Otzarot-Article

הַתַּאֲוָה – מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם!

"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם" (ה-ו) פָּסוּק זֶה עוֹסֵק בְּמִי שֶׁגָּזַל אֶת רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר. עָלֵינוּ לְהָבִין, מַדּוּעַ הַתּוֹרָה מַזְכִּירָה אֶת 'הָאָדָם' בְּיַחַס לְחֵטְא זֶה, וְנוֹקֶטֶת לְשׁוֹן 'חַטֹּאת הָאָדָם'? הַאִם יֵשׁ חֲטָאִים שֶׁל אָדָם וַחֲטָאִים שֶׁל בְּהֵמָה? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין בְּאֶמְצָעוּת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

מִנְהָגוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי לֵייבּ שָׂרֶה'ס, הָיָה לְהִסְתּוֹבֵב בֵּין הָעֲיָרוֹת וְהַכְּפָרִים, לָתוּר אַחַר נְשָׁמוֹת נִדָּחוֹת וַאֲבוּדוֹת, וּלְהִתְאַמֵּץ לַהֲבִיאָן אֶל תִּקּוּנָן. הוּא הָיָה מֵשִׁיב רַבִּים מֵעָווֹן בְּדַרְכּוֹ הַמְיֻחֶדֶת.

בְּאֶחָד מִמַּסְעוֹתָיו, הִזְדַּמֵּן הַצַּדִּיק לִכְפָר מְסֻיָּם. הוּא הִתְאַכְסֵן שָׁם אֵצֶל כַּפְרִי בַּעַל חַוָּה, אֲשֶׁר נָהַג בּוֹ בְּעַיִן יָפָה: הוּא הוֹדִיעַ מֵרֹאשׁ כִּי הַצַּדִּיק יָכוֹל לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ כְּכָל שֶׁיַּחְפֹּץ, וְאַף דָּאַג לְכָל מַחְסוֹרוֹ. הוּא הֶעֱמִיד לִרְשׁוּתוֹ חֶדֶר נוֹחַ וּבוֹ מִטָּה, שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה, וְאַף דָּאַג לְהַגִּישׁ לוֹ אֶת כָּל אֲרוּחוֹתָיו כְּיַד הַמֶּלֶךְ - מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא.

לִפְנֵי שֶׁעָזַב הַצַּדִּיק אֶת אַכְסַנְיָתוֹ, קָרָא לְבַעַל הָאַכְסַנְיָה וְאָמַר לוֹ: "הֲלֹא טָרַחְתָּ כָּל כָּךְ בַּעֲבוּרִי! אֱמֹר נָא לִי: בַּמָּה אוּכַל לְבָרֵךְ אוֹתְךָ? בִּרְצוֹנִי לְבָרֵךְ אוֹתְךָ בְּמַה שֶּׁתַּחְפֹּץ!" חִיֵּךְ הַכַּפְרִי וְהֵשִׁיב: "רַבִּי, לֹא חָסֵר לִי מְאוּמָה! יֵשׁ לִי עֹשֶׁר, בְּרִיאוּת, אִשָּׁה וִילָדִים... בְּקִצּוּר: יֵשׁ לִי הַכֹּל!"

אַךְ הַצַּדִּיק לֹא הִרְפָּה. "עַד כָּאן עָסַקְתָּ בְּגַשְׁמִיּוּת... אוּלָם מָה בְּעִנְיַן הָרוּחָנִיּוּת? אַחֲרֵי הַכֹּל, אַתָּה הַיְּהוּדִי הַיָּחִיד בַּכְּפָר..." טָעַן הַצַּדִּיק. אוּלָם הַיְּהוּדִי הֵשִׁיב נֶחֱרָצוֹת: "רַבִּי, גַּם בְּרוּחָנִיּוּת לֹא חָסֵר לִי מְאוּמָה!"

"אוּלַי בְּכָל זֹאת? הֲלֹא אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא!" נִסָּה הַצַּדִּיק בַּשְּׁלִישִׁית. וְאָכֵן, הַפַּעַם, לְאַחַר שֶׁאִמֵּץ אֶת זִכְרוֹנוֹ, הֵשִׁיב הַיְּהוּדִי כִּי נִכְשַׁל פַּעַם בְּשֶׁמֶץ שֶׁל חֵטְא... בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת, לֹא מִזְּמַן, הוּא בָּצַע אֶת הַחַלָּה שֶׁלֹּא בַּמָּקוֹם הַמַּתְאִים...

לְשֵׁמַע דְּבָרָיו שֶׁל הַכַּפְרִי, נֶאֱנַח הַצַּדִּיק אֲנָחָה עֲמֻקָּה, וְאָמַר: "כָּךְ אַתָּה אוֹמֵר?! לֹא חָסֵר לְךָ מְאוּמָה בְּרוּחָנִיּוּת, הָא? וּבְכֵן, סַפֵּר לִי... הַאִם הַחַוָּה הַזּוֹ שֶׁלְּךָ?" "בְּוַדַּאי שֶׁהִיא שֶׁלִּי, יְרֻשָּׁה מֵאֲבוֹתַי מִזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת. מִלְּבַדָּהּ, יֵשׁ לִי חַוָּה נוֹסֶפֶת, לֹא הַרְחֵק מִכָּאן, רָכַשְׁתִּי אוֹתָהּ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים!" סִפֵּר הַכַּפְרִי.

"וְאוּלַי תְּסַפֵּר לִי, כֵּיצַד הִשַּׂגְתָּ אֶת הַחַוָּה הַהִיא?" הוֹסִיף הַצַּדִּיק וְחָקַר. הַכַּפְרִי הִתְחַמֵּק בַּתְּחִלָּה, אוּלָם לְבַסּוֹף סִפֵּר:

"לִפְנֵי שָׁנִים, הַחַוָּה הַהִיא הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לִיהוּדִי אַחֵר, שֶׁהָיָה יְדִידִי בְּאוֹתָם יָמִים. יוֹם אֶחָד, הִזְדַּמַּנְתִּי אֶל בֵּיתוֹ, וְהוּא הֶרְאָה לִי אֶת אֲחֻזָּתוֹ. הִיא מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי מְאֹד... בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, חָמַדְתִּי אֶת הָאֲחֻזָּה, אוּלָם הָיִיתִי הוֹגֵן לְגַמְרֵי: הִצַּעְתִּי לִידִידִי לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אֶת הַחַוָּה בִּמְחִיר מָלֵא, סְכוּם עָתֵק שֶׁהָיָה מְאַפְשֵׁר לוֹ לִרְכֹּשׁ חַוָּה אַחֶרֶת – אֲפִלּוּ גְּדוֹלָה יוֹתֵר...

"אֶלָּא שֶׁיְּדִידִי סֵרַב... הוּא הִבְהִיר שֶׁלֹּא יִמְכֹּר אֶת הַחַוָּה בְּעַד שׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הִיא יְרֻשָּׁה מֵאֲבוֹתָיו. לֹא נוֹתְרָה לִי בְּרֵרָה וְשַׁבְתִּי אֶל בֵּיתִי בְּפַחֵי נֶפֶשׁ.

"בְּהַגִּיעִי אֶל בֵּיתִי, סִפַּרְתִּי לָעוֹבְדִים שֶׁלִּי עַל הַחַוָּה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִרְכֹּשׁ, וְעַל סֵרוּבוֹ שֶׁל יְדִידִי לִמְכֹּר אוֹתָהּ. בֵּין הָעוֹבְדִים הָיָה גּוֹי אֶחָד, שֶׁהָיָה נֶאֱמָן לִי מְאֹד. כַּאֲשֶׁר הוּא הִבְחִין בְּאַכְזָבָתִי הָרַבָּה, הֶחְלִיט לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה: הוּא הָלַךְ לַאֲחֻזָּתוֹ שֶׁל יְדִידִי, עֵרֵב רַעַל בַּמִּסְפּוֹא, וְגָרַם לְמוֹתָן שֶׁל שְׁלוֹשִׁים בְּהֵמוֹת... לְאַחַר מַעֲשֶׂה, הוּא סִפֵּר לִי עַל כָּךְ בְּגַאֲוָה. כַּמּוּבָן, גָּעַרְתִּי בּוֹ בַּחֲרִיפוּת, אֲבָל אֶת הַנַּעֲשָׂה כְּבָר לֹא נִתָּן הָיָה לְהָשִׁיב...

"עֲבוּר יְדִידִי, בַּעַל הַחַוָּה, הָיְתָה זוֹ מַכָּה כַּלְכָּלִית קָשָׁה, שֶׁמִּמֶּנָּה לֹא הִצְלִיחַ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ. נִסִּיתִי לַעֲזֹר לוֹ: נָסַעְתִּי אֵלָיו, הִצַּעְתִּי בַּשֵּׁנִית שֶׁאֶרְכֹּשׁ אֶת הָאֲחֻזָּה בִּמְחִיר הוֹגֵן, אוּלָם הוּא הִמְשִׁיךְ לַעֲמֹד עַל שֶׁלּוֹ... הוּא טָעַן שֶׁאֲנִי זוֹרֶה מֶלַח עַל פְּצָעָיו, וְהִבְהִיר כִּי אֲפִלּוּ אִם יִשָּׁאֵר בְּלֹא מִנְעָלִים לְרַגְלָיו – לֹא יִמְכֹּר אֶת הָאֲחֻזָּה!

"מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ, יְדִידִי הָפַךְ לִהְיוֹת שׂוֹנֵא שֶׁלִּי. הוּא הֵחֵל לָלֶכֶת מִדְּחִי אֶל דֶּחִי, מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי הִתְדַּרְדֵּר בִּמְהִירוּת, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפַת לֶחֶם מַמָּשׁ! הוּא נַעֲשָׂה עָנִי מָרוּד, וְכָל נְכָסָיו עָבְרוּ לִרְשׁוּתָם שֶׁל הַנּוֹשִׁים הָרַבִּים שֶׁעָמְדוּ עָלָיו... אֲנִי, כַּמּוּבָן, לֹא יָכֹלְתִּי לְהַחְמִיץ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת: מִהַרְתִּי לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹתָיו שֶׁל יְדִידִי, וְכָךְ פָּדִיתִי אֶת הָאֲחֻזָּה לְעַצְמִי, וַאֲנִי מַחֲזִיק בָּהּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה!

"מַה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר?" סִיֵּם הַכַּפְרִי אֶת סִפּוּרוֹ, "מַמָּשׁ כּוֹאֵב לִי הַלֵּב עַל יְדִידִי, עַל אַף שֶׁשָּׂנֵא אוֹתִי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר שִׂנְאָה עַזָּה... אִלּוּ רַק הָיָה מְקַבֵּל אֶת הַצָּעָתִי הָרִאשׁוֹנָה, הוּא הָיָה הַיּוֹם אָדָם עָשִׁיר וְהָיָה מַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו בְּנַחַת וּבְשַׁלְוָה! וְאִלּוּ כָּעֵת, מַה הִרְוִיחַ? הָאֲחֻזָּה לֹא נוֹתְרָה בִּרְשׁוּתוֹ, אֶת רְכוּשׁוֹ הוּא אִבֵּד, וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כְּלָל הֵיכָן הוּא נִמְצָא – אִם בִּכְלָל הוּא בֵּין הַחַיִּים!"

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, פָּשַׁט הַכְּאֵב עַל פָּנָיו שֶׁל הַצַּדִּיק. הוּא נֶעֱמַד עַל רַגְלָיו וְהֵחֵל לִגְעֹר בַּכַּפְרִי בַּחֲרִיפוּת. "רָשָׁע מְרֻשָּׁע! רוֹצֵחַ!!! בִּמְקוֹם לַעֲזֹר לִידִידְךָ, לְאַחַר שֶׁהַגּוֹי שֶׁלְּךָ הִרְעִיל אֶת בַּהֲמוֹתָיו – עוֹד בִּקַּשְׁתָּ לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת כְּדֵי לְסַפֵּק אֶת יֵצֶר הַחֶמְדָּה שֶׁלְּךָ? בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם! הַאֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ לִטְעֹן כִּי הַחֵטְא הַיָּחִיד שֶׁלְּךָ הִנּוֹ בְּצִיעַת הַחַלּוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא כַּדִּין? הֲלֹא אַתָּה גַּזְלָן וְרוֹצֵחַ שָׁפָל!" הֵטִיחַ הַצַּדִּיק. הוּא הִמְשִׁיךְ לְיַסֵּר אֶת הַכַּפְרִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, עַד שֶׁהֶעֱמִידוֹ עַל דַּעְתּוֹ וֶהֱשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.

אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, סִפֵּר הַמַּגִּיד הַיְרוּשַׁלְמִי רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַ"ל, וְהוֹסִיף:

הַמַּעֲשֶׂה מַמְחִישׁ אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (ד-כא): "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". בַּמִּקְרֶה הַזֶּה, מְדֻבָּר בְּ'תַאֲוָה' וּבְ'חֶמְדָּה' – שֶׁבְּכֹחָן לְהוֹצִיא אֶת 'הָאָדָם' מִן הָעוֹלָם... כְּלוֹמַר: לְהוֹצִיא מֵהָאָדָם אֶת 'הָאָדָם' שֶׁבּוֹ, וְלַהֲבִיאוֹ לִידֵי כָּךְ שֶׁיֵּחָשֵׁב כַּבְּהֵמָה מַמָּשׁ – בְּלִי יְכֹלֶת לְהַרְגִּישׁ רְגָשׁוֹת אֱנוֹשִׁיִּים כָּלְשֶׁהֵם! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ:

אָדָם שֶׁגּוֹנֵב מֵחֲבֵרוֹ – בְּוַדַּאי לָקוּי בְּמִדַּת הַתַּאֲוָה. תַּאֲוַת הַמָּמוֹן הֶעֱבִירָה אוֹתוֹ עַל דַּעְתּוֹ וְגָרְמָה לוֹ לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל רֵעֵהוּ. מֵעַתָּה, הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת, כִּי אָדָם זֶה – חוֹטֵא כְּלַפֵּי הָאָדָם שֶׁבּוֹ, מֵאַחַר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ שְׁבִי אַחַר תַּאֲוָתוֹ – הוּא דּוֹמֶה לִבְהֵמָה, אֲשֶׁר אֵין לָהּ מַעֲצוֹרִים. זֶהוּ בֵּאוּר דִּבְרֵי הַפָּסוּק: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם"! (לְלַמֶּדְךָ)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	הַתַּאֲוָה – מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם! "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם" (ה-ו) פָּסוּק זֶה עוֹסֵק בְּמִי שֶׁגָּזַל אֶת רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר. עָלֵינוּ לְהָבִין, מַדּוּעַ הַתּוֹרָה מַזְכִּירָה אֶת 'הָאָדָם' בְּיַחַס לְחֵטְא זֶה, וְנוֹקֶטֶת לְשׁוֹן 'חַטֹּאת הָאָדָם'? הַאִם יֵשׁ חֲטָאִים שֶׁל אָדָם וַחֲטָאִים שֶׁל בְּהֵמָה? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין בְּאֶמְצָעוּת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: מִנְהָגוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי לֵייבּ שָׂרֶה'ס, הָיָה לְהִסְתּוֹבֵב בֵּין הָעֲיָרוֹת וְהַכְּפָרִים, לָתוּר אַחַר נְשָׁמוֹת נִדָּחוֹת וַאֲבוּדוֹת, וּלְהִתְאַמֵּץ לַהֲבִיאָן אֶל תִּקּוּנָן. הוּא הָיָה מֵשִׁיב רַבִּים מֵעָווֹן בְּדַרְכּוֹ הַמְיֻחֶדֶת. בְּאֶחָד מִמַּסְעוֹתָיו, הִזְדַּמֵּן הַצַּדִּיק לִכְפָר מְסֻיָּם. הוּא הִתְאַכְסֵן שָׁם אֵצֶל כַּפְרִי בַּעַל חַוָּה, אֲשֶׁר נָהַג בּוֹ בְּעַיִן יָפָה: הוּא הוֹדִיעַ מֵרֹאשׁ כִּי הַצַּדִּיק יָכוֹל לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ כְּכָל שֶׁיַּחְפֹּץ, וְאַף דָּאַג לְכָל מַחְסוֹרוֹ. הוּא הֶעֱמִיד לִרְשׁוּתוֹ חֶדֶר נוֹחַ וּבוֹ מִטָּה, שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה, וְאַף דָּאַג לְהַגִּישׁ לוֹ אֶת כָּל אֲרוּחוֹתָיו כְּיַד הַמֶּלֶךְ - מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא. לִפְנֵי שֶׁעָזַב הַצַּדִּיק אֶת אַכְסַנְיָתוֹ, קָרָא לְבַעַל הָאַכְסַנְיָה וְאָמַר לוֹ: "הֲלֹא טָרַחְתָּ כָּל כָּךְ בַּעֲבוּרִי! אֱמֹר נָא לִי: בַּמָּה אוּכַל לְבָרֵךְ אוֹתְךָ? בִּרְצוֹנִי לְבָרֵךְ אוֹתְךָ בְּמַה שֶּׁתַּחְפֹּץ!" חִיֵּךְ הַכַּפְרִי וְהֵשִׁיב: "רַבִּי, לֹא חָסֵר לִי מְאוּמָה! יֵשׁ לִי עֹשֶׁר, בְּרִיאוּת, אִשָּׁה וִילָדִים... בְּקִצּוּר: יֵשׁ לִי הַכֹּל!" אַךְ הַצַּדִּיק לֹא הִרְפָּה. "עַד כָּאן עָסַקְתָּ בְּגַשְׁמִיּוּת... אוּלָם מָה בְּעִנְיַן הָרוּחָנִיּוּת? אַחֲרֵי הַכֹּל, אַתָּה הַיְּהוּדִי הַיָּחִיד בַּכְּפָר..." טָעַן הַצַּדִּיק. אוּלָם הַיְּהוּדִי הֵשִׁיב נֶחֱרָצוֹת: "רַבִּי, גַּם בְּרוּחָנִיּוּת לֹא חָסֵר לִי מְאוּמָה!" "אוּלַי בְּכָל זֹאת? הֲלֹא אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא!" נִסָּה הַצַּדִּיק בַּשְּׁלִישִׁית. וְאָכֵן, הַפַּעַם, לְאַחַר שֶׁאִמֵּץ אֶת זִכְרוֹנוֹ, הֵשִׁיב הַיְּהוּדִי כִּי נִכְשַׁל פַּעַם בְּשֶׁמֶץ שֶׁל חֵטְא... בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת, לֹא מִזְּמַן, הוּא בָּצַע אֶת הַחַלָּה שֶׁלֹּא בַּמָּקוֹם הַמַּתְאִים... לְשֵׁמַע דְּבָרָיו שֶׁל הַכַּפְרִי, נֶאֱנַח הַצַּדִּיק אֲנָחָה עֲמֻקָּה, וְאָמַר: "כָּךְ אַתָּה אוֹמֵר?! לֹא חָסֵר לְךָ מְאוּמָה בְּרוּחָנִיּוּת, הָא? וּבְכֵן, סַפֵּר לִי... הַאִם הַחַוָּה הַזּוֹ שֶׁלְּךָ?" "בְּוַדַּאי שֶׁהִיא שֶׁלִּי, יְרֻשָּׁה מֵאֲבוֹתַי מִזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת. מִלְּבַדָּהּ, יֵשׁ לִי חַוָּה נוֹסֶפֶת, לֹא הַרְחֵק מִכָּאן, רָכַשְׁתִּי אוֹתָהּ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים!" סִפֵּר הַכַּפְרִי. "וְאוּלַי תְּסַפֵּר לִי, כֵּיצַד הִשַּׂגְתָּ אֶת הַחַוָּה הַהִיא?" הוֹסִיף הַצַּדִּיק וְחָקַר. הַכַּפְרִי הִתְחַמֵּק בַּתְּחִלָּה, אוּלָם לְבַסּוֹף סִפֵּר: "לִפְנֵי שָׁנִים, הַחַוָּה הַהִיא הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לִיהוּדִי אַחֵר, שֶׁהָיָה יְדִידִי בְּאוֹתָם יָמִים. יוֹם אֶחָד, הִזְדַּמַּנְתִּי אֶל בֵּיתוֹ, וְהוּא הֶרְאָה לִי אֶת אֲחֻזָּתוֹ. הִיא מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי מְאֹד... בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, חָמַדְתִּי אֶת הָאֲחֻזָּה, אוּלָם הָיִיתִי הוֹגֵן לְגַמְרֵי: הִצַּעְתִּי לִידִידִי לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אֶת הַחַוָּה בִּמְחִיר מָלֵא, סְכוּם עָתֵק שֶׁהָיָה מְאַפְשֵׁר לוֹ לִרְכֹּשׁ חַוָּה אַחֶרֶת – אֲפִלּוּ גְּדוֹלָה יוֹתֵר... "אֶלָּא שֶׁיְּדִידִי סֵרַב... הוּא הִבְהִיר שֶׁלֹּא יִמְכֹּר אֶת הַחַוָּה בְּעַד שׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הִיא יְרֻשָּׁה מֵאֲבוֹתָיו. לֹא נוֹתְרָה לִי בְּרֵרָה וְשַׁבְתִּי אֶל בֵּיתִי בְּפַחֵי נֶפֶשׁ. "בְּהַגִּיעִי אֶל בֵּיתִי, סִפַּרְתִּי לָעוֹבְדִים שֶׁלִּי עַל הַחַוָּה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִרְכֹּשׁ, וְעַל סֵרוּבוֹ שֶׁל יְדִידִי לִמְכֹּר אוֹתָהּ. בֵּין הָעוֹבְדִים הָיָה גּוֹי אֶחָד, שֶׁהָיָה נֶאֱמָן לִי מְאֹד. כַּאֲשֶׁר הוּא הִבְחִין בְּאַכְזָבָתִי הָרַבָּה, הֶחְלִיט לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה: הוּא הָלַךְ לַאֲחֻזָּתוֹ שֶׁל יְדִידִי, עֵרֵב רַעַל בַּמִּסְפּוֹא, וְגָרַם לְמוֹתָן שֶׁל שְׁלוֹשִׁים בְּהֵמוֹת... לְאַחַר מַעֲשֶׂה, הוּא סִפֵּר לִי עַל כָּךְ בְּגַאֲוָה. כַּמּוּבָן, גָּעַרְתִּי בּוֹ בַּחֲרִיפוּת, אֲבָל אֶת הַנַּעֲשָׂה כְּבָר לֹא נִתָּן הָיָה לְהָשִׁיב... "עֲבוּר יְדִידִי, בַּעַל הַחַוָּה, הָיְתָה זוֹ מַכָּה כַּלְכָּלִית קָשָׁה, שֶׁמִּמֶּנָּה לֹא הִצְלִיחַ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ. נִסִּיתִי לַעֲזֹר לוֹ: נָסַעְתִּי אֵלָיו, הִצַּעְתִּי בַּשֵּׁנִית שֶׁאֶרְכֹּשׁ אֶת הָאֲחֻזָּה בִּמְחִיר הוֹגֵן, אוּלָם הוּא הִמְשִׁיךְ לַעֲמֹד עַל שֶׁלּוֹ... הוּא טָעַן שֶׁאֲנִי זוֹרֶה מֶלַח עַל פְּצָעָיו, וְהִבְהִיר כִּי אֲפִלּוּ אִם יִשָּׁאֵר בְּלֹא מִנְעָלִים לְרַגְלָיו – לֹא יִמְכֹּר אֶת הָאֲחֻזָּה! "מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ, יְדִידִי הָפַךְ לִהְיוֹת שׂוֹנֵא שֶׁלִּי. הוּא הֵחֵל לָלֶכֶת מִדְּחִי אֶל דֶּחִי, מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי הִתְדַּרְדֵּר בִּמְהִירוּת, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפַת לֶחֶם מַמָּשׁ! הוּא נַעֲשָׂה עָנִי מָרוּד, וְכָל נְכָסָיו עָבְרוּ לִרְשׁוּתָם שֶׁל הַנּוֹשִׁים הָרַבִּים שֶׁעָמְדוּ עָלָיו... אֲנִי, כַּמּוּבָן, לֹא יָכֹלְתִּי לְהַחְמִיץ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת: מִהַרְתִּי לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹתָיו שֶׁל יְדִידִי, וְכָךְ פָּדִיתִי אֶת הָאֲחֻזָּה לְעַצְמִי, וַאֲנִי מַחֲזִיק בָּהּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה! "מַה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר?" סִיֵּם הַכַּפְרִי אֶת סִפּוּרוֹ, "מַמָּשׁ כּוֹאֵב לִי הַלֵּב עַל יְדִידִי, עַל אַף שֶׁשָּׂנֵא אוֹתִי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר שִׂנְאָה עַזָּה... אִלּוּ רַק הָיָה מְקַבֵּל אֶת הַצָּעָתִי הָרִאשׁוֹנָה, הוּא הָיָה הַיּוֹם אָדָם עָשִׁיר וְהָיָה מַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו בְּנַחַת וּבְשַׁלְוָה! וְאִלּוּ כָּעֵת, מַה הִרְוִיחַ? הָאֲחֻזָּה לֹא נוֹתְרָה בִּרְשׁוּתוֹ, אֶת רְכוּשׁוֹ הוּא אִבֵּד, וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כְּלָל הֵיכָן הוּא נִמְצָא – אִם בִּכְלָל הוּא בֵּין הַחַיִּים!" לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, פָּשַׁט הַכְּאֵב עַל פָּנָיו שֶׁל הַצַּדִּיק. הוּא נֶעֱמַד עַל רַגְלָיו וְהֵחֵל לִגְעֹר בַּכַּפְרִי בַּחֲרִיפוּת. "רָשָׁע מְרֻשָּׁע! רוֹצֵחַ!!! בִּמְקוֹם לַעֲזֹר לִידִידְךָ, לְאַחַר שֶׁהַגּוֹי שֶׁלְּךָ הִרְעִיל אֶת בַּהֲמוֹתָיו – עוֹד בִּקַּשְׁתָּ לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת כְּדֵי לְסַפֵּק אֶת יֵצֶר הַחֶמְדָּה שֶׁלְּךָ? בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם! הַאֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ לִטְעֹן כִּי הַחֵטְא הַיָּחִיד שֶׁלְּךָ הִנּוֹ בְּצִיעַת הַחַלּוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא כַּדִּין? הֲלֹא אַתָּה גַּזְלָן וְרוֹצֵחַ שָׁפָל!" הֵטִיחַ הַצַּדִּיק. הוּא הִמְשִׁיךְ לְיַסֵּר אֶת הַכַּפְרִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, עַד שֶׁהֶעֱמִידוֹ עַל דַּעְתּוֹ וֶהֱשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, סִפֵּר הַמַּגִּיד הַיְרוּשַׁלְמִי רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַ"ל, וְהוֹסִיף: הַמַּעֲשֶׂה מַמְחִישׁ אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (ד-כא): "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". בַּמִּקְרֶה הַזֶּה, מְדֻבָּר בְּ'תַאֲוָה' וּבְ'חֶמְדָּה' – שֶׁבְּכֹחָן לְהוֹצִיא אֶת 'הָאָדָם' מִן הָעוֹלָם... כְּלוֹמַר: לְהוֹצִיא מֵהָאָדָם אֶת 'הָאָדָם' שֶׁבּוֹ, וְלַהֲבִיאוֹ לִידֵי כָּךְ שֶׁיֵּחָשֵׁב כַּבְּהֵמָה מַמָּשׁ – בְּלִי יְכֹלֶת לְהַרְגִּישׁ רְגָשׁוֹת אֱנוֹשִׁיִּים כָּלְשֶׁהֵם! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: אָדָם שֶׁגּוֹנֵב מֵחֲבֵרוֹ – בְּוַדַּאי לָקוּי בְּמִדַּת הַתַּאֲוָה. תַּאֲוַת הַמָּמוֹן הֶעֱבִירָה אוֹתוֹ עַל דַּעְתּוֹ וְגָרְמָה לוֹ לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל רֵעֵהוּ. מֵעַתָּה, הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת, כִּי אָדָם זֶה – חוֹטֵא כְּלַפֵּי הָאָדָם שֶׁבּוֹ, מֵאַחַר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ שְׁבִי אַחַר תַּאֲוָתוֹ – הוּא דּוֹמֶה לִבְהֵמָה, אֲשֶׁר אֵין לָהּ מַעֲצוֹרִים. זֶהוּ בֵּאוּר דִּבְרֵי הַפָּסוּק: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם"! (לְלַמֶּדְךָ)