Otzarot-Article

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ..." (כד-ה) פָּרָשָׁה שְׁלֵמָה מֻקְדֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה לְנִסְיוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. מִי יוֹדֵעַ מָה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ לְבַצֵּעַ אֶת זְמָמוֹ. וּמַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁבִּלְעָם לֹא קִלֵּל סְתָם כָּךְ. הוּא חִפֵּשׂ נְקֻדּוֹת תֻּרְפָּה בְּעַם יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם וּלְעוֹרֵר אֶת זַעֲמוֹ שֶׁל הַקַּבָּ"ה.

מִשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה עִמָּנוּ הַקַּבָּ"ה חֶסֶד בִּימֵי בִּלְעָם, שֶׁלֹּא כָּעַס בְּאוֹתָם יָמִים וְלֹא נָתַן אֶפְשָׁרוּת לַקִּטְרוּג לְהַשְׁפִּיעַ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁהַקַּבָּ"ה הֶרְאָה לְבִלְעָם אֶת הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבְּעַם יִשְׂרָאֵל, בִּזְכוּתָן הֵם זַכָּאִים לִבְרָכָה.

מָה רָאָה בִּלְעָם?

"וַיִּשָּׂא בִלְעָם... עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקִים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר... מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ..." (בַּמִּדְבָּר כד, ב-ג, ה). שׁוֹאֶלֶת הַגְּמָרָא: 'מָה רָאָה? רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי אָהֳלֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה (כְּדֵי שֶׁאֶחָד לֹא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ), וְאָמַר: רְאוּיִים הַלָּלוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה' (בָּבָא בַּתְרָא ס.).

חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים רָצוּ לוֹמַר בְּזֹאת, שֶׁבִּלְעַם אִבְחֵן אֶת אַחַת הַמַּעֲלוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, בַּעֲבוּרָהּ הוּא רָאוּי לִבְרָכָה וּלְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה. וְהִיא: מַעֲלַת הַצְּנִיעוּת.

הַצְּנִיעוּת הִיא הִפּוּכָהּ שֶׁל הַבַּהֲמִיּוּת, שֶׁל שִׁלּוּחַ כָּל רֶסֶן, שֶׁל הֲסָרַת מַסְוֵה הַבּוּשָׁה.

הַצְּנִיעוּת מוֹרָה עַל עֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ, עַל גְּדָרִים וַעֲרָכִים שֶׁל מוּסָר. וְכֹה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל: "כָּל הַמִּתְבַּיֵּשׁ - לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ בּוּשַׁת פָּנִים - בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי" (נְדָרִים כ.).

לֹא לְחִנָּם נִמְנְתָה הַבּוּשָׁה, הַיְנוּ גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת, עַל שְׁלֹשֶׁת הַמְּאַפְיְנִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל: "שְׁלֹשָׁה סִימָנִים יֵשׁ בְּאֻמָּה זוֹ, רַחְמָנִים וּבַיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים". הַצְּנִיעוּת הִיא טִבְעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהִיא מַחְסוֹם לִפְנֵי הִתְבַּהֲמוּת. אָבְדַּן הַצְּנִיעוּת וְהַבּוּשָׁה הֵם אִבּוּד הַמַּעְצוֹרִים: "כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת פָּנִים - בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בָּעֲבֵרָה וּמֻתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע" (תַּעֲנִית ז:).

הֶחָפֵץ-חַיִּים זצ"ל הָיָה רַחוּם וְחַנּוּן וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ. אַךְ פַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לוֹ שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי הַיְּשִׁיבָה הִתְחַצֵּף לְבַעֲלַת הָאַכְסַנְיָה שֶׁלּוֹ, וְהוּא הוֹרָה לְסַלְּקוֹ מִן הַיְּשִׁיבָה. הַלָּה בִּקֵּשׁ סְלִיחָה, וּלְלֹא הוֹעִיל.

בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הֶחָפֵץ-חַיִּים: "עַל מָה הַקֶּצֶף?! הֲרֵי בֶּעָבָר סָלַח רַבֵּנוּ עַל דְּבָרִים חֲמוּרִים יוֹתֵר".

עָנָה הֶחָפֵץ חַיִּים: "הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת 'עַז פָּנִים - לַגֵּיהִנּוֹם' (אָבוֹת ה-כ). וְיֵשׁ לְהָבִין, הֲרֵי עַל כָּל עֲבֵרָה נִדּוֹנִים חָלִילָה לַגֵּיהִנּוֹם, וּמַדּוּעַ הִדְגִּישׁוּ אֶת עַזּוּת הַפָּנִים? הַתְּשׁוּבָה הִיא, כִּי עַזּוּת פָּנִים הוֹרֶסֶת אֶת כָּל הַסְּיָגִים, וּמִמֵּילָא דַּרְכּוֹ סְלוּלָה לַגֵּיהִנּוֹם. הַחֻצְפָּה, מְשֻׁלַּחַת הָרֶסֶן!".

כַּאֲשֶׁר בִּלְעָם רָאָה אֶת הַצְּנִיעוּת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, 'שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה', הֵבִין אֶת מַעֲלָתָם. וְאָז הָגָה רַעְיוֹן נוֹרָא וְאָיֹם: לְהַחְטִיאָם בִּבְנוֹת מוֹאָב. לְסַלֵּק מֵהֶם אֶת גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת וּלְקַעְקֵעַ אֶת חוֹמוֹת הַבּוּשָׁה. וּבְנוֹת מוֹאָב מָשְׁכוּ אֶת הָעָם לַעֲבֹד לְבַעַל פְּעוֹר. הָיְתָה זוֹ הָעֲבוֹדָה-זָרָה הַמְּאוּסָה בְּיוֹתֵר. הָיוּ עוֹבְדִים אוֹתָהּ עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַצְּרָכִים בְּפָנֶיהָ (סַנְהֶדְרִין סד.), כְּלוֹמַר: הִיא הָיְתָה דֶּגֶל הַהִתְבַּהֲמוּת, שִׂיא פְּרִיקַת הַבּוּשָׁה. וְאָז חָרָה אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּפָרְצָה מַגֵּפָה נוֹרָאָה, וְכִמְעַט כִּלָּה אֶת הָעָם בַּחֲמָתוֹ.

כַּמָּה נְכוֹנִים הַדְּבָרִים לְדוֹרֵנוּ וּלְמַצָּבֵנוּ. כַּמָּה שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל טֹהַר הַצְּנִיעוּת, עַל מַסְוֵה הַבּוּשָׁה וְהַתְּמִימוּת. וְאָכֵן, רְאוּיִים הָיוּ לַבְּרָכָה וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶם הַשְּׁכִינָה. וּבְדוֹרֵנוּ, מִשְׁתּוֹלֶלֶת סְבִיבֵנוּ עֲצַת בִּלְעָם: מַתִּירָנוּת, הִתְבַּהֲמוּת, הִתְבַּזּוּת, גַּסּוּת רוּחַ. הָרְחוֹב מָלֵא בְּפִתּוּיֵי בְּנוֹת מוֹאָב וּבַעֲבוֹדַת פְּעוֹר.

נִתְרַחֵק מֵהֶם כְּמִפְּנֵי אֵשׁ.

הָבָה נָשׁוּב לְבִרְכַּת 'וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו', וְנִזְכֶּה לְבִרְכַּת 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ... מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל'. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	נח תשס"ט
	צוהר התיבה
	"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ..." (כד-ה) פָּרָשָׁה שְׁלֵמָה מֻקְדֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה לְנִסְיוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. מִי יוֹדֵעַ מָה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ לְבַצֵּעַ אֶת זְמָמוֹ. וּמַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁבִּלְעָם לֹא קִלֵּל סְתָם כָּךְ. הוּא חִפֵּשׂ נְקֻדּוֹת תֻּרְפָּה בְּעַם יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם וּלְעוֹרֵר אֶת זַעֲמוֹ שֶׁל הַקַּבָּ"ה. מִשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה עִמָּנוּ הַקַּבָּ"ה חֶסֶד בִּימֵי בִּלְעָם, שֶׁלֹּא כָּעַס בְּאוֹתָם יָמִים וְלֹא נָתַן אֶפְשָׁרוּת לַקִּטְרוּג לְהַשְׁפִּיעַ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁהַקַּבָּ"ה הֶרְאָה לְבִלְעָם אֶת הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבְּעַם יִשְׂרָאֵל, בִּזְכוּתָן הֵם זַכָּאִים לִבְרָכָה. מָה רָאָה בִּלְעָם? "וַיִּשָּׂא בִלְעָם... עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקִים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר... מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ..." (בַּמִּדְבָּר כד, ב-ג, ה). שׁוֹאֶלֶת הַגְּמָרָא: 'מָה רָאָה? רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי אָהֳלֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה (כְּדֵי שֶׁאֶחָד לֹא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ), וְאָמַר: רְאוּיִים הַלָּלוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה' (בָּבָא בַּתְרָא ס.). חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים רָצוּ לוֹמַר בְּזֹאת, שֶׁבִּלְעַם אִבְחֵן אֶת אַחַת הַמַּעֲלוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, בַּעֲבוּרָהּ הוּא רָאוּי לִבְרָכָה וּלְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה. וְהִיא: מַעֲלַת הַצְּנִיעוּת. הַצְּנִיעוּת הִיא הִפּוּכָהּ שֶׁל הַבַּהֲמִיּוּת, שֶׁל שִׁלּוּחַ כָּל רֶסֶן, שֶׁל הֲסָרַת מַסְוֵה הַבּוּשָׁה. הַצְּנִיעוּת מוֹרָה עַל עֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ, עַל גְּדָרִים וַעֲרָכִים שֶׁל מוּסָר. וְכֹה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל: "כָּל הַמִּתְבַּיֵּשׁ - לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ בּוּשַׁת פָּנִים - בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי" (נְדָרִים כ.). לֹא לְחִנָּם נִמְנְתָה הַבּוּשָׁה, הַיְנוּ גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת, עַל שְׁלֹשֶׁת הַמְּאַפְיְנִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל: "שְׁלֹשָׁה סִימָנִים יֵשׁ בְּאֻמָּה זוֹ, רַחְמָנִים וּבַיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים". הַצְּנִיעוּת הִיא טִבְעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהִיא מַחְסוֹם לִפְנֵי הִתְבַּהֲמוּת. אָבְדַּן הַצְּנִיעוּת וְהַבּוּשָׁה הֵם אִבּוּד הַמַּעְצוֹרִים: "כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת פָּנִים - בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בָּעֲבֵרָה וּמֻתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע" (תַּעֲנִית ז:). הֶחָפֵץ-חַיִּים זצ"ל הָיָה רַחוּם וְחַנּוּן וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ. אַךְ פַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לוֹ שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי הַיְּשִׁיבָה הִתְחַצֵּף לְבַעֲלַת הָאַכְסַנְיָה שֶׁלּוֹ, וְהוּא הוֹרָה לְסַלְּקוֹ מִן הַיְּשִׁיבָה. הַלָּה בִּקֵּשׁ סְלִיחָה, וּלְלֹא הוֹעִיל. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הֶחָפֵץ-חַיִּים: "עַל מָה הַקֶּצֶף?! הֲרֵי בֶּעָבָר סָלַח רַבֵּנוּ עַל דְּבָרִים חֲמוּרִים יוֹתֵר". עָנָה הֶחָפֵץ חַיִּים: "הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת 'עַז פָּנִים - לַגֵּיהִנּוֹם' (אָבוֹת ה-כ). וְיֵשׁ לְהָבִין, הֲרֵי עַל כָּל עֲבֵרָה נִדּוֹנִים חָלִילָה לַגֵּיהִנּוֹם, וּמַדּוּעַ הִדְגִּישׁוּ אֶת עַזּוּת הַפָּנִים? הַתְּשׁוּבָה הִיא, כִּי עַזּוּת פָּנִים הוֹרֶסֶת אֶת כָּל הַסְּיָגִים, וּמִמֵּילָא דַּרְכּוֹ סְלוּלָה לַגֵּיהִנּוֹם. הַחֻצְפָּה, מְשֻׁלַּחַת הָרֶסֶן!". כַּאֲשֶׁר בִּלְעָם רָאָה אֶת הַצְּנִיעוּת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, 'שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה', הֵבִין אֶת מַעֲלָתָם. וְאָז הָגָה רַעְיוֹן נוֹרָא וְאָיֹם: לְהַחְטִיאָם בִּבְנוֹת מוֹאָב. לְסַלֵּק מֵהֶם אֶת גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת וּלְקַעְקֵעַ אֶת חוֹמוֹת הַבּוּשָׁה. וּבְנוֹת מוֹאָב מָשְׁכוּ אֶת הָעָם לַעֲבֹד לְבַעַל פְּעוֹר. הָיְתָה זוֹ הָעֲבוֹדָה-זָרָה הַמְּאוּסָה בְּיוֹתֵר. הָיוּ עוֹבְדִים אוֹתָהּ עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַצְּרָכִים בְּפָנֶיהָ (סַנְהֶדְרִין סד.), כְּלוֹמַר: הִיא הָיְתָה דֶּגֶל הַהִתְבַּהֲמוּת, שִׂיא פְּרִיקַת הַבּוּשָׁה. וְאָז חָרָה אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּפָרְצָה מַגֵּפָה נוֹרָאָה, וְכִמְעַט כִּלָּה אֶת הָעָם בַּחֲמָתוֹ. כַּמָּה נְכוֹנִים הַדְּבָרִים לְדוֹרֵנוּ וּלְמַצָּבֵנוּ. כַּמָּה שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל טֹהַר הַצְּנִיעוּת, עַל מַסְוֵה הַבּוּשָׁה וְהַתְּמִימוּת. וְאָכֵן, רְאוּיִים הָיוּ לַבְּרָכָה וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶם הַשְּׁכִינָה. וּבְדוֹרֵנוּ, מִשְׁתּוֹלֶלֶת סְבִיבֵנוּ עֲצַת בִּלְעָם: מַתִּירָנוּת, הִתְבַּהֲמוּת, הִתְבַּזּוּת, גַּסּוּת רוּחַ. הָרְחוֹב מָלֵא בְּפִתּוּיֵי בְּנוֹת מוֹאָב וּבַעֲבוֹדַת פְּעוֹר. נִתְרַחֵק מֵהֶם כְּמִפְּנֵי אֵשׁ. הָבָה נָשׁוּב לְבִרְכַּת 'וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו', וְנִזְכֶּה לְבִרְכַּת 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ... מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל'. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)