Otzarot-Article

"וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (טז-ו) בְּפָרָשִׁיּוֹת סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, חַיָּבִים אָנוּ לְהִזָּהֵר זְהִירוּת רַבָּה בְּקָרְאֵנוּ עַל מַעֲשֵׂי הָאָבוֹת, מִשּׁוּם שֶׁבְּשׁוֹגֵג וּבְלִי מֵשִׂים עֲלוּלִים אָנוּ לְגַמֵּד וּלְהַקְטִין אוֹתָם לַמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּנוּ, וְלַהֲבָנָתֵנוּ.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

פַּעַם נִפְגַּשׁ הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "דִּבְרֵי חַיִּים" מִצַּאנְז זצ"ל עִם רֵעוֹ הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "עֲטֶרֶת יְשׁוּעָה" מִדְּזִ'יקוֹב זצ"ל, שְׁנֵיהֶם מִזִּקְנֵי וּגְדוֹלֵי הַדּוֹר, וִידִידִים נֶאֱמָנִים.

הִתְמַרְמֵר הָרַבִּי מִצַּאנְז, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: "הִנֵּה זְקָנִי כְּבָר הִלְבִּין, וְטֶרֶם שַׁבְתִּי בִּתְשׁוּבָה עַל חַטֹּאת נְעוּרַי"...

הִתְבּוֹנֵן חֲבֵרוֹ, וְרָאָה שֶׁאֶחָד מִן הַנֶּאֱסָפִים מִתְחַיֵּךְ בַּהֲקָלָה. כְּאִלּוּ אָמַר: אִם גְּדוֹל הַדּוֹר טֶרֶם שָׁב עַל חֲטָאֵי נְעוּרָיו, אִם כֵּן, אֵין מַצָּבִי שֶׁלִּי נוֹרָא כָּל כָּךְ... גָּעַר בּוֹ הָרַבִּי מִדְּזִ'יקוֹב וְאָמַר לוֹ: "שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מֶה הָיוּ חֲטָאָיו שֶׁל הָרַבִּי? שֶׁבְּאֶמְצַע תְּפִלַּת הָעֲמִידָה עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְתָרֵץ סְתִירָה בְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם! עַל כָּךְ שָׁב הוּא בִּתְשׁוּבָה כְּבָר שִׁבְעִים שָׁנָה, וַעֲדַיִן לֹא נָחָה דַּעְתּוֹ! הַאִם אַתָּה מַשְׁוֶה אֶת 'חֲטָאָיו' לַחֲטָאֶיךָ?!"...

כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפָרָשָׁתֵנוּ פּוֹרֵץ סִכְסוּךְ בֵּין הָגָר, הַשִּׁפְחָה הַמִּצְרִית שֶׁל שָׂרָה, לְבֵין שָׂרָה אִמֵּנוּ. וְנֶאֱמַר: "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".

אָנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַדְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם. "וַתְּעַנֶּהָ", עִנּוּי בַּפֶּרֶךְ, שִׁעְבּוּד וְעַבְדוּת. אוּלָם, כַּמָּה רְחוֹקִים מֻשָּׂגִים אֵלּוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וּבִפְרָט מֵאֲבוֹת הָאֻמָּה, וּמִבֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּפְרָט - "חֶסֶד לְאַבְרָהָם" - בַּיִת שֶׁל חֶסֶד בְּלִי גְּבוּל. וְשָׂרָה אִמֵּנוּ הָיְתָה מִיסוֹדוֹת בַּיִת זֶה. כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה שָׂרָה אִמֵּנוּ בַּחַיִּים, הָיָה עָנָן שׁוֹרֶה עַל הָאֹהֶל, וּבְרָכָה נִשְׁתַּלְּחָה בָּעִסָּה, וְהַנֵּר דָּלַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, הַכֹּל בִּזְכוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה הַצַּדֶּקֶת!

וְכַמָּה גָּדוֹל הָיָה הַחֶסֶד שֶׁעָשְׂתָה שָׂרָה עִם הָגָר! הִיא לָקְחָה אֶת שִׁפְחָתָהּ וְשִׁדְּלָה אוֹתָהּ בִּדְבָרִים כְּדֵי שֶׁתַּסְכִּים לְהִנָּשֵׂא לְבַעֲלָהּ! וְלֹא בְּתוֹר פִּילֶגֶשׁ, אֶלָּא בְּתוֹר אִשָּׁה וּגְבִירָה! הַאִם יֵשׁ 'עַיִן טוֹבָה' גְּדוֹלָה מִזּוֹ?

אֶלָּא שֶׁהָגָר הִרְעִילָה אֶת הָאֲוִירָה בַּבַּיִת, הוֹצִיאָה שֵׁם רַע עַל שָׂרָה, וְגָמְלָה לָהּ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לָלֶדֶת, אָמְרָה לְכֻלָּם: שָׂרָה זוֹ מִתְחַזָּה לְצַדֶּקֶת. אֲבָל בַּמָּרוֹם יוֹדְעִים שֶׁאֵין הִיא כָּזוֹ, וְלֹא הֱנִיחוּהָ לַהֲרוֹת מֵאַבְרָהָם הַצַּדִּיק. וַאֲנִי, אַךְ נִשֵּׂאתִי לוֹ, וּכְבָר אֲנִי הָרָה!...

מָה עָשְׂתָה שָׂרָה? עִנְּתָה אוֹתָהּ. כָּךְ כָּתוּב. אָנוּ יוֹדְעִים מַהוּ עִנּוּי בַּמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּנוּ, אֲבָל לַחֲכָמֵינוּ הָיוּ מֻשָּׂגִים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי!

עִנּוּי, מַהוּ?

הַכָּתוּב אוֹמֵר: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שְׁמוֹת כב-כא), וְרָשִׁ"י מַדְגִּישׁ בַּמָּקוֹם, שֶׁהַכַּוָּנָה לְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁאַלְמָנָה וְיָתוֹם פְּגִיעִים יוֹתֵר לָעִנּוּי. לְמָה הַכַּוָּנָה שָׁם, עַד הֵיכָן הַמֻּשָּׂג עִנּוּי?

מְסַפְּרִים חֲכָמֵינוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַלְכוּת רוֹמִי הוֹצִיאָה אֶת נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַהֲרִיגָה, הָיָה מִצְטַעֵר, כִּי לֹא מָצָא בְּיָדוֹ כָּל עָווֹן! אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל: אוּלַי מִישֶׁהוּ בָּא לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה, וְעִכַּבְתָּ אוֹתוֹ עַד שֶׁתְּסַיֵּם אֶת הָאֲרוּחָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "אִם עַנֵּה תְּעַנֵּה אֹתוֹ... שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי" (שְׁמוֹת כב-כב). נִזְכַּר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה כָּזֶה מַעֲשֶׂה - פַּעַם אַחַת בְּכָל יְמֵי חַיָּיו! - שֶׁאִשָּׁה בָּאָה לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה, וְהוּא הֵנִיחַ לָהּ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּקְשֹׁר אֶת שְׂרוֹכֵי נַעֲלָיו! לְפִי רֹב גַּדְלוּתָם וְרוֹמְמוּתָם, לְפִי מַה שֶּׁתּוֹבְעִים מֵהֶם, גַּם זֶה נֶחְשָׁב לְ'עִנּוּי'! וְהַסִּפּוּר מִסְתַּיֵּם בַּמִּלִּים: "יִשְׁמָעֵאל אָחִי, נִחַמְתַּנִי"! אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ עַל מַה נִּגְזַר דִּינִי לֵהָרֵג!...

הָיָה כְּדַאי בֶּאֱמֶת לַחְשֹׁב, הַאִם כָּל חַדְרֵי הַהַמְתָּנָה שֶׁל רוֹפְאִים לְמִינֵיהֶם, וְהַתּוֹרִים בְּקֻפּוֹת הַחוֹלִים וּבְמִשְׂרְדֵי הַמֶּמְשָׁלָה, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם 'עִנּוּי'! אֲבָל עַד שֶׁאָנוּ דָּנִים אֲחֵרִים, נַפְנִים אֶת הַמַּבָּט אֵלֵינוּ עַצְמֵנוּ. כְּשֶׁבֶּן הַזּוּג קוֹרֵא לָנוּ, וְאָנוּ אוֹמְרִים: "רַק רֶגַע, אָנוּ בָּאִים מִיָּד", רַק נְסַיֵּם אֶת שְׁתִיַּת הַקָּפֶה, אֶת קְרִיאַת הַכַּתָּבָה - הַאֵין זֶה עִנּוּי? הִתְעַלְּלוּת, אַף אִם זְנִיחָה, בַּנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה לָנוּ מִכֹּל!

לְסִכּוּם: אֵין לָנוּ מֻשָּׂג כַּמָּה דַּקִּים וַעֲדִינִים הֵם 'חֲטָאֵיהֶם' שֶׁל הָאָבוֹת.

מְסֻפָּר, שֶׁהַגָּאוֹן בַּעַל "לְשׁוֹן הַזָּהָב" זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל לִיזֶ'נְסְק, הִתְלַוָּה אֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ" זצ"ל בְּדַרְכּוֹ אֶל הַנָּהָר לַאֲמִירַת "תַּשְׁלִיךְ" בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. הַ"נֹּעַם אֱלִימֶלֶךְ" אָמַר אֶת הַ"תַּשְׁלִיךְ", וּכְפִי הַמִּנְהָג נִעֵר אֶת כִּיסֵי מְעִילוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַשְׁלִיךְ עֲבֵרוֹתָיו. לְפֶתַע הִתְכּוֹפֵף הַגָּאוֹן בַּעַל "לְשׁוֹן הַזָּהָב" וְגָחַן אַרְצָה.

שְׁאָלוֹ הַ"נֹּעַם אֱלִימֶלֶךְ": "מַה כְּבוֹדוֹ מְחַפֵּשׂ שָׁם"?

עָנָה הַגָּאוֹן בַּעַל "לְשׁוֹן הַזָּהָב": "אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָעֲבֵרוֹת שֶׁל הָרַבִּי, כְּדֵי לְהָרִימָן. כִּי מַה שֶּׁנֶּחְשַׁב אֵצֶל כְּבוֹדוֹ לַעֲבֵרָה, הָיָה נֶחְשַׁב אֶצְלִי לְמִצְוָה"... אִם כִּוֵּן בְּכָל הַתְּפִלָּה אֶת כָּל כַּוָּנוֹת הָאֲרִ"י, מִלְּבַד מִלָּה אַחַת, כְּבָר לֹא מָצָא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ!...

אָסוּר לָנוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂי אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, בְּאַמַּת הַמִּדָּה הַקַּטְנוּנִית שֶׁלָּנוּ!

מְסֻפָּר, שֶׁבְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ בִּקֵּר הָרַבִּי מִגּוּסְטִינִין זצ"ל אֵצֶל חֲבֵרוֹ, חִדּוּשֵׁי הָרִי"ם מִגּוּר זצ"ל. רָאָהוּ הַמְּאָרֵחַ וּפָנָיו רָעוֹת. חָרַד לִשְׁלוֹמוֹ. עָנָהוּ: "שְׁלוֹמִי טוֹב, בָּרוּךְ הַשֵּׁם. אֲבָל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כְּשֶׁקּוֹרְאִים בְּפָרָשִׁיּוֹת סֵפֶר בַּמִּדְבָּר, תּוֹקֵף אוֹתִי צַעַר נוֹרָא: דּוֹר דֵּעָה, מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּרֹאשָׁם. וְהֵם עוֹבְרִים עֲבֵרָה אַחֵר עֲבֵרָה. הֲרֵי זֶה נוֹרָא!"

"תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ", אָמַר לוֹ הָרַבִּי מִגּוּר. "מֵהָעֲבֵרוֹת שֶׁלָּהֶם נִכְתְּבוּ פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן מֵהַמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ!"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	וישלח תשס"ט
	חזה את השואה ואת ההצלה
	"וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (טז-ו) בְּפָרָשִׁיּוֹת סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, חַיָּבִים אָנוּ לְהִזָּהֵר זְהִירוּת רַבָּה בְּקָרְאֵנוּ עַל מַעֲשֵׂי הָאָבוֹת, מִשּׁוּם שֶׁבְּשׁוֹגֵג וּבְלִי מֵשִׂים עֲלוּלִים אָנוּ לְגַמֵּד וּלְהַקְטִין אוֹתָם לַמּ "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (טז-ו) בְּפָרָשִׁיּוֹת סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, חַיָּבִים אָנוּ לְהִזָּהֵר זְהִירוּת רַבָּה בְּקָרְאֵנוּ עַל מַעֲשֵׂי הָאָבוֹת, מִשּׁוּם שֶׁבְּשׁוֹגֵג וּבְלִי מֵשִׂים עֲלוּלִים אָנוּ לְגַמֵּד וּלְהַקְטִין אוֹתָם לַמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּנוּ, וְלַהֲבָנָתֵנוּ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? פַּעַם נִפְגַּשׁ הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "דִּבְרֵי חַיִּים" מִצַּאנְז זצ"ל עִם רֵעוֹ הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "עֲטֶרֶת יְשׁוּעָה" מִדְּזִ'יקוֹב זצ"ל, שְׁנֵיהֶם מִזִּקְנֵי וּגְדוֹלֵי הַדּוֹר, וִידִידִים נֶאֱמָנִים. הִתְמַרְמֵר הָרַבִּי מִצַּאנְז, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: "הִנֵּה זְקָנִי כְּבָר הִלְבִּין, וְטֶרֶם שַׁבְתִּי בִּתְשׁוּבָה עַל חַטֹּאת נְעוּרַי"... הִתְבּוֹנֵן חֲבֵרוֹ, וְרָאָה שֶׁאֶחָד מִן הַנֶּאֱסָפִים מִתְחַיֵּךְ בַּהֲקָלָה. כְּאִלּוּ אָמַר: אִם גְּדוֹל הַדּוֹר טֶרֶם שָׁב עַל חֲטָאֵי נְעוּרָיו, אִם כֵּן, אֵין מַצָּבִי שֶׁלִּי נוֹרָא כָּל כָּךְ... גָּעַר בּוֹ הָרַבִּי מִדְּזִ'יקוֹב וְאָמַר לוֹ: "שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מֶה הָיוּ חֲטָאָיו שֶׁל הָרַבִּי? שֶׁבְּאֶמְצַע תְּפִלַּת הָעֲמִידָה עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְתָרֵץ סְתִירָה בְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם! עַל כָּךְ שָׁב הוּא בִּתְשׁוּבָה כְּבָר שִׁבְעִים שָׁנָה, וַעֲדַיִן לֹא נָחָה דַּעְתּוֹ! הַאִם אַתָּה מַשְׁוֶה אֶת 'חֲטָאָיו' לַחֲטָאֶיךָ?!"... כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפָרָשָׁתֵנוּ פּוֹרֵץ סִכְסוּךְ בֵּין הָגָר, הַשִּׁפְחָה הַמִּצְרִית שֶׁל שָׂרָה, לְבֵין שָׂרָה אִמֵּנוּ. וְנֶאֱמַר: "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ". אָנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַדְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם. "וַתְּעַנֶּהָ", עִנּוּי בַּפֶּרֶךְ, שִׁעְבּוּד וְעַבְדוּת. אוּלָם, כַּמָּה רְחוֹקִים מֻשָּׂגִים אֵלּוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וּבִפְרָט מֵאֲבוֹת הָאֻמָּה, וּמִבֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּפְרָט - "חֶסֶד לְאַבְרָהָם" - בַּיִת שֶׁל חֶסֶד בְּלִי גְּבוּל. וְשָׂרָה אִמֵּנוּ הָיְתָה מִיסוֹדוֹת בַּיִת זֶה. כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה שָׂרָה אִמֵּנוּ בַּחַיִּים, הָיָה עָנָן שׁוֹרֶה עַל הָאֹהֶל, וּבְרָכָה נִשְׁתַּלְּחָה בָּעִסָּה, וְהַנֵּר דָּלַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, הַכֹּל בִּזְכוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה הַצַּדֶּקֶת! וְכַמָּה גָּדוֹל הָיָה הַחֶסֶד שֶׁעָשְׂתָה שָׂרָה עִם הָגָר! הִיא לָקְחָה אֶת שִׁפְחָתָהּ וְשִׁדְּלָה אוֹתָהּ בִּדְבָרִים כְּדֵי שֶׁתַּסְכִּים לְהִנָּשֵׂא לְבַעֲלָהּ! וְלֹא בְּתוֹר פִּילֶגֶשׁ, אֶלָּא בְּתוֹר אִשָּׁה וּגְבִירָה! הַאִם יֵשׁ 'עַיִן טוֹבָה' גְּדוֹלָה מִזּוֹ? אֶלָּא שֶׁהָגָר הִרְעִילָה אֶת הָאֲוִירָה בַּבַּיִת, הוֹצִיאָה שֵׁם רַע עַל שָׂרָה, וְגָמְלָה לָהּ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לָלֶדֶת, אָמְרָה לְכֻלָּם: שָׂרָה זוֹ מִתְחַזָּה לְצַדֶּקֶת. אֲבָל בַּמָּרוֹם יוֹדְעִים שֶׁאֵין הִיא כָּזוֹ, וְלֹא הֱנִיחוּהָ לַהֲרוֹת מֵאַבְרָהָם הַצַּדִּיק. וַאֲנִי, אַךְ נִשֵּׂאתִי לוֹ, וּכְבָר אֲנִי הָרָה!... מָה עָשְׂתָה שָׂרָה? עִנְּתָה אוֹתָהּ. כָּךְ כָּתוּב. אָנוּ יוֹדְעִים מַהוּ עִנּוּי בַּמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּנוּ, אֲבָל לַחֲכָמֵינוּ הָיוּ מֻשָּׂגִים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי! עִנּוּי, מַהוּ? הַכָּתוּב אוֹמֵר: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שְׁמוֹת כב-כא), וְרָשִׁ"י מַדְגִּישׁ בַּמָּקוֹם, שֶׁהַכַּוָּנָה לְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁאַלְמָנָה וְיָתוֹם פְּגִיעִים יוֹתֵר לָעִנּוּי. לְמָה הַכַּוָּנָה שָׁם, עַד הֵיכָן הַמֻּשָּׂג עִנּוּי? מְסַפְּרִים חֲכָמֵינוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַלְכוּת רוֹמִי הוֹצִיאָה אֶת נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַהֲרִיגָה, הָיָה מִצְטַעֵר, כִּי לֹא מָצָא בְּיָדוֹ כָּל עָווֹן! אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל: אוּלַי מִישֶׁהוּ בָּא לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה, וְעִכַּבְתָּ אוֹתוֹ עַד שֶׁתְּסַיֵּם אֶת הָאֲרוּחָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "אִם עַנֵּה תְּעַנֵּה אֹתוֹ... שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי" (שְׁמוֹת כב-כב). נִזְכַּר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה כָּזֶה מַעֲשֶׂה - פַּעַם אַחַת בְּכָל יְמֵי חַיָּיו! - שֶׁאִשָּׁה בָּאָה לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה, וְהוּא הֵנִיחַ לָהּ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּקְשֹׁר אֶת שְׂרוֹכֵי נַעֲלָיו! לְפִי רֹב גַּדְלוּתָם וְרוֹמְמוּתָם, לְפִי מַה שֶּׁתּוֹבְעִים מֵהֶם, גַּם זֶה נֶחְשָׁב לְ'עִנּוּי'! וְהַסִּפּוּר מִסְתַּיֵּם בַּמִּלִּים: "יִשְׁמָעֵאל אָחִי, נִחַמְתַּנִי"! אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ עַל מַה נִּגְזַר דִּינִי לֵהָרֵג!... הָיָה כְּדַאי בֶּאֱמֶת לַחְשֹׁב, הַאִם כָּל חַדְרֵי הַהַמְתָּנָה שֶׁל רוֹפְאִים לְמִינֵיהֶם, וְהַתּוֹרִים בְּקֻפּוֹת הַחוֹלִים וּבְמִשְׂרְדֵי הַמֶּמְשָׁלָה, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם 'עִנּוּי'! אֲבָל עַד שֶׁאָנוּ דָּנִים אֲחֵרִים, נַפְנִים אֶת הַמַּבָּט אֵלֵינוּ עַצְמֵנוּ. כְּשֶׁבֶּן הַזּוּג קוֹרֵא לָנוּ, וְאָנוּ אוֹמְרִים: "רַק רֶגַע, אָנוּ בָּאִים מִיָּד", רַק נְסַיֵּם אֶת שְׁתִיַּת הַקָּפֶה, אֶת קְרִיאַת הַכַּתָּבָה - הַאֵין זֶה עִנּוּי? הִתְעַלְּלוּת, אַף אִם זְנִיחָה, בַּנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה לָנוּ מִכֹּל! לְסִכּוּם: אֵין לָנוּ מֻשָּׂג כַּמָּה דַּקִּים וַעֲדִינִים הֵם 'חֲטָאֵיהֶם' שֶׁל הָאָבוֹת. מְסֻפָּר, שֶׁהַגָּאוֹן בַּעַל "לְשׁוֹן הַזָּהָב" זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל לִיזֶ'נְסְק, הִתְלַוָּה אֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ" זצ"ל בְּדַרְכּוֹ אֶל הַנָּהָר לַאֲמִירַת "תַּשְׁלִיךְ" בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. הַ"נֹּעַם אֱלִימֶלֶךְ" אָמַר אֶת הַ"תַּשְׁלִיךְ", וּכְפִי הַמִּנְהָג נִעֵר אֶת כִּיסֵי מְעִילוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַשְׁלִיךְ עֲבֵרוֹתָיו. לְפֶתַע הִתְכּוֹפֵף הַגָּאוֹן בַּעַל "לְשׁוֹן הַזָּהָב" וְגָחַן אַרְצָה. שְׁאָלוֹ הַ"נֹּעַם אֱלִימֶלֶךְ": "מַה כְּבוֹדוֹ מְחַפֵּשׂ שָׁם"? עָנָה הַגָּאוֹן בַּעַל "לְשׁוֹן הַזָּהָב": "אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָעֲבֵרוֹת שֶׁל הָרַבִּי, כְּדֵי לְהָרִימָן. כִּי מַה שֶּׁנֶּחְשַׁב אֵצֶל כְּבוֹדוֹ לַעֲבֵרָה, הָיָה נֶחְשַׁב אֶצְלִי לְמִצְוָה"... אִם כִּוֵּן בְּכָל הַתְּפִלָּה אֶת כָּל כַּוָּנוֹת הָאֲרִ"י, מִלְּבַד מִלָּה אַחַת, כְּבָר לֹא מָצָא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ!... אָסוּר לָנוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂי אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, בְּאַמַּת הַמִּדָּה הַקַּטְנוּנִית שֶׁלָּנוּ! מְסֻפָּר, שֶׁבְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ בִּקֵּר הָרַבִּי מִגּוּסְטִינִין זצ"ל אֵצֶל חֲבֵרוֹ, חִדּוּשֵׁי הָרִי"ם מִגּוּר זצ"ל. רָאָהוּ הַמְּאָרֵחַ וּפָנָיו רָעוֹת. חָרַד לִשְׁלוֹמוֹ. עָנָהוּ: "שְׁלוֹמִי טוֹב, בָּרוּךְ הַשֵּׁם. אֲבָל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כְּשֶׁקּוֹרְאִים בְּפָרָשִׁיּוֹת סֵפֶר בַּמִּדְבָּר, תּוֹקֵף אוֹתִי צַעַר נוֹרָא: דּוֹר דֵּעָה, מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּרֹאשָׁם. וְהֵם עוֹבְרִים עֲבֵרָה אַחֵר עֲבֵרָה. הֲרֵי זֶה נוֹרָא!" "תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ", אָמַר לוֹ הָרַבִּי מִגּוּר. "מֵהָעֲבֵרוֹת שֶׁלָּהֶם נִכְתְּבוּ פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן מֵהַמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ!"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)