Otzarot-Article

"וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ" (כח-מח) כְּלַל בַּרְזֶל צָרִיךְ לְלַוּוֹת כָּל יְהוּדִי: אִי אֶפְשָׁר לְהָזִיז אֶת הַמִּצְווֹת לְאָן שֶׁאַתָּה רוֹצֶה. הַמִּצְוָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מֻטֶּלֶת עַל הָאָדָם, כְּאוֹתוֹ עֹל בַּרְזֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָסִיטוֹ.

רַק מִי שֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּעִקְבִיּוּת וּלְלֹא פְּשָׁרוֹת, וְיוֹדֵעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר "לְשַׂחֵק" עִם רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - הוּא הַיְּהוּדִי הָאֲמִתִּי.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּתַלְמִיד חָכָם אֶחָד, שֶׁבִּקֵּשׁ לִרְאוֹת מִקָּרוֹב לְצֹרֶךְ לִמּוּדוֹ מֻצָּגִים עַתִּיקִים שׁוֹנִים, כְּמוֹ בֵּית בַּד וְכַדּוֹמֶה. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע שֶׁבְּמוּזֵאוֹן "רוֹקְפֶלֶר" שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ תַּעֲרוּכָה בְּנוֹשְׂאִים אֵלֶּה, בָּא בְּשַׁעֲרֵי הַמּוּזֵאוֹן וְהֵחֵל לְסַיֵּר בֵּין הַמֻּצָּגִים.

לְפֶתַע נִתְמַלְּטָה צְעָקָה מִפִּיו. הַמְּבַקְּרִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּמּוּזֵאוֹן לֹא יָדְעוּ עַל מָה וְלָמָּה נֶחְרַד הַתַּלְמִיד חָכָם, וּכְשֶׁנִּגְּשׁוּ אֵלָיו, הִצְבִּיעַ עַל אָרוֹן שֶׁעָמַד בְּמֶרְכַּז הַמּוּזֵאוֹן וּבְתוֹכוֹ גּוּפַת מֵת שֶׁהֻצְּגָה אַף הִיא בֵּין יֶתֶר הַמֻּצָּגִים.

הַמְּבַקְּרִים הָיוּ בְּטוּחִים, כִּי הַחֲרֵדִי פּוֹחֵד מִמֵּתִים, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁהַצְּעָקָה וְהַחֲרָדָה בָּאוּ בְּשֶׁל הֱיוֹתוֹ כֹּהֵן, שֶׁאָסוּר לוֹ לְהִטַּמֵּא לְמֵת, כַּמּוּבָן. הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁמְּדֻבָּר בְּתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה יָמִין וּשְׂמֹאל מֵהוֹרָאוֹתֶיהָ שֶׁל הַתּוֹרָה, וְאִם הוּא כֹּהֵן וְאָסוּר לוֹ לְהִטַּמֵּא, הֲרֵי אֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה נֶגֶד אִסּוּר זֶה.

בְּרֹב יִרְאָתוֹ מִפְּנֵי הַחֵטְא, הֵחֵל הַתַּלְמִיד חָכָם לָרוּץ בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר הַיְּצִיאָה, אוּלָם אָז הִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא רָץ בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ לְגַמְרֵי, וּבִמְקוֹם לְהִתְקַדֵּם אֶל הַיְּצִיאָה, נִכְנַס יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל תּוֹךְ כָּתְלֵי הַמּוּזֵאוֹן.

מוּזֵאוֹן "רוֹקְפֶלֶר" בָּנוּי מֵאַרְבָּעָה בִּנְיָנִים מְחֻבָּרִים כְּמוֹ מ' סוֹפִית, וּבְמֶרְכַּז הַבִּנְיָנִים יֵשׁ שֶׁטַח בִּלְתִּי מְקֹרֶה, תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם. בְּדִיּוּק לְאוֹתוֹ הַשֶּׁטַח בָּרַח הַכֹּהֵן שֶׁלָּנוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁם הוּא אָכֵן כְּבָר יָצָא מֵאֹהֶל הַמֵּת.

הַבְּעָיָה הִיא שֶׁמֵהַשֶּׁטַח הַבִּלְתִּי מְקֹרֶה הַזֶּה אֵין יְצִיאָה לָרְחוֹב. הָאֶפְשָׁרוּת הַיְּחִידָה לָצֵאת הִיא דֶּרֶךְ הַבִּנְיָן, הַיְנוּ שֶׁהַכֹּהֵן יִצְטָרֵךְ לְהִכָּנֵס שֵׁנִית לְאֹהֶל הַמֵּת, וּבְכָךְ הוּא לֹא רָצָה.

לְאַחַר שֶׁהִתְבָּרֵר לַתַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא הִתְרַחֵק עוֹד יוֹתֵר מִן הַיְּצִיאָה, הָיָה נָבוֹךְ וַחֲסַר עֵצָה, וְלֹא יָדַע מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת עַתָּה. הֶחְלִיט לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ וּלְהַמְתִּין.

הַזְּמַן חָלַף וְהַיְּשׁוּעָה לֹא בָּאָה. וְכָךְ עָמַד הָאִישׁ בַּמָּקוֹם עַד שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַסְּגִירָה שֶׁל הַמּוּזֵאוֹן. הַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִי שֶׁהֻפְקַד עַל נְעִילַת הַמּוּזֵאוֹן הוֹרָה לוֹ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם.

"אֲנִי כֹּהֵן וְיֵשׁ לִי בְּעָיָה הִלְכָתִית", הֵשִׁיב הַתַּלְמִיד חָכָם.

הָעַרְבִי, שֶׁלֹּא יָדַע כַּמּוּבָן עַל מַה הוּא מְדַבֵּר, פָּקַד עָלָיו שׁוּב לַעֲזֹב אֶת הַשֶּׁטַח. וְהַיְּהוּדִי שֶׁלָּנוּ, מִגֹּדֶל יִרְאַת הַחֵטְא שֶׁהָיְתָה בּוֹ, סֵרֵב.

מִשֶּׁהֵבִין הַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִי שֶׁמְּדֻבָּר בְּ"עִנְיָן עֶקְרוֹנִי", אָמַר לַתַּלְמִיד חָכָם בְּקוֹל מְאַיֵּם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְהַזְעִיק תִּגְבֹּרֶת שֶׁל שׁוֹמְרִים נוֹסָפִים, "שֶׁיִּגְרְרוּ אוֹתְךָ מִן הַמָּקוֹם עַל כָּרְחֲךָ".

כְּשֶׁשָּׁמַע מְיֻדָּעֵנוּ אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ יוֹצְאוֹת מִפִּי הַשּׁוֹמֵר, הוּקַל לוֹ. כַּאֲשֶׁר גּוֹרְרִים אָדָם שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל רְצוֹן הַבּוֹרֵא.

הַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁכַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ הַתִּגְבֹּרֶת וְהַשּׁוֹמְרִים יִגְרְרוּהוּ בְּכֹחַ, יִגָּרְמוּ לוֹ כְּאֵבִים חֲזָקִים מְאֹד. הֲרֵי הֵם יִתְפְּסוּהוּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, יִמְשְׁכוּהוּ בְּחָזְקָה רַבָּה וְיַכְאִיבוּ לוֹ בְּאֹפֶן נוֹרָא. בְּנוֹסָף גַּם יִתְּנוּ לוֹ מַכּוֹת וּבְעִיטוֹת עַל שֶׁהֵעֵז לְהַטְרִיחָם.

עָמַד הַתַּלְמִיד חָכָם וְדָן בַּשְּׁאֵלָה, הַאִם הוּא מְחֻיָּב לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעוּ הַשּׁוֹמְרִים וְיִגְרְרוּהוּ בְּכֹחַ וְיִגְרְמוּ לוֹ כְּאֵבִים, אוֹ שֶׁמָּא בְּמִקְרֶה כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר בָּרוּר שֶׁהָעֵסֶק אָבוּד, "הַגְּזֵרָה נִגְזְרָה" וּבְעוֹד דַּקָּה-שְׁתַּיִם יִגְרְרוּהוּ וְיוֹצִיאוּהוּ מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה - אֵין צֹרֶךְ שֶׁיַּמְתִּין, וְהוּא יָכוֹל לְמַהֵר וְלָצֵאת עַתָּה לְבַד.

הַשְּׁאֵלָה הוּבְאָה לִפְנֵי מָרָן הגרי"ש אֶלְיָשִׁיב, וְהוּא פָּסַק שֶׁבְּמִקְרֶה כָּזֶה, יָכוֹל הָיָה הַכֹּהֵן לָצֵאת לְבַד וְלֹא לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הַשּׁוֹמְרִים.

כָּךְ אוֹ כָּךְ, לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁיְּהוּדִי אֵינוֹ מֻרְשֶׁה "לְשַׂחֵק" עִם הוֹרָאוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם כָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁלְּכֹהֵן אָסוּר לְהִטַּמֵּא לַמֵּת, הוּא מוּכָן לְהִשָּׁאֵר בְּתוֹךְ הַמּוּזֵאוֹן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִגְרְרוּהוּ בְּכֹחַ. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	שמיני עצרת ושמחת תורה תשס"ט
	בית של אהבת תורה נוראה
	"וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ" (כו-ד) יְהוּדִי בָּא לִפְנֵי הָרַבִּי מִלִּיסְקָא, בַּעַל "אַךְ פְּרִי תְּבוּאָה" זצ"ל, וְהֵבִיא תְּשׁוּרָתוֹ: זוּג פָּמוֹטֵי נְחֹשֶׁת מְמֹרָקִים עַד בָּרָק, שֶׁהִתְקַבְּלוּ בְּתוֹדָה וּבִבְרָכָה לִכְבוֹד שַׁבָּת הַמ "וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ" (כח-מח) כְּלַל בַּרְזֶל צָרִיךְ לְלַוּוֹת כָּל יְהוּדִי: אִי אֶפְשָׁר לְהָזִיז אֶת הַמִּצְווֹת לְאָן שֶׁאַתָּה רוֹצֶה. הַמִּצְוָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מֻטֶּלֶת עַל הָאָדָם, כְּאוֹתוֹ עֹל בַּרְזֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָסִיטוֹ. רַק מִי שֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּעִקְבִיּוּת וּלְלֹא פְּשָׁרוֹת, וְיוֹדֵעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר "לְשַׂחֵק" עִם רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - הוּא הַיְּהוּדִי הָאֲמִתִּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּתַלְמִיד חָכָם אֶחָד, שֶׁבִּקֵּשׁ לִרְאוֹת מִקָּרוֹב לְצֹרֶךְ לִמּוּדוֹ מֻצָּגִים עַתִּיקִים שׁוֹנִים, כְּמוֹ בֵּית בַּד וְכַדּוֹמֶה. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע שֶׁבְּמוּזֵאוֹן "רוֹקְפֶלֶר" שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ תַּעֲרוּכָה בְּנוֹשְׂאִים אֵלֶּה, בָּא בְּשַׁעֲרֵי הַמּוּזֵאוֹן וְהֵחֵל לְסַיֵּר בֵּין הַמֻּצָּגִים. לְפֶתַע נִתְמַלְּטָה צְעָקָה מִפִּיו. הַמְּבַקְּרִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּמּוּזֵאוֹן לֹא יָדְעוּ עַל מָה וְלָמָּה נֶחְרַד הַתַּלְמִיד חָכָם, וּכְשֶׁנִּגְּשׁוּ אֵלָיו, הִצְבִּיעַ עַל אָרוֹן שֶׁעָמַד בְּמֶרְכַּז הַמּוּזֵאוֹן וּבְתוֹכוֹ גּוּפַת מֵת שֶׁהֻצְּגָה אַף הִיא בֵּין יֶתֶר הַמֻּצָּגִים. הַמְּבַקְּרִים הָיוּ בְּטוּחִים, כִּי הַחֲרֵדִי פּוֹחֵד מִמֵּתִים, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁהַצְּעָקָה וְהַחֲרָדָה בָּאוּ בְּשֶׁל הֱיוֹתוֹ כֹּהֵן, שֶׁאָסוּר לוֹ לְהִטַּמֵּא לְמֵת, כַּמּוּבָן. הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁמְּדֻבָּר בְּתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה יָמִין וּשְׂמֹאל מֵהוֹרָאוֹתֶיהָ שֶׁל הַתּוֹרָה, וְאִם הוּא כֹּהֵן וְאָסוּר לוֹ לְהִטַּמֵּא, הֲרֵי אֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה נֶגֶד אִסּוּר זֶה. בְּרֹב יִרְאָתוֹ מִפְּנֵי הַחֵטְא, הֵחֵל הַתַּלְמִיד חָכָם לָרוּץ בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר הַיְּצִיאָה, אוּלָם אָז הִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא רָץ בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ לְגַמְרֵי, וּבִמְקוֹם לְהִתְקַדֵּם אֶל הַיְּצִיאָה, נִכְנַס יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל תּוֹךְ כָּתְלֵי הַמּוּזֵאוֹן. מוּזֵאוֹן "רוֹקְפֶלֶר" בָּנוּי מֵאַרְבָּעָה בִּנְיָנִים מְחֻבָּרִים כְּמוֹ מ' סוֹפִית, וּבְמֶרְכַּז הַבִּנְיָנִים יֵשׁ שֶׁטַח בִּלְתִּי מְקֹרֶה, תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם. בְּדִיּוּק לְאוֹתוֹ הַשֶּׁטַח בָּרַח הַכֹּהֵן שֶׁלָּנוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁם הוּא אָכֵן כְּבָר יָצָא מֵאֹהֶל הַמֵּת. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁמֵהַשֶּׁטַח הַבִּלְתִּי מְקֹרֶה הַזֶּה אֵין יְצִיאָה לָרְחוֹב. הָאֶפְשָׁרוּת הַיְּחִידָה לָצֵאת הִיא דֶּרֶךְ הַבִּנְיָן, הַיְנוּ שֶׁהַכֹּהֵן יִצְטָרֵךְ לְהִכָּנֵס שֵׁנִית לְאֹהֶל הַמֵּת, וּבְכָךְ הוּא לֹא רָצָה. לְאַחַר שֶׁהִתְבָּרֵר לַתַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא הִתְרַחֵק עוֹד יוֹתֵר מִן הַיְּצִיאָה, הָיָה נָבוֹךְ וַחֲסַר עֵצָה, וְלֹא יָדַע מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת עַתָּה. הֶחְלִיט לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ וּלְהַמְתִּין. הַזְּמַן חָלַף וְהַיְּשׁוּעָה לֹא בָּאָה. וְכָךְ עָמַד הָאִישׁ בַּמָּקוֹם עַד שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַסְּגִירָה שֶׁל הַמּוּזֵאוֹן. הַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִי שֶׁהֻפְקַד עַל נְעִילַת הַמּוּזֵאוֹן הוֹרָה לוֹ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. "אֲנִי כֹּהֵן וְיֵשׁ לִי בְּעָיָה הִלְכָתִית", הֵשִׁיב הַתַּלְמִיד חָכָם. הָעַרְבִי, שֶׁלֹּא יָדַע כַּמּוּבָן עַל מַה הוּא מְדַבֵּר, פָּקַד עָלָיו שׁוּב לַעֲזֹב אֶת הַשֶּׁטַח. וְהַיְּהוּדִי שֶׁלָּנוּ, מִגֹּדֶל יִרְאַת הַחֵטְא שֶׁהָיְתָה בּוֹ, סֵרֵב. מִשֶּׁהֵבִין הַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִי שֶׁמְּדֻבָּר בְּ"עִנְיָן עֶקְרוֹנִי", אָמַר לַתַּלְמִיד חָכָם בְּקוֹל מְאַיֵּם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְהַזְעִיק תִּגְבֹּרֶת שֶׁל שׁוֹמְרִים נוֹסָפִים, "שֶׁיִּגְרְרוּ אוֹתְךָ מִן הַמָּקוֹם עַל כָּרְחֲךָ". כְּשֶׁשָּׁמַע מְיֻדָּעֵנוּ אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ יוֹצְאוֹת מִפִּי הַשּׁוֹמֵר, הוּקַל לוֹ. כַּאֲשֶׁר גּוֹרְרִים אָדָם שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל רְצוֹן הַבּוֹרֵא. הַבְּעָיָה הָיְתָה שֶׁכַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ הַתִּגְבֹּרֶת וְהַשּׁוֹמְרִים יִגְרְרוּהוּ בְּכֹחַ, יִגָּרְמוּ לוֹ כְּאֵבִים חֲזָקִים מְאֹד. הֲרֵי הֵם יִתְפְּסוּהוּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, יִמְשְׁכוּהוּ בְּחָזְקָה רַבָּה וְיַכְאִיבוּ לוֹ בְּאֹפֶן נוֹרָא. בְּנוֹסָף גַּם יִתְּנוּ לוֹ מַכּוֹת וּבְעִיטוֹת עַל שֶׁהֵעֵז לְהַטְרִיחָם. עָמַד הַתַּלְמִיד חָכָם וְדָן בַּשְּׁאֵלָה, הַאִם הוּא מְחֻיָּב לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעוּ הַשּׁוֹמְרִים וְיִגְרְרוּהוּ בְּכֹחַ וְיִגְרְמוּ לוֹ כְּאֵבִים, אוֹ שֶׁמָּא בְּמִקְרֶה כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר בָּרוּר שֶׁהָעֵסֶק אָבוּד, "הַגְּזֵרָה נִגְזְרָה" וּבְעוֹד דַּקָּה-שְׁתַּיִם יִגְרְרוּהוּ וְיוֹצִיאוּהוּ מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה - אֵין צֹרֶךְ שֶׁיַּמְתִּין, וְהוּא יָכוֹל לְמַהֵר וְלָצֵאת עַתָּה לְבַד. הַשְּׁאֵלָה הוּבְאָה לִפְנֵי מָרָן הגרי"ש אֶלְיָשִׁיב, וְהוּא פָּסַק שֶׁבְּמִקְרֶה כָּזֶה, יָכוֹל הָיָה הַכֹּהֵן לָצֵאת לְבַד וְלֹא לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הַשּׁוֹמְרִים. כָּךְ אוֹ כָּךְ, לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁיְּהוּדִי אֵינוֹ מֻרְשֶׁה "לְשַׂחֵק" עִם הוֹרָאוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם כָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁלְּכֹהֵן אָסוּר לְהִטַּמֵּא לַמֵּת, הוּא מוּכָן לְהִשָּׁאֵר בְּתוֹךְ הַמּוּזֵאוֹן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִגְרְרוּהוּ בְּכֹחַ. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)