Otzarot-Article

"וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם... כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" (מה-ה) הַמַּעֲשֶׂה אֵרַע בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵעֲשִׁירֶיהָ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, כַּאֲשֶׁר גַּבַּאי צְדָקָה הִגִּיעַ כְּדֵי לְהַתְרִים אֶת הַגְּבִיר לְהַכְנָסַת כַּלָּה חֲשׁוּבָה שֶׁל יְתוֹמָה הַנּוֹתְרָה לְלֹא אָב וְאֵם.

מִשֶּׁהִתְקָרֵב אֶל דֶּלֶת הַבַּיִת וְדָפַק, שָׁמְעוּ אָזְנָיו קוֹלוֹת שֶׁל בֶּכִי עוֹלִים מִתּוֹכוֹ. הוּא נִתְקַף בְּפִיק בִּרְכַּיִם וְרָצָה לָסֶגֶת אֲחוֹרַנִּית וְלָשׁוּב כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא. אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַגְּבִיר בְּעַצְמוֹ עָמַד עַל הַמִּפְתָּן, וְעֵינָיו דּוֹמְעוֹת.

"אִם הִגַּעְתִּי בִּזְמַן לֹא מַתְאִים, אֵלֵךְ וְאָשׁוּב מְאֻחָר יוֹתֵר", פָּתַח הַגַּבַּאי וְאָמַר.

"אָכֵן", הֵשִׁיב הֶעָשִׁיר, "הִגַּעְתָּ בִּזְמַן לֹא כָּל כָּךְ מַתְאִים. הַבֵּן שֶׁלִּי חוֹלֶה מְאֹד וְהָרוֹפֵא הַנִּמְצָא כָּאן אוֹמֵר, שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין לוֹ סִכּוּיִים לִחְיוֹת".

כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, 'נִדְלְקוּ' עֵינָיו שֶׁל הַגַּבַּאי וְנִצְּתוּ בְּאֵשׁ שֶׁל מִצְוָה. פָּנָה וְאָמַר לְבַעַל הַבַּיִת: "אִם זֶה הַמַּצָּב - לֹא 'אֲרַחֵם' עָלֶיךָ. דַּוְקָא עַתָּה אֶתְעַקֵּשׁ שֶׁתִּתֵּן לִי כֶּסֶף לְהַכְנָסַת כַּלָּה. וְלֹא סְתָם כֶּסֶף, אֶלָּא הַרְבֵּה כֶּסֶף"---

הַגַּבַּאי, דְּמוּת מֻכֶּרֶת וַאֲהוּדָה בִּירוּשָׁלַיִם, נִסַּח אֶת דְּבָרָיו בְּחֵן אָפְיָנִי וְלָכֵן נִכְנְסוּ דְּבָרָיו בְּאָזְנֵי בַּעַל הַבַּיִת, אָבִיו שֶׁל הַחוֹלֶה.

הַגַּבַּאי צִטֵּט מִדְּבָרָיו שֶׁל מָרָן רֹאשׁ 'קְהִלּוֹת יַעֲקֹב', הַסְּטַיְפְּלֶער זַצַ"ל, שֶׁאָמַר, כִּי בְּ'אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר' נִשְזְרָה 'הַכְנָסַת כַּלָּה' בֵּין 'בִּקּוּר חוֹלִים' לְבֵין 'לְוָיַת הַמֵּת'. לְגַלּוֹת לָנוּ, שֶׁאִם תּוֹרֵם אָדָם מִכַּסְפּוֹ לְמִצְוַת 'הַכְנָסַת כַּלָּה' הוּא נִצּוֹל מִשְּׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים, מַחֲלוֹת וּלְוָיוֹת...

כֵּיוָן שֶׁהַגַּבַּאי דִּבֵּר מִתּוֹךְ כַּוָּנָה אֲמִתִּית, וּדְבָרָיו יָצְאוּ מִלֵּב אוֹהֵב, הָפְכָה הָעֵת לְעֵת רָצוֹן וְהַגְּבִיר הִשְׁתַּכְנַע.

הוּא שָׁאַל אֶת הַגַּבַּאי בְּכַמָּה כֶּסֶף מְדֻבָּר וּמַה הַסְּכוּם הַכּוֹלֵל שֶׁל הַהוֹצָאוֹת שֶׁזְּקוּקָה לוֹ הַכַּלָּה הַיְּתוֹמָה.

הַגַּבַּאי נָקַב בִּסְכוּם שֶׁל כַּמָּה עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי דּוֹלָר.

הַגְּבִיר נִגַּשׁ לַכַּסֶּפֶת שֶׁבְּבֵיתוֹ, הוֹצִיא אֶת כָּל הַכֶּסֶף בִּמְזֻמָּן וְהִגִּישׁוֹ לַגַּבַּאי.

לֹא עָבְרוּ יָמִים סְפוּרִים וְהַבֵּן קָם עַל רַגְלָיו, בָּרִיא כְּאַחַד הָאָדָם, כְּשֶׁהָרוֹפְאִים עוֹמְדִים מִשְׁתָּאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים כֵּיצַד קָרָה הַדָּבָר.

אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה שָׁמַעְתִּי מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים, גַּם מֵהַגְּבִיר וְגַם מֵהַגַּבַּאי, וְהוּא מַמְחִישׁ לָנוּ אֶת הַנֶּאֱמָר בַּפָּסוּק 'וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם... כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם'. דְּהַיְנוּ, יֵשׁ הַרְבֵּה מִקְרִים בַּחַיִּים שֶׁבָּהֶם נִתְקָל הָאָדָם בְּמַצָּבִים שֶׁ'אֵינָם מַתְאִימִים', לִכְאוֹרָה, לַמַּצָּב הָעַכְשָׁוִי שֶׁבּוֹ הוּא נִמְצָא.

לְדֻגְמָא, דַּוְקָא כְּשֶׁהוּא לָחוּץ מְאֹד, פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי בָּרְחוֹב וּמַתְחִיל לְסַפֵּר לוֹ סִפּוּרִים עַל דָּא וְעַל הָא, וְהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֶה לִבְרֹחַ מֵהַטַּרְדָּן... וְאֵינוֹ מֵבִין שֶׁלִּפְעָמִים שׁוֹלֵחַ אֵלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַטַּרְדָּן - 'לְמִחְיָה', כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ אִם יִפְגַּע בִּיהוּדִי אוֹ שֶׁמָּא, לַמְרוֹת הַלַּחַץ שֶׁנָּתוּן בּוֹ, יִתְיַחֵס אֵלָיו בְּכָבוֹד.

