Otzarot-Article

"וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל... וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (כז-טו) יַעֲקֹב וְעֵשָׂו תְּאוֹמִים הָיוּ. מַדּוּעַ אֵפוֹא הַכָּתוּב קוֹרֵא לְעֵשָׂו 'הַבֵּן הַגָּדוֹל', וּלְיַעֲקֹב 'הַבֵּן הַקָּטָן'? עַל שְׁאֵלָה זוֹ מָצָאנוּ תְּשׁוּבָה נִפְלָאָה שֶׁל הָרַבִּי מִזְּוִיהְל זַצַ"ל, תְּשׁוּבָה מְאַלֶּפֶת וּמְעוֹדֶדֶת, וְהוּא הִסְבִּירָהּ בְּמָשָׁל.

יֶלֶד רָאָה שֶׁהוֹרָיו מֻדְאָגִים. מַה קָרָה? סַבָּא נָפַל וְנֶחְבַּל. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הֶחְמִיר מַצָּבוֹ שֶׁל הַסָּב וְכֹחוֹתָיו עֲזָבוּהוּ. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עָלָה חֻמּוֹ, וְהָרוֹפֵא אַף הוּא הָיָה מֻדְאָג. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי חָדַל הַסָּב לְדַבֵּר, וּבַבַּיִת שָׂרְרָה אֲוִירַת נְכָאִים קוֹדֶרֶת.

לְפֶתַע הֵחֵל הַנֶּכֶד לִבְכּוֹת בְּכִי תַּמְרוּרִים, שֶׁהִדְהֵד שִׁבְעָתַיִם בַּדְּמָמָה הָעֲצוּבָה. חָרְדוּ אֵלָיו כֻּלָּם וְשָׁאֲלוּ: "מַה קָרָה, מַדּוּעַ תִּבְכֶּה?"

"אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה", קָרָא הַיֶּלֶד, "וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְחַיָּיו שֶׁל אָחִי הַקָּטָן. גַּם הוּא נוֹפֵל כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל לָלֶכֶת. גַּם הוּא חוֹלֶה וְיֵשׁ לוֹ חֹם, וְגַם הוּא אֵינוֹ מְדַבֵּר..."

צָחֲקוּ הַכֹּל וּמִהֲרוּ לְהַרְגִּיעוֹ: "לֹא, בְּכָךְ אֵין כְּלוּם. יֶלֶד קָטָן נוֹפֵל בְּלֶכְתּוֹ עַד שֶׁהוּא גָּדֵל וְלוֹמֵד לִצְעֹד. וְאִם חוֹלֶה בְּמַחֲלַת יַלְדוּת, יַבְרִיא וְיִתְחַסֵּן. וְאִם אֵינוֹ מְדַבֵּר, אַל דְּאָגָה, עוֹד יִלְמַד לַהֲגוֹת מִלִּים".

זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַגּוֹי - עֵשָׂו - 'הַבֵּן הַגָּדוֹל' לְבֵין הַיְּהוּדִי, יַעֲקֹב, 'הַבֵּן הַקָּטָן'.

עֵשָׂו הוּא בְּגֶדֶר "גָּדוֹל", שֶׁאִם נִכָּרִים בּוֹ סִימָנֵי מַחֲלָה, הַשְׁחָתַת מִדּוֹת וְעִוּוּת מַעֲשִׂים, אֵין כָּל תִּקְוָה שֶׁיֵּרָפֵא מֵהֶם, וִידַרְדֵּרוּהוּ עַד לְאָבְדָּנוֹ. אֲבָל יַעֲקֹב, מָשׁוּל הוּא לַבֵּן הַקָּטָן, שֶׁגַּם אִם יֵשׁ בּוֹ חֶסְרוֹנוֹת, גַּם אִם יֵשׁ בּוֹ עֲווֹנוֹת, הוּא יִגְדַּל וְיֵרָפֵא מֵהֵם, יִתְבַּגֵּר וְיִתְחַסֵּן, יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְיֵטִיב אֶת דַּרְכּוֹ. יִתְקָרֵב אֶל בּוֹרְאוֹ וְיֶחֱסֶה בְּצִלּוֹ.

קוֹרֵא יִצְחָק אָבִינוּ לִבְנוֹ לְעֵשָׂו, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַשְׁחִיז אֶת סַכִּינוֹ כִּדְרִישַׁת הַהֲלָכָה, "חַדֵּד סַכִּינְךָ וּשְׁחֹט יָפֶה שֶׁלֹּא תַּאֲכִילֵנִי נְבֵלָה", "וְצוּדָה לִּי – מִן הַהֶפְקֵר, וְלֹא מִן הַגֶּזֶל". אַזְהָרָה אַחַר אַזְהָרָה. וְעֵשָׂו שׁוֹמֵעַ, וְהוֹלֵךְ "לָצוּד צַיִד לְהָבִיא". כָּתַב רַשִׁ"י, מַהוּ "לְהָבִיא"? שֶׁאִם לֹא יִמְצָא צַיִד, יָבִיא מִן הַגֶּזֶל. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁאִם לֹא יִזְדַּמֵּן לְפָנָיו צְבִי, יָבִיא לְאָבִיו בְּשַׂר כֶּלֶב. יַאֲכִיל אֶת אָבִיו הַצַּדִּיק בְּשַׂר פִּגֻּלִים. וְכָךְ עָשָׂה לְבַסּוֹף: "מָצָא כֶּלֶב אֶחָד, וַהֲרָגוֹ, וְהֵכִין מִמֶּנּוּ תַּבְשִׁיל" (תַּרְגּוּם יוֹנָתָן כז-לא).

שֹׁמּוּ שָׁמַיִם, תִּצָּלֶינָה הָאָזְנַיִם. אֲבָל "אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה לְצַדִּיקִים" (חֻלִּין ה:), וְיִצְחָק אוֹכֵל מִסְּעוּדָתוֹ הַכְּשֵׁרָה לִמְהַדְרִין שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ.

רַבּוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי הַתּוֹסְפוֹת זַ"ל כּוֹתְבִים (גִּיטִין ז.), שֶׁכְּלָל זֶה, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה לַצַּדִּיקִים, אָמוּר בִּמְיֻחָד לְעִנְיַן מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים. וּמַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁכִּשָּׁלוֹן בָּהֶם הוּא גְּנַאי מְיֻחָד. מִשּׁוּם שֶׁמַּאֲכָל אָסוּר הוּא טָמֵא וּמְשֻׁקָּץ, מְטַמְטֵם אֶת הַנְּשָׁמָה, מָאוּס וְדָחוּי. וּבְגִּלְיוֹן תּוֹסְפוֹת הָרֹא"ש (חֻלִּין ה:) הִסְמִיכוּ לְכָךְ אֶת הַכָּתוּב "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (מִשְׁלֵי יב-כא), 'כָּל אָוֶן' בְּגִימַטְרִיָּה 'אֹכֶל טָמֵא'.

אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ הִקְפִּידוּ כָּל כָּךְ עַל טָהֳרַת הַשֻׁלְחָן, עַל כַּשְׁרוּת מְהֻדֶּרֶת. כָּל רַב בְּיִשְׂרָאֵל יָכוֹל הָיָה לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנָם בְּלִי פִּקְפּוּק, בְּלִי חֲשָׁשׁ. מִי הֶעֱלָה כְּלָל בְּדַעְתּוֹ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל אֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חָלִילָה, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל בְּשַׂר חֲזִיר, אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת, לְעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת.

אֲבָל יֵשׁ יְהוּדִים טוֹבִים, נִפְלָאִים, שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, הַמַּקְפִּידִים עַל כַּשְׁרוּת, וְלֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתָּם לְהִתְגָּאֵל בִּבְשַׂר פִּגֻּלִים, חָלִילָה. אַךְ מוּכָנִים הֵם 'לִקְנוֹת מָנָה' בְּדוּכָן שֶׁמִּתְנוֹסֵס מֵעָלָיו שֶלֶט "כָּשֵׁר"; מוּכָנִים לִקְנוֹת בַּמַּכֹּלֶת מוּצָר שֶׁכָּתוּב עָלָיו "כָּשֵׁר"; לְהִכָּנֵס לְמִסְעָדָה כָּזוֹ, בְּלִי לִשְׁאֹל 'מִי עָרֵב כָּאן לַכַּשְׁרוּת?'. הֲרֵי אֶת כַּסְפִּי לֹא הָיִיתִי מַפְקִיד בְּיָדָיו, וְאֶת נִשְׁמָתִי אַפְקִיד?! וְאִם מְצֻיָּד הוּא בִּכְתַב הֶכְשֵׁר כָּל שֶׁהוּא, הַאִם זֶה הֶכְשֵׁר אָמִין, הַאִם יֵשׁ לַגּוּף הַמַּכְשִׁיר דֵּי פַּקָּחִים לְהַשְׁגִּיחַ הַשְׁגָּחָה מְהֵימָנָה, הַאִם הַמַּשְׁגִּיחִים עוֹשִׂים מְלַאכְתָּם בֶּאֱמוּנָה?

פַּעַם דִּבְּרוּ בַּתִּקְשֹרֶת עַל מַכַּת הֶעָלְמוּת מִסְתּוֹרִית שֶׁל כְּלָבִים בַּכְּרַכִּים הַגְּדוֹלִים. שָׁאֲלוּ בַּעֲלַת כֶּלֶב שֶׁנֶּעֱלַם לְהַרְגָּשָׁתָהּ. "מַה אֹמַר לָכֶם", עָנְתָה, "כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת לְיַד חֲנוּת לְמִמְכַּר שׁוּאַרְמָה, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי אִם אֵין זֶה בְּשַׂר הַכֶּלֶב שֶׁלִּי"...

מְזַעְזֵעַ, אֵין כָּל סָפֵק, אַךְ מְעוֹרֵר מַחֲשָׁבָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויקהל - פיקודי תשס"ט
	כל ילד קטן עשוי להיות גדול הדור
	"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" (יד-יד) זֶה נִשְׁמָע אוּלַי מוּזָר, כִּי מַעֲצָמָה שְׁלֵמָה תֵּצֵא לְמִלְחָמָה, מִילְיוֹנִים יְגֻיְּסוּ, מַעֲרָכוֹת יִנָּטְשׁוּ, וְכָל זֶה עַל מְנָת לִשְׁבֹּת אָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא נָטַל חֵלֶק בְּכָל הַמְּאֹרָעוֹ "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל... וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (כז-טו) יַעֲקֹב וְעֵשָׂו תְּאוֹמִים הָיוּ. מַדּוּעַ אֵפוֹא הַכָּתוּב קוֹרֵא לְעֵשָׂו 'הַבֵּן הַגָּדוֹל', וּלְיַעֲקֹב 'הַבֵּן הַקָּטָן'? עַל שְׁאֵלָה זוֹ מָצָאנוּ תְּשׁוּבָה נִפְלָאָה שֶׁל הָרַבִּי מִזְּוִיהְל זַצַ"ל, תְּשׁוּבָה מְאַלֶּפֶת וּמְעוֹדֶדֶת, וְהוּא הִסְבִּירָהּ בְּמָשָׁל. יֶלֶד רָאָה שֶׁהוֹרָיו מֻדְאָגִים. מַה קָרָה? סַבָּא נָפַל וְנֶחְבַּל. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הֶחְמִיר מַצָּבוֹ שֶׁל הַסָּב וְכֹחוֹתָיו עֲזָבוּהוּ. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עָלָה חֻמּוֹ, וְהָרוֹפֵא אַף הוּא הָיָה מֻדְאָג. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי חָדַל הַסָּב לְדַבֵּר, וּבַבַּיִת שָׂרְרָה אֲוִירַת נְכָאִים קוֹדֶרֶת. לְפֶתַע הֵחֵל הַנֶּכֶד לִבְכּוֹת בְּכִי תַּמְרוּרִים, שֶׁהִדְהֵד שִׁבְעָתַיִם בַּדְּמָמָה הָעֲצוּבָה. חָרְדוּ אֵלָיו כֻּלָּם וְשָׁאֲלוּ: "מַה קָרָה, מַדּוּעַ תִּבְכֶּה?" "אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה", קָרָא הַיֶּלֶד, "וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְחַיָּיו שֶׁל אָחִי הַקָּטָן. גַּם הוּא נוֹפֵל כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל לָלֶכֶת. גַּם הוּא חוֹלֶה וְיֵשׁ לוֹ חֹם, וְגַם הוּא אֵינוֹ מְדַבֵּר..." צָחֲקוּ הַכֹּל וּמִהֲרוּ לְהַרְגִּיעוֹ: "לֹא, בְּכָךְ אֵין כְּלוּם. יֶלֶד קָטָן נוֹפֵל בְּלֶכְתּוֹ עַד שֶׁהוּא גָּדֵל וְלוֹמֵד לִצְעֹד. וְאִם חוֹלֶה בְּמַחֲלַת יַלְדוּת, יַבְרִיא וְיִתְחַסֵּן. וְאִם אֵינוֹ מְדַבֵּר, אַל דְּאָגָה, עוֹד יִלְמַד לַהֲגוֹת מִלִּים". זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַגּוֹי - עֵשָׂו - 'הַבֵּן הַגָּדוֹל' לְבֵין הַיְּהוּדִי, יַעֲקֹב, 'הַבֵּן הַקָּטָן'. עֵשָׂו הוּא בְּגֶדֶר "גָּדוֹל", שֶׁאִם נִכָּרִים בּוֹ סִימָנֵי מַחֲלָה, הַשְׁחָתַת מִדּוֹת וְעִוּוּת מַעֲשִׂים, אֵין כָּל תִּקְוָה שֶׁיֵּרָפֵא מֵהֶם, וִידַרְדֵּרוּהוּ עַד לְאָבְדָּנוֹ. אֲבָל יַעֲקֹב, מָשׁוּל הוּא לַבֵּן הַקָּטָן, שֶׁגַּם אִם יֵשׁ בּוֹ חֶסְרוֹנוֹת, גַּם אִם יֵשׁ בּוֹ עֲווֹנוֹת, הוּא יִגְדַּל וְיֵרָפֵא מֵהֵם, יִתְבַּגֵּר וְיִתְחַסֵּן, יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְיֵטִיב אֶת דַּרְכּוֹ. יִתְקָרֵב אֶל בּוֹרְאוֹ וְיֶחֱסֶה בְּצִלּוֹ. קוֹרֵא יִצְחָק אָבִינוּ לִבְנוֹ לְעֵשָׂו, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַשְׁחִיז אֶת סַכִּינוֹ כִּדְרִישַׁת הַהֲלָכָה, "חַדֵּד סַכִּינְךָ וּשְׁחֹט יָפֶה שֶׁלֹּא תַּאֲכִילֵנִי נְבֵלָה", "וְצוּדָה לִּי – מִן הַהֶפְקֵר, וְלֹא מִן הַגֶּזֶל". אַזְהָרָה אַחַר אַזְהָרָה. וְעֵשָׂו שׁוֹמֵעַ, וְהוֹלֵךְ "לָצוּד צַיִד לְהָבִיא". כָּתַב רַשִׁ"י, מַהוּ "לְהָבִיא"? שֶׁאִם לֹא יִמְצָא צַיִד, יָבִיא מִן הַגֶּזֶל. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁאִם לֹא יִזְדַּמֵּן לְפָנָיו צְבִי, יָבִיא לְאָבִיו בְּשַׂר כֶּלֶב. יַאֲכִיל אֶת אָבִיו הַצַּדִּיק בְּשַׂר פִּגֻּלִים. וְכָךְ עָשָׂה לְבַסּוֹף: "מָצָא כֶּלֶב אֶחָד, וַהֲרָגוֹ, וְהֵכִין מִמֶּנּוּ תַּבְשִׁיל" (תַּרְגּוּם יוֹנָתָן כז-לא). שֹׁמּוּ שָׁמַיִם, תִּצָּלֶינָה הָאָזְנַיִם. אֲבָל "אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה לְצַדִּיקִים" (חֻלִּין ה:), וְיִצְחָק אוֹכֵל מִסְּעוּדָתוֹ הַכְּשֵׁרָה לִמְהַדְרִין שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ. רַבּוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי הַתּוֹסְפוֹת זַ"ל כּוֹתְבִים (גִּיטִין ז.), שֶׁכְּלָל זֶה, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה לַצַּדִּיקִים, אָמוּר בִּמְיֻחָד לְעִנְיַן מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים. וּמַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁכִּשָּׁלוֹן בָּהֶם הוּא גְּנַאי מְיֻחָד. מִשּׁוּם שֶׁמַּאֲכָל אָסוּר הוּא טָמֵא וּמְשֻׁקָּץ, מְטַמְטֵם אֶת הַנְּשָׁמָה, מָאוּס וְדָחוּי. וּבְגִּלְיוֹן תּוֹסְפוֹת הָרֹא"ש (חֻלִּין ה:) הִסְמִיכוּ לְכָךְ אֶת הַכָּתוּב "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (מִשְׁלֵי יב-כא), 'כָּל אָוֶן' בְּגִימַטְרִיָּה 'אֹכֶל טָמֵא'. אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ הִקְפִּידוּ כָּל כָּךְ עַל טָהֳרַת הַשֻׁלְחָן, עַל כַּשְׁרוּת מְהֻדֶּרֶת. כָּל רַב בְּיִשְׂרָאֵל יָכוֹל הָיָה לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנָם בְּלִי פִּקְפּוּק, בְּלִי חֲשָׁשׁ. מִי הֶעֱלָה כְּלָל בְּדַעְתּוֹ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל אֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חָלִילָה, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל בְּשַׂר חֲזִיר, אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת, לְעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת. אֲבָל יֵשׁ יְהוּדִים טוֹבִים, נִפְלָאִים, שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, הַמַּקְפִּידִים עַל כַּשְׁרוּת, וְלֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתָּם לְהִתְגָּאֵל בִּבְשַׂר פִּגֻּלִים, חָלִילָה. אַךְ מוּכָנִים הֵם 'לִקְנוֹת מָנָה' בְּדוּכָן שֶׁמִּתְנוֹסֵס מֵעָלָיו שֶלֶט "כָּשֵׁר"; מוּכָנִים לִקְנוֹת בַּמַּכֹּלֶת מוּצָר שֶׁכָּתוּב עָלָיו "כָּשֵׁר"; לְהִכָּנֵס לְמִסְעָדָה כָּזוֹ, בְּלִי לִשְׁאֹל 'מִי עָרֵב כָּאן לַכַּשְׁרוּת?'. הֲרֵי אֶת כַּסְפִּי לֹא הָיִיתִי מַפְקִיד בְּיָדָיו, וְאֶת נִשְׁמָתִי אַפְקִיד?! וְאִם מְצֻיָּד הוּא בִּכְתַב הֶכְשֵׁר כָּל שֶׁהוּא, הַאִם זֶה הֶכְשֵׁר אָמִין, הַאִם יֵשׁ לַגּוּף הַמַּכְשִׁיר דֵּי פַּקָּחִים לְהַשְׁגִּיחַ הַשְׁגָּחָה מְהֵימָנָה, הַאִם הַמַּשְׁגִּיחִים עוֹשִׂים מְלַאכְתָּם בֶּאֱמוּנָה? פַּעַם דִּבְּרוּ בַּתִּקְשֹרֶת עַל מַכַּת הֶעָלְמוּת מִסְתּוֹרִית שֶׁל כְּלָבִים בַּכְּרַכִּים הַגְּדוֹלִים. שָׁאֲלוּ בַּעֲלַת כֶּלֶב שֶׁנֶּעֱלַם לְהַרְגָּשָׁתָהּ. "מַה אֹמַר לָכֶם", עָנְתָה, "כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת לְיַד חֲנוּת לְמִמְכַּר שׁוּאַרְמָה, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי אִם אֵין זֶה בְּשַׂר הַכֶּלֶב שֶׁלִּי"... מְזַעְזֵעַ, אֵין כָּל סָפֵק, אַךְ מְעוֹרֵר מַחֲשָׁבָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)