Otzarot-Article

"וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" (יג-כא) הַגְּמָרָא (ע"ז יא.) מְבִיאָה סִפּוּר עַל אוֹדוֹת פָּסוּק זֶה.

טִיטוּס הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ, צוֹרֵר הַיְהוּדִים וּמַחֲרִיב הַמִּקְדָּשׁ, שָׁמַע שֶׁבֶּן אֲחוֹתוֹ הָאָהוּב, אוּנְקְלוֹס, בָּחַר לְהִתְגַּיֵּר. מִיַּד הוֹרָה לִגְדוּד שֶׁל חַיָּלִים לֶאֱסֹר אֶת הָאַחְיָן הַסּוֹרֵר וּלְהָבִיאוֹ לְרוֹמָא.

בָּאוּ הַחַיָּלִים לְאָסְרוֹ. נִכְנַס עִמָּהֶם אוּנְקְלוֹס בִּדְבָרִים וְשִׁכְנַע גַּם אוֹתָם לְהִתְגַּיֵּר.

זַעְמוֹ שֶׁל טִיטוּס גָּאָה בּוֹ לְהַשְׁחִית וְשָׁלַח גְּדוּד חַיָּלִים נוֹסָף. הוֹרָה לָהֶם שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עִם אוּנְקְלוֹס מִטּוֹב וְעַד רַע.

בָּאוּ הַחַיָּלִים, אֲסָרוּהוּ וּנְטָלוּהוּ עִמָּם - וְשִׂפְתוֹתֵיהֶם חֲתוּמוֹת. אָמַר לָהֶם: "אִם אֵין אַתֶּם מְדַבְּרִים, אֲדַבֵּר אֲנִי. יָדוּעַ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַמְּפַקֵּד הוֹלֵךְ בַּלַּיְלָה, מֵאִיר לְפָנָיו חַיָּל אֶת דַּרְכּוֹ. כַּאֲשֶׁר קָצִין גָּבוֹהַּ הוֹלֵךְ, מֵאִיר לְפָנָיו מְפַקֵּד זוּטָר. כְּשֶׁמַצְבִּיא הַצָּבָא הוֹלֵךְ, מֵאִיר לְפָנָיו הַקָּצִין. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הוֹלֵךְ, מֵאִיר לְפָנָיו הַמַּצְבִּיא. אַךְ אִמְרוּ לִי, לִפְנֵי מִי מֵאִיר הַמֶּלֶךְ?"

לֹא עָמְדוּ הַחַיָּלִים בַּנִּסָּיוֹן וֶהֱשִׁיבוּהוּ: "לִפְנֵי אַף אֶחָד".

אָמַר לָהֶם: "וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, מֵאִיר לִפְנֵי עַם יִשְׂרָאֵל אֲהוּבוֹ, בָּנָיו בְּחִירָיו. כַּכָּתוּב, 'וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם'".

נִרְעֲשׁוּ הַחַיָּלִים וְהִתְגַּיְּרוּ אַף הֵם וְהִסְתַּפְּחוּ אֶל הָעָם הַנִּבְחָר.

שָׁלַח הַקֵּיסָר גְּדוּד נוֹסָף וְנִצְטַוָּה בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר. כְּשֶׁאֲסָרוּהוּ וְיָצְאוּ, נָשַׁק אֶת הַמְּזוּזָה. הֵרִימוּ גַּבָּה בִּתְמִיהָה. אָמַר לָהֶם: "מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בָּאַרְמוֹן וְהָעֲבָדִים שׁוֹמְרִים עַל הַפֶּתַח. וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָנוּ בִּפְנִים, בַּבַּיִת, וְהַמְּזוּזָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֶרֶת עָלֵינוּ. וְאַף בְּצֵאתֵנוּ מִן הַבַּיִת הוּא שׁוֹמֵר עָלֵינוּ. כַּכָּתוּב: 'ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ'.

הִתְגַּיְּרוּ אַף הֵם וְטִיטוּס הִתְיָאֵשׁ מִלַּהֲשִׁיבוֹ.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, וְאָנוּ מִתְקַשִּׁים כָּל כָּךְ לַהֲבִינוֹ. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, כִּי קַלְגָּסִים נָאצִים מְקַבְּלִים יְדִיעָה שֶׁיְּהוּדִי מָצָא מִסְתּוֹר בִּכְפָר פְּלוֹנִי. שׁוֹלְחִים פְּלֻגָּה לְהָבִיאוֹ, לְקַחְתּוֹ לְהַשְׁמָדָה. הַפְּלֻגָּה מַגִּיעָה וּמוֹצֵאת שָׁם רַב. מַתְחִיל הָרַב לְסַפֵּר לָהֶם לְכַמָּה שׁוֹמְרֵי רֹאשׁ נִזְקָק הַפִיהְרֵר, וְאִלּוּ אֱלֹקֵינוּ שׁוֹמֵר עָלֵינוּ... שָׁמְעוּ. וּמָה? הַאִם לֹא יִקָּחוּהוּ אִתָּם? הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ?!

וְהוֹאִיל וּבְכָל זֹאת מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, מֻכְרָחִים לוֹמַר שֶׁתָּלוּי כֵּיצַד נֶאֱמָרִים הַדְּבָרִים, בְּאֵיזֶה לַהַט וּבְכַמָּה שִׁכְנוּעַ פְּנִימִי. "מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים" וְ'נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת'. עֻבְדָּה, כְּשֶׁאוּנְקְלוֹס אֲמָרָם - הִתְגַּיְּרוּ.

וּמִכָּאן לְחוֹבָתֵנוּ כְּהוֹרִים וְכִמְחַנְּכִים. כְּכָל שֶׁנִּהְיֶה אָנוּ חֲדוּרִים יוֹתֵר בֶּאֱמוּנָתֵנוּ, שְׁלֵמִים עִם דַּרְכֵּנוּ, מְשֻׁכְנָעִים בָּאֱמֶת, כָּךְ יַשְׁפִּיעוּ דְּבָרֵינוּ וְיֵלְכוּ הַיְלָדִים בְּעִקְבוֹתֵינוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תרומה תשס"ט
	מנורת זהב טהור
	"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (א-א) בְּחֻמָּשׁ שְׁמוֹת מַתְחִילִים אָנוּ לִקְרֹא אֶת פָּרָשַׁת גָּלוּת מִצְרַיִם, הַשִּׁעְבּוּד בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" (יג-כא) הַגְּמָרָא (ע"ז יא.) מְבִיאָה סִפּוּר עַל אוֹדוֹת פָּסוּק זֶה. טִיטוּס הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ, צוֹרֵר הַיְהוּדִים וּמַחֲרִיב הַמִּקְדָּשׁ, שָׁמַע שֶׁבֶּן אֲחוֹתוֹ הָאָהוּב, אוּנְקְלוֹס, בָּחַר לְהִתְגַּיֵּר. מִיַּד הוֹרָה לִגְדוּד שֶׁל חַיָּלִים לֶאֱסֹר אֶת הָאַחְיָן הַסּוֹרֵר וּלְהָבִיאוֹ לְרוֹמָא. בָּאוּ הַחַיָּלִים לְאָסְרוֹ. נִכְנַס עִמָּהֶם אוּנְקְלוֹס בִּדְבָרִים וְשִׁכְנַע גַּם אוֹתָם לְהִתְגַּיֵּר. זַעְמוֹ שֶׁל טִיטוּס גָּאָה בּוֹ לְהַשְׁחִית וְשָׁלַח גְּדוּד חַיָּלִים נוֹסָף. הוֹרָה לָהֶם שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עִם אוּנְקְלוֹס מִטּוֹב וְעַד רַע. בָּאוּ הַחַיָּלִים, אֲסָרוּהוּ וּנְטָלוּהוּ עִמָּם - וְשִׂפְתוֹתֵיהֶם חֲתוּמוֹת. אָמַר לָהֶם: "אִם אֵין אַתֶּם מְדַבְּרִים, אֲדַבֵּר אֲנִי. יָדוּעַ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַמְּפַקֵּד הוֹלֵךְ בַּלַּיְלָה, מֵאִיר לְפָנָיו חַיָּל אֶת דַּרְכּוֹ. כַּאֲשֶׁר קָצִין גָּבוֹהַּ הוֹלֵךְ, מֵאִיר לְפָנָיו מְפַקֵּד זוּטָר. כְּשֶׁמַצְבִּיא הַצָּבָא הוֹלֵךְ, מֵאִיר לְפָנָיו הַקָּצִין. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הוֹלֵךְ, מֵאִיר לְפָנָיו הַמַּצְבִּיא. אַךְ אִמְרוּ לִי, לִפְנֵי מִי מֵאִיר הַמֶּלֶךְ?" לֹא עָמְדוּ הַחַיָּלִים בַּנִּסָּיוֹן וֶהֱשִׁיבוּהוּ: "לִפְנֵי אַף אֶחָד". אָמַר לָהֶם: "וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, מֵאִיר לִפְנֵי עַם יִשְׂרָאֵל אֲהוּבוֹ, בָּנָיו בְּחִירָיו. כַּכָּתוּב, 'וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם'". נִרְעֲשׁוּ הַחַיָּלִים וְהִתְגַּיְּרוּ אַף הֵם וְהִסְתַּפְּחוּ אֶל הָעָם הַנִּבְחָר. שָׁלַח הַקֵּיסָר גְּדוּד נוֹסָף וְנִצְטַוָּה בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר. כְּשֶׁאֲסָרוּהוּ וְיָצְאוּ, נָשַׁק אֶת הַמְּזוּזָה. הֵרִימוּ גַּבָּה בִּתְמִיהָה. אָמַר לָהֶם: "מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בָּאַרְמוֹן וְהָעֲבָדִים שׁוֹמְרִים עַל הַפֶּתַח. וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָנוּ בִּפְנִים, בַּבַּיִת, וְהַמְּזוּזָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֶרֶת עָלֵינוּ. וְאַף בְּצֵאתֵנוּ מִן הַבַּיִת הוּא שׁוֹמֵר עָלֵינוּ. כַּכָּתוּב: 'ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ'. הִתְגַּיְּרוּ אַף הֵם וְטִיטוּס הִתְיָאֵשׁ מִלַּהֲשִׁיבוֹ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, וְאָנוּ מִתְקַשִּׁים כָּל כָּךְ לַהֲבִינוֹ. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, כִּי קַלְגָּסִים נָאצִים מְקַבְּלִים יְדִיעָה שֶׁיְּהוּדִי מָצָא מִסְתּוֹר בִּכְפָר פְּלוֹנִי. שׁוֹלְחִים פְּלֻגָּה לְהָבִיאוֹ, לְקַחְתּוֹ לְהַשְׁמָדָה. הַפְּלֻגָּה מַגִּיעָה וּמוֹצֵאת שָׁם רַב. מַתְחִיל הָרַב לְסַפֵּר לָהֶם לְכַמָּה שׁוֹמְרֵי רֹאשׁ נִזְקָק הַפִיהְרֵר, וְאִלּוּ אֱלֹקֵינוּ שׁוֹמֵר עָלֵינוּ... שָׁמְעוּ. וּמָה? הַאִם לֹא יִקָּחוּהוּ אִתָּם? הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ?! וְהוֹאִיל וּבְכָל זֹאת מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, מֻכְרָחִים לוֹמַר שֶׁתָּלוּי כֵּיצַד נֶאֱמָרִים הַדְּבָרִים, בְּאֵיזֶה לַהַט וּבְכַמָּה שִׁכְנוּעַ פְּנִימִי. "מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים" וְ'נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת'. עֻבְדָּה, כְּשֶׁאוּנְקְלוֹס אֲמָרָם - הִתְגַּיְּרוּ. וּמִכָּאן לְחוֹבָתֵנוּ כְּהוֹרִים וְכִמְחַנְּכִים. כְּכָל שֶׁנִּהְיֶה אָנוּ חֲדוּרִים יוֹתֵר בֶּאֱמוּנָתֵנוּ, שְׁלֵמִים עִם דַּרְכֵּנוּ, מְשֻׁכְנָעִים בָּאֱמֶת, כָּךְ יַשְׁפִּיעוּ דְּבָרֵינוּ וְיֵלְכוּ הַיְלָדִים בְּעִקְבוֹתֵינוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)