כְּדַאי וּכְדַאי לוֹ לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַפָּסוּק 'וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם... כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי' וְכוּ'. מִסַּבְלָנוּת לְעוֹלָם לֹא מַפְסִידִים, וְגַם אִם לֹא מְדֻבָּר בְּבֵן חוֹלֶה, חָלִילָה, יִתָּכֵן שֶׁזּוֹ הִיא עֵת רָצוֹן מְיֻחֶדֶת וְהָאָדָם יָכוֹל לְהַרְוִיחַ בָּהּ אֶת כָּל עוֹלָמוֹ, בְּצוּרָה שֶׁלֹּא יַרְוִיחַ בְּאַף מָקוֹם אַחֵר וּבְאַף זְמַן אַחֵר. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	וארא תשס"ט
	הכדור והקפסולה
	"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" (יד-יד) זֶה נִשְׁמָע אוּלַי מוּזָר, כִּי מַעֲצָמָה שְׁלֵמָה תֵּצֵא לְמִלְחָמָה, מִילְיוֹנִים יְגֻיְּסוּ, מַעֲרָכוֹת יִנָּטְשׁוּ, וְכָל זֶה עַל מְנָת לִשְׁבֹּת אָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא נָטַל חֵלֶק בְּכָל הַמְּאֹרָעוֹ "וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם... כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" (מה-ה) הַמַּעֲשֶׂה אֵרַע בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵעֲשִׁירֶיהָ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, כַּאֲשֶׁר גַּבַּאי צְדָקָה הִגִּיעַ כְּדֵי לְהַתְרִים אֶת הַגְּבִיר לְהַכְנָסַת כַּלָּה חֲשׁוּבָה שֶׁל יְתוֹמָה הַנּוֹתְרָה לְלֹא אָב וְאֵם. מִשֶּׁהִתְקָרֵב אֶל דֶּלֶת הַבַּיִת וְדָפַק, שָׁמְעוּ אָזְנָיו קוֹלוֹת שֶׁל בֶּכִי עוֹלִים מִתּוֹכוֹ. הוּא נִתְקַף בְּפִיק בִּרְכַּיִם וְרָצָה לָסֶגֶת אֲחוֹרַנִּית וְלָשׁוּב כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא. אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַגְּבִיר בְּעַצְמוֹ עָמַד עַל הַמִּפְתָּן, וְעֵינָיו דּוֹמְעוֹת. "אִם הִגַּעְתִּי בִּזְמַן לֹא מַתְאִים, אֵלֵךְ וְאָשׁוּב מְאֻחָר יוֹתֵר", פָּתַח הַגַּבַּאי וְאָמַר. "אָכֵן", הֵשִׁיב הֶעָשִׁיר, "הִגַּעְתָּ בִּזְמַן לֹא כָּל כָּךְ מַתְאִים. הַבֵּן שֶׁלִּי חוֹלֶה מְאֹד וְהָרוֹפֵא הַנִּמְצָא כָּאן אוֹמֵר, שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין לוֹ סִכּוּיִים לִחְיוֹת". כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, 'נִדְלְקוּ' עֵינָיו שֶׁל הַגַּבַּאי וְנִצְּתוּ בְּאֵשׁ שֶׁל מִצְוָה. פָּנָה וְאָמַר לְבַעַל הַבַּיִת: "אִם זֶה הַמַּצָּב - לֹא 'אֲרַחֵם' עָלֶיךָ. דַּוְקָא עַתָּה אֶתְעַקֵּשׁ שֶׁתִּתֵּן לִי כֶּסֶף לְהַכְנָסַת כַּלָּה. וְלֹא סְתָם כֶּסֶף, אֶלָּא הַרְבֵּה כֶּסֶף"--- הַגַּבַּאי, דְּמוּת מֻכֶּרֶת וַאֲהוּדָה בִּירוּשָׁלַיִם, נִסַּח אֶת דְּבָרָיו בְּחֵן אָפְיָנִי וְלָכֵן נִכְנְסוּ דְּבָרָיו בְּאָזְנֵי בַּעַל הַבַּיִת, אָבִיו שֶׁל הַחוֹלֶה. הַגַּבַּאי צִטֵּט מִדְּבָרָיו שֶׁל מָרָן רֹאשׁ 'קְהִלּוֹת יַעֲקֹב', הַסְּטַיְפְּלֶער זַצַ"ל, שֶׁאָמַר, כִּי בְּ'אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר' נִשְזְרָה 'הַכְנָסַת כַּלָּה' בֵּין 'בִּקּוּר חוֹלִים' לְבֵין 'לְוָיַת הַמֵּת'. לְגַלּוֹת לָנוּ, שֶׁאִם תּוֹרֵם אָדָם מִכַּסְפּוֹ לְמִצְוַת 'הַכְנָסַת כַּלָּה' הוּא נִצּוֹל מִשְּׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים, מַחֲלוֹת וּלְוָיוֹת... כֵּיוָן שֶׁהַגַּבַּאי דִּבֵּר מִתּוֹךְ כַּוָּנָה אֲמִתִּית, וּדְבָרָיו יָצְאוּ מִלֵּב אוֹהֵב, הָפְכָה הָעֵת לְעֵת רָצוֹן וְהַגְּבִיר הִשְׁתַּכְנַע. הוּא שָׁאַל אֶת הַגַּבַּאי בְּכַמָּה כֶּסֶף מְדֻבָּר וּמַה הַסְּכוּם הַכּוֹלֵל שֶׁל הַהוֹצָאוֹת שֶׁזְּקוּקָה לוֹ הַכַּלָּה הַיְּתוֹמָה. הַגַּבַּאי נָקַב בִּסְכוּם שֶׁל כַּמָּה עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי דּוֹלָר. הַגְּבִיר נִגַּשׁ לַכַּסֶּפֶת שֶׁבְּבֵיתוֹ, הוֹצִיא אֶת כָּל הַכֶּסֶף בִּמְזֻמָּן וְהִגִּישׁוֹ לַגַּבַּאי. לֹא עָבְרוּ יָמִים סְפוּרִים וְהַבֵּן קָם עַל רַגְלָיו, בָּרִיא כְּאַחַד הָאָדָם, כְּשֶׁהָרוֹפְאִים עוֹמְדִים מִשְׁתָּאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים כֵּיצַד קָרָה הַדָּבָר. אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה שָׁמַעְתִּי מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים, גַּם מֵהַגְּבִיר וְגַם מֵהַגַּבַּאי, וְהוּא מַמְחִישׁ לָנוּ אֶת הַנֶּאֱמָר בַּפָּסוּק 'וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם... כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם'. דְּהַיְנוּ, יֵשׁ הַרְבֵּה מִקְרִים בַּחַיִּים שֶׁבָּהֶם נִתְקָל הָאָדָם בְּמַצָּבִים שֶׁ'אֵינָם מַתְאִימִים', לִכְאוֹרָה, לַמַּצָּב הָעַכְשָׁוִי שֶׁבּוֹ הוּא נִמְצָא. לְדֻגְמָא, דַּוְקָא כְּשֶׁהוּא לָחוּץ מְאֹד, פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי בָּרְחוֹב וּמַתְחִיל לְסַפֵּר לוֹ סִפּוּרִים עַל דָּא וְעַל הָא, וְהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֶה לִבְרֹחַ מֵהַטַּרְדָּן... וְאֵינוֹ מֵבִין שֶׁלִּפְעָמִים שׁוֹלֵחַ אֵלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַטַּרְדָּן - 'לְמִחְיָה', כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ אִם יִפְגַּע בִּיהוּדִי אוֹ שֶׁמָּא, לַמְרוֹת הַלַּחַץ שֶׁנָּתוּן בּוֹ, יִתְיַחֵס אֵלָיו בְּכָבוֹד. כְּדַאי וּכְדַאי לוֹ לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַפָּסוּק 'וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם... כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי' וְכוּ'. מִסַּבְלָנוּת לְעוֹלָם לֹא מַפְסִידִים, וְגַם אִם לֹא מְדֻבָּר בְּבֵן חוֹלֶה, חָלִילָה, יִתָּכֵן שֶׁזּוֹ הִיא עֵת רָצוֹן מְיֻחֶדֶת וְהָאָדָם יָכוֹל לְהַרְוִיחַ בָּהּ אֶת כָּל עוֹלָמוֹ, בְּצוּרָה שֶׁלֹּא יַרְוִיחַ בְּאַף מָקוֹם אַחֵר וּבְאַף זְמַן אַחֵר. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)