Otzarot-Article

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (טז-יח) בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה מוּבָא סִפּוּר מְזַעְזֵעַ: רַבִּי עֲקִיבָא, הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי, רָאָה אָדָם נוֹשֵׂא מַשָּׂא כָּבֵד, כּוֹרֵעַ תַּחַת הַנֵּטֶל וּמִתְאַנֵּחַ נוֹרָאוֹת.

שְׁאָלוֹ: "מַה מַּעֲשֶׂיךָ?"

אָמַר לוֹ: "לֹא הָיְתָה עֲבֵרָה שֶׁלֹּא עָבַרְתִּי עָלֶיהָ בִּימֵי חֶלְדִּי, וְעַכְשָׁו, שֶׁנִּפְטַרְתִּי מִן הָעוֹלָם, הִפְקִידוּ עָלַי מַלְאָכִים שֶׁאֵינָם מְנִיחִים לִי לָנוּחַ אַף לְרֶגַע אֶחָד".

שְׁאָלוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: "הִנַּחְתָּ אַחֲרֶיךָ בֵּן?"

אָמַר לוֹ: "אַל תְּעַכֵּב אוֹתִי. אֲנִי פּוֹחֵד מִמַּלְאֲכֵי הַחַבָּלָה שֶׁמְּאִיצִים בִּי וּמַכִּים אוֹתִי בִּשְׁבָטִים שֶׁל אֵשׁ וְאוֹמְרִים לִי: הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת".

אָמַר לוֹ: "סַפֵּר לִי, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהֵיטִיב עִמְּךָ".

עָנָה הָאִישׁ: "הִנַּחְתִּי אִשָּׁה לִפְנֵי לֵדָה".

הָלַךְ רַבִּי עֲקִיבָא לִמְקוֹמוֹ, וְשָׁאַל עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ נִפְטָר.

אָמְרוּ לוֹ: "יֵעָקֵר זִכְרוֹ שֶׁל אָבִיו, שֶׁהָיָה לִסְטִים וְצִעֵר אֶת הַבְּרִיּוֹת וְהָיָה מֻשְׁחָת בְּמִדּוֹתָיו".

אִתֵּר רַבִּי עֲקִיבָא אֶת הַבֵּן, מָל אוֹתוֹ, הִכְנִיס אוֹתוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה וְלִמְּדוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר.

הִתְגַּלָּה אֵלָיו הָאָב בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְאָמַר לוֹ: "תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהֵנַחְתָּ דַּעְתִּי".

וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא סִפֵּר (בְּאֵלִיָּהוּ זוּטָא) שֶׁכַּאֲשֶׁר עָבַר הַיֶּלֶד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאָמַר: "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ", הֶעֱלוּ אֶת אָבִיו מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם.

אָמְנָם כֵּן! בֵּן מְזַכֶּה אֶת הוֹרָיו (סַנְהֶדְרִין קד.). אָנוּ, אֵין אָנוּ צְרִיכִים לְזַכּוֹת אֶת הַדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ, הֵן הָיוּ צַדִּיקִים עֲשֶׂרֶת מוֹנִים מֵאִתָּנוּ. אֲבָל אָנוּ יוֹדְעִים בְּעַצְמֵנוּ עַד כַּמָּה רְחוֹקִים אָנוּ מִשְּׁלֵמוּת. וְהַיְּלָדִים, אָמְנָם כֵּן, הֵם "תְּעוּדַת בִּטּוּחַ" בַּעֲבוּרֵנוּ, הַשְׁקָעָה נוֹשֵׂאת רְוָחִים בְּכָל הַתְּחוּמִים. יֶלֶד שֶׁנִּשְׁלָח לְחִנּוּךְ חֲרֵדִי טוֹב וְטָהוֹר, בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה יִלְמַד לָתֵת כָּבוֹד לְהוֹרָיו, יַרְוֶה אוֹתָם רֹב נַחַת, עֹנֶג וְשִׂמְחָה. גַּם יַמְשִׁיךְ אֶת מוֹרַשְׁתָּם. וְרַבּוֹתֵינוּ גִּלּוּ לָנוּ, שֶׁעַל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּימֵי חַיָּיו - הוּא וְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת - הוֹרָיו יְקַבְּלוּ שָׂכָר, כִּי הֵם שֶׁחִנְּכוּהוּ וְהִדְרִיכוּהוּ לְדֶרֶךְ זוֹ. אִם כֵּן, מָה רַב יִהְיֶה שְׂכָרָם!

אַךְ נִתְבּוֹנֵן בַּסִּפּוּר וְנִתְמַהּ: הֲלֹא מְדֻבָּר בְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁנִּשָּׂא בְּגִיל אַרְבָּעִים וְרָחֵל אִשְׁתּוֹ שָׁלְחָה אוֹתוֹ לִלְמֹד שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בְּעֹצֶם כִּשְׁרוֹנוֹתָיו הֶעְפִּיל לִפְסָגוֹת, וְכִכְלוֹת הַזְּמַן חָזַר. כְּשֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, שָׁמַע שֶׁאָדָם מַקְנִיט אֶת אִשְׁתּוֹ עַל כָּךְ שֶׁבַּעֲלָהּ נְטָשָׁהּ לִזְמַן כֹּה רַב. וּשְׁמָעָהּ עוֹנָה, שֶׁמִּצִּדָּהּ, יָכוֹל הוּא לְהִשָּׁאֵר לִלְמֹד י"ב שָׁנָה נוֹסָפוֹת. מִיָּד שָׁב עַל עִקְבוֹתָיו, וְכַעֲבֹר י"ב שָׁנָה חָזַר בְּרֹאשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידִים. וִידוּעָה הַשְּׁאֵלָה: אִם כְּבָר הָיָה שָׁם, מַדּוּעַ לֹא נִכְנַס לְחָמֵשׁ דַּקּוֹת לוֹמַר שָׁלוֹם? וִידוּעָה גַּם הַתְּשׁוּבָה: כִּי יָדַע מָה רַב עֶרְכָּן שֶׁל חָמֵשׁ דַּקּוֹת. שֶׁאִלְמָלֵא נִצֵּל כָּל רֶגַע, לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַה שֶּׁהִגִּיעַ.

וְרַבִּי עֲקִיבָא זֶה עוֹלֶה לְיִשּׁוּב נִדָּח, חוֹקֵר אַחַר נַעַר מְשֻׁלַּח רֶסֶן, וְיוֹשֵׁב עִמּוֹ לְלַמְּדוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, כְּדֵי לְהֵיטִיב עִם נְשָׁמָה אַלְמוֹנִית מִתְיַסֶּרֶת. כַּמָּה זְמַן הִקְדִּישׁ לְכָךְ! הַאִם מִכָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידָיו לֹא הָיָה לוֹ אֶת מִי לִשְׁלֹחַ?!

וְסִפּוּר נוֹסָף: אַבַּיֵּי, הָאָמוֹרָא הַקָּדוֹשׁ, שָׁמַע אָדָם שֶׁנּוֹעַד עִם אִשָּׁה שֶׁיֵּלְכוּ יַחְדָּו בְּהַשְׁכָּמָה אֶל הָעִיר הַסְּמוּכָה. חָשַׁשׁ פֶּן יִגְבַּר עֲלֵיהֶם יִצְרָם בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה לְבַדָּם, וְהֶחְלִיט לַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁאִם יִדָּרֵשׁ, יַפְרִישֵׁם מֵעֲבֵרָה. עָקַב אַחֲרֵיהֶם שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, וְרָאָה שֶׁשּׂוֹחֲחוּ בִּנְעִימוּת כָּל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, וְנִפְרְדוּ. נוֹכַח שֶׁחָשַׁד בִּכְשֵׁרִים (סֻכָּה נב.).

כַּמָּה יְקָרָה הָיְתָה כָּל דַּקַּת לִמּוּד שֶׁל אַבַּיֵּי, וְכָאן יָצָא לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה, אֶל מִחוּץ לָעִיר, רַק מִתּוֹךְ חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא תִּדָּרֵשׁ הִתְעָרְבוּתוֹ לְמָנְעָם מֵעֲבֵרָה.

כִּמְדֻמֶּה שֶׁהַבֵּאוּר לְכָל זֶה מָצוּי בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כא.): אִלְפָא וְרַבִּי יוֹחָנָן לָמְדוּ תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחַק עַד שֶׁכָּשַׁל כֹּחַ סִבְלָם. אָמְרוּ: נֵצֵא לְמִסְחָר וְנַעֲשֶׂה תּוֹרָתֵנוּ קֶבַע וּמְלַאכְתֵּנוּ עֲרַאי. בַּדֶּרֶךְ, יָשְׁבוּ לָנוּחַ בְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל. שָׁמַע רַבִּי יוֹחָנָן מַלְאָכִים אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: "נַפִּיל עֲלֵיהֶם אֶת הַכֹּתֶל, שֶׁמַּנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְהוֹלְכִים לַעֲסֹק בְּחַיֵּי שָׁעָה". שָׁאַל אֶת אִלְפָא אִם שָׁמַע דְּבַר-מָה, וְהֵשִׁיב בִּשְׁלִילָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "אִם כָּךְ, אֵלַי הִתְכַּוְּנוּ". שָׁב לְתַלְמוּדוֹ, וְהָיָה לִגְדוֹל הַדּוֹר.

לָמַדְנוּ מִכָּאן, אִם שָׁמַעְתָּ - הִתְכַּוְּנוּ אֵלֶיךָ. לֹא תּוּכַל לְהַטִּיל אֶת הָאַחֲרָיוּת עַל אַחֵר.

אַף אוֹתוֹ נִפְטָר הִתְגַּלָּה לְרַבִּי עֲקִיבָא דַּוְקָא, וְאַבַּיֵּי שָׁמַע אֶת הַשְּׁנַיִם הַנּוֹעָדִים לָלֶכֶת, כִּי הָיָה עֲלֵיהֶם לִפְעֹל בַּדָּבָר.

וְסִבָּה נוֹסֶפֶת: כְּשֶׁיֵּשׁ חָכָם בָּעִיר, כָּל עִנְיְנֵי הָעִיר מֻטָּלִים עָלָיו. דָּבָר זֶה נִלְמָד מִפַּרְשָׁתֵנוּ, מֵרֹאשָׁהּ וּמִסּוֹפָהּ. הִיא פּוֹתַחַת בְּ"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (טז-יח). לְמִי הַכַּוָּנָה? מִי חַיָּב לְמַנּוֹתָם? וּפֵרֵשׁ הַנְּצִי"ב מִוּוֹלוֹזִ'ין זצ"ל: רַב הָעִיר, גְּדוֹל הָעֵדָה, חַיָּב לְמַנּוֹת וּלְפַקֵּחַ עַל בֵּית דִּינָהּ. וְהַפָּרָשָׁה מִסְתַּיֶּמֶת בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, הַמּוּבֵאת כְּשֶׁנִּמְצָא חָלָל בַּשָּׂדֶה וְלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. וְהִיא מוּבֵאת עַל-יְדֵי זִקְנֵי הָעִיר וְכֹהֲנֶיהָ, כִּי "וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע" (כא-ה): אִם יֵשׁ רִפְיוֹן אוֹ אָסוֹן, הֵם הַנּוֹשְׂאִים בָּאַחֲרָיוּת. רַבִּי עֲקִיבָא בְּדוֹרוֹ, אַבַּיֵּי בְּעִירוֹ.

וּכְבָר הֻזְכְּרוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהָאַחֲרָיוּת מִתְפָּרֶשֶׂת בְּמַעְגָּלִים-מַעְגָּלִים. הַמֶּלֶךְ נוֹשֵׂא בְּמַשָּׂא הָעָם, הָרַב בַּעֲדָתוֹ וְהָאָב - בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ. "שֶׁכָּל אֶחָד מֶלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ" (אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן כ"ח). וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, נוֹשֵׂא הוּא בָּאַחֲרָיוּת לַמִּתְרַחֵשׁ בִּתְחוּם מִשְׁפַּחְתּוֹ. בְּוַדַּאי, אִם הוּא שׁוֹמֵעַ... וְאַף שֶׁזְּמַנּוֹ יָקָר, וַאֲפִלּוּ כְּעִתּוֹתֵיהֶם שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא וְאַבַּיֵּי, עָלָיו לְהַקְדִּישׁ מִמֶּנּוּ כְּכָל שֶׁיִּדָּרֵשׁ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	יום הכפורים תשס"ט
	?מה עם החצי השני
	"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (טז-יח) בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה מוּבָא סִפּוּר מְזַעְזֵעַ: רַבִּי עֲקִיבָא, הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי, רָאָה אָדָם נוֹשֵׂא מַשָּׂא כָּבֵד, כּוֹרֵעַ תַּחַת הַנֵּטֶל וּמִתְאַנֵּחַ נוֹרָאוֹת "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (טז-יח) בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה מוּבָא סִפּוּר מְזַעְזֵעַ: רַבִּי עֲקִיבָא, הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי, רָאָה אָדָם נוֹשֵׂא מַשָּׂא כָּבֵד, כּוֹרֵעַ תַּחַת הַנֵּטֶל וּמִתְאַנֵּחַ נוֹרָאוֹת. שְׁאָלוֹ: "מַה מַּעֲשֶׂיךָ?" אָמַר לוֹ: "לֹא הָיְתָה עֲבֵרָה שֶׁלֹּא עָבַרְתִּי עָלֶיהָ בִּימֵי חֶלְדִּי, וְעַכְשָׁו, שֶׁנִּפְטַרְתִּי מִן הָעוֹלָם, הִפְקִידוּ עָלַי מַלְאָכִים שֶׁאֵינָם מְנִיחִים לִי לָנוּחַ אַף לְרֶגַע אֶחָד". שְׁאָלוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: "הִנַּחְתָּ אַחֲרֶיךָ בֵּן?" אָמַר לוֹ: "אַל תְּעַכֵּב אוֹתִי. אֲנִי פּוֹחֵד מִמַּלְאֲכֵי הַחַבָּלָה שֶׁמְּאִיצִים בִּי וּמַכִּים אוֹתִי בִּשְׁבָטִים שֶׁל אֵשׁ וְאוֹמְרִים לִי: הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת". אָמַר לוֹ: "סַפֵּר לִי, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהֵיטִיב עִמְּךָ". עָנָה הָאִישׁ: "הִנַּחְתִּי אִשָּׁה לִפְנֵי לֵדָה". הָלַךְ רַבִּי עֲקִיבָא לִמְקוֹמוֹ, וְשָׁאַל עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ נִפְטָר. אָמְרוּ לוֹ: "יֵעָקֵר זִכְרוֹ שֶׁל אָבִיו, שֶׁהָיָה לִסְטִים וְצִעֵר אֶת הַבְּרִיּוֹת וְהָיָה מֻשְׁחָת בְּמִדּוֹתָיו". אִתֵּר רַבִּי עֲקִיבָא אֶת הַבֵּן, מָל אוֹתוֹ, הִכְנִיס אוֹתוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה וְלִמְּדוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר. הִתְגַּלָּה אֵלָיו הָאָב בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְאָמַר לוֹ: "תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהֵנַחְתָּ דַּעְתִּי". וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא סִפֵּר (בְּאֵלִיָּהוּ זוּטָא) שֶׁכַּאֲשֶׁר עָבַר הַיֶּלֶד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאָמַר: "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ", הֶעֱלוּ אֶת אָבִיו מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם. אָמְנָם כֵּן! בֵּן מְזַכֶּה אֶת הוֹרָיו (סַנְהֶדְרִין קד.). אָנוּ, אֵין אָנוּ צְרִיכִים לְזַכּוֹת אֶת הַדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ, הֵן הָיוּ צַדִּיקִים עֲשֶׂרֶת מוֹנִים מֵאִתָּנוּ. אֲבָל אָנוּ יוֹדְעִים בְּעַצְמֵנוּ עַד כַּמָּה רְחוֹקִים אָנוּ מִשְּׁלֵמוּת. וְהַיְּלָדִים, אָמְנָם כֵּן, הֵם "תְּעוּדַת בִּטּוּחַ" בַּעֲבוּרֵנוּ, הַשְׁקָעָה נוֹשֵׂאת רְוָחִים בְּכָל הַתְּחוּמִים. יֶלֶד שֶׁנִּשְׁלָח לְחִנּוּךְ חֲרֵדִי טוֹב וְטָהוֹר, בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה יִלְמַד לָתֵת כָּבוֹד לְהוֹרָיו, יַרְוֶה אוֹתָם רֹב נַחַת, עֹנֶג וְשִׂמְחָה. גַּם יַמְשִׁיךְ אֶת מוֹרַשְׁתָּם. וְרַבּוֹתֵינוּ גִּלּוּ לָנוּ, שֶׁעַל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּימֵי חַיָּיו - הוּא וְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת - הוֹרָיו יְקַבְּלוּ שָׂכָר, כִּי הֵם שֶׁחִנְּכוּהוּ וְהִדְרִיכוּהוּ לְדֶרֶךְ זוֹ. אִם כֵּן, מָה רַב יִהְיֶה שְׂכָרָם! אַךְ נִתְבּוֹנֵן בַּסִּפּוּר וְנִתְמַהּ: הֲלֹא מְדֻבָּר בְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁנִּשָּׂא בְּגִיל אַרְבָּעִים וְרָחֵל אִשְׁתּוֹ שָׁלְחָה אוֹתוֹ לִלְמֹד שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בְּעֹצֶם כִּשְׁרוֹנוֹתָיו הֶעְפִּיל לִפְסָגוֹת, וְכִכְלוֹת הַזְּמַן חָזַר. כְּשֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, שָׁמַע שֶׁאָדָם מַקְנִיט אֶת אִשְׁתּוֹ עַל כָּךְ שֶׁבַּעֲלָהּ נְטָשָׁהּ לִזְמַן כֹּה רַב. וּשְׁמָעָהּ עוֹנָה, שֶׁמִּצִּדָּהּ, יָכוֹל הוּא לְהִשָּׁאֵר לִלְמֹד י"ב שָׁנָה נוֹסָפוֹת. מִיָּד שָׁב עַל עִקְבוֹתָיו, וְכַעֲבֹר י"ב שָׁנָה חָזַר בְּרֹאשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידִים. וִידוּעָה הַשְּׁאֵלָה: אִם כְּבָר הָיָה שָׁם, מַדּוּעַ לֹא נִכְנַס לְחָמֵשׁ דַּקּוֹת לוֹמַר שָׁלוֹם? וִידוּעָה גַּם הַתְּשׁוּבָה: כִּי יָדַע מָה רַב עֶרְכָּן שֶׁל חָמֵשׁ דַּקּוֹת. שֶׁאִלְמָלֵא נִצֵּל כָּל רֶגַע, לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַה שֶּׁהִגִּיעַ. וְרַבִּי עֲקִיבָא זֶה עוֹלֶה לְיִשּׁוּב נִדָּח, חוֹקֵר אַחַר נַעַר מְשֻׁלַּח רֶסֶן, וְיוֹשֵׁב עִמּוֹ לְלַמְּדוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, כְּדֵי לְהֵיטִיב עִם נְשָׁמָה אַלְמוֹנִית מִתְיַסֶּרֶת. כַּמָּה זְמַן הִקְדִּישׁ לְכָךְ! הַאִם מִכָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידָיו לֹא הָיָה לוֹ אֶת מִי לִשְׁלֹחַ?! וְסִפּוּר נוֹסָף: אַבַּיֵּי, הָאָמוֹרָא הַקָּדוֹשׁ, שָׁמַע אָדָם שֶׁנּוֹעַד עִם אִשָּׁה שֶׁיֵּלְכוּ יַחְדָּו בְּהַשְׁכָּמָה אֶל הָעִיר הַסְּמוּכָה. חָשַׁשׁ פֶּן יִגְבַּר עֲלֵיהֶם יִצְרָם בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה לְבַדָּם, וְהֶחְלִיט לַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁאִם יִדָּרֵשׁ, יַפְרִישֵׁם מֵעֲבֵרָה. עָקַב אַחֲרֵיהֶם שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, וְרָאָה שֶׁשּׂוֹחֲחוּ בִּנְעִימוּת כָּל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, וְנִפְרְדוּ. נוֹכַח שֶׁחָשַׁד בִּכְשֵׁרִים (סֻכָּה נב.). כַּמָּה יְקָרָה הָיְתָה כָּל דַּקַּת לִמּוּד שֶׁל אַבַּיֵּי, וְכָאן יָצָא לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה, אֶל מִחוּץ לָעִיר, רַק מִתּוֹךְ חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא תִּדָּרֵשׁ הִתְעָרְבוּתוֹ לְמָנְעָם מֵעֲבֵרָה. כִּמְדֻמֶּה שֶׁהַבֵּאוּר לְכָל זֶה מָצוּי בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כא.): אִלְפָא וְרַבִּי יוֹחָנָן לָמְדוּ תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחַק עַד שֶׁכָּשַׁל כֹּחַ סִבְלָם. אָמְרוּ: נֵצֵא לְמִסְחָר וְנַעֲשֶׂה תּוֹרָתֵנוּ קֶבַע וּמְלַאכְתֵּנוּ עֲרַאי. בַּדֶּרֶךְ, יָשְׁבוּ לָנוּחַ בְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל. שָׁמַע רַבִּי יוֹחָנָן מַלְאָכִים אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: "נַפִּיל עֲלֵיהֶם אֶת הַכֹּתֶל, שֶׁמַּנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְהוֹלְכִים לַעֲסֹק בְּחַיֵּי שָׁעָה". שָׁאַל אֶת אִלְפָא אִם שָׁמַע דְּבַר-מָה, וְהֵשִׁיב בִּשְׁלִילָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "אִם כָּךְ, אֵלַי הִתְכַּוְּנוּ". שָׁב לְתַלְמוּדוֹ, וְהָיָה לִגְדוֹל הַדּוֹר. לָמַדְנוּ מִכָּאן, אִם שָׁמַעְתָּ - הִתְכַּוְּנוּ אֵלֶיךָ. לֹא תּוּכַל לְהַטִּיל אֶת הָאַחֲרָיוּת עַל אַחֵר. אַף אוֹתוֹ נִפְטָר הִתְגַּלָּה לְרַבִּי עֲקִיבָא דַּוְקָא, וְאַבַּיֵּי שָׁמַע אֶת הַשְּׁנַיִם הַנּוֹעָדִים לָלֶכֶת, כִּי הָיָה עֲלֵיהֶם לִפְעֹל בַּדָּבָר. וְסִבָּה נוֹסֶפֶת: כְּשֶׁיֵּשׁ חָכָם בָּעִיר, כָּל עִנְיְנֵי הָעִיר מֻטָּלִים עָלָיו. דָּבָר זֶה נִלְמָד מִפַּרְשָׁתֵנוּ, מֵרֹאשָׁהּ וּמִסּוֹפָהּ. הִיא פּוֹתַחַת בְּ"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (טז-יח). לְמִי הַכַּוָּנָה? מִי חַיָּב לְמַנּוֹתָם? וּפֵרֵשׁ הַנְּצִי"ב מִוּוֹלוֹזִ'ין זצ"ל: רַב הָעִיר, גְּדוֹל הָעֵדָה, חַיָּב לְמַנּוֹת וּלְפַקֵּחַ עַל בֵּית דִּינָהּ. וְהַפָּרָשָׁה מִסְתַּיֶּמֶת בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, הַמּוּבֵאת כְּשֶׁנִּמְצָא חָלָל בַּשָּׂדֶה וְלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. וְהִיא מוּבֵאת עַל-יְדֵי זִקְנֵי הָעִיר וְכֹהֲנֶיהָ, כִּי "וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע" (כא-ה): אִם יֵשׁ רִפְיוֹן אוֹ אָסוֹן, הֵם הַנּוֹשְׂאִים בָּאַחֲרָיוּת. רַבִּי עֲקִיבָא בְּדוֹרוֹ, אַבַּיֵּי בְּעִירוֹ. וּכְבָר הֻזְכְּרוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהָאַחֲרָיוּת מִתְפָּרֶשֶׂת בְּמַעְגָּלִים-מַעְגָּלִים. הַמֶּלֶךְ נוֹשֵׂא בְּמַשָּׂא הָעָם, הָרַב בַּעֲדָתוֹ וְהָאָב - בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ. "שֶׁכָּל אֶחָד מֶלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ" (אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן כ"ח). וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, נוֹשֵׂא הוּא בָּאַחֲרָיוּת לַמִּתְרַחֵשׁ בִּתְחוּם מִשְׁפַּחְתּוֹ. בְּוַדַּאי, אִם הוּא שׁוֹמֵעַ... וְאַף שֶׁזְּמַנּוֹ יָקָר, וַאֲפִלּוּ כְּעִתּוֹתֵיהֶם שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא וְאַבַּיֵּי, עָלָיו לְהַקְדִּישׁ מִמֶּנּוּ כְּכָל שֶׁיִּדָּרֵשׁ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)