Otzarot-Article

"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה... וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (טז-יד) וְכָךְ פָּסַק הָרַמְבַּ"ם לַהֲלָכָה (שְׁבִיתַת יו"ט ו-יח): "חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בַּמּוֹעֲדוֹת... וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר וְלַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאַר הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוֹ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לַעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ, אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה אֶלָּא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ, וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר: 'זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם, כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ, כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם'" (הוֹשֵׁעַ ט-ד).

וְאָמַר רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִים שֶׁנִּהֲלוּ יַחְדָּו עֵסֶק מַצְלִיחַ, כְּשֶׁהֵם מְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם אֶת הָעֲבוֹדָה: הָאֶחָד חִזֵּר אַחַר הַזְמָנוֹת, עָמַד בְּקֶשֶׁר עִם הַלָּקוֹחוֹת, גָּבָה מֵהֶם אֶת הַכְּסָפִים וְעָרַךְ אֶת סִפְרֵי הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וּמַאֲזַן הָעֲסָקִים. הַשֵּׁנִי טִפֵּל בַּסְּחוֹרָה עַד לָאֲרִיזָה וְלַמִּשְׁלוֹחַ. וּתְנַאי הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם: כָּל אֶחָד יוֹצִיא מִן הָעֵסֶק כְּדֵי הוֹצָאוֹת בֵּיתוֹ, וְהַשְּׁאָר יִתְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה.

הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִין עַד שֶׁהִגִּיעָה עֵת קָשָׁה. קָמוּ לָהֶם מִתְחָרִים, וְהוּזְלוּ הַמְּחִירִים. גַּם הַהַזְמָנוֹת פָּחֲתוּ, וְהָרְוָחִים הִדַּלְדְּלוּ. אָמַר הַקַּנְיָן וְהַמְּמֻנֶּה עַל הַסְּפָרִים לַחֲבֵרוֹ, שֶׁעָבַד כָּל הַיּוֹם בַּחֲנוּת: "רְאֵה, חַיָּבִים אָנוּ לְהַדֵּק אֶת הַחֲגוֹרָה כְּדֵי לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם אֶת הָעֵת הַקָּשָׁה, שֶׁאִם לֹא כֵן, נַגִּיעַ לִפְשִׁיטַת רֶגֶל".

רֵעֵהוּ הֵבִין וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְצַמְצֵם אֶת הוֹצָאוֹת בֵּיתוֹ, שֶׁלֹּא לִטֹּל מִן הָעֵסֶק אֶלָּא לְלֶחֶם צַר, עַד שֶׁיַּרְחִיב ה' אֶת גְּבוּלָם כְּבָרִאשׁוֹנָה.

וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, עָבְרוּ אֶת הַתְּקוּפָה הַקָּשָׁה. הַסּוֹחֲרִים שֶׁקָּנוּ מִמִּתְחָרֵיהֶם הִתְאַכְזְבוּ מִטִּיב סְחוֹרָתָם, וְשָׁבוּ אֶל הַשֻּׁתָּפִים הַמֻּכָּרִים וְהַוָּתִיקִים. מוּכָנִים הָיוּ לְשַׁלֵּם יוֹתֵר כְּדֵי לְקַבֵּל שֵׁרוּת טוֹב וּסְחוֹרָה מְעֻלָּה. הָיָה הַקַּנְיָן מֵבִיא הַזְמָנוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְשֻׁתָּפוֹ מְסַפֵּק אֶת הַסְּחוֹרָה הַמְּשֻׁבַּחַת. פָּנָה אֶל חֲבֵרוֹ וְאָמַר: "נוֹדֶה לַה', חָלְפוּ הַזְּמַנִּים הַקָּשִׁים".

"אָכֵן", הִסְכִּים עִמּוֹ, "הַהַזְמָנוֹת שָׁבוּ לְהֶקֵּפָן הַקּוֹדֵם. וְגַם הַמְּחִירִים".

"אִם כֵּן, גַּם הָרְוָחִים שָׁבוּ לִהְיוֹת כְּמֵאָז. נוּכַל אֵפוֹא לַחְזֹר לַהֶסְדֵּר הַיָּשָׁן וְלָקַחַת מִן הַקֻּפָּה לְהוֹצָאוֹת בֵּיתֵנוּ בְּיֶתֶר-הַרְחָבָה. אֹמַר לְךָ אֶת הָאֱמֶת, הָיְתָה זוֹ תְּקוּפָה קָשָׁה..."

"אֱמֶת", הִסְכִּים עִמּוֹ חֲבֵרוֹ, "אַךְ עֲצָתִי הִיא לְהַמְתִּין מְעַט. כְּדַאי לִצְבֹּר כֶּסֶף תְּחִלָּה, וְלֹא לְרוֹקֵן אֶת הַקֻּפָּה מִיָּד. הָיִיתִי מַצִּיעַ לְהַמְשִׁיךְ לְהִסְתַּפֵּק בְּמֻעָט עוֹד כַּחֲצִי שָׁנָה".

"אַתָּה אִישׁ הַכְּסָפִים", עָנָהוּ בְּהַשְׁלָמָה וְקִבֵּל אֶת הַדִּין. יֵשׁ בְּפִיו תְּשׁוּבָה לְאִשְׁתּוֹ, הַלּוֹחֶצֶת עָלָיו לְהַעֲלוֹת מְעַט אֶת רָמַת הַחַיִּים וּלְהָשִׁיבָהּ לְקַדְמוּתָהּ.

בְּרַם, מִשֶּׁמָּסַר לְאִשְׁתּוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשֻּׁתָּף, הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ בְּאָמְרָהּ: "פָּרֵק אֶת הַשֻּׁתָּפוּת וּמִיָּד!"

תָּמַהּ: "לְפָרֵק אֶת הַשֻּׁתָּפוּת? מַדּוּעַ?"

אָמְרָה: "כִּי נוֹכֵל הוּא, רַמַּאי!"

מָחָה: "לָמָּה תְּדַבְּרִי כָּךְ?"

וְעָנְתָה: "וְכִי עִוֶּרֶת אֲנִי אוֹ שׁוֹטָה? וְכִי אֵינִי רוֹאָה שֶׁשֻּׁתָּפְךָ הֶחֱזִיר אֶת רָמַת חַיָּיו הַגְּבוֹהָה לְקַדְמוּתָהּ, הֶחְלִיף לָאַחֲרוֹנָה רָהִיטִים וְקָנָה לְאִשְׁתּוֹ תַּכְשִׁיטִים, וּמִמְּךָ תּוֹבֵעַ הוּא לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִצְטַמְצֵם? וְכִי לְכָךְ יִקָּרֵא שֻׁתָּפוּת אֱמֶת? הוּא נֶהֱנֶה מִן הַשֶּׁפַע, וְאַתָּה נִדְרָשׁ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִצְטַמְצֵם?!"

אֵין סָפֵק, טַעֲנָתָהּ טַעֲנָה.

וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: הַקָּבָּ"ה מַעֲנִיק לָנוּ אֶת צְרָכֵינוּ וּמַזְרִים כֶּסֶף לְקֻפָּתֵנוּ, אַךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁנִּתְחַלֵּק בְּכֶסֶף זֶה עִם שֻׁתָּפֵינוּ: הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים. "אַרְבָּעָה שֶׁלִּי כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה שֶׁלְּךָ, בִּנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וּכְנֶגְדָּם הַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה. אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי, אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ" (רָשִׁ"י טז-יא), וְהַקָּבָּ"ה נוֹתֵן קֻפָּה בַּעֲבוּר כָּל הַשְּׁמוֹנָה.

וְעַתָּה, בִּימוֹת הַחֹל מִצְטַמְצְמִים אָנוּ וּמְצַמְצְמִים גַּם בִּנְתִינוֹתֵינוּ וְאֵין עַל כָּךְ תְּבִיעָה. הָעֵת קָשָׁה בַּגָּלוּת, וּבְיוֹתֵר בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, שֶׁהַיֹּקֶר בָּהּ מַאֲמִיר וְהַפְּרוּטָה כָּלָה מִן הַכִּיס (סוֹטָה מט:). אֲבָל בִּפְרֹס הַחַג נוֹהֲגִים אָנוּ בְּיֶתֶר-הַרְחָבָה, וּמִן הַדִּין הוּא לְהַנּוֹת בְּכָךְ גַּם אֶת הַשֻּׁתָּף. עָוֶל מְשַׁוֵּעַ יִהְיֶה זֶה, אִם אָנוּ נֵהָנֶה מִכָּל טוּב, כַּאֲשֶׁר מִן הַשֻּׁתָּף נִדְרֹשׁ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִצְטַמְצֵם. לֹא תִּקָּרֵא זוֹ שֻׁתָּפוּת אֱמֶת. (ח"ח הֶחָדָשׁ עַל הַתּוֹרָה, מִשְׁלֵי הח"ח)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (יא-כו) הִגַּעְנוּ לְשַׁבַּת מְבָרְכִין חֹדֶשׁ אֱלוּל "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה... וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (טז-יד) וְכָךְ פָּסַק הָרַמְבַּ"ם לַהֲלָכָה (שְׁבִיתַת יו"ט ו-יח): "חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בַּמּוֹעֲדוֹת... וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר וְלַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאַר הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוֹ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לַעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ, אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה אֶלָּא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ, וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר: 'זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם, כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ, כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם'" (הוֹשֵׁעַ ט-ד). וְאָמַר רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִים שֶׁנִּהֲלוּ יַחְדָּו עֵסֶק מַצְלִיחַ, כְּשֶׁהֵם מְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם אֶת הָעֲבוֹדָה: הָאֶחָד חִזֵּר אַחַר הַזְמָנוֹת, עָמַד בְּקֶשֶׁר עִם הַלָּקוֹחוֹת, גָּבָה מֵהֶם אֶת הַכְּסָפִים וְעָרַךְ אֶת סִפְרֵי הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וּמַאֲזַן הָעֲסָקִים. הַשֵּׁנִי טִפֵּל בַּסְּחוֹרