Otzarot-Article

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" (לז-א) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. צַדִּיקִים מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא דַּיָּן לַצַּדִּיקִים מַה שֶׁמְּתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה?

וּכְבָר שָׁאֲלוּ: מַדּוּעַ, בֶּאֱמֶת, לֹא יֵהָנוּ הַצַּדִּיקִים מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. זוֹ, לְמַעֲשֶׂה הַשְּׁאֵלָה הָעַתִּיקָה עַל-אוֹדוֹת 'צַדִּיק וְרַע לוֹ'.

וְהֵבִיא רַבֵּנוּ רְפָאֵל כָּדִיר צַבָּאן זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ (זֶרַע יַעֲקֹב, דְּרוּשׁ ו) מַה שֶׁכָּתַב הָרַב 'בְּנֵי צִיּוֹן' זַצַ"ל, בְּשֵׁם סֵפֶר 'תּוֹלְדוֹת הרעב"ע'.

מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, בְּיַד הָאֶחָד שָׁלוֹשׁ חַלּוֹת, וּבְיַד הַשֵּׁנִי – שְׁתַּיִם. הִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם עוֹבֵר אֹרַח, שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדוֹ מְאוּמָה. בַּצָּהֳרַיִם הִזְמִינוּהוּ לֶאֱכֹל עִמָּם וְלַחְלֹק עִמָּם אֶת לַחְמָם. אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ וְנִפְרַד מֵהֶם לְשָׁלוֹם. לֹא לִפְנֵי שֶׁהֶעֱנִיק לָהֶם חָמֵשׁ מַטְבְּעוֹת זָהָב תְּמוּרַת הָאֹכֶל שֶׁאָכַל.

הָאִישׁ הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וְהַשְּׁנַיִם הֵחֵלּוּ לְהִתְנַצֵּחַ. בַּעַל שְׁלֹשׁ הַכִּכָּרוֹת טָעַן שֶׁמַּגִּיעִים לוֹ שְׁלֹשָׁה דִּינָרִים וְלַחֲבֵרוֹ שְׁנַיִם, שֶׁכֵּן שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מֵהַלֶּחֶם הָיוּ שֶׁלּוֹ. וְאִלּוּ בַּעַל שְׁנֵי הַלְּחָמִים טָעַן לַחֲלֻקָּה שָׁוָה, שֶׁכֵּן הַזָּר אָכַל מִלַּחְמוֹ בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁאָכַל מִלֶּחֶם חֲבֵרוֹ, וְלֹא הִקְפִּיד לֶאֱכֹל מִלֶּחֶם חֲבֵרוֹ יוֹתֵר.

בָּאוּ לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט שֶׁיִּבְרֹר בֵּינֵיהֶם.

עִיֵּן הַשּׁוֹפֵט, וּפָסַק אֶת דִּינוֹ:

בַּעַל שְׁלֹשׁ הַחַלּוֹת יְקַבֵּל אַרְבָּעָה דִּינָרִים, וּבַעַל שְׁתֵּי הַחַלּוֹת יִקַּח מַטְבֵּעַ אֶחָד בִּלְבַד.

מוּבָן, שֶׁפְּסַק הַדִּין הַתָּמוּהַּ עוֹרֵר סְעָרָה. הַכֹּל הִלְעִיזוּ עַל הַשּׁוֹפֵט וּמָתְחוּ בִּקֹּרֶת עַל דִּינוֹ הַמְּעֻקָּל וְהַמְּעֻוָּת. הֵן 'מִשְׁפַּט סְדוֹם' הוּא, הֲרֵי בַּעַל שְׁלֹשׁ הַחַלּוֹת בְּעַצְמוֹ לֹא בִּקֵּשׁ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה דִּינָרִים – וְאֵיךְ הֶעֱנִיק לוֹ הַשּׁוֹפֵט אַרְבָּעָה?! אֲבָל הַדִּין הַמּוּזָר נִפְסַק, וְאֶת הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב.

בָּא בַּעַל שְׁתֵּי הַחַלּוֹת לִפְנֵי רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַצַ"ל, סָח אֶת הַמְּאֹרָע, וְאָמַר: "קוֹבְלָנִי עַל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, אֵיךְ הֶעֱמִידָה שׁוֹפֵט כֹּה סָכָל, שֶׁהוֹרָה לָתֵת לִי פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר בַּעַל דִּינִי הִסְכִּים לָתֵת".

גָּעַר בּוֹ רַבֵּנוּ הראב"ע, וְאָמַר: "הוֹי, סָכָל וַפֶּתִי. אֵיךְ תִּקְבֹּל עַל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה וּמִשְׁפָּטֶיהָ, אִם קָצְרָה דַּעְתְּךָ לְהָבִין אַף אֶת מִשְׁפְּטֵי בְּנֵי הָאָדָם. דַּע לְךָ, שֶׁהַשּׁוֹפֵט שָׁפַט בְּצֶדֶק וּבְמֵישָׁרִים. הֵן אֲכַלְתֶּם בְּשָׁוֶה מִן הַלְּחָמִים, הֲלֹא כֵן?"

"בְּוַדַּאי", אָמַר הָאִישׁ.

"אִם כֵּן, כָּל אֶחָד מִכֶּם אָכַל שְׁלִישׁ מִכָּל כִּכָּר, הֲלֹא כֵן?"

"אָכֵן", אִשֵּׁר הָאִישׁ.

"לְפִיכָךְ", אָמַר הראב"ע, "אִם נְחַלֵּק אֶת חֲמֵשׁ הַחַלּוֹת שֶׁלָּכֶם לַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר שְׁלִישִׁים – אָכַל כָּל אֶחָד מִכֶּם חֲמִשָּׁה שְׁלִישִׁים. נָכוֹן?"

"נָכוֹן".

"וּבְכֵן, לְךָ הָיוּ שְׁתֵּי חַלּוֹת, הַיְנוּ שִׁשָּׁה שְׁלִישִׁים. אָכַלְתָּ חֲמִשָּׁה, וְנָתַתָּ אֶחָד לַזָּר. לַחֲבֵרְךָ הָיוּ שָׁלֹשׁ חַלּוֹת וּבָהֵן תִּשְׁעָה שְׁלִישִׁים. אָכַל חֲמִשָּׁה, וְנָתַן אַרְבָּעָה לַזָּר. הִנֵּה כִּי כֵן, גָּזַר הַשּׁוֹפֵט שָׁאַתָּה תְּקַבֵּל דִּינָר אֶחָד, וַחֲבֵרְךָ אַרְבָּעָה".

שָׁמַע הָאִישׁ, וּפָעַר פִּיו בְּתַדְהֵמָה. פָּשׁוּט כָּל כָּךְ, וְיָשָׁר כָּל כָּךְ – וְלֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל וְעִקָּר.

סִיֵּם רַבֵּנוּ רְפָאֵל כָּדִיר צַבָּאן זַצַ"ל: "נִמְצָא, שֶׁמִּצַּד שֶׁאָנוּ קִצְרֵי הַמַּדָּע וְהַהֲבָנָה אָנוּ בָּאִים לְהִתְלוֹנֵן עַל כִּי 'צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ', כְּדִמְיוֹן אוֹתָם שֶׁהִתְרַעֲמוּ עַל הַשּׁוֹפֵט יַעַן שֶׁהָיָה שִׂכְלָם קָצָר וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהָבִין הַטַּעַם הָאֲמִתִּי. וּבָזֶה פֵּרֵשׁ הָרַב בְּנֵי צִיּוֹן זַצַ"ל אֶת כַּוָּנַת הַתַּנָּא: "אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים" (אָבוֹת ד-טו) – כְּלוֹמַר, אֵין בְּכֹחַ שִׂכְלֵנוּ לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה אַף זֶה. וְלָכֵן אֵין לָנוּ לְהִתְרַעֵם, חַס וְשָׁלוֹם, עַל הַהַשְׁגָּחָה, רַק נַאֲמִין כִּי יֵשׁ אֱלֹקִים שׁוֹפֵט בָּאָרֶץ, וּלְפָנָיו נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית". (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בא תשס"ט
	כמעט אף מלה לא יצאה בצורה ברורה
	"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" (יד-יד) זֶה נִשְׁמָע אוּלַי מוּזָר, כִּי מַעֲצָמָה שְׁלֵמָה תֵּצֵא לְמִלְחָמָה, מִילְיוֹנִים יְגֻיְּסוּ, מַעֲרָכוֹת יִנָּטְשׁוּ, וְכָל זֶה עַל מְנָת לִשְׁבֹּת אָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא נָטַל חֵלֶק בְּכָל הַמְּאֹרָעוֹ "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" (לז-א) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. צַדִּיקִים מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא דַּיָּן לַצַּדִּיקִים מַה שֶׁמְּתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה? וּכְבָר שָׁאֲלוּ: מַדּוּעַ, בֶּאֱמֶת, לֹא יֵהָנוּ הַצַּדִּיקִים מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. זוֹ, לְמַעֲשֶׂה הַשְּׁאֵלָה הָעַתִּיקָה עַל-אוֹדוֹת 'צַדִּיק וְרַע לוֹ'. וְהֵבִיא רַבֵּנוּ רְפָאֵל כָּדִיר צַבָּאן זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ (זֶרַע יַעֲקֹב, דְּרוּשׁ ו) מַה שֶׁכָּתַב הָרַב 'בְּנֵי צִיּוֹן' זַצַ"ל, בְּשֵׁם סֵפֶר 'תּוֹלְדוֹת הרעב"ע'. מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, בְּיַד הָאֶחָד שָׁלוֹשׁ חַלּוֹת, וּבְיַד הַשֵּׁנִי – שְׁתַּיִם. הִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם עוֹבֵר אֹרַח, שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדוֹ מְאוּמָה. בַּצָּהֳרַיִם הִזְמִינוּהוּ לֶאֱכֹל עִמָּם וְלַחְלֹק עִמָּם אֶת לַחְמָם. אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ וְנִפְרַד מֵהֶם לְשָׁלוֹם. לֹא לִפְנֵי שֶׁהֶעֱנִיק לָהֶם חָמֵשׁ מַטְבְּעוֹת זָהָב תְּמוּרַת הָאֹכֶל שֶׁאָכַל. הָאִישׁ הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וְהַשְּׁנַיִם הֵחֵלּוּ לְהִתְנַצֵּחַ. בַּעַל שְׁלֹשׁ הַכִּכָּרוֹת טָעַן שֶׁמַּגִּיעִים לוֹ שְׁלֹשָׁה דִּינָרִים וְלַחֲבֵרוֹ שְׁנַיִם, שֶׁכֵּן שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מֵהַלֶּחֶם הָיוּ שֶׁלּוֹ. וְאִלּוּ בַּעַל שְׁנֵי הַלְּחָמִים טָעַן לַחֲלֻקָּה שָׁוָה, שֶׁכֵּן הַזָּר אָכַל מִלַּחְמוֹ בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁאָכַל מִלֶּחֶם חֲבֵרוֹ, וְלֹא הִקְפִּיד לֶאֱכֹל מִלֶּחֶם חֲבֵרוֹ יוֹתֵר. בָּאוּ לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט שֶׁיִּבְרֹר בֵּינֵיהֶם. עִיֵּן הַשּׁוֹפֵט, וּפָסַק אֶת דִּינוֹ: בַּעַל שְׁלֹשׁ הַחַלּוֹת יְקַבֵּל אַרְבָּעָה דִּינָרִים, וּבַעַל שְׁתֵּי הַחַלּוֹת יִקַּח מַטְבֵּעַ אֶחָד בִּלְבַד. מוּבָן, שֶׁפְּסַק הַדִּין הַתָּמוּהַּ עוֹרֵר סְעָרָה. הַכֹּל הִלְעִיזוּ עַל הַשּׁוֹפֵט וּמָתְחוּ בִּקֹּרֶת עַל דִּינוֹ הַמְּעֻקָּל וְהַמְּעֻוָּת. הֵן 'מִשְׁפַּט סְדוֹם' הוּא, הֲרֵי בַּעַל שְׁלֹשׁ הַחַלּוֹת בְּעַצְמוֹ לֹא בִּקֵּשׁ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה דִּינָרִים – וְאֵיךְ הֶעֱנִיק לוֹ הַשּׁוֹפֵט אַרְבָּעָה?! אֲבָל הַדִּין הַמּוּזָר נִפְסַק, וְאֶת הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב. בָּא בַּעַל שְׁתֵּי הַחַלּוֹת לִפְנֵי רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַצַ"ל, סָח אֶת הַמְּאֹרָע, וְאָמַר: "קוֹבְלָנִי עַל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, אֵיךְ הֶעֱמִידָה שׁוֹפֵט כֹּה סָכָל, שֶׁהוֹרָה לָתֵת לִי פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר בַּעַל דִּינִי הִסְכִּים לָתֵת". גָּעַר בּוֹ רַבֵּנוּ הראב"ע, וְאָמַר: "הוֹי, סָכָל וַפֶּתִי. אֵיךְ תִּקְבֹּל עַל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה וּמִשְׁפָּטֶיהָ, אִם קָצְרָה דַּעְתְּךָ לְהָבִין אַף אֶת מִשְׁפְּטֵי בְּנֵי הָאָדָם. דַּע לְךָ, שֶׁהַשּׁוֹפֵט שָׁפַט בְּצֶדֶק וּבְמֵישָׁרִים. הֵן אֲכַלְתֶּם בְּשָׁוֶה מִן הַלְּחָמִים, הֲלֹא כֵן?" "בְּוַדַּאי", אָמַר הָאִישׁ. "אִם כֵּן, כָּל אֶחָד מִכֶּם אָכַל שְׁלִישׁ מִכָּל כִּכָּר, הֲלֹא כֵן?" "אָכֵן", אִשֵּׁר הָאִישׁ. "לְפִיכָךְ", אָמַר הראב"ע, "אִם נְחַלֵּק אֶת חֲמֵשׁ הַחַלּוֹת שֶׁלָּכֶם לַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר שְׁלִישִׁים – אָכַל כָּל אֶחָד מִכֶּם חֲמִשָּׁה שְׁלִישִׁים. נָכוֹן?" "נָכוֹן". "וּבְכֵן, לְךָ הָיוּ שְׁתֵּי חַלּוֹת, הַיְנוּ שִׁשָּׁה שְׁלִישִׁים. אָכַלְתָּ חֲמִשָּׁה, וְנָתַתָּ אֶחָד לַזָּר. לַחֲבֵרְךָ הָיוּ שָׁלֹשׁ חַלּוֹת וּבָהֵן תִּשְׁעָה שְׁלִישִׁים. אָכַל חֲמִשָּׁה, וְנָתַן אַרְבָּעָה לַזָּר. הִנֵּה כִּי כֵן, גָּזַר הַשּׁוֹפֵט שָׁאַתָּה תְּקַבֵּל דִּינָר אֶחָד, וַחֲבֵרְךָ אַרְבָּעָה". שָׁמַע הָאִישׁ, וּפָעַר פִּיו בְּתַדְהֵמָה. פָּשׁוּט כָּל כָּךְ, וְיָשָׁר כָּל כָּךְ – וְלֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל וְעִקָּר. סִיֵּם רַבֵּנוּ רְפָאֵל כָּדִיר צַבָּאן זַצַ"ל: "נִמְצָא, שֶׁמִּצַּד שֶׁאָנוּ קִצְרֵי הַמַּדָּע וְהַהֲבָנָה אָנוּ בָּאִים לְהִתְלוֹנֵן עַל כִּי 'צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ', כְּדִמְיוֹן אוֹתָם שֶׁהִתְרַעֲמוּ עַל הַשּׁוֹפֵט יַעַן שֶׁהָיָה שִׂכְלָם קָצָר וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהָבִין הַטַּעַם הָאֲמִתִּי. וּבָזֶה פֵּרֵשׁ הָרַב בְּנֵי צִיּוֹן זַצַ"ל אֶת כַּוָּנַת הַתַּנָּא: "אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים" (אָבוֹת ד-טו) – כְּלוֹמַר, אֵין בְּכֹחַ שִׂכְלֵנוּ לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה אַף זֶה. וְלָכֵן אֵין לָנוּ לְהִתְרַעֵם, חַס וְשָׁלוֹם, עַל הַהַשְׁגָּחָה, רַק נַאֲמִין כִּי יֵשׁ אֱלֹקִים שׁוֹפֵט בָּאָרֶץ, וּלְפָנָיו נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית". (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)