Otzarot-Article

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (טז-יח) כָּתַב רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זצ"ל: הַדַּיָּן, אָסוּר לוֹ לְפַחֵד מֵאִישׁ, וְעָלָיו לוֹמַר אֶת דְּבָרוֹ לְלֹא מוֹרָא וּלְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים.

הַשּׁוֹטְרִים הֵם הַמּוֹצִיאִים לַפֹּעַל; וּפַרְנְסֵי הָעֵדָה, עֲלֵיהֶם מֻטֶּלֶת הַחוֹבָה לִכְפּוֹת אֶת הַסֵּדֶר וְהַמִּשְׁמַעַת וּלְהַנְהִיג אֶת הָעָם, וְלֹא לִהְיוֹת מֻנְהָגִים עַל-יְדֵי הֶהָמוֹן וּלְהַחֲנִיף לוֹ, שֶׁיִּהְיוּ לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב.

וְהִנֵּה, אִם תַּחְסִיר מֵהַשּׁוֹפְטִים אֶת הָאוֹת פ', יִשָּׁאֵר "שׁוֹטִים". וְאִם תַּחְסִיר מֵהַשּׁוֹטְרִים אֶת הָאוֹת ר', יִשָּׁאֵר 'שׁוֹטִים', כִּי שְׁלֵמוּת הַשּׁוֹפְטִים תְּלוּיָה בַּפֶּה, וּשְׁלֵמוּת הַשּׁוֹטְרִים וְהַפַּרְנָסִים תְּלוּיָה בִּהְיוֹתָם לְרֹאשׁ.

וְזֶהוּ "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל", שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֵמִים בְּכָל אוֹתִיּוֹתֵיהֶם.

סָח רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל: פַּעַם יָשְׁבָה קְבוּצַת עֲשִׁירִים נִכְבָּדִים, וּלְפֶתַע רָאוּ אֶת הָרַב קָרֵב וּבָא. מִהֲרוּ מִקְצָתָם וְקָמוּ בְּכָבוֹד. רָאוּ הָאֲחֵרִים וְקָמוּ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם. רַק אֶחָד נוֹתַר לָשֶׁבֶת בְּמֻפְגָּן.

הִגִּיעַ הָרַב, וְקִדְּמָם בִּבְרָכָה וּבִמְאוֹר פָּנִים. פָּנָה אֶל הֶעָשִׁיר שֶׁיָּשַׁב, וְאָמַר בְּנֹעַם: "מַעֲלָתוֹ בְּוַדַּאי סָבוּר שֶׁאֵין הַתּוֹרָה רְאוּיָה לְכָבוֹד".

"הַתּוֹרָה רְאוּיָה וּרְאוּיָה", עָנָה הֶעָשִׁיר עַזּוֹת. "אֲנִי קָם לִפְנֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וּמְנַשְּׁקוֹ. אֲבָל מַעֲלָתוֹ, בַּמֶּה חָשׁוּב הוּא מִמֶּנִּי?!"

נֶחְרְדוּ הַשּׁוֹמְעִים לְמִשְׁמַע הַחֻצְפָּה. הֵן דָּרְשׁוּ "אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא" - לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וִיהִי מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם. אֲבָל הָרַב לֹא אִבֵּד אֶת שַׁלְוָתוֹ.

"רוֹאֶה אֲנִי שֶׁמַּעֲלָתוֹ לָבוּשׁ בִּגְדֵי כָּבוֹד: כְּתֹנֶת מֶשִׁי, מְעִיל מִצֶּמֶר גְּמַלִּים מֻבְחָר, וְצַוְּארוֹנוֹ פַּרְוָה. אֵיזוֹ פַּרְוָה הִיא זֹאת?" שָׁאַל הָרַב אֶת הֶעָשִׁיר.

"חֹלֶד הָרִים", עָנָה הֶעָשִׁיר וּפָנָיו זוֹרְחוֹת, "פַּרְוָה יְקָרָה שֶׁבַּיְּקָרוֹת".

"בִּגְדֵי הָדָר אֵלּוּ מְזַכִּים אֶת לוֹבְשָׁם בְּכָבוֹד", שִׁעֵר הָרַב.

"בְּוַדַּאי, כֵּן הוּא", הִתְמוֹגֵג הֶעָשִׁיר.

"וּבְכֵן", אָמַר הָרַב, "שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם, אָמַר: 'הֶחָכָם, עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ' (קֹהֶלֶת ב-יד). הֲיָדַעְתָּ פֵּרוּשׁוֹ?"

"לֹא", הוֹדָה הֶעָשִׁיר. "הֲרֵי גַּם לַטִּפֵּשׁ עֵינַיִם וְהֵן קְבוּעוֹת בְּרֹאשׁוֹ".

"אַשְׁרֶיךָ, שֶׁבִּזְכוּתְךָ נִתְגַּלְגֵּל לְיָדֵינוּ לְשׂוֹחֵחַ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הָבָה וְנַסְבִּיר. הֶחָכָם מִתְבּוֹנֵן בְּכָל דָּבָר לְרֹאשׁוֹ וְלִמְקוֹרוֹ, וּלְפִיו קוֹבֵעַ דַּעְתּוֹ וְיַחֲסוֹ. הִנֵּה, מַעֲלָתוֹ, בַּעֲבוּר מַה הוּא מְבַקֵּשׁ כָּבוֹד? בַּעֲבוּר כְּתֹנֶת הַמֶּשִׁי, שֶׁמְּקוֹרָהּ בְּתוֹלַעַת רוֹפֶסֶת, שׁוֹרֶצֶת וּמְאוּסָה, הַמְּפִיקָה רִיר בְּצוּרַת חוּט הַמֶּשִׁי הַמַּבְהִיק; מְעִיל הַצֶּמֶר הֶהָדוּר, מְקוֹרוֹ בִּגְמַלִּים בַּהֲמִיִּים בַּעֲלֵי דַּבֶּשֶׁת; וְהַפַּרְוָה הַמְּעַטֶּרֶת אֶת הַצַּוָּארוֹן עָטְתָה אֶת פֶּגֶר חֹלֶד הֶהָרִים הַמַּצְחִין. אֵיזֶה כָּבוֹד מַגִּיעַ לְאָדָם הֶעָטוּי בִּשְׁיָרֵיהֶם שֶׁל תּוֹלָעִים, שֶׁל בְּהֵמוֹת וְשֶׁל שְׁרָצִים?! אֲבָל הָרַב, שֶׁבְּמֹחוֹ אֲצוּרָה הַתּוֹרָה, שֶׁמְּקוֹרָהּ אֱלֹקִי וּשְׁמֵימִי וְנִתְּנָה מִפִּי בּוֹרֵא עוֹלָם בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים - הוּא אֵינוֹ זַכַּאי לְכָבוֹד, לְדַעַת מַעֲלָתוֹ. יְבֻשַּׂם לוֹ אֵפוֹא..."

וְהָרַב הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, בְּהוֹתִירוֹ אֶת הֶעָשִׁיר מְבֻיָּשׁ וְנִכְלָם. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, דַּרְכֵי חַיִּים)

	יום הכפורים תשס"ט
	סליחה לרב פשעים - היא חסד מיוחד
	"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (טז-יח) בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה מוּבָא סִפּוּר מְזַעְזֵעַ: רַבִּי עֲקִיבָא, הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי, רָאָה אָדָם נוֹשֵׂא מַשָּׂא כָּבֵד, כּוֹרֵעַ תַּחַת הַנֵּטֶל וּמִתְאַנֵּחַ נוֹרָאוֹת "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (טז-יח) כָּתַב רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זצ"ל: הַדַּיָּן, אָסוּר לוֹ לְפַחֵד מֵאִישׁ, וְעָלָיו לוֹמַר אֶת דְּבָרוֹ לְלֹא מוֹרָא וּלְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים. הַשּׁוֹטְרִים הֵם הַמּוֹצִיאִים לַפֹּעַל; וּפַרְנְסֵי הָעֵדָה, עֲלֵיהֶם מֻטֶּלֶת הַחוֹבָה לִכְפּוֹת אֶת הַסֵּדֶר וְהַמִּשְׁמַעַת וּלְהַנְהִיג אֶת הָעָם, וְלֹא לִהְיוֹת מֻנְהָגִים עַל-יְדֵי הֶהָמוֹן וּלְהַחֲנִיף לוֹ, שֶׁיִּהְיוּ לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב. וְהִנֵּה, אִם תַּחְסִיר מֵהַשּׁוֹפְטִים אֶת הָאוֹת פ', יִשָּׁאֵר "שׁוֹטִים". וְאִם תַּחְסִיר מֵהַשּׁוֹטְרִים אֶת הָאוֹת ר', יִשָּׁאֵר 'שׁוֹטִים', כִּי שְׁלֵמוּת הַשּׁוֹפְטִים תְּלוּיָה בַּפֶּה, וּשְׁלֵמוּת הַשּׁוֹטְרִים וְהַפַּרְנָסִים תְּלוּיָה בִּהְיוֹתָם לְרֹאשׁ. וְזֶהוּ "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל", שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֵמִים בְּכָל אוֹתִיּוֹתֵיהֶם. סָח רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל: פַּעַם יָשְׁבָה קְבוּצַת עֲשִׁירִים נִכְבָּדִים, וּלְפֶתַע רָאוּ אֶת הָרַב קָרֵב וּבָא. מִהֲרוּ מִקְצָתָם וְקָמוּ בְּכָבוֹד. רָאוּ הָאֲחֵרִים וְקָמוּ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם. רַק אֶחָד נוֹתַר לָשֶׁבֶת בְּמֻפְגָּן. הִגִּיעַ הָרַב, וְקִדְּמָם בִּבְרָכָה וּבִמְאוֹר פָּנִים. פָּנָה אֶל הֶעָשִׁיר שֶׁיָּשַׁב, וְאָמַר בְּנֹעַם: "מַעֲלָתוֹ בְּוַדַּאי סָבוּר שֶׁאֵין הַתּוֹרָה רְאוּיָה לְכָבוֹד". "הַתּוֹרָה רְאוּיָה וּרְאוּיָה", עָנָה הֶעָשִׁיר עַזּוֹת. "אֲנִי קָם לִפְנֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וּמְנַשְּׁקוֹ. אֲבָל מַעֲלָתוֹ, בַּמֶּה חָשׁוּב הוּא מִמֶּנִּי?!" נֶחְרְדוּ הַשּׁוֹמְעִים לְמִשְׁמַע הַחֻצְפָּה. הֵן דָּרְשׁוּ "אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא" - לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וִיהִי מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם. אֲבָל הָרַב לֹא אִבֵּד אֶת שַׁלְוָתוֹ. "רוֹאֶה אֲנִי שֶׁמַּעֲלָתוֹ לָבוּשׁ בִּגְדֵי כָּבוֹד: כְּתֹנֶת מֶשִׁי, מְעִיל מִצֶּמֶר גְּמַלִּים מֻבְחָר, וְצַוְּארוֹנוֹ פַּרְוָה. אֵיזוֹ פַּרְוָה הִיא זֹאת?" שָׁאַל הָרַב אֶת הֶעָשִׁיר. "חֹלֶד הָרִים", עָנָה הֶעָשִׁיר וּפָנָיו זוֹרְחוֹת, "פַּרְוָה יְקָרָה שֶׁבַּיְּקָרוֹת". "בִּגְדֵי הָדָר אֵלּוּ מְזַכִּים אֶת לוֹבְשָׁם בְּכָבוֹד", שִׁעֵר הָרַב. "בְּוַדַּאי, כֵּן הוּא", הִתְמוֹגֵג הֶעָשִׁיר. "וּבְכֵן", אָמַר הָרַב, "שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם, אָמַר: 'הֶחָכָם, עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ' (קֹהֶלֶת ב-יד). הֲיָדַעְתָּ פֵּרוּשׁוֹ?" "לֹא", הוֹדָה הֶעָשִׁיר. "הֲרֵי גַּם לַטִּפֵּשׁ עֵינַיִם וְהֵן קְבוּעוֹת בְּרֹאשׁוֹ". "אַשְׁרֶיךָ, שֶׁבִּזְכוּתְךָ נִתְגַּלְגֵּל לְיָדֵינוּ לְשׂוֹחֵחַ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הָבָה וְנַסְבִּיר. הֶחָכָם מִתְבּוֹנֵן בְּכָל דָּבָר לְרֹאשׁוֹ וְלִמְקוֹרוֹ, וּלְפִיו קוֹבֵעַ דַּעְתּוֹ וְיַחֲסוֹ. הִנֵּה, מַעֲלָתוֹ, בַּעֲבוּר מַה הוּא מְבַקֵּשׁ כָּבוֹד? בַּעֲבוּר כְּתֹנֶת הַמֶּשִׁי, שֶׁמְּקוֹרָהּ בְּתוֹלַעַת רוֹפֶסֶת, שׁוֹרֶצֶת וּמְאוּסָה, הַמְּפִיקָה רִיר בְּצוּרַת חוּט הַמֶּשִׁי הַמַּבְהִיק; מְעִיל הַצֶּמֶר הֶהָדוּר, מְקוֹרוֹ בִּגְמַלִּים בַּהֲמִיִּים בַּעֲלֵי דַּבֶּשֶׁת; וְהַפַּרְוָה הַמְּעַטֶּרֶת אֶת הַצַּוָּארוֹן עָטְתָה אֶת פֶּגֶר חֹלֶד הֶהָרִים הַמַּצְחִין. אֵיזֶה כָּבוֹד מַגִּיעַ לְאָדָם הֶעָטוּי בִּשְׁיָרֵיהֶם שֶׁל תּוֹלָעִים, שֶׁל בְּהֵמוֹת וְשֶׁל שְׁרָצִים?! אֲבָל הָרַב, שֶׁבְּמֹחוֹ אֲצוּרָה הַתּוֹרָה, שֶׁמְּקוֹרָהּ אֱלֹקִי וּשְׁמֵימִי וְנִתְּנָה מִפִּי בּוֹרֵא עוֹלָם בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים - הוּא אֵינוֹ זַכַּאי לְכָבוֹד, לְדַעַת מַעֲלָתוֹ. יְבֻשַּׂם לוֹ אֵפוֹא..." וְהָרַב הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, בְּהוֹתִירוֹ אֶת הֶעָשִׁיר מְבֻיָּשׁ וְנִכְלָם. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, דַּרְכֵי חַיִּים)