Otzarot-Article

"וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ו-ה) מַה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל הַמִּילָה "בּוֹ" וּלְשֵׁם מַה הִיא נִכְתְּבָה?

שְׁאֵלָה זוֹ שָׁאַל הָאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן מִגּוּר זַצַ"ל, בַּעַל הָ"אִמְרֵי אֱמֶת", בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד אֶת סָבוֹ בַּעַל הַ"שְּׂפַת אֱמֶת", וְזֶה הָאַחֲרוֹן בִּקְּשׁוֹ שֶׁיָּשִׁיב בְּעַצְמוֹ.

אָמַר הַיֶּלֶד: יִתָּכֵן שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁהָאֵשׁ שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ תִּהְיֶה יוֹקֶדֶת בּוֹ, בַּכֹּהֵן בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ בְּסִלּוּדִין עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁיַּעֲלֶה אֶת עַצְמוֹ עִם הַקָּרְבָּן.

זְעֵיר אַנְפִּין שֶׁל הִתְקַדְּשׁוּת שֶׁכָּזוֹ הָיְתָה לְר' שִׁמְעוֹן כֹּהֵן, הַשֵּׁם יִקֹּם דָּמוֹ, מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּהֱרַג בְּאַחַד הַפִּגּוּעִים הַקָּשִׁים שֶׁהָיוּ בְּשׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה. מִסְפַּר דַּקּוֹת לִפְנֵי שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ, עוֹד הִסְפִּיק לְסַפֵּר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ – בְּאֵשׁ קֹדֶשׁ שֶׁבָּעֲרָה בְּעַצְמוֹתָיו – כֵּיצַד הוֹבִילוּ אוֹתוֹ מִן שְׁמַיָּא הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ הַתֹּפֶת.

סִבּוֹת רַבּוֹת הָיוּ לוֹ, לַנִּרְצָח, שֶׁלֹּא לְהַגִּיעַ לַשּׁוּק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁבָּהּ הָיָה הַפִּגּוּעַ. וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: לְפִי הַהַנְהָגָה הַטִּבְעִית לֹא הָיְתָה כָּל סְבִירוּת שֶׁמְּיֻדָּעֵנוּ יִקָּלַע לַשּׁוּק בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ זְמַן.

לְר' שִׁמְעוֹן, הַשֵּׁם יִקֹּם דָּמוֹ, הָיָה בֶּעָבָר דּוּכָן שֶׁל פֵּרוֹת, וּכְחָמֵשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַפִּגּוּעַ הֶחְלִיט לְסָגְרוֹ וְלָשֶׁבֶת לִלְמֹד תּוֹרָה. מֵאָז שֶׁסָּגַר אֶת הָעֵסֶק, אִמֵּץ לוֹ מִנְהָג קָבוּעַ לָלֶכֶת מִדֵּי עֶרֶב שַׁבָּת לַחֲבֵרָיו בַּעֲלֵי הַדּוּכָנִים וּלְבָרְכָם בְּבִרְכַּת שַׁבָּת שָׁלוֹם. אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג הָיָה יוֹם חֲמִישִׁי, לֹא שִׁשִּׁי.

הוּא פּוֹנֶה לְרַעְיָתוֹ וְאוֹמֵר לָהּ: "אֲנִי הוֹלֵךְ לַשּׁוּק לְהַגִּיד שַׁבָּת שָׁלוֹם".

"מַה קָרָה לְךָ, בַּעְלִי הַיָּקָר. יוֹם חֲמִישִׁי הַיּוֹם!?" שָׁאֲלָה. אֲבָל הוּא הָלַךְ, בְּלִי לְהַגִּיד לָמָּה.

מִזֶּה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה שֶׁר' שִׁמְעוֹן מַמְתִּין לְקַו הָאוֹטוֹבּוּס הַמּוֹבִיל אוֹתוֹ לַשּׁוּק לֹא פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים דַּקּוֹת עַד חֲצִי שָׁעָה. עוֹד לֹא קָרָה מֵעוֹלָם שֶׁהִגִּיעַ לַתַּחֲנָה וּמִיַּד בָּא הָאוֹטוֹבּוּס. בְּאוֹתוֹ יוֹם, לֹא עָבְרוּ שְׁנִיּוֹת אֲחָדוֹת - וְהָאוֹטוֹבּוּס מוֹפִיעַ.

הַנְּסִיעָה מִבֵּיתוֹ לַשּׁוּק, שֶׁעוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַמֶּרְכָּזִים הַסּוֹאֲנִים שֶׁל הָעִיר, אוֹרֶכֶת כִּשְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי שָׁעָה וְיוֹתֵר, וּבְאוֹתוֹ יוֹם חֲמִישִׁי שֶׁבּוֹ עָלָה הַשָּׁמָיְמָה אָרְכָה לוֹ הַנְּסִיעָה שֶׁבַע(!) דַּקּוֹת.

מִזֶּה שְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁר' שִׁמְעוֹן פּוֹנֶה תָּמִיד לְכִוּוּן יָמִין, שָׁם נִצַּב בִּזְמַנּוֹ הַדּוּכָן שֶׁלּוֹ. הַפַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁנַּעֲשָׂה צָמֵא לְפֶתַע, פָּנָה שְׂמֹאלָהּ אֶל הַקִּיּוֹסְק הַסָּמוּךְ.

לֹא עָבְרוּ שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת וְאֵרְעָה הַהִתְפּוֹצְצוּת הָעַזָּה. ר' שִׁמְעוֹן נִפְצַע בְּאֹרַח אָנוּשׁ, הֻבְהַל לְבֵית הַחוֹלִים וּלְאַחַר שָׁעוֹת מִסְפָּר, נִפְטַר. יִקֹּם הָאֱלֹקִים אֶת דָּמוֹ.

אֶת סִפּוּר פְּרָטֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהַהַשְׁגָּחָה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁלִּוְּתָה אוֹתוֹ אֶל מְקוֹם הָאָסוֹן, הִצְלִיחַ ר' שִׁמְעוֹן לְסַפֵּר בְּעַצְמוֹ לְרַעְיָתוֹ בְּשָׁכְבוֹ עַל עֶרֶשׂ דְּוַי.

דֶּרֶךְ אַגַּב, כְּשֶׁשָּׁמְעָה אִשְׁתּוֹ בִּכְלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת שֶׁהָיָה פִּגּוּעַ בַּשּׁוּק, הִיא לֹא הֶעֶלְתָה בְּדַעְתָּהּ שֶׁבַּעֲלָהּ בֵּין הַנִּפְגָּעִים. "הֲרֵי רַק לִפְנֵי זְמַן קָצַר עָזַב אֶת הַבַּיִת. וּמֵעוֹלָם לֹא אָרְכָה נְסִיעָתוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת רִבְעֵי שָׁעָה. מֵעוֹלָם".

רַק פַּעַם אַחַת. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	בהר - בחקותי תשס"ט
	כיצד חדרו ארבעה מסוקי קרב מבע לערפל
	"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" (א-ב) סֵפֶר וַיִּקְרָא פּוֹתֵחַ בְּפָרָשִׁיּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת "וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ו-ה) מַה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל הַמִּילָה "בּוֹ" וּלְשֵׁם מַה הִיא נִכְתְּבָה? שְׁאֵלָה זוֹ שָׁאַל הָאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן מִגּוּר זַצַ"ל, בַּעַל הָ"אִמְרֵי אֱמֶת", בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד אֶת סָבוֹ בַּעַל הַ"שְּׂפַת אֱמֶת", וְזֶה הָאַחֲרוֹן בִּקְּשׁוֹ שֶׁיָּשִׁיב בְּעַצְמוֹ. אָמַר הַיֶּלֶד: יִתָּכֵן שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁהָאֵשׁ שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ תִּהְיֶה יוֹקֶדֶת בּוֹ, בַּכֹּהֵן בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ בְּסִלּוּדִין עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁיַּעֲלֶה אֶת עַצְמוֹ עִם הַקָּרְבָּן. זְעֵיר אַנְפִּין שֶׁל הִתְקַדְּשׁוּת שֶׁכָּזוֹ הָיְתָה לְר' שִׁמְעוֹן כֹּהֵן, הַשֵּׁם יִקֹּם דָּמוֹ, מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּהֱרַג בְּאַחַד הַפִּגּוּעִים הַקָּשִׁים שֶׁהָיוּ בְּשׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה. מִסְפַּר דַּקּוֹת לִפְנֵי שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ, עוֹד הִסְפִּיק לְסַפֵּר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ – בְּאֵשׁ קֹדֶשׁ שֶׁבָּעֲרָה בְּעַצְמוֹתָיו – כֵּיצַד הוֹבִילוּ אוֹתוֹ מִן שְׁמַיָּא הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ הַתֹּפֶת. סִבּוֹת רַבּוֹת הָיוּ לוֹ, לַנִּרְצָח, שֶׁלֹּא לְהַגִּיעַ לַשּׁוּק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁבָּהּ הָיָה הַפִּגּוּעַ. וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: לְפִי הַהַנְהָגָה הַטִּבְעִית לֹא הָיְתָה כָּל סְבִירוּת שֶׁמְּיֻדָּעֵנוּ יִקָּלַע לַשּׁוּק בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ זְמַן. לְר' שִׁמְעוֹן, הַשֵּׁם יִקֹּם דָּמוֹ, הָיָה בֶּעָבָר דּוּכָן שֶׁל פֵּרוֹת, וּכְחָמֵשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַפִּגּוּעַ הֶחְלִיט לְסָגְרוֹ וְלָשֶׁבֶת לִלְמֹד תּוֹרָה. מֵאָז שֶׁסָּגַר אֶת הָעֵסֶק, אִמֵּץ לוֹ מִנְהָג קָבוּעַ לָלֶכֶת מִדֵּי עֶרֶב שַׁבָּת לַחֲבֵרָיו בַּעֲלֵי הַדּוּכָנִים וּלְבָרְכָם בְּבִרְכַּת שַׁבָּת שָׁלוֹם. אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג הָיָה יוֹם חֲמִישִׁי, לֹא שִׁשִּׁי. הוּא פּוֹנֶה לְרַעְיָתוֹ וְאוֹמֵר לָהּ: "אֲנִי הוֹלֵךְ לַשּׁוּק לְהַגִּיד שַׁבָּת שָׁלוֹם". "מַה קָרָה לְךָ, בַּעְלִי הַיָּקָר. יוֹם חֲמִישִׁי הַיּוֹם!?" שָׁאֲלָה. אֲבָל הוּא הָלַךְ, בְּלִי לְהַגִּיד לָמָּה. מִזֶּה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה שֶׁר' שִׁמְעוֹן מַמְתִּין לְקַו הָאוֹטוֹבּוּס הַמּוֹבִיל אוֹתוֹ לַשּׁוּק לֹא פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים דַּקּוֹת עַד חֲצִי שָׁעָה. עוֹד לֹא קָרָה מֵעוֹלָם שֶׁהִגִּיעַ לַתַּחֲנָה וּמִיַּד בָּא הָאוֹטוֹבּוּס. בְּאוֹתוֹ יוֹם, לֹא עָבְרוּ שְׁנִיּוֹת אֲחָדוֹת - וְהָאוֹטוֹבּוּס מוֹפִיעַ. הַנְּסִיעָה מִבֵּיתוֹ לַשּׁוּק, שֶׁעוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַמֶּרְכָּזִים הַסּוֹאֲנִים שֶׁל הָעִיר, אוֹרֶכֶת כִּשְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי שָׁעָה וְיוֹתֵר, וּבְאוֹתוֹ יוֹם חֲמִישִׁי שֶׁבּוֹ עָלָה הַשָּׁמָיְמָה אָרְכָה לוֹ הַנְּסִיעָה שֶׁבַע(!) דַּקּוֹת. מִזֶּה שְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁר' שִׁמְעוֹן פּוֹנֶה תָּמִיד לְכִוּוּן יָמִין, שָׁם נִצַּב בִּזְמַנּוֹ הַדּוּכָן שֶׁלּוֹ. הַפַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁנַּעֲשָׂה צָמֵא לְפֶתַע, פָּנָה שְׂמֹאלָהּ אֶל הַקִּיּוֹסְק הַסָּמוּךְ. לֹא עָבְרוּ שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת וְאֵרְעָה הַהִתְפּוֹצְצוּת הָעַזָּה. ר' שִׁמְעוֹן נִפְצַע בְּאֹרַח אָנוּשׁ, הֻבְהַל לְבֵית הַחוֹלִים וּלְאַחַר שָׁעוֹת מִסְפָּר, נִפְטַר. יִקֹּם הָאֱלֹקִים אֶת דָּמוֹ. אֶת סִפּוּר פְּרָטֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהַהַשְׁגָּחָה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁלִּוְּתָה אוֹתוֹ אֶל מְקוֹם הָאָסוֹן, הִצְלִיחַ ר' שִׁמְעוֹן לְסַפֵּר בְּעַצְמוֹ לְרַעְיָתוֹ בְּשָׁכְבוֹ עַל עֶרֶשׂ דְּוַי. דֶּרֶךְ אַגַּב, כְּשֶׁשָּׁמְעָה אִשְׁתּוֹ בִּכְלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת שֶׁהָיָה פִּגּוּעַ בַּשּׁוּק, הִיא לֹא הֶעֶלְתָה בְּדַעְתָּהּ שֶׁבַּעֲלָהּ בֵּין הַנִּפְגָּעִים. "הֲרֵי רַק לִפְנֵי זְמַן קָצַר עָזַב אֶת הַבַּיִת. וּמֵעוֹלָם לֹא אָרְכָה נְסִיעָתוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת רִבְעֵי שָׁעָה. מֵעוֹלָם". רַק פַּעַם אַחַת. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)