Otzarot-Article

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (כא-ב) הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה - נִצְחִית הִיא, וּלְקָחֶיהָ נִצְחִיִּים. פָּרָשָׁתֵנוּ פּוֹתַחַת בְּדִינֵי עֶבֶד עִבְרִי, דִּינִים שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים בְּיָמֵינוּ, כִּי לֹא נָהֲגוּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. אֲבָל גַּם אִם הַדִּין עַצְמוֹ אֵינוֹ נוֹהֵג עַתָּה, הֲרֵי לְקָחָיו חַיָּבִים לְהִלָּמֵד וְלִהְיוֹת מְיֻשָּׂמִים בְּכָל דּוֹר וּבְכָל עֵת.

מִי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן, מִי שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁלִּקְחֵי הַדִּינִים הָאֵלּוּ אֵינָם נוֹגְעִים לוֹ וְאֵינָם שַׁיָּכִים כַּיּוֹם, לְמַה הוּא דּוֹמֶה? לִמְשָׁלוֹ הַנִּפְלָא שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם חָכָם זַצַ"ל, מִכְּרַמַנֶסְאָה אֲשֶׁר בְּפָרָס.

מַעֲשֶׂה בְּרוֹפֵא אֱלִיל וּמְאַחֵז עֵינַיִם שֶׁהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. אָמַר לִבְנוֹ: 'הִצְטָרֵף אֵלַי וּלְמַד אֶת הַמִּקְצוֹעַ'. נֶעֱתַר הַבֵּן, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו.

בָּאוּ לְבֵית הַחוֹלֶה, וְהַכֹּל נִקְהֲלוּ לִשְׁמֹעַ מַה יֹאמַר הָ'רוֹפֵא'. הַחוֹלֶה שָׁכַב בְּמִטָּתוֹ, חִוֵּר וְגוֹנֵחַ וְלוֹפֵת אֶת בִּטְנוֹ בְּרֹב מַכְאוֹבָיו. הִבִּיט הָ'רוֹפֵא' בְּאִישׁוֹנֵי עֵינָיו, הוֹרָהוּ לְהוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ, הִנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ עַל דָּפְקוֹ וְהֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ:

'נְתַתֶּם לוֹ עֲלֵי חַסָּה'. אָמַר בְּחֻמְרָה.

'אָכֵן', הוֹדוּ בְּשֵׁפֶל קוֹל, 'אֶמֶשׁ אָכַלְנוּ חַסָּה וּמֵאָז הוּרַע מַצָּבוֹ'.

וְהָ'רוֹפֵא' אָמַר בְּסַמְכוּתִיּוּת: 'הַחַסָּה הִיא סַם מָוֶת בַּעֲבוּרוֹ. אֶתֵּן לוֹ תְּרוּפָה, אוּלַי תַּצִּילוֹ'. רָשַׁם לוֹ שֶׁמֶן קִיק בִּפְרוּטָה וְנָטַל בִּשְׂכָרוֹ דִּינָר זָהָב.

כְּשֶׁיָּצְאוּ, תָּלָה בּוֹ הַבֵּן מַבָּט מָלֵא הַעֲרָכָה, וְשָׁאַל: 'כֵּיצַד יָדַעְתָּ, אַבָּא, שֶׁאָכַל חַסָּה?'

הֵשִׁיבוֹ הָאָב: 'כְּשֶׁעָלִיתִי אֶל הַבַּיִת רָאִיתִי פְּסֹלֶת חַסָּה בְּפַח הָאַשְׁפָּה, עָלִים כְּמוּשִׁים וּמְתֻלָּעִים. הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה הָיָה מַאֲכָלָם וּמַאֲכַל הַחוֹלֶה'.

הִתְפַּעֵל הַבֵּן וְנָצַר אֶת הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ. לַמָּחֳרָת הַיּוֹם יָשַׁב הַבֵּן בְּבֵיתוֹ וּבָאוּ לִקְרֹא לָ'רוֹפֵא' לְבֵית חוֹלֶה מְסֻכָּן. אָמַר הַבֵּן: 'אָבִי אֵינוֹ בַּבַּיִת אֲבָל גַּם אֲנִי יוֹדֵעַ לְרַפֵּא'.

קָם וְהָלַךְ עִמָּם לְבֵית הַחוֹלֶה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצַר הַבַּיִת, עָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אָבִיו וְסָקַר אֶת הֶחָצֵר בִּקְפִידָה. פַּח אַשְׁפָּה לֹא הָיָה שָׁם, אֲבָל אַשְׁפָּה הָיְתָה גַּם הָיְתָה. מִתַּחַת לַבַּיִת הָיְתָה אֻרְוַת חֲמוֹרִים, וְהֶחָצֵר הָיְתָה מְלֵאָה בִּגְלָלֵיהֶם.

עָלָה הַבֵּן אֶל הַבַּיִת וּפָנָה לְמִטַּת הַחוֹלֶה הַשָּׁרוּי בְּחֹסֶר הַכָּרָה. הֵרִים אֶת עַפְעַפָּיו וְהֵצִיץ לְאִישׁוֹנֵי עֵינָיו. מָדַד אֶת דָּפְקוֹ, עָטָה עַל פָּנָיו אֲרֶשֶׁת סֵבֶר חֲמוּרָה, וְאָמַר בְּהַקְפָּדָה: 'הֶאֱכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּשַׂר חֲמוֹר'.

הַשּׁוֹמְעִים פָּעֲרוּ פִּיהֶם בְּתִמָּהוֹן וְהַ'יַּדְעָן' הִמְשִׁיךְ: 'כְּלוּם לֹא יְדַעְתֶּם שֶׁחֲמוֹרִים הֵם סַם מָוֶת בַּעֲבוּרוֹ?!'

נִדְהֲמוּ הַשּׁוֹמְעִים וְאָמְרוּ: 'מְשֻׁגָּע הָאִישׁ, הֲבָלִים יְדַבֵּר'. הֲדָפוּהוּ מִן הַבַּיִת בְּבשֶׁת פָּנִים.

חֲפוּי רֹאשׁ שָׁב לְבֵית אָבִיו וְדִוַּח עַל כִּשְׁלוֹנוֹ.

תָּמַהּ הָאָב: 'מַה רָאִיתָ לוֹמַר שֶׁהֶאֱכִילוּהוּ חֲמוֹרִים?'

עָנָה וְאָמַר: 'הֵן אַתָּה לִמַּדְתַּנִי כָּךְ. אִם יֵשׁ בֶּחָצֵר פְּסֹלֶת חַסָּה, אוֹת הוּא שֶׁהֶאֱכִילוּהוּ חַסָּה, אָז אִם יֵשׁ בֶּחָצֵר פְּסֹלֶת חֲמוֹרִים... הֲלֹא כֵן?!'

'הוֹי, סָכָל', אָמַר הָאָב, 'כְּלוּם אֵין שֵׂכֶל בְּקָדְקֳדֶךָ? כָּל מָקוֹם וּתְנָאָיו. אִם יֵשׁ פְּסֹלֶת חַסָּה, הֶאֱכִילוּהוּ חַסָּה. וְאִם יֵשׁ אֻרְוָה, יֵשׁ לִתְלוֹת אֶת הַחֹלִי בָּרֵיחוֹת הָעוֹלִים מִמֶּנָּה'.

מָשָׁל נִפְלָא הוּא, הַלְוַאי שֶׁנָּפִיק אֶת לִקְחוֹ. נֵדַע שֶׁגַּם אִם פָּרָשַׁת הָעֶבֶד הַנִּרְצָע, לְמָשָׁל, אֵינָהּ נוֹהֶגֶת כַּיּוֹם, בְּכָל זֹאת לְקָחֶיהָ שְׁרִירִים וְקַיָּמִים לְפִי תְּנָאֵינוּ וּמַצָּבֵנוּ. שֶׁכָּךְ אָמְרוּ בִּגְמָרָא: רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה דּוֹרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה כְּמִין חֹמֶר (תַּכְשִׁיט): מַה נִשְׁתַּנְּתָה אֹזֶן (לְהֵרָצַע) מִכָּל אֵיבָרִים שֶׁבַּגּוּף? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה קוֹלִי עַל הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (וַיִּקְרָא כה-נה), וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים, וְהָלָךְ זֶה וְקָנָה אֲדוֹן לְעַצְמוֹ - תֵּרָצַע!

וְלֶקַח זֶה, הֲרֵי שַׁיָּךְ גַּם לָנוּ וּלְיָמֵינוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עוֹז. הֲרֵי כִּמְעַט כָּל אָדָם כַּיּוֹם הוּא עֶבֶד, מֵרְצוֹנוֹ וּבִשְׁאִיפָתוֹ, בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ. עֶבֶד נִרְצָע לַחֶבְרָה הַדּוֹרְסָנִית וְהַתּוֹבְעָנִית וּלְמֻשָּׂגֶיהָ וּדְרִישׁוֹתֶיהָ: לְהַחְלִיף רֶכֶב, לֹא מִשּׁוּם שֶׁהַיָּשָׁן אֵינוֹ טוֹב אֶלָּא כְּדֵי שֶׁאֲחֵרִים יִרְאוּ, וּמִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכֵנִים כְּבָר הֶחְלִיפוּ... לָצֵאת לְחוּ"ל כְּמוֹ כֻּלָּם. לִנְהֹר עִם הָעֵדֶר. עֶבֶד - לֹא לְאָדוֹן אֶחָד כִּי אִם לְחֶבְרָה שְׁלֵמָה.

הָבָה נֵצֵא לְחֵרוּת, נְנַתֵּק אֶת הַכְּבָלִים. אוֹ אָז יִהְיֶה לָנוּ יוֹתֵר זְמַן לְעַצְמֵנוּ וּלְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה וְיוֹתֵר פְּנַאי לִילָדֵינוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	וישב תשס"ט
	עצה של מלאך
	"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (כג-ז) מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁהוּבָא בִּ"מְאוֹרוֹת הַדַּף הַיּוֹמִי" אֶפְשָׁר לִלְמֹד לֶקַח מוּסָרִי מְאַלֵּף בְּיוֹתֵר "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (כא-ב) הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה - נִצְחִית הִיא, וּלְקָחֶיהָ נִצְחִיִּים. פָּרָשָׁתֵנוּ פּוֹתַחַת בְּדִינֵי עֶבֶד עִבְרִי, דִּינִים שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים בְּיָמֵינוּ, כִּי לֹא נָהֲגוּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. אֲבָל גַּם אִם הַדִּין עַצְמוֹ אֵינוֹ נוֹהֵג עַתָּה, הֲרֵי לְקָחָיו חַיָּבִים לְהִלָּמֵד וְלִהְיוֹת מְיֻשָּׂמִים בְּכָל דּוֹר וּבְכָל עֵת. מִי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן, מִי שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁלִּקְחֵי הַדִּינִים הָאֵלּוּ אֵינָם נוֹגְעִים לוֹ וְאֵינָם שַׁיָּכִים כַּיּוֹם, לְמַה הוּא דּוֹמֶה? לִמְשָׁלוֹ הַנִּפְלָא שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם חָכָם זַצַ"ל, מִכְּרַמַנֶסְאָה אֲשֶׁר בְּפָרָס. מַעֲשֶׂה בְּרוֹפֵא אֱלִיל וּמְאַחֵז עֵינַיִם שֶׁהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. אָמַר לִבְנוֹ: 'הִצְטָרֵף אֵלַי וּלְמַד אֶת הַמִּקְצוֹעַ'. נֶעֱתַר הַבֵּן, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו. בָּאוּ לְבֵית הַחוֹלֶה, וְהַכֹּל נִקְהֲלוּ לִשְׁמֹעַ מַה יֹאמַר הָ'רוֹפֵא'. הַחוֹלֶה שָׁכַב בְּמִטָּתוֹ, חִוֵּר וְגוֹנֵחַ וְלוֹפֵת אֶת בִּטְנוֹ בְּרֹב מַכְאוֹבָיו. הִבִּיט הָ'רוֹפֵא' בְּאִישׁוֹנֵי עֵינָיו, הוֹרָהוּ לְהוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ, הִנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ עַל דָּפְקוֹ וְהֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ: 'נְתַתֶּם לוֹ עֲלֵי חַסָּה'. אָמַר בְּחֻמְרָה. 'אָכֵן', הוֹדוּ בְּשֵׁפֶל קוֹל, 'אֶמֶשׁ אָכַלְנוּ חַסָּה וּמֵאָז הוּרַע מַצָּבוֹ'. וְהָ'רוֹפֵא' אָמַר בְּסַמְכוּתִיּוּת: 'הַחַסָּה הִיא סַם מָוֶת בַּעֲבוּרוֹ. אֶתֵּן לוֹ תְּרוּפָה, אוּלַי תַּצִּילוֹ'. רָשַׁם לוֹ שֶׁמֶן קִיק בִּפְרוּטָה וְנָטַל בִּשְׂכָרוֹ דִּינָר זָהָב. כְּשֶׁיָּצְאוּ, תָּלָה בּוֹ הַבֵּן מַבָּט מָלֵא הַעֲרָכָה, וְשָׁאַל: 'כֵּיצַד יָדַעְתָּ, אַבָּא, שֶׁאָכַל חַסָּה?' הֵשִׁיבוֹ הָאָב: 'כְּשֶׁעָלִיתִי אֶל הַבַּיִת רָאִיתִי פְּסֹלֶת חַסָּה בְּפַח הָאַשְׁפָּה, עָלִים כְּמוּשִׁים וּמְתֻלָּעִים. הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה הָיָה מַאֲכָלָם וּמַאֲכַל הַחוֹלֶה'. הִתְפַּעֵל הַבֵּן וְנָצַר אֶת הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ. לַמָּחֳרָת הַיּוֹם יָשַׁב הַבֵּן בְּבֵיתוֹ וּבָאוּ לִקְרֹא לָ'רוֹפֵא' לְבֵית חוֹלֶה מְסֻכָּן. אָמַר הַבֵּן: 'אָבִי אֵינוֹ בַּבַּיִת אֲבָל גַּם אֲנִי יוֹדֵעַ לְרַפֵּא'. קָם וְהָלַךְ עִמָּם לְבֵית הַחוֹלֶה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצַר הַבַּיִת, עָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אָבִיו וְסָקַר אֶת הֶחָצֵר בִּקְפִידָה. פַּח אַשְׁפָּה לֹא הָיָה שָׁם, אֲבָל אַשְׁפָּה הָיְתָה גַּם הָיְתָה. מִתַּחַת לַבַּיִת הָיְתָה אֻרְוַת חֲמוֹרִים, וְהֶחָצֵר הָיְתָה מְלֵאָה בִּגְלָלֵיהֶם. עָלָה הַבֵּן אֶל הַבַּיִת וּפָנָה לְמִטַּת הַחוֹלֶה הַשָּׁרוּי בְּחֹסֶר הַכָּרָה. הֵרִים אֶת עַפְעַפָּיו וְהֵצִיץ לְאִישׁוֹנֵי עֵינָיו. מָדַד אֶת דָּפְקוֹ, עָטָה עַל פָּנָיו אֲרֶשֶׁת סֵבֶר חֲמוּרָה, וְאָמַר בְּהַקְפָּדָה: 'הֶאֱכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּשַׂר חֲמוֹר'. הַשּׁוֹמְעִים פָּעֲרוּ פִּיהֶם בְּתִמָּהוֹן וְהַ'יַּדְעָן' הִמְשִׁיךְ: 'כְּלוּם לֹא יְדַעְתֶּם שֶׁחֲמוֹרִים הֵם סַם מָוֶת בַּעֲבוּרוֹ?!' נִדְהֲמוּ הַשּׁוֹמְעִים וְאָמְרוּ: 'מְשֻׁגָּע הָאִישׁ, הֲבָלִים יְדַבֵּר'. הֲדָפוּהוּ מִן הַבַּיִת בְּבשֶׁת פָּנִים. חֲפוּי רֹאשׁ שָׁב לְבֵית אָבִיו וְדִוַּח עַל כִּשְׁלוֹנוֹ. תָּמַהּ הָאָב: 'מַה רָאִיתָ לוֹמַר שֶׁהֶאֱכִילוּהוּ חֲמוֹרִים?' עָנָה וְאָמַר: 'הֵן אַתָּה לִמַּדְתַּנִי כָּךְ. אִם יֵשׁ בֶּחָצֵר פְּסֹלֶת חַסָּה, אוֹת הוּא שֶׁהֶאֱכִילוּהוּ חַסָּה, אָז אִם יֵשׁ בֶּחָצֵר פְּסֹלֶת חֲמוֹרִים... הֲלֹא כֵן?!' 'הוֹי, סָכָל', אָמַר הָאָב, 'כְּלוּם אֵין שֵׂכֶל בְּקָדְקֳדֶךָ? כָּל מָקוֹם וּתְנָאָיו. אִם יֵשׁ פְּסֹלֶת חַסָּה, הֶאֱכִילוּהוּ חַסָּה. וְאִם יֵשׁ אֻרְוָה, יֵשׁ לִתְלוֹת אֶת הַחֹלִי בָּרֵיחוֹת הָעוֹלִים מִמֶּנָּה'. מָשָׁל נִפְלָא הוּא, הַלְוַאי שֶׁנָּפִיק אֶת לִקְחוֹ. נֵדַע שֶׁגַּם אִם פָּרָשַׁת הָעֶבֶד הַנִּרְצָע, לְמָשָׁל, אֵינָהּ נוֹהֶגֶת כַּיּוֹם, בְּכָל זֹאת לְקָחֶיהָ שְׁרִירִים וְקַיָּמִים לְפִי תְּנָאֵינוּ וּמַצָּבֵנוּ. שֶׁכָּךְ אָמְרוּ בִּגְמָרָא: רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה דּוֹרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה כְּמִין חֹמֶר (תַּכְשִׁיט): מַה נִשְׁתַּנְּתָה אֹזֶן (לְהֵרָצַע) מִכָּל אֵיבָרִים שֶׁבַּגּוּף? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה קוֹלִי עַל הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (וַיִּקְרָא כה-נה), וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים, וְהָלָךְ זֶה וְקָנָה אֲדוֹן לְעַצְמוֹ - תֵּרָצַע! וְלֶקַח זֶה, הֲרֵי שַׁיָּךְ גַּם לָנוּ וּלְיָמֵינוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עוֹז. הֲרֵי כִּמְעַט כָּל אָדָם כַּיּוֹם הוּא עֶבֶד, מֵרְצוֹנוֹ וּבִשְׁאִיפָתוֹ, בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ. עֶבֶד נִרְצָע לַחֶבְרָה הַדּוֹרְסָנִית וְהַתּוֹבְעָנִית וּלְמֻשָּׂגֶיהָ וּדְרִישׁוֹתֶיהָ: לְהַחְלִיף רֶכֶב, לֹא מִשּׁוּם שֶׁהַיָּשָׁן אֵינוֹ טוֹב אֶלָּא כְּדֵי שֶׁאֲחֵרִים יִרְאוּ, וּמִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכֵנִים כְּבָר הֶחְלִיפוּ... לָצֵאת לְחוּ"ל כְּמוֹ כֻּלָּם. לִנְהֹר עִם הָעֵדֶר. עֶבֶד - לֹא לְאָדוֹן אֶחָד כִּי אִם לְחֶבְרָה שְׁלֵמָה. הָבָה נֵצֵא לְחֵרוּת, נְנַתֵּק אֶת הַכְּבָלִים. אוֹ אָז יִהְיֶה לָנוּ יוֹתֵר זְמַן לְעַצְמֵנוּ וּלְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה וְיוֹתֵר פְּנַאי לִילָדֵינוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)