת, אָנוּ מוֹדִים עַל הַחֻקִּים שֶׁנָּתַן לָנוּ הַבּוֹרֵא, כְּפִי שֶׁחוֹלֶה אָנוּשׁ מוֹדֶה נִרְגָּשׁוֹת לְרוֹפֵא הַמֶּלֶךְ עַל שֶׁהוֹאִיל לָבוֹא וּלְהוֹרוֹת לוֹ רְפוּאָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין כֵּיצַד תְּרוּפָה זוֹ פּוֹעֶלֶת וְכֵיצַד הִיא מְרַפֵּאת אֶת הַמַּחֲלָה. וְעַל כָּךְ נָשָׂא הַגָּאוֹן רַבִּי רַחֲמִים חַי חֲוִיתָה הַכֹּהֵן זַצַ"ל מִגֶּ'רְבָּא אֶת מְשָׁלוֹ וְאָמַר: מָשָׁל לְרוֹפֵא מֻמְחֶה שֶׁהִתְפַּרְסֵם בְּכָל הַמְּדִינוֹת, וּמִכֹּל הָעוֹלָם נָהֲרוּ חוֹלִים לְמִרְפָּאָתוֹ וְנוֹשְׁעוּ בִּתְרוּפוֹתָיו. לְיָמִים, חִבֵּר הָרוֹפֵא סֵפֶר רְפוּאָה שֶׁבּוֹ פֵּרֵט אֶת הַמַּחֲלוֹת וְאֶת סִימָנֵיהֶן וְאֶת דַּרְכֵי רְפוּאָתָן הַבְּדוּקוֹת. מוּבָן, שֶׁזָּכָה סִפְרוֹ לִתְפוּצָה רַבָּה. לֹא הָיָה רוֹפֵא שֶׁלֹּא רְכָשׁוֹ, וְלֹא הָיָה רוֹפֵא שֶׁלֹּא עִיֵּן בּוֹ לִפְנֵי שֶׁרָשַׁם אֶת תְּרוּפוֹתָיו. יוֹם אֶחָד בָּא חוֹלֶה לִפְנֵי רוֹפְאוֹ וְהִתְאוֹנֵן עַל מְחוּשָׁיו. בְּדָקוֹ הָרוֹפֵא, נָטַל אֶת סִפְרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מֻמְחֶה, דִּפְדֵּף בּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַקֶּטַע שֶׁחִפֵּשׂ. עִיֵּן בּוֹ וְהִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ. "אָכֵן", אָמַר "כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי". נָשָׂא מַבָּטוֹ אֶל הַחוֹלֶה וְאָמַר: "הִנְּךָ סוֹבֵל מִמַּחֲלָה פְּלוֹנִית וּרְפוּאָתְךָ קַלָּה: עָלֶיךָ לְהִמָּנַע מֵאֲכִילַת סֶלֶק!" נִדְהַם הַחוֹלֶה וּפָרַץ בִּצְחוֹק: "שִׁמְעוּ נָא, סֶלֶק... מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין מְחוֹשַׁי לְבֵין סֶלֶק? הֲבָלִים!"... "כָּךְ כָּתוּב בַּסֵּפֶר", הִצְטַדֵּק הָרוֹפֵא. "וְהַאִם אַתָּה סוֹמֵךְ עָלָיו? אֱמֹר נָא, הַאִם תָּמִיד אַתָּה מְעַיֵּן בּוֹ וְרוֹשֵׁם תְּרוּפוֹת לְפִיו?!" שָׁאַל הַחוֹלֶה. "אָכֵן", אִשֵּׁר הָרוֹפֵא. "אִם כֵּן, עָלֶיךָ לְהַפְסִיק לִנְהֹג כֵּן", פָּסַק הַחוֹלֶה נֶחֱרָצוֹת. "הִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ וְאַל תִּסְמֹךְ עָלָיו!" "מַדּוּעַ?" תָּמַהּ הָרוֹפֵא. "מַה הַשְּׁאֵלָה", עָנָה הַלָּהּ, "הֲרֵי עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת. סֶלֶק, הוּא אוֹמֵר... אַדְּרַבָּה, אֱמֹר נָא אַתָּה מַה הַקֶּשֶׁר". "אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה", עָנָה הָרוֹפֵא, "כִּי אֵינִי מֵבִין אֶת הַקֶּשֶׁר. אֲבָל הֲרֵינִי לְהוֹדִיעֲךָ, כִּי אַמְשִׁיךְ לִרְשֹׁם תְּרוּפוֹת לְפִי הַסֵּפֶר וּמִשְּׁתֵי סִבּוֹת: הָאַחַת, שֶׁאֲפִלּוּ הָיְתָה נִטֶּשֶׁת בֵּינֵיכֶם מַחְלֹקֶת, גַּם אִם הֱיִיתֶם מִתְנַצְּחִים מָרוֹת, הוּא טוֹעֵן שֶׁיֵּשׁ לְהִמָּנַע מֵאֲכִילַת סֶלֶק, וְאַתָּה טוֹעֵן שֶׁאַדְּרַבָּה, יָדוּעַ לְךָ שֶׁאֲכִילָתוֹ הִיא הָרְפוּאָה הַבְּדוּקָה – אֵינְךָ בַּר פְּלוּגְתָא לְעֻמָּתוֹ. שֶׁכֵּן הוּא רוֹפֵא מֻמְחֶה וְיָדוּעַ בְּכָל קַצְוֵי תֵּבֵל, שֶׁרִפֵּא אֲלָפִים וְרִבְבוֹת אֲנָשִׁים וּתְרוּפוֹתָיו הַבְּדוּקוֹת וְהַבְּטוּחוֹת נֻסּוּ עַל יָדוֹ וְעַל יְדֵי אַלְפֵי תַּלְמִידָיו וְחוֹלְלוּ נִפְלָאוֹת. וְהַשֵּׁנִית, מִשּׁוּם שֶׁרוֹפֵא זֶה טוֹעֵן בְּוַדָּאוּת שֶׁהַסֶּלֶק מַזִּיק, וְאִלּוּ אַתָּה - שֶׁאֵינְךָ רוֹפֵא, אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְאֵינְךָ מִתְיַמֵּר לָדַעַת - טוֹעֵן אֶלָּא שֶׁאֵינְךָ מֵבִין אֶת סִבַּת דְּבָרָיו. אִם כֵּן, בָּרִי וְשֶׁמָּא, בָּרִי עָדִיף". וְהַנִּמְשָׁל: מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, מְקוֹר הַדַּעַת וְהַחָכְמָה, נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת, וּבָהּ צֳרִי וּמַרְפֵּא לְכָל מַדְוֵי הַנֶּפֶשׁ וְתַחֲלוּאֶיהָ. הֲיֵשׁ אָדָם שֶׁיּוּכַל לְהִתְיַמֵּר לָדַעַת כָּמוֹהוּ מַה טּוֹב וּמַה נָּאוֹת?! וַהֲלֹא דַּעְתֵּנוּ לְעֻמַּת דַּעְתּוֹ אֵינָהּ אַף כְּיַחַס גַּרְגֵּר הַחַרְדָּל לְעֻמַּת הַיְקוּם כֻּלּוֹ. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁכָּל טַעֲנָה שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַחֻקִּים עַל כָּךְ שֶׁאֵין מוּבָן כֵּיצַד הֵם פּוֹעֲלִים, אֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַכְחִישׁ חָלִילָה אֶת צִוּוּיוֹ הַוַּדַּאי שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, מִנְחַת כֹּהֵן)