Otzarot-Article

"יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם" (שַׁבָּת פו.), אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא. כַּאֲשֶׁר רוֹאִים כֵּיצַד רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל מִתְכַּנְּסִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, צָמִים וּמִתְוַדִּים, מִתְפַּלְּלִים וּמְבַקְּשִׁים לְהֵחָתֵם לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת. כַּאֲשֶׁר כָּל הַמְּדִינָה מֻשְׁבֶּתֶת בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, הַתַּחְבּוּרָה הַצִּבּוּרִית וְהַפְּרָטִית, הַתִּקְשֹׁרֶת הַכְּלָלִית, הַכְּבִישִׁים שׁוֹמֵמִים וּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת מְלֵאִים - הֲרֵי מֵאֵלֶיהָ עוֹלָה הַקְּרִיאָה הַנִּרְגֶּשֶׁת, 'מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל' (דִּבְרֵי הַיָּמִים א יז-כא).

כָּל זֶה נָכוֹן, אֲבָל...

נָכוֹן שֶׁנִּפְלָא לִרְאוֹת מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים, מַמָּשׁ כָּךְ, מִתְכַּנְּסִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת. זוֹהִי הוֹכָחָה לְכָךְ שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת הַיְּהוּדִית בּוֹעֶרֶת וְהַגַּחֶלֶת לֹא כָּבְתָה. הֵם בָּאִים לְבֵית ה' לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שָׁנָה טוֹבָה, מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וִידִיעָה שֶׁבְּיָדוֹ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת, הַבְּרָכָה וְהִפּוּכָהּ. אֲבָל, הַאִם דַּי בְּכָךְ כְּדֵי לְהַשִּׂיג שָׁנָה טוֹבָה?

נַעֲנֶה עַל כָּךְ בְּסִפּוּר וּמָשָׁל.

מָשָׁל לְעָשִׁיר יְרֵא שָׁמַיִם, בַּעַל בְּעַמָּיו, שֶׁהִתְפַּרְנֵס מִמִּסְחָר בְּיַיִן. פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ לְעִירוֹ אֶחָד מִזִּקְנֵי רַבָּנֵי הַדּוֹר, וְהֶעָשִׁיר הִזְמִינוֹ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ. נֵאוֹת הָרַב לְבַקָּשָׁתוֹ. חָרַד הֶעָשִׁיר לִכְבוֹדוֹ, הֶעֱלָה כִּבּוּד כְּיַד הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלַח אֶת מְשָׁרְתוֹ אֶל מַרְתֵּף הַיַּיִן: 'מַהֵר וְהָבֵא מִשָּׁם בַּקְבּוּק יַיִן מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא, יַיִן יָשָׁן שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה מִמֶּנּוּ. תִּמְצָא אוֹתוֹ בַּשּׁוּרָה הָאֶמְצָעִית, בֶּחָבִית הָאַחֲרוֹנָה. מְזֹג מִמֶּנָּה לַבַּקְבּוּק וַחֲזֹר מִיָּד'.

הַמְּשָׁרֵת נֶחְפַּז לְמַלֵּא אַחַר מִצְוַת אֲדוֹנוֹ, וּבֵינְתַיִם הֵסֵב הָרַב אֶל הַשֻּׁלְחָן וּפָתַח בְּשִׂיחָה נְעִימָה שֶׁכֻּלָּהּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, מְתֻבֶּלֶת בְּפִתְגָּמִים וּבִמְשָׁלִים מְאִירֵי עֵינַיִם וּמְשַׂמְּחֵי לֵב. לֹא הִרְגִּישׁוּ הָרַב וּמְאָרְחוֹ כֵּיצַד הַזְּמַן חוֹלֵף וְרַק כַּעֲבֹר שָׁעָה אֲרֻכָּה נִזְכַּר בַּעַל הַבַּיִת בַּיַּיִן. הֲרֵי הוּא רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת עִם הָאוֹרֵחַ הַדָּגוּל 'לְחַיִּים' וְלִזְכּוֹת בִּבְרָכָה, מַדּוּעַ הַמְּשָׁרֵת טֶרֶם חָזַר? בִּקֵּשׁ אֶת סְלִיחַת הָרַב וְיָרַד בְּעַצְמוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף לִרְאוֹת מַה קָּרָה לַמְּשָׁרֵת.

כְּבָר בְּדַרְכּוֹ בַּמַּדְרֵגוֹת 'הֵרִיחַ' שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה. רֵיחַ כָּבֵד וּמְסַחְרֵר שֶׁל יַיִן הִכָּה בִּנְחִירָיו. וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמַּרְתֵּף - חָשְׁכוּ עֵינָיו. קַרְקָעִית הַמַּרְתֵּף הָיְתָה מוּצֶפֶת בְּיַיִן. הִתְבּוֹנֵן הֶעָשִׁיר כֹּה וָכֹה וְגִלָּה אֶת מְקוֹר הַשְּׁלוּלִית: בִּרְזֵיהֶן שֶׁל מִסְפַּר חָבִיּוֹת הָיוּ פְּתוּחִים, וְהַיַּיִן נִגַּר מֵהֶן לְלֹא הֲפוּגוֹת.

'מַה הוּא עָשָׂה?!' הִזְדַּעֵק הֶעָשִׁיר, 'אֵיזֶה נֶזֶק עָצוּם גָּרַם לִי, לְאָן נֶעֱלַם הַלֹּא יֻצְלַח הַזֶּה?!'

הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַרְחִיק לֶכֶת בְּחִפּוּשָׂיו. וּמָצָא אֶת מְשָׁרְתוֹ עַד מְהֵרָה מֻטָּל בְּקֶרֶן זָוִית כְּשֶׁהוּא שִׁכּוֹר כְּלוֹט.

הִתְבָּרֵר שֶׁהַמְּשָׁרֵת לֹא סָמַךְ עַל הוֹרָאָתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו, אֶלָּא בִּקֵּשׁ לְהַחְלִיט בְּעַצְמוֹ אֵיזֶהוּ הַיַּיִן הַמְּשֻׁבָּח. לְפִיכָךְ הֶחְלִיט לִטְעֹם מִכָּל חָבִית וְחָבִית. עַד מְהֵרָה הִשְׁתַּכֵּר, וְשָׁכַח לִסְגֹּר אֶת הַבְּרָזִים. בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה גָרַם לִבְעָלָיו נֶזֶק בַּל יְשֹׁעַר, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַבּוּשָׁה שֶׁהֵמִיט עָלָיו בִּשְׁעַת בִּקּוּרוֹ שֶׁל הָרַב.

בְּזַעַם אָחַז הֶעָשִׁיר בִּכְתֵפָיו שֶׁל הַמְּשָׁרֵת, נִעֲרוֹ כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ וְצָעַק עָלָיו בְּכַעַס נוֹרָא: 'מָה עוֹלַלְתָּ לִי. רְאֵה מֶה עָשִׂיתָ, רְאֵה אֵיךְ מָעַלְתָּ בִּשְׁלִיחוּתְךָ!'

הַמְּשָׁרֵת פָּקַח אֶת עֵינָיו וּפָעַר אֶת פִּיו, הוּא עֲדַיִן בְּגִלּוּפִין. 'אָה, זֶה אַתָּה', אָמַר לַאֲדוֹנָיו, 'טוֹב שֶׁבָּאתָ... כְּבָר מִזְּמַן רָצִיתִי לְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ. אֲנִי דּוֹרֵשׁ שֶׁתַּעֲלֶה אֶת מַשְׂכָּרְתִּי. הַשָּׂכָר שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל כָּעֵת נָמוּךְ מִדַּי, אֵינוֹ הוֹלֵם אֶת דַּרְגָּתִי'...

זֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת מְבַדֵּחַ, לוּלֵא הָיָה זֶה כֹּה מֻכָּר. הַכֵיצַד אֶפְשָׁר לִחְיוֹת כָּל הַשָּׁנָה כְּאַוַּת נַפְשֵׁנוּ, 'לִטְעֹם' מִכָּל הַיֵּינוֹת הָאֲסוּרִים, לְהַשְׁחִית וּלְעַוֵּת, וּבִימֵי הַדִּין לָבוֹא וּלְבַקֵּשׁ שָׁנָה טוֹבָה עוֹד יוֹתֵר, 'הַעֲלָאָה בַּמַּשְׂכֹּרֶת'?! אֵיךְ זֶה מִסְתַּדֵּר, כֵּיצַד זֶה מִתְיַשֵּׁב יַחְדָּו?!

בְּוַדַּאי, נְבַקֵּשׁ שָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר, אֲבָל מִתּוֹךְ הִתְחַיְּבוּת כֵּנָה וּרְצִינִית לְשַׁפֵּר דֶּרֶךְ, לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר וּמְמֻשְׁמָעִים יוֹתֵר. אוֹ אָז, בְּלִי כָּל סָפֵק, נֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	ראש השנה תשס"ט
	שני ימים על שום מה?
	"לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ "יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם" (שַׁבָּת פו.), אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא. כַּאֲשֶׁר רוֹאִים כֵּיצַד רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל מִתְכַּנְּסִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, צָמִים וּמִתְוַדִּים, מִתְפַּלְּלִים וּמְבַקְּשִׁים לְהֵחָתֵם לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת. כַּאֲשֶׁר כָּל הַמְּדִינָה מֻשְׁבֶּתֶת בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, הַתַּחְבּוּרָה הַצִּבּוּרִית וְהַפְּרָטִית, הַתִּקְשֹׁרֶת הַכְּלָלִית, הַכְּבִישִׁים שׁוֹמֵמִים וּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת מְלֵאִים - הֲרֵי מֵאֵלֶיהָ עוֹלָה הַקְּרִיאָה הַנִּרְגֶּשֶׁת, 'מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל' (דִּבְרֵי הַיָּמִים א יז-כא). כָּל זֶה נָכוֹן, אֲבָל... נָכוֹן שֶׁנִּפְלָא לִרְאוֹת מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים, מַמָּשׁ כָּךְ, מִתְכַּנְּסִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת. זוֹהִי הוֹכָחָה לְכָךְ שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת הַיְּהוּדִית בּוֹעֶרֶת וְהַגַּחֶלֶת לֹא כָּבְתָה. הֵם בָּאִים לְבֵית ה' לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שָׁנָה טוֹבָה, מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וִידִיעָה שֶׁבְּיָדוֹ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת, הַבְּרָכָה וְהִפּוּכָהּ. אֲבָל, הַאִם דַּי בְּכָךְ כְּדֵי לְהַשִּׂיג שָׁנָה טוֹבָה? נַעֲנֶה עַל כָּךְ בְּסִפּוּר וּמָשָׁל. מָשָׁל לְעָשִׁיר יְרֵא שָׁמַיִם, בַּעַל בְּעַמָּיו, שֶׁהִתְפַּרְנֵס מִמִּסְחָר בְּיַיִן. פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ לְעִירוֹ אֶחָד מִזִּקְנֵי רַבָּנֵי הַדּוֹר, וְהֶעָשִׁיר הִזְמִינוֹ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ. נֵאוֹת הָרַב לְבַקָּשָׁתוֹ. חָרַד הֶעָשִׁיר לִכְבוֹדוֹ, הֶעֱלָה כִּבּוּד כְּיַד הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלַח אֶת מְשָׁרְתוֹ אֶל מַרְתֵּף הַיַּיִן: 'מַהֵר וְהָבֵא מִשָּׁם בַּקְבּוּק יַיִן מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא, יַיִן יָשָׁן שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה מִמֶּנּוּ. תִּמְצָא אוֹתוֹ בַּשּׁוּרָה הָאֶמְצָעִית, בֶּחָבִית הָאַחֲרוֹנָה. מְזֹג מִמֶּנָּה לַבַּקְבּוּק וַחֲזֹר מִיָּד'. הַמְּשָׁרֵת נֶחְפַּז לְמַלֵּא אַחַר מִצְוַת אֲדוֹנוֹ, וּבֵינְתַיִם הֵסֵב הָרַב אֶל הַשֻּׁלְחָן וּפָתַח בְּשִׂיחָה נְעִימָה שֶׁכֻּלָּהּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, מְתֻבֶּלֶת בְּפִתְגָּמִים וּבִמְשָׁלִים מְאִירֵי עֵינַיִם וּמְשַׂמְּחֵי לֵב. לֹא הִרְגִּישׁוּ הָרַב וּמְאָרְחוֹ כֵּיצַד הַזְּמַן חוֹלֵף וְרַק כַּעֲבֹר שָׁעָה אֲרֻכָּה נִזְכַּר בַּעַל הַבַּיִת בַּיַּיִן. הֲרֵי הוּא רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת עִם הָאוֹרֵחַ הַדָּגוּל 'לְחַיִּים' וְלִזְכּוֹת בִּבְרָכָה, מַדּוּעַ הַמְּשָׁרֵת טֶרֶם חָזַר? בִּקֵּשׁ אֶת סְלִיחַת הָרַב וְיָרַד בְּעַצְמוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף לִרְאוֹת מַה קָּרָה לַמְּשָׁרֵת. כְּבָר בְּדַרְכּוֹ בַּמַּדְרֵגוֹת 'הֵרִיחַ' שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה. רֵיחַ כָּבֵד וּמְסַחְרֵר שֶׁל יַיִן הִכָּה בִּנְחִירָיו. וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמַּרְתֵּף - חָשְׁכוּ עֵינָיו. קַרְקָעִית הַמַּרְתֵּף הָיְתָה מוּצֶפֶת בְּיַיִן. הִתְבּוֹנֵן הֶעָשִׁיר כֹּה וָכֹה וְגִלָּה אֶת מְקוֹר הַשְּׁלוּלִית: בִּרְזֵיהֶן שֶׁל מִסְפַּר חָבִיּוֹת הָיוּ פְּתוּחִים, וְהַיַּיִן נִגַּר מֵהֶן לְלֹא הֲפוּגוֹת. 'מַה הוּא עָשָׂה?!' הִזְדַּעֵק הֶעָשִׁיר, 'אֵיזֶה נֶזֶק עָצוּם גָּרַם לִי, לְאָן נֶעֱלַם הַלֹּא יֻצְלַח הַזֶּה?!' הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַרְחִיק לֶכֶת בְּחִפּוּשָׂיו. וּמָצָא אֶת מְשָׁרְתוֹ עַד מְהֵרָה מֻטָּל בְּקֶרֶן זָוִית כְּשֶׁהוּא שִׁכּוֹר כְּלוֹט. הִתְבָּרֵר שֶׁהַמְּשָׁרֵת לֹא סָמַךְ עַל הוֹרָאָתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו, אֶלָּא בִּקֵּשׁ לְהַחְלִיט בְּעַצְמוֹ אֵיזֶהוּ הַיַּיִן הַמְּשֻׁבָּח. לְפִיכָךְ הֶחְלִיט לִטְעֹם מִכָּל חָבִית וְחָבִית. עַד מְהֵרָה הִשְׁתַּכֵּר, וְשָׁכַח לִסְגֹּר אֶת הַבְּרָזִים. בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה גָרַם לִבְעָלָיו נֶזֶק בַּל יְשֹׁעַר, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַבּוּשָׁה שֶׁהֵמִיט עָלָיו בִּשְׁעַת בִּקּוּרוֹ שֶׁל הָרַב. בְּזַעַם אָחַז הֶעָשִׁיר בִּכְתֵפָיו שֶׁל הַמְּשָׁרֵת, נִעֲרוֹ כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ וְצָעַק עָלָיו בְּכַעַס נוֹרָא: 'מָה עוֹלַלְתָּ לִי. רְאֵה מֶה עָשִׂיתָ, רְאֵה אֵיךְ מָעַלְתָּ בִּשְׁלִיחוּתְךָ!' הַמְּשָׁרֵת פָּקַח אֶת עֵינָיו וּפָעַר אֶת פִּיו, הוּא עֲדַיִן בְּגִלּוּפִין. 'אָה, זֶה אַתָּה', אָמַר לַאֲדוֹנָיו, 'טוֹב שֶׁבָּאתָ... כְּבָר מִזְּמַן רָצִיתִי לְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ. אֲנִי דּוֹרֵשׁ שֶׁתַּעֲלֶה אֶת מַשְׂכָּרְתִּי. הַשָּׂכָר שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל כָּעֵת נָמוּךְ מִדַּי, אֵינוֹ הוֹלֵם אֶת דַּרְגָּתִי'... זֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת מְבַדֵּחַ, לוּלֵא הָיָה זֶה כֹּה מֻכָּר. הַכֵיצַד אֶפְשָׁר לִחְיוֹת כָּל הַשָּׁנָה כְּאַוַּת נַפְשֵׁנוּ, 'לִטְעֹם' מִכָּל הַיֵּינוֹת הָאֲסוּרִים, לְהַשְׁחִית וּלְעַוֵּת, וּבִימֵי הַדִּין לָבוֹא וּלְבַקֵּשׁ שָׁנָה טוֹבָה עוֹד יוֹתֵר, 'הַעֲלָאָה בַּמַּשְׂכֹּרֶת'?! אֵיךְ זֶה מִסְתַּדֵּר, כֵּיצַד זֶה מִתְיַשֵּׁב יַחְדָּו?! בְּוַדַּאי, נְבַקֵּשׁ שָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר, אֲבָל מִתּוֹךְ הִתְחַיְּבוּת כֵּנָה וּרְצִינִית לְשַׁפֵּר דֶּרֶךְ, לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר וּמְמֻשְׁמָעִים יוֹתֵר. אוֹ אָז, בְּלִי כָּל סָפֵק, נֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)