Otzarot-Article

"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (ב-ד) נוֹרָא הָיָה הַמַּצָּב בִּכְלָלוּתוֹ וּמַצַּב הַיְּשִׁיבוֹת בִּפְרָט, בַּתְּקוּפָה שֶׁבֵּין שְׁתֵּי מִלְחֲמוֹת הָעוֹלָם. בַּחָסוּת הַשִּׁלְטוֹנוֹת, הוּסְתוּ הַתּוֹשָׁבִים לְהַטִּיל חֵרֶם עַל הַמִּסְחָר עִם הַיְהוּדִים, וַהֲמוֹנִים הִגִּיעוּ עַד פַּת לֶחֶם. מוּבָן שֶׁהַתְּרוּמוֹת פָּחֲתוּ וּבַיְּשִׁיבוֹת לֹא הָיָה לֶחֶם לֶאֱכֹל, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית פָּרַץ הַמַּשְׁבֵּר הַכַּלְכָּלִי הַגָּדוֹל וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שֶׁנֶּחְלְצוּ לְמַסַּע חֵרוּם - שָׁבוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. אוֹבְדֵי עֵצוֹת שָׁאֲלוּ בַּעֲצַת הֶ"חָפֵץ חַיִּים", רַבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

נַעֲנָה וְאָמַר: "לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד משֶׁה רַבֵּנוּ הִתְנַבְּאָה אֲחוֹתוֹ, שֶׁעֲתִידָה אִמָּהּ שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד משֶׁה נִתְמַלֵּא הַבַּיִת אוֹרָה, עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָהּ עַל רֹאשָׁהּ. אָמַר: בִּתִּי, נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתֵךְ; כֵּיוָן שֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר עָמַד וְטָפַח עַל רֹאשָׁהּ. אָמַר: בִּתִּי, הֵיכָן נְבוּאָתֵךְ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יַעֲשֶׂה לוֹ", מַה יְהֵא בְּסוֹף נְבִיאוּתָהּ (סוֹטָה יג.). וְיֵשׁ לְהָבִין, שֶׁאִם כָּךְ צָרִיךְ הָיָה לוֹמַר 'מַה יֵּעָשֶׂה לָהּ', לַנְּבוּאָה, וּמַהוּ 'מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ', לְמֹשֶׁה?!

אֶלָּא דִּבְרֵי חֲכָמִים הֵם פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. שֶׁכֵּן בַּמְּקוֹשֵׁשׁ נֶאֱמַר "וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (בַּמִּדְבָּר טו-לד). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁהַמְּחַלֵּל שַׁבָּת בְּמִיתָה, אֲבָל לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בְּאֵיזוֹ מִיתָה יָמוּת. אַף כָּאן, יוֹדַעַת הָיְתָה מִרְיָם שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ יִנָּצֵל וְלֹא עָמְדָה שָׁם אֶלָּא כְּדֵי לָדַעַת בְּאֵיזֶה אֹפֶן יִנָּצֵל, 'מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ'.

וְסִיֵּם: "אַף אֲנִי, אֵין שׁוּם סָפֵק בְּלִבִּי שֶׁהַיְּשִׁיבוֹת תִּתְקַיֵּמְנָה וְהַתּוֹרָה לֹא תִּפָּסֵק, שֶׁכֵּן הֻבְטַחְנוּ, 'כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ' (דְּבָרִים לא-כא). לֹא נוֹתָר לָנוּ אֶלָּא לַעֲמֹד מֵרָחוֹק וְלִצְפּוֹת כֵּיצַד יִקְרֶה הַדָּבָר וּבְאֵיזֶה אֹפֶן תָּבֹא הַהַצָּלָה" (ח"ח הֶחָדָשׁ, מַיִם חַיִּים)

	תולדות תשס"ט
	?מדוע צפצף גלאי המתכות בשדה התעופה
	"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (א-א) בְּחֻמָּשׁ שְׁמוֹת מַתְחִילִים אָנוּ לִקְרֹא אֶת פָּרָשַׁת גָּלוּת מִצְרַיִם, הַשִּׁעְבּוּד בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (ב-ד) נוֹרָא הָיָה הַמַּצָּב בִּכְלָלוּתוֹ וּמַצַּב הַיְּשִׁיבוֹת בִּפְרָט, בַּתְּקוּפָה שֶׁבֵּין שְׁתֵּי מִלְחֲמוֹת הָעוֹלָם. בַּחָסוּת הַשִּׁלְטוֹנוֹת, הוּסְתוּ הַתּוֹשָׁבִים לְהַטִּיל חֵרֶם עַל הַמִּסְחָר עִם הַיְהוּדִים, וַהֲמוֹנִים הִגִּיעוּ עַד פַּת לֶחֶם. מוּבָן שֶׁהַתְּרוּמוֹת פָּחֲתוּ וּבַיְּשִׁיבוֹת לֹא הָיָה לֶחֶם לֶאֱכֹל, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית פָּרַץ הַמַּשְׁבֵּר הַכַּלְכָּלִי הַגָּדוֹל וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שֶׁנֶּחְלְצוּ לְמַסַּע חֵרוּם - שָׁבוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. אוֹבְדֵי עֵצוֹת שָׁאֲלוּ בַּעֲצַת הֶ"חָפֵץ חַיִּים", רַבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. נַעֲנָה וְאָמַר: "לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד משֶׁה רַבֵּנוּ הִתְנַבְּאָה אֲחוֹתוֹ, שֶׁעֲתִידָה אִמָּהּ שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד משֶׁה נִתְמַלֵּא הַבַּיִת אוֹרָה, עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָהּ עַל רֹאשָׁהּ. אָמַר: בִּתִּי, נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתֵךְ; כֵּיוָן שֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר עָמַד וְטָפַח עַל רֹאשָׁהּ. אָמַר: בִּתִּי, הֵיכָן נְבוּאָתֵךְ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יַעֲשֶׂה לוֹ", מַה יְהֵא בְּסוֹף נְבִיאוּתָהּ (סוֹטָה יג.). וְיֵשׁ לְהָבִין, שֶׁאִם כָּךְ צָרִיךְ הָיָה לוֹמַר 'מַה יֵּעָשֶׂה לָהּ', לַנְּבוּאָה, וּמַהוּ 'מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ', לְמֹשֶׁה?! אֶלָּא דִּבְרֵי חֲכָמִים הֵם פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. שֶׁכֵּן בַּמְּקוֹשֵׁשׁ נֶאֱמַר "וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (בַּמִּדְבָּר טו-לד). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁהַמְּחַלֵּל שַׁבָּת בְּמִיתָה, אֲבָל לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בְּאֵיזוֹ מִיתָה יָמוּת. אַף כָּאן, יוֹדַעַת הָיְתָה מִרְיָם שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ יִנָּצֵל וְלֹא עָמְדָה שָׁם אֶלָּא כְּדֵי לָדַעַת בְּאֵיזֶה אֹפֶן יִנָּצֵל, 'מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ'. וְסִיֵּם: "אַף אֲנִי, אֵין שׁוּם סָפֵק בְּלִבִּי שֶׁהַיְּשִׁיבוֹת תִּתְקַיֵּמְנָה וְהַתּוֹרָה לֹא תִּפָּסֵק, שֶׁכֵּן הֻבְטַחְנוּ, 'כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ' (דְּבָרִים לא-כא). לֹא נוֹתָר לָנוּ אֶלָּא לַעֲמֹד מֵרָחוֹק וְלִצְפּוֹת כֵּיצַד יִקְרֶה הַדָּבָר וּבְאֵיזֶה אֹפֶן תָּבֹא הַהַצָּלָה" (ח"ח הֶחָדָשׁ, מַיִם חַיִּים)