Otzarot-Article

"לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (ל-יט) נַעַר מְבַקֵּשׁ לְהַתְחִיל לְעַשֵּׁן, אֵינוֹ מוּדָע לַסַּכָּנָה שֶׁבַּהִתְמַכְּרוּת וְלַסִּכּוּן הַבְּרִיאוּתִי. אִם נִרְצֶה לְהַרְתִּיעוֹ, נִקְרָא לְפָנָיו אֶת רְשִׁימַת הֶחֳמָרִים הַמְּסֻכָּנִים שֶׁבַּסִּיגַרְיוֹת, נַצִּיג לְפָנָיו שְׁקוּפִיּוֹת שֶׁל רֵאוֹת מְפֻחָמוֹת, נְצַטֵּט אֶת אֲחוּזֵי הַתַּחְלוּאָה בְּסַרְטָן הָרֵאוֹת. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: נֹאמַר לוֹ "חוּס עַל בְּרִיאוּתְךָ". נִמּוּק מַסְפִּיק הוּא, אֵין צֹרֶךְ לְהוֹסִיף עָלָיו דָּבָר. הַאִם יֵשׁ טַעַם לְהוֹסִיף וְלוֹמַר: "חוּס עַל חַיֶּיךָ וַחֲשֹׁב גַּם עַל יְלָדֶיךָ"? מַדּוּעַ לְהוֹסִיף זֹאת, חַיָּיו חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו דַּי.

וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר מוֹרֶה לָנוּ הַבּוֹרֵא לִדְבֹּק בְּחַיֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, נֶאֱמַר: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". מַדּוּעַ לְהוֹסִיף אֶת חַיֵּי זַרְעֵנוּ, וְכִי אֵין חַיֵּינוּ שֶׁלָּנוּ חֲשׁוּבִים בְּעֵינֵינוּ דַּי?!

הַגָּאוֹן רַבִּי משֶׁה פַיְנְשְׁטֶיְן זַצַ"ל בֵּאֵר אֶת הַדָּבָר בְּבֵאוּר נִפְלָא. כְּשֶׁהִגֵּר מֵרוּסְיָה לְאַרְצוֹת הַבְּרִית בִּשְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִׁים שֶׁל הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת שָׂם לִבּוֹ לְתוֹפָעָה תְּמוּהָה. הָיָה שָׁם דּוֹר קָשִׁישׁ שֶׁל יְהוּדִים מְהַגְּרִים, שֶׁהִגִּיעוּ לַיַּבֶּשֶׁת הַחֲדָשָׁה לִפְנֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים. אוֹתָם מְהַגְּרִים לֹא מָצְאוּ מְקוֹם עֲבוֹדָה שׁוֹמֵר שַׁבָּת לְפִיכָךְ הִתְפַּרְנְסוּ מֵרוֹכְלוּת זְעִירָה, מִמִּסְחָר בְּמִינֵי סִדְקִית שֶׁהַכְנָסָתוֹ זְעוּמָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת. הֵם מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת, הִדִּירוּ עַצְמָם מִמַּאַכְלֵי בָּשָׂר בִּגְלַל חֲשָׁשׁוֹת כַּשְׁרוּת, וְהִנֵּה - בְּנֵיהֶם, בְּרֻבָּם, סָטוּ מִן הַדֶּרֶךְ, נִגְרְפוּ עִם הַזֶּרֶם, נִטְמְעוּ בְּ'כוּר הַהִתּוּךְ'.

וְשָׁאַל רַבִּי משֶׁה: אֵיךְ זֶה קָרָה? הֲרֵי הָאָבוֹת עָמְדוּ בְּנִסְיוֹנוֹת עֲצוּמִים, אֵיךְ לֹא דָּבְקָה מְסִירוּת נַפְשָׁם בִּבְנֵיהֶם?!

וּמָצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה: אִלּוּ הָיוּ הָאָבוֹת קוֹרְנִים מֵאֹשֶׁר וּמַצְהִירִים, 'אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָעִים גּוֹרָלֵנוּ, שֶׁאָנוּ שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁכָּל הַקְּשָׁיִים כְּדָאִיִּים עֲבוּר הַזְּכִיָּה הַגְּדוֹלָה!'; אִלּוּ הָיוּ מִסְתּוֹבְבִים כְּכוֹרֶה זָהָב שֶׁמָּצָא מִרְבָּץ שֶׁל עֹשֶׁר וְשָׂמֵחַ עַל עֲמָלוֹ, כִּי גּוֹרֵף הוּא גַּרְגְּרֵי זָהָב לְמַכְבִּיר; אִלּוּ כָּזוֹ הָיְתָה תְּחוּשָׁתָם, הָיוּ מַדְבִּיקִים בָּהּ גַּם אֶת בְּנֵיהֶם. כְּדַאי לְהִתְאַמֵּץ וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא!

אֲבָל הֵם הִזְעִיפוּ פָּנִים. הִפְטִירוּ, 'קָשֶׁה לִהְיוֹת יְהוּדִי'; שִׁדְּרוּ שֶׁהֵם נוֹשְׂאִים בְּעֹל כָּבֵד. אָמְרוּ הַבָּנִים: לָמָּה נִחְיֶה חַיִּים קָשִׁים, לָמָּה נַכְנִיס צַוָּארֵנוּ בְּעֹל? - וּפָרְקוּ עֹל...

זֶהוּ שֶׁאָמְרָה כָּאן הַתּוֹרָה: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה" - דַּע, שֶׁהַמִּצְווֹת הֵן בְּרָכָה וּ"מַרְבֵּה תּוֹרָה מַרְבֵּה חַיִּים" (אָבוֹת ב-ז). בְּבִרְכַּת הַמִּצְווֹת אָנוּ אוֹמְרִים "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו", אֲשֶׁר מִלְּשׁוֹן אֹשֶׁר (הוֹרָיוֹת י:). אִם תִּחְיֶה בִּתְחוּשָׁה זוֹ, בְּשִׂמְחָה זוֹ, וְתֵדַע שֶׁכַּאֲשֶׁר בּוֹחֵר אַתָּה בְּחַיֵּי מִצְווֹת קִיַּמְתָּ אֶת "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" - זָכִיתָ בִּזְכִיָּה כְּפוּלָה. רֵאשִׁית "לְמַעַן תִּחְיֶה". בִּמְקוֹם לִחְיוֹת בְּרִגְשֵׁי אֻמְלָלוּת וּתְחוּשַׁת רַחֲמִים עַצְמִיִּים, תִּהְיֶה הַמְּאֻשָּׁר בָּאָדָם. אֲבָל יוֹתֵר מִכָּךְ: "לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה - וְזַרְעֶךָ" בָּנֶיךָ יַמְשִׁיכוּ בְּדַרְכְּךָ, כִּי מִי אֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר?!

זֶה הַמַּתְכּוֹן הַיָּחִיד, הַבָּדוּק וְהַמְּנֻסֶּה, לְהַצְלָחָה בְּחִנּוּךְ הַצֶּאֱצָאִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת: אִם הַהוֹרִים שְׂמֵחִים בַּמִּצְווֹת, חַיִּים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, מְאֻשָּׁרִים בְּדַרְכָּם וְחָשִׁים כְּדָוִד מַלְכֵּנוּ (תְּהִלִּים עג-כח): "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	מסעי תשס"ח
	ערכו של בן תורה
	"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (כב-א) בְּפָרָשָׁתֵנוּ כְּתוּבָה מִצְוָה חֲשׁוּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה, וְהִיא מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"; "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" "לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (ל-יט) נַעַר מְבַקֵּשׁ לְהַתְחִיל לְעַשֵּׁן, אֵינוֹ מוּדָע לַסַּכָּנָה שֶׁבַּהִתְמַכְּרוּת וְלַסִּכּוּן הַבְּרִיאוּתִי. אִם נִרְצֶה לְהַרְתִּיעוֹ, נִקְרָא לְפָנָיו אֶת רְשִׁימַת הֶחֳמָרִים הַמְּסֻכָּנִים שֶׁבַּסִּיגַרְיוֹת, נַצִּיג לְפָנָיו שְׁקוּפִיּוֹת שֶׁל רֵאוֹת מְפֻחָמוֹת, נְצַטֵּט אֶת אֲחוּזֵי הַתַּחְלוּאָה בְּסַרְטָן הָרֵאוֹת. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: נֹאמַר לוֹ "חוּס עַל בְּרִיאוּתְךָ". נִמּוּק מַסְפִּיק הוּא, אֵין צֹרֶךְ לְהוֹסִיף עָלָיו דָּבָר. הַאִם יֵשׁ טַעַם לְהוֹסִיף וְלוֹמַר: "חוּס עַל חַיֶּיךָ וַחֲשֹׁב גַּם עַל יְלָדֶיךָ"? מַדּוּעַ לְהוֹסִיף זֹאת, חַיָּיו חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו דַּי. וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר מוֹרֶה לָנוּ הַבּוֹרֵא לִדְבֹּק בְּחַיֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, נֶאֱמַר: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". מַדּוּעַ לְהוֹסִיף אֶת חַיֵּי זַרְעֵנוּ, וְכִי אֵין חַיֵּינוּ שֶׁלָּנוּ חֲשׁוּבִים בְּעֵינֵינוּ דַּי?! הַגָּאוֹן רַבִּי משֶׁה פַיְנְשְׁטֶיְן זַצַ"ל בֵּאֵר אֶת הַדָּבָר בְּבֵאוּר נִפְלָא. כְּשֶׁהִגֵּר מֵרוּסְיָה לְאַרְצוֹת הַבְּרִית בִּשְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִׁים שֶׁל הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת שָׂם לִבּוֹ לְתוֹפָעָה תְּמוּהָה. הָיָה שָׁם דּוֹר קָשִׁישׁ שֶׁל יְהוּדִים מְהַגְּרִים, שֶׁהִגִּיעוּ לַיַּבֶּשֶׁת הַחֲדָשָׁה לִפְנֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים. אוֹתָם מְהַגְּרִים לֹא מָצְאוּ מְקוֹם עֲבוֹדָה שׁוֹמֵר שַׁבָּת לְפִיכָךְ הִתְפַּרְנְסוּ מֵרוֹכְלוּת זְעִירָה, מִמִּסְחָר בְּמִינֵי סִדְקִית שֶׁהַכְנָסָתוֹ זְעוּמָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת. הֵם מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת, הִדִּירוּ עַצְמָם מִמַּאַכְלֵי בָּשָׂר בִּגְלַל חֲשָׁשׁוֹת כַּשְׁרוּת, וְהִנֵּה - בְּנֵיהֶם, בְּרֻבָּם, סָטוּ מִן הַדֶּרֶךְ, נִגְרְפוּ עִם הַזֶּרֶם, נִטְמְעוּ בְּ'כוּר הַהִתּוּךְ'. וְשָׁאַל רַבִּי משֶׁה: אֵיךְ זֶה קָרָה? הֲרֵי הָאָבוֹת עָמְדוּ בְּנִסְיוֹנוֹת עֲצוּמִים, אֵיךְ לֹא דָּבְקָה מְסִירוּת נַפְשָׁם בִּבְנֵיהֶם?! וּמָצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה: אִלּוּ הָיוּ הָאָבוֹת קוֹרְנִים מֵאֹשֶׁר וּמַצְהִירִים, 'אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָעִים גּוֹרָלֵנוּ, שֶׁאָנוּ שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁכָּל הַקְּשָׁיִים כְּדָאִיִּים עֲבוּר הַזְּכִיָּה הַגְּדוֹלָה!'; אִלּוּ הָיוּ מִסְתּוֹבְבִים כְּכוֹרֶה זָהָב שֶׁמָּצָא מִרְבָּץ שֶׁל עֹשֶׁר וְשָׂמֵחַ עַל עֲמָלוֹ, כִּי גּוֹרֵף הוּא גַּרְגְּרֵי זָהָב לְמַכְבִּיר; אִלּוּ כָּזוֹ הָיְתָה תְּחוּשָׁתָם, הָיוּ מַדְבִּיקִים בָּהּ גַּם אֶת בְּנֵיהֶם. כְּדַאי לְהִתְאַמֵּץ וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא! אֲבָל הֵם הִזְעִיפוּ פָּנִים. הִפְטִירוּ, 'קָשֶׁה לִהְיוֹת יְהוּדִי'; שִׁדְּרוּ שֶׁהֵם נוֹשְׂאִים בְּעֹל כָּבֵד. אָמְרוּ הַבָּנִים: לָמָּה נִחְיֶה חַיִּים קָשִׁים, לָמָּה נַכְנִיס צַוָּארֵנוּ בְּעֹל? - וּפָרְקוּ עֹל... זֶהוּ שֶׁאָמְרָה כָּאן הַתּוֹרָה: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה" - דַּע, שֶׁהַמִּצְווֹת הֵן בְּרָכָה וּ"מַרְבֵּה תּוֹרָה מַרְבֵּה חַיִּים" (אָבוֹת ב-ז). בְּבִרְכַּת הַמִּצְווֹת אָנוּ אוֹמְרִים "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו", אֲשֶׁר מִלְּשׁוֹן אֹשֶׁר (הוֹרָיוֹת י:). אִם תִּחְיֶה בִּתְחוּשָׁה זוֹ, בְּשִׂמְחָה זוֹ, וְתֵדַע שֶׁכַּאֲשֶׁר בּוֹחֵר אַתָּה בְּחַיֵּי מִצְווֹת קִיַּמְתָּ אֶת "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" - זָכִיתָ בִּזְכִיָּה כְּפוּלָה. רֵאשִׁית "לְמַעַן תִּחְיֶה". בִּמְקוֹם לִחְיוֹת בְּרִגְשֵׁי אֻמְלָלוּת וּתְחוּשַׁת רַחֲמִים עַצְמִיִּים, תִּהְיֶה הַמְּאֻשָּׁר בָּאָדָם. אֲבָל יוֹתֵר מִכָּךְ: "לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה - וְזַרְעֶךָ" בָּנֶיךָ יַמְשִׁיכוּ בְּדַרְכְּךָ, כִּי מִי אֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר?! זֶה הַמַּתְכּוֹן הַיָּחִיד, הַבָּדוּק וְהַמְּנֻסֶּה, לְהַצְלָחָה בְּחִנּוּךְ הַצֶּאֱצָאִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת: אִם הַהוֹרִים שְׂמֵחִים בַּמִּצְווֹת, חַיִּים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, מְאֻשָּׁרִים בְּדַרְכָּם וְחָשִׁים כְּדָוִד מַלְכֵּנוּ (תְּהִלִּים עג-כח): "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)