Otzarot-Article

הֲלָכָה הִיא: בָּלַע מַצָּה, יָצָא. בָּלַע מָרוֹר, לֹא יָצָא (פְּסָחִים קטו:). וּפֵרֵשׁ הַמְּאִירִי: "מֵאַחַר שֶׁהוּא זֵכֶר לְמֵרוּר הַמִּצְרִים, לְטַעַם מָרוֹר הוּא צָרִיךְ, וְאֵין טַעַם מַר בְּלֹא לְעִיסָה".

וְנִמְצֵאנוּ לְמֵדִים כִּי אֵין דַּי בַּיְּדִיעָה וּבְשִׁנּוּן "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּינוּ", אֶלָּא יֵשׁ לָחוּשׁ וּלְהַרְגִּישׁ טַעַם מָרוֹר כְּדֵי לַחֲווֹת טַעַם אוֹתוֹ מֵרוּר.

וְהָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֶבִיץ זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת מִיר, מְסַפֵּר כִּי פַּעַם אַחַת פָּקַד אֶת רוּסְיָה חֹרֶף קַר מְאֹד, וְיַד הָעֲנִיִּים לֹא הִשִּׂיגָה לִקְנוֹת עֵצִים לְהַסָּקָה וְהַיְלָדִים קָפְאוּ מִקֹּר.

נִכְנַס הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל בָּעֳבִי הַקּוֹרָה וְנָסַע לָעִיר לִידָא הַסְּמוּכָה לַעֲיָרָתוֹ, לְהַתְרִים אֶת עֲשִׁירֶיהָ לִרְכִישַׁת עֲצֵי הַסָּקָה. הִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל עָשִׁיר מִמּוֹקִירָיו, וְכִרְאוֹת הֶעָשִׁיר אֶת הֶחָפֵץ חַיִּים בַּפֶּתַח יָצָא לִקְרָאתוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְקִבֵּל אֶת פָּנָיו בְּכָבוֹד וִיקָר. הִזְמִינוֹ לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, אֲבָל הֶחָפֵץ חַיִּים פָּסַע לַאֲחוֹרָיו. הוֹדִיעַ שֶׁהוּא מְמַהֵר וְעוֹסֵק בִּשְׁלִיחוּת שֶׁל מִצְוָה וְהֵחֵל לְסַפֵּר עַל סֵבֶל הָעֲנִיִּים בַּקָּרָה הַנּוֹרָאָה. וְאָכֵן, הַכְּפוֹר הָיָה מַקְפִּיא וְהֶעָשִׁיר שֶׁיָּצָא וְחֻלְצָתוֹ לְעוֹרוֹ, רָעַד מִקֹּר.

"יִכָּנֵס מַר", הִפְצִיר בֶּחָפֵץ חַיִּים עֲטוּי-הַפַּרְוָה, אֲבָל הֶחָפֵץ חַיִּים הִמְשִׁיךְ וְתֵאֵר אֶת הַיְלָדִים הָרוֹעֲדִים שֶׁשִּׁנֵּיהֶם נוֹקְשׁוֹת וְאֵיבְרֵיהֶם קוֹפְאִים.

אָמַר לוֹ הֶעָשִׁיר: "מוּכָן אֲנִי לִכְתֹּב הַמְחָאָה עַל סְכוּם מְכֻבָּד, אֲבָל פִּנְקַס הַהַמְּחָאוֹת מֻנָּח עַל שֻׁלְחָנִי".

נֵאוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים לְהִכָּנֵס עִמּוֹ לְבֵיתוֹ, שָׁם אָפַף אוֹתוֹ גַּל חֹם מֵהָאָח הַבּוֹעֶרֶת. יָשַׁב הֶעָשִׁיר וְכָתַב הַמְחָאָה בִּסְכוּם גָּדוֹל, וְשָׁאַל אֶת הֶחָפֵץ חַיִּים: "הֵן יְכוֹלִים הֱיִיתֶם לְסַפֵּר לִי כָּל זֹאת בַּבַּיִת פְּנִימָה, וּמַדּוּעַ הִתְעַכַּבְתֶּם בַּחוּץ?"

וְעָנָהוּ: "מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹהֶה בַּחוּץ וְחוֹוֶה עַל בְּשָׂרוֹ אֶת הַקֹּר הַנּוֹרָא, אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהָבִין לְסִבְלָם שֶׁל הַיְלָדִים הַקּוֹפְאִים בַּקָּרָה!".

אַף כָּאן, חֲזָרוֹת אֵין סְפֹר עַל "וַיְמָרְרוּ" אֵין כֹּחָן יָפֶה כִּלְעִיסָה אַחַת שֶׁל מָרוֹר מַר כְּלַעֲנָה. (מַאַמְרֵי מוּסָר)

	תרומה תשס"ט
	יראת שמים, תנאי ראשון למלמד
	"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" (א-ב) סֵפֶר וַיִּקְרָא פּוֹתֵחַ בְּפָרָשִׁיּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת הֲלָכָה הִיא: בָּלַע מַצָּה, יָצָא. בָּלַע מָרוֹר, לֹא יָצָא (פְּסָחִים קטו:). וּפֵרֵשׁ הַמְּאִירִי: "מֵאַחַר שֶׁהוּא זֵכֶר לְמֵרוּר הַמִּצְרִים, לְטַעַם מָרוֹר הוּא צָרִיךְ, וְאֵין טַעַם מַר בְּלֹא לְעִיסָה". וְנִמְצֵאנוּ לְמֵדִים כִּי אֵין דַּי בַּיְּדִיעָה וּבְשִׁנּוּן "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּינוּ", אֶלָּא יֵשׁ לָחוּשׁ וּלְהַרְגִּישׁ טַעַם מָרוֹר כְּדֵי לַחֲווֹת טַעַם אוֹתוֹ מֵרוּר. וְהָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֶבִיץ זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת מִיר, מְסַפֵּר כִּי פַּעַם אַחַת פָּקַד אֶת רוּסְיָה חֹרֶף קַר מְאֹד, וְיַד הָעֲנִיִּים לֹא הִשִּׂיגָה לִקְנוֹת עֵצִים לְהַסָּקָה וְהַיְלָדִים קָפְאוּ מִקֹּר. נִכְנַס הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל בָּעֳבִי הַקּוֹרָה וְנָסַע לָעִיר לִידָא הַסְּמוּכָה לַעֲיָרָתוֹ, לְהַתְרִים אֶת עֲשִׁירֶיהָ לִרְכִישַׁת עֲצֵי הַסָּקָה. הִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל עָשִׁיר מִמּוֹקִירָיו, וְכִרְאוֹת הֶעָשִׁיר אֶת הֶחָפֵץ חַיִּים בַּפֶּתַח יָצָא לִקְרָאתוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְקִבֵּל אֶת פָּנָיו בְּכָבוֹד וִיקָר. הִזְמִינוֹ לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, אֲבָל הֶחָפֵץ חַיִּים פָּסַע לַאֲחוֹרָיו. הוֹדִיעַ שֶׁהוּא מְמַהֵר וְעוֹסֵק בִּשְׁלִיחוּת שֶׁל מִצְוָה וְהֵחֵל לְסַפֵּר עַל סֵבֶל הָעֲנִיִּים בַּקָּרָה הַנּוֹרָאָה. וְאָכֵן, הַכְּפוֹר הָיָה מַקְפִּיא וְהֶעָשִׁיר שֶׁיָּצָא וְחֻלְצָתוֹ לְעוֹרוֹ, רָעַד מִקֹּר. "יִכָּנֵס מַר", הִפְצִיר בֶּחָפֵץ חַיִּים עֲטוּי-הַפַּרְוָה, אֲבָל הֶחָפֵץ חַיִּים הִמְשִׁיךְ וְתֵאֵר אֶת הַיְלָדִים הָרוֹעֲדִים שֶׁשִּׁנֵּיהֶם נוֹקְשׁוֹת וְאֵיבְרֵיהֶם קוֹפְאִים. אָמַר לוֹ הֶעָשִׁיר: "מוּכָן אֲנִי לִכְתֹּב הַמְחָאָה עַל סְכוּם מְכֻבָּד, אֲבָל פִּנְקַס הַהַמְּחָאוֹת מֻנָּח עַל שֻׁלְחָנִי". נֵאוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים לְהִכָּנֵס עִמּוֹ לְבֵיתוֹ, שָׁם אָפַף אוֹתוֹ גַּל חֹם מֵהָאָח הַבּוֹעֶרֶת. יָשַׁב הֶעָשִׁיר וְכָתַב הַמְחָאָה בִּסְכוּם גָּדוֹל, וְשָׁאַל אֶת הֶחָפֵץ חַיִּים: "הֵן יְכוֹלִים הֱיִיתֶם לְסַפֵּר לִי כָּל זֹאת בַּבַּיִת פְּנִימָה, וּמַדּוּעַ הִתְעַכַּבְתֶּם בַּחוּץ?" וְעָנָהוּ: "מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹהֶה בַּחוּץ וְחוֹוֶה עַל בְּשָׂרוֹ אֶת הַקֹּר הַנּוֹרָא, אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהָבִין לְסִבְלָם שֶׁל הַיְלָדִים הַקּוֹפְאִים בַּקָּרָה!". אַף כָּאן, חֲזָרוֹת אֵין סְפֹר עַל "וַיְמָרְרוּ" אֵין כֹּחָן יָפֶה כִּלְעִיסָה אַחַת שֶׁל מָרוֹר מַר כְּלַעֲנָה. (מַאַמְרֵי מוּסָר)