Otzarot-Article

אֵין לְךָ יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ נִרְעָשׁ וְנִפְחָד מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים. כָּל יְהוּדִי בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּרְעָדָה, מְעַנֶּה נַפְשׁוֹ בְּצוֹם וּמַכֶּה 'עַל חֵטְא' בַּעֲשָׂרָה וִדּוּיִים. קוֹרֵא וְאוֹמֵר: "חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, רַחֵם עָלֵינוּ, חוֹן אוֹתָנוּ לְשָׁנָה טוֹבָה'. אֲבָל עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁבְּוִדּוּי זֶה לֹא עָשָׂה אֶלָּא חֲצִי עֲבוֹדָה; לֹא פָּסַע אֶלָּא מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ. אֵיזוֹ מַחֲצִית עָשָׂה וּמַהִי הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה? עַל כָּךְ נָבִיא אֶת מְשָׁלוֹ שֶׁל הָרַב 'אֹהֶל יַעֲקֹב' זַצַ"ל.

מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר וְלוֹ בֵּן עָצֵל וְלֹא יֻצְלַח, שֶׁהִתְבַּטֵּל כָּל הַיּוֹם וְאָכַל לֶחֶם חֶסֶד. הָאָב לָעַג לוֹ, וְגַם הוּא חָפֵץ לַעֲמֹד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ. אֲבָל מַה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, וְאֵינוֹ מֻכְשָׁר לְשׁוּם דָּבָר?!

יוֹם אֶחָד אָמַר לוֹ הָאָב: 'הֲלֹא מֻבְטָל אַתָּה, קַח אֵפוֹא אֶת הַפָּמוֹט הַיָּשָׁן אֶל הַצּוֹרֵף. קָנָיו הִתְעַקְּמוּ וְהוּא אִבֵּד אֶת צוּרָתוֹ. הַצּוֹרֵף כְּבָר יֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת בּוֹ'.

הָלַךְ הַנַּעַר אֶל הַצּוֹרֵף. סָקַר הַצּוֹרֵף אֶת הַפָּמוֹט הַמְּעֻוָּת, הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הַסַּדָּן, הִכָּה בּוֹ בַּפַּטִּישׁ הַכָּבֵד אַחַת וּשְׁתַּיִם עַד שֶׁהֲפָכוֹ לְפִסַּת כֶּסֶף רְקוּעָה. הִנִּיחוֹ בָּעֲרֵמָה שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הַחֲנוּת וְאָמַר: 'בּוֹא בְּעוֹד שָׁבוּעַ וּתְקַבֵּל פָּמוֹט לְתִפְאֶרֶת. אַךְ אַל תִּשְׁכַּח לְהָבִיא עִמְּךָ מֵאָה דִּינָרִים'.

תָּמַהּ הַנַּעַר וְנִצְנֵץ בּוֹ רַעְיוֹן. שָׁב לְאָבִיו, וְאָמַר: 'אַבָּא מָצָאתִי אָמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה! הַלְוֵה לִי כֶּסֶף לִפְתֹּחַ בֵּית עֵסֶק, וּרְאֵה אֵיךְ אֶתְעַשֵּׁר'.

שָׂמַח הָאָב וְהִלְוָה אֶת הַכֶּסֶף. שָׂכַר הַנַּעַר חֲנוּת וְהִזְמִין שֶׁלֶט מְפֹאָר: 'צוֹרֵף זָהָב מֻמְחֶה. מְתַקֵּן כֵּלִים שְׁבוּרִים, סְדוּקִים וּמְעֻוָּתִים'. קָנָה סַדָּן וּפַטִּישׁ כָּבֵד וְחִכָּה לַקּוֹנִים. הַשֶּׁלֶט הֵבִיא אוֹתָם בַּהֲמוֹנֵיהֶם. וְהֵם הֵבִיאוּ, זֶה חֲנֻכִּיָּה וְזֶה פָּמוֹט, זֶה גָּבִיעַ וְזֶה כְּלִי לִבְשָׂמִים.

הוּא קִדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם בַּאֲרֶשֶׁת בּוֹטַחַת, הֲרֵי כְּבָר לָמַד אֶת הַמְּלָאכָה... הִנִּיחַ אֶת הַכֵּלִים עַל הַסַּדָּן, הִכָּה בַּפַּטִּישׁ אַחַת וּשְׁתַּיִם, הָפַךְ אוֹתָם לְמִשְׁטָח חֲסַר-צוּרָה. אָמַר לַלָּקוֹחוֹת: 'בּוֹאוּ בְּעוֹד שָׁבוּעַ וּתְקַבְּלוּ כֵּלִים לְתִפְאֶרֶת. וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לְהָבִיא עִמָּכֶם אֶת הַכֶּסֶף'.

לָעֶרֶב, שְׁאָלוֹ אָבִיו עַל עֲבוֹדָתוֹ.

'מָה אֹמַר לְךָ, אַבָּא, אָמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה מִזּוֹ אֵין בַּנִּמְצָא! בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא אֶהֱיֶה אָדָם עָשִׁיר'.

הַשָּׁבוּעַ עָבַר בִּיעָף וַעֲסָקָיו שֶׁל הַצּוֹרֵף הֶחָדָשׁ שִׂגְשְׂגוּ. יָדָיו הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה. עָמַד וְרִדֵּד כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, וְהִנִּיחַ אֶת הַטַּסִּים בְּיַרְכְּתֵי הַחֲנוּת.

לְאַחַר שָׁבוּעַ חָזְרוּ הַלָּקוֹחוֹת וְהַכֶּסֶף בְּיָדָם. פָּנָה הַנַּעַר לְיַרְכְּתֵי הַחֲנוּת, פִּשְׁפֵּשׁ בַּעֲרֵמַת הַגְּרוּטָאוֹת וּמָצָא אֶת הַטַּס הַמְּרֻדָּד שֶׁלָּהֶם. אֲרֶשֶׁת תְּמִיהָה הִצְטַיְּרָה עַל פָּנָיו. הוּא שָׁב אֶל הַקּוֹנִים וְהוֹדִיעַ בִּפְלִיאָה: 'קָרָה כָּאן מַשֶּׁהוּ מוּזָר. זֶה לֹא הָפַךְ לְפָמוֹט...'

'מַה לֹּא הָפַךְ?' שְׁאָלוּהוּ.

'זֶה... הַפָּמוֹט הַיָּשָׁן שֶׁלָּכֶם', גִּמְגֵּם הַ'צּוֹרֵף'.

'וְכֵיצַד רָצִיתָ שֶׁיֵּהָפֵךְ?' חָקְרוּ הָאֲנָשִׁים.

'מַה פֵּרוּשׁ, הֲרֵי אֲנִי עָשִׂיתִי אֶת שֶׁלִּי, רִדַּדְתִּי אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי אֵצֶל הַצּוֹרֵף הַוָּתִיק, וְהִנַּחְתִּי אוֹתוֹ בְּיַרְכְּתֵי הַחֲנוּת כְּפִי שֶׁהוּא עָשָׂה. אָמַרְתִּי לָכֶם לָבוֹא בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁהוּא אָמַר - וּרְאוּ, דָּבָר לֹא קָרָה'.

אֵיזֶה פֶּלֶא - - -

הַקּוֹנִים לֹא יָדְעוּ אִם לִצְחֹק אוֹ לִרְגֹּז, אִם לִבְכּוֹת אוֹ לְחַיֵּךְ. בְּחָרוֹן וּבְזַעַם פָּנוּ לְאָבִיו שֶׁל הַנַּעַר הַבַּעַר, שֶׁיְּשַׁלֵּם לָהֶם אֶת הַנְּזָקִים. וְיוֹתֵר לֹא דָּחַק הָאָב בִּבְנוֹ לִפְתֹּחַ עֵסֶק מִשֶּׁלּוֹ.

הִתְיַפַּח הַמִּסְכֵּן: 'אֲבָל, אַבָּא, בֶּאֱמֶת עָשִׂיתִי כְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הַצּוֹרֵף הַהוּא'.

עֲנָהוּ הָאָב: 'אֱמֶת, עָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הוּא. אַךְ עָשִׂיתָ רַק אֶת הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן. כַּאֲשֶׁר הַצּוֹרֵף הִכָּה עַל הַכְּלִי, הוּא הָרַס אוֹתוֹ עַל מְנַת לְתַקֵּן. כַּאֲשֶׁר לֹא רָאִיתָ, הוּא יָשַׁב שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת וְרָקַע, גִּלֵּף, עִצֵּב וְהִלְחִים, עַד שֶׁיָּצַר מִן הַטָּס פָּמוֹט לְתִפְאֶרֶת. אֲבָל אַתָּה הִסְתַּפַּקְתָּ בַּהַכָּאָה בִּלְבַד וּכְלוּם חָשַׁבְתָּ שֶׁהַפָּמוֹט הַנָּאֶה נַעֲשֶׂה מֵאֵלָיו?!'

וְהַנִּמְשָׁל: בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַכִּים אָנוּ 'עַל חֵטְא', וַהֲרֵי זֶה כְּהַכָּאַת הַצּוֹרֵף עַל הַכְּלִי הַמְּעֻוָּת. פּוֹסְלִים אָנוּ אֶת מַעֲשֵׂינוּ הַקּוֹדְמִים, מִצְטַעֲרִים עֲלֵיהֶם, מוֹקִיעִים אֶת חֲטָאֵינוּ. אָכֵן, גַּם אִם הַצַּעַר הוּא צַעַר אֱמֶת וְהַחֲרָטָה כֵּנָה וְנוֹקֶבֶת - בְּכָל אֹפֶן אֵין זוֹ אֶלָּא מַחֲצִית הָעֲבוֹדָה. עָלֵינוּ לְהַמְשִׁיךְ וְלִיצֹר אֶת הַכְּלִי הֶחָדָשׁ, הַנָּאֶה. לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה וְהַטּוֹבָה, לְתַקֵּן אֶת מַעֲשֵׂינוּ, לְהֵיטִיב דֶּרֶךְ וּלְהִשְׁתַּפֵּר. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	פסח תשס"ט
	על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים
	"לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ אֵין לְךָ יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ נִרְעָשׁ וְנִפְחָד מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים. כָּל יְהוּדִי בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּרְעָדָה, מְעַנֶּה נַפְשׁוֹ בְּצוֹם וּמַכֶּה 'עַל חֵטְא' בַּעֲשָׂרָה וִדּוּיִים. קוֹרֵא וְאוֹמֵר: "חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, רַחֵם עָלֵינוּ, חוֹן אוֹתָנוּ לְשָׁנָה טוֹבָה'. אֲבָל עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁבְּוִדּוּי זֶה לֹא עָשָׂה אֶלָּא חֲצִי עֲבוֹדָה; לֹא פָּסַע אֶלָּא מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ. אֵיזוֹ מַחֲצִית עָשָׂה וּמַהִי הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה? עַל כָּךְ נָבִיא אֶת מְשָׁלוֹ שֶׁל הָרַב 'אֹהֶל יַעֲקֹב' זַצַ"ל. מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר וְלוֹ בֵּן עָצֵל וְלֹא יֻצְלַח, שֶׁהִתְבַּטֵּל כָּל הַיּוֹם וְאָכַל לֶחֶם חֶסֶד. הָאָב לָעַג לוֹ, וְגַם הוּא חָפֵץ לַעֲמֹד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ. אֲבָל מַה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, וְאֵינוֹ מֻכְשָׁר לְשׁוּם דָּבָר?! יוֹם אֶחָד אָמַר לוֹ הָאָב: 'הֲלֹא מֻבְטָל אַתָּה, קַח אֵפוֹא אֶת הַפָּמוֹט הַיָּשָׁן אֶל הַצּוֹרֵף. קָנָיו הִתְעַקְּמוּ וְהוּא אִבֵּד אֶת צוּרָתוֹ. הַצּוֹרֵף כְּבָר יֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת בּוֹ'. הָלַךְ הַנַּעַר אֶל הַצּוֹרֵף. סָקַר הַצּוֹרֵף אֶת הַפָּמוֹט הַמְּעֻוָּת, הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הַסַּדָּן, הִכָּה בּוֹ בַּפַּטִּישׁ הַכָּבֵד אַחַת וּשְׁתַּיִם עַד שֶׁהֲפָכוֹ לְפִסַּת כֶּסֶף רְקוּעָה. הִנִּיחוֹ בָּעֲרֵמָה שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הַחֲנוּת וְאָמַר: 'בּוֹא בְּעוֹד שָׁבוּעַ וּתְקַבֵּל פָּמוֹט לְתִפְאֶרֶת. אַךְ אַל תִּשְׁכַּח לְהָבִיא עִמְּךָ מֵאָה דִּינָרִים'. תָּמַהּ הַנַּעַר וְנִצְנֵץ בּוֹ רַעְיוֹן. שָׁב לְאָבִיו, וְאָמַר: 'אַבָּא מָצָאתִי אָמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה! הַלְוֵה לִי כֶּסֶף לִפְתֹּחַ בֵּית עֵסֶק, וּרְאֵה אֵיךְ אֶתְעַשֵּׁר'. שָׂמַח הָאָב וְהִלְוָה אֶת הַכֶּסֶף. שָׂכַר הַנַּעַר חֲנוּת וְהִזְמִין שֶׁלֶט מְפֹאָר: 'צוֹרֵף זָהָב מֻמְחֶה. מְתַקֵּן כֵּלִים שְׁבוּרִים, סְדוּקִים וּמְעֻוָּתִים'. קָנָה סַדָּן וּפַטִּישׁ כָּבֵד וְחִכָּה לַקּוֹנִים. הַשֶּׁלֶט הֵבִיא אוֹתָם בַּהֲמוֹנֵיהֶם. וְהֵם הֵבִיאוּ, זֶה חֲנֻכִּיָּה וְזֶה פָּמוֹט, זֶה גָּבִיעַ וְזֶה כְּלִי לִבְשָׂמִים. הוּא קִדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם בַּאֲרֶשֶׁת בּוֹטַחַת, הֲרֵי כְּבָר לָמַד אֶת הַמְּלָאכָה... הִנִּיחַ אֶת הַכֵּלִים עַל הַסַּדָּן, הִכָּה בַּפַּטִּישׁ אַחַת וּשְׁתַּיִם, הָפַךְ אוֹתָם לְמִשְׁטָח חֲסַר-צוּרָה. אָמַר לַלָּקוֹחוֹת: 'בּוֹאוּ בְּעוֹד שָׁבוּעַ וּתְקַבְּלוּ כֵּלִים לְתִפְאֶרֶת. וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לְהָבִיא עִמָּכֶם אֶת הַכֶּסֶף'. לָעֶרֶב, שְׁאָלוֹ אָבִיו עַל עֲבוֹדָתוֹ. 'מָה אֹמַר לְךָ, אַבָּא, אָמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה מִזּוֹ אֵין בַּנִּמְצָא! בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא אֶהֱיֶה אָדָם עָשִׁיר'. הַשָּׁבוּעַ עָבַר בִּיעָף וַעֲסָקָיו שֶׁל הַצּוֹרֵף הֶחָדָשׁ שִׂגְשְׂגוּ. יָדָיו הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה. עָמַד וְרִדֵּד כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, וְהִנִּיחַ אֶת הַטַּסִּים בְּיַרְכְּתֵי הַחֲנוּת. לְאַחַר שָׁבוּעַ חָזְרוּ הַלָּקוֹחוֹת וְהַכֶּסֶף בְּיָדָם. פָּנָה הַנַּעַר לְיַרְכְּתֵי הַחֲנוּת, פִּשְׁפֵּשׁ בַּעֲרֵמַת הַגְּרוּטָאוֹת וּמָצָא אֶת הַטַּס הַמְּרֻדָּד שֶׁלָּהֶם. אֲרֶשֶׁת תְּמִיהָה הִצְטַיְּרָה עַל פָּנָיו. הוּא שָׁב אֶל הַקּוֹנִים וְהוֹדִיעַ בִּפְלִיאָה: 'קָרָה כָּאן מַשֶּׁהוּ מוּזָר. זֶה לֹא הָפַךְ לְפָמוֹט...' 'מַה לֹּא הָפַךְ?' שְׁאָלוּהוּ. 'זֶה... הַפָּמוֹט הַיָּשָׁן שֶׁלָּכֶם', גִּמְגֵּם הַ'צּוֹרֵף'. 'וְכֵיצַד רָצִיתָ שֶׁיֵּהָפֵךְ?' חָקְרוּ הָאֲנָשִׁים. 'מַה פֵּרוּשׁ, הֲרֵי אֲנִי עָשִׂיתִי אֶת שֶׁלִּי, רִדַּדְתִּי אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי אֵצֶל הַצּוֹרֵף הַוָּתִיק, וְהִנַּחְתִּי אוֹתוֹ בְּיַרְכְּתֵי הַחֲנוּת כְּפִי שֶׁהוּא עָשָׂה. אָמַרְתִּי לָכֶם לָבוֹא בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁהוּא אָמַר - וּרְאוּ, דָּבָר לֹא קָרָה'. אֵיזֶה פֶּלֶא - - - הַקּוֹנִים לֹא יָדְעוּ אִם לִצְחֹק אוֹ לִרְגֹּז, אִם לִבְכּוֹת אוֹ לְחַיֵּךְ. בְּחָרוֹן וּבְזַעַם פָּנוּ לְאָבִיו שֶׁל הַנַּעַר הַבַּעַר, שֶׁיְּשַׁלֵּם לָהֶם אֶת הַנְּזָקִים. וְיוֹתֵר לֹא דָּחַק הָאָב בִּבְנוֹ לִפְתֹּחַ עֵסֶק מִשֶּׁלּוֹ. הִתְיַפַּח הַמִּסְכֵּן: 'אֲבָל, אַבָּא, בֶּאֱמֶת עָשִׂיתִי כְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הַצּוֹרֵף הַהוּא'. עֲנָהוּ הָאָב: 'אֱמֶת, עָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הוּא. אַךְ עָשִׂיתָ רַק אֶת הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן. כַּאֲשֶׁר הַצּוֹרֵף הִכָּה עַל הַכְּלִי, הוּא הָרַס אוֹתוֹ עַל מְנַת לְתַקֵּן. כַּאֲשֶׁר לֹא רָאִיתָ, הוּא יָשַׁב שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת וְרָקַע, גִּלֵּף, עִצֵּב וְהִלְחִים, עַד שֶׁיָּצַר מִן הַטָּס פָּמוֹט לְתִפְאֶרֶת. אֲבָל אַתָּה הִסְתַּפַּקְתָּ בַּהַכָּאָה בִּלְבַד וּכְלוּם חָשַׁבְתָּ שֶׁהַפָּמוֹט הַנָּאֶה נַעֲשֶׂה מֵאֵלָיו?!' וְהַנִּמְשָׁל: בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַכִּים אָנוּ 'עַל חֵטְא', וַהֲרֵי זֶה כְּהַכָּאַת הַצּוֹרֵף עַל הַכְּלִי הַמְּעֻוָּת. פּוֹסְלִים אָנוּ אֶת מַעֲשֵׂינוּ הַקּוֹדְמִים, מִצְטַעֲרִים עֲלֵיהֶם, מוֹקִיעִים אֶת חֲטָאֵינוּ. אָכֵן, גַּם אִם הַצַּעַר הוּא צַעַר אֱמֶת וְהַחֲרָטָה כֵּנָה וְנוֹקֶבֶת - בְּכָל אֹפֶן אֵין זוֹ אֶלָּא מַחֲצִית הָעֲבוֹדָה. עָלֵינוּ לְהַמְשִׁיךְ וְלִיצֹר אֶת הַכְּלִי הֶחָדָשׁ, הַנָּאֶה. לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה וְהַטּוֹבָה, לְתַקֵּן אֶת מַעֲשֵׂינוּ, לְהֵיטִיב דֶּרֶךְ וּלְהִשְׁתַּפֵּר. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)