Otzarot-Article

" זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה" (ו-ב) פַּעַם בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת גְּאוֹן עֻזֵּנוּ מָרָן הַחִידָ"א זַצַ"ל: חֲזַ"ל אוֹמְרִים (פְּסָחִים סו:) כִּי הַמִּתְגָּאֶה, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְאָמְרוּ שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ (סוֹטָה כא:), וּלְפִיכָךְ נִמְשְׁלָה לְמַיִם שֶׁמַּנִּיחִים מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִים לְמָקוֹם נָמוּךְ (תַּעֲנִית ז:). מַה הַהַסְבֵּר לַתּוֹפָעָה הַזּוֹ, שָׁאֲלוּ, מַדּוּעַ אֵין הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת נַחֲלָתוֹ שֶׁל הַמִּתְגָּאֶה?

עָנָה וְאָמַר: אַקְדִּים לָכֶם דְּבַר אַגָּדָה. בַּמִּדְרָשׁ מוּבָא שֶׁאָדָם אֶחָד פָּגַשׁ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. הָלְכוּ יַחְדָּיו וְעָבְרוּ לְיַד נְבֵלָה מַעֲלָה צַחֲנָה. הִנִּיחַ הָאִישׁ יָדוֹ עַל חָטְמוֹ וְאִלּוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֹא הִתְפַּעֵל מִן הַבֵּאוּשׁ. פָּסַע וּבָא לִקְרָאתָם מְעֻדָּנוֹת אָדָם יָהִיר וְגֵאֶה, וּמִיַּד כִּסָּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּיָדוֹ אֶת חָטְמוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בִּמְחִצָּתוֹ. לָמַדְנוּ מִכָּאן, שֶׁמִּבְּחִינָה רוּחָנִית מְהַוָּה הַגַּאֲוָה צַחֲנָה אֲיֻמָּה, הַמְדִיפָה רֵיחַ מַבְחִיל יוֹתֵר מִצַּחֲנַת הַנְּבֵלָה.

מֵעַתָּה, אָמַר לָהֶם מָרָן הַחִידָ"א, הֲרֵי הֲלָכָה פְּסוּקָה הִיא שֶׁאָסוּר לִלְמֹד תּוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפִים, וַאֲפִילוּ אָסוּר לְהַרְהֵר בִּמְקוֹמוֹת אֵלֶּה בְּדִבְרֵי קְדֻשָּׁה (בְּרָכוֹת כד:), הֲרֵי לָנוּ כִּי הַתּוֹרָה צְרִיכָה מָקוֹם נָקִי וְטָהוֹר. וְאִם הַמִּתְגָּאֶה גָּרוּעַ הוּא מִצַּחֲנַת הַנְּבֵלָה, פְּשִׁיטָא שֶׁחָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, כִּי אֵין הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לִשְׁהוֹת בִּמְחִצָּתוֹ...

הִתְפַּעֲלוּ הַשּׁוֹמְעִים מֵהַתְּשׁוּבָה הַמְּחֻכֶּמֶת.

הִמְשִׁיךְ מָרָן הַחִידָ"א וְאָמַר: דָּבָר זֶה רָמוּז בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת צַו. "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה". אִם יֵשׁ בָּאָדָם תּוֹרָה אַךְ רוּחוֹ "עוֹלָה" וּמִתְגָּאָה, אֲזַי "הִיא", גַּם הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית "הָעוֹלָה", עוֹלָה הִיא מֵעָלָיו וּמוֹתִירָה אוֹתוֹ בְּחֶבְרַת הַגַּאֲוָה בִּלְבַד.

כִּי זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע הַמַּבְטִיחַ טוֹבָה וַהֲנָאָה, אַךְ אֵין הֲנָאָתוֹ נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא מִתְפּוֹגֶגֶת.

הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּנְצִיּוֹן הַכֹּהֵן יְהוֹנָתָן זַצַ"ל פָּתַח בְּמָשָׁל.

מַעֲשֶׂה בְּרוֹעֶה וְלוֹ עֶדְרֵי בָּקָר וָצֹאן. הָיָה מַרְבִּיצָם בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וּמְנַהֲלָם עַל מֵי מְנוּחוֹת. עָיַף מֵהִתְרוֹצְצוּתוֹ לְכַנֵּס הָעֲדָרִים וְלֶאֱסֹף הַנִּדָּחוֹת, וְהֶחְלִיט לִרְכּשׁ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו. קָנָה לוֹ אֻכָּף נָאֶה וְהִתְקִין לוֹ פַּרְסוֹת בַּרְזֶל.

הִתְפָּאֵר הַסּוּס בְּאָזְנֵי הָעֵדֶר: "לְמִי עָשָׂה כָּבוֹד וִיקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי? רְאוּ, רַק לִי קָנָה בְּגָדִים וּמִנְעָלִים".

קִנְּאוּ בּוֹ הַכֹּל.

עָלָה בְּעָלָיו עַל גַּבּוֹ, נָעַץ בּוֹ דָּרְבָּנוֹ וְהִדְהִירוֹ, מָשַׁךְ בָּרֶסֶן וְהִכָּה בְּשׁוֹט. לָעֲגוּ לוֹ כֻּלָּם: "אָנוּ רוֹעִים בְּשַׁלְוָה, וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ רֶגַע מְנוּחָה! מֻדְהָר וּמְרֻסָּן, מֻכֶּה וּמֻצְלָף. לֹא לִכְבוֹדְךָ הוּשַׂם הָאֻכָּף וְהֻתְקְנוּ הַפְּרָסוֹת אֶלָּא לְשַׁעְבֶּדְךָ".

וְהַנִּמְשָׁל: הַיֵּצֶר הָרַע אַף הוּא מַבְטִיחַ טוֹבָה וַהֲנָאָה, אַךְ אֵין הֲנָאָתוֹ נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא מִתְפּוֹגֶגֶת. אַחֲרִיתָהּ חֲרָטָה וְתוּגָה וּמַפַּח נֶפֶשׁ. כִּי לֹא אֶת טוֹבַת הָאָדָם חָפֵץ הוּא, אֵינוֹ מְעֻנְיָן אֶלָּא לְשַׁעְבְּדוֹ וּלְיַסְּרוֹ, שֶׁעַל כֵּן קָרוּי הוּא "שׂוֹנֵא" (סֻכָּה נב.) אֲבָל הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה' טוֹבָתוֹ בְּטוּחָה וְנִמְשֶׁכֶת עֲדֵי עַד, וְאַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּהוּ כָּל יְמֵי חַיָּיו. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, "עוֹזֵר צִיּוֹן")

	שמיני תשס"ט
	שמירת כשרות מזככת את הלב
	"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" (א-ב) סֵפֶר וַיִּקְרָא פּוֹתֵחַ בְּפָרָשִׁיּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת " זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה" (ו-ב) פַּעַם בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת גְּאוֹן עֻזֵּנוּ מָרָן הַחִידָ"א זַצַ"ל: חֲזַ"ל אוֹמְרִים (פְּסָחִים סו:) כִּי הַמִּתְגָּאֶה, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְאָמְרוּ שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ (סוֹטָה כא:), וּלְפִיכָךְ נִמְשְׁלָה לְמַיִם שֶׁמַּנִּיחִים מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִים לְמָקוֹם נָמוּךְ (תַּעֲנִית ז:). מַה הַהַסְבֵּר לַתּוֹפָעָה הַזּוֹ, שָׁאֲלוּ, מַדּוּעַ אֵין הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת נַחֲלָתוֹ שֶׁל הַמִּתְגָּאֶה? עָנָה וְאָמַר: אַקְדִּים לָכֶם דְּבַר אַגָּדָה. בַּמִּדְרָשׁ מוּבָא שֶׁאָדָם אֶחָד פָּגַשׁ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. הָלְכוּ יַחְדָּיו וְעָבְרוּ לְיַד נְבֵלָה מַעֲלָה צַחֲנָה. הִנִּיחַ הָאִישׁ יָדוֹ עַל חָטְמוֹ וְאִלּוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֹא הִתְפַּעֵל מִן הַבֵּאוּשׁ. פָּסַע וּבָא לִקְרָאתָם מְעֻדָּנוֹת אָדָם יָהִיר וְגֵאֶה, וּמִיַּד כִּסָּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּיָדוֹ אֶת חָטְמוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בִּמְחִצָּתוֹ. לָמַדְנוּ מִכָּאן, שֶׁמִּבְּחִינָה רוּחָנִית מְהַוָּה הַגַּאֲוָה צַחֲנָה אֲיֻמָּה, הַמְדִיפָה רֵיחַ מַבְחִיל יוֹתֵר מִצַּחֲנַת הַנְּבֵלָה. מֵעַתָּה, אָמַר לָהֶם מָרָן הַחִידָ"א, הֲרֵי הֲלָכָה פְּסוּקָה הִיא שֶׁאָסוּר לִלְמֹד תּוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפִים, וַאֲפִילוּ אָסוּר לְהַרְהֵר בִּמְקוֹמוֹת אֵלֶּה בְּדִבְרֵי קְדֻשָּׁה (בְּרָכוֹת כד:), הֲרֵי לָנוּ כִּי הַתּוֹרָה צְרִיכָה מָקוֹם נָקִי וְטָהוֹר. וְאִם הַמִּתְגָּאֶה גָּרוּעַ הוּא מִצַּחֲנַת הַנְּבֵלָה, פְּשִׁיטָא שֶׁחָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, כִּי אֵין הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לִשְׁהוֹת בִּמְחִצָּתוֹ... הִתְפַּעֲלוּ הַשּׁוֹמְעִים מֵהַתְּשׁוּבָה הַמְּחֻכֶּמֶת. הִמְשִׁיךְ מָרָן הַחִידָ"א וְאָמַר: דָּבָר זֶה רָמוּז בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת צַו. "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה". אִם יֵשׁ בָּאָדָם תּוֹרָה אַךְ רוּחוֹ "עוֹלָה" וּמִתְגָּאָה, אֲזַי "הִיא", גַּם הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית "הָעוֹלָה", עוֹלָה הִיא מֵעָלָיו וּמוֹתִירָה אוֹתוֹ בְּחֶבְרַת הַגַּאֲוָה בִּלְבַד. כִּי זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע הַמַּבְטִיחַ טוֹבָה וַהֲנָאָה, אַךְ אֵין הֲנָאָתוֹ נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא מִתְפּוֹגֶגֶת. הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּנְצִיּוֹן הַכֹּהֵן יְהוֹנָתָן זַצַ"ל פָּתַח בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה בְּרוֹעֶה וְלוֹ עֶדְרֵי בָּקָר וָצֹאן. הָיָה מַרְבִּיצָם בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וּמְנַהֲלָם עַל מֵי מְנוּחוֹת. עָיַף מֵהִתְרוֹצְצוּתוֹ לְכַנֵּס הָעֲדָרִים וְלֶאֱסֹף הַנִּדָּחוֹת, וְהֶחְלִיט לִרְכּשׁ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו. קָנָה לוֹ אֻכָּף נָאֶה וְהִתְקִין לוֹ פַּרְסוֹת בַּרְזֶל. הִתְפָּאֵר הַסּוּס בְּאָזְנֵי הָעֵדֶר: "לְמִי עָשָׂה כָּבוֹד וִיקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי? רְאוּ, רַק לִי קָנָה בְּגָדִים וּמִנְעָלִים". קִנְּאוּ בּוֹ הַכֹּל. עָלָה בְּעָלָיו עַל גַּבּוֹ, נָעַץ בּוֹ דָּרְבָּנוֹ וְהִדְהִירוֹ, מָשַׁךְ בָּרֶסֶן וְהִכָּה בְּשׁוֹט. לָעֲגוּ לוֹ כֻּלָּם: "אָנוּ רוֹעִים בְּשַׁלְוָה, וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ רֶגַע מְנוּחָה! מֻדְהָר וּמְרֻסָּן, מֻכֶּה וּמֻצְלָף. לֹא לִכְבוֹדְךָ הוּשַׂם הָאֻכָּף וְהֻתְקְנוּ הַפְּרָסוֹת אֶלָּא לְשַׁעְבֶּדְךָ". וְהַנִּמְשָׁל: הַיֵּצֶר הָרַע אַף הוּא מַבְטִיחַ טוֹבָה וַהֲנָאָה, אַךְ אֵין הֲנָאָתוֹ נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא מִתְפּוֹגֶגֶת. אַחֲרִיתָהּ חֲרָטָה וְתוּגָה וּמַפַּח נֶפֶשׁ. כִּי לֹא אֶת טוֹבַת הָאָדָם חָפֵץ הוּא, אֵינוֹ מְעֻנְיָן אֶלָּא לְשַׁעְבְּדוֹ וּלְיַסְּרוֹ, שֶׁעַל כֵּן קָרוּי הוּא "שׂוֹנֵא" (סֻכָּה נב.) אֲבָל הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה' טוֹבָתוֹ בְּטוּחָה וְנִמְשֶׁכֶת עֲדֵי עַד, וְאַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּהוּ כָּל יְמֵי חַיָּיו. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, "עוֹזֵר צִיּוֹן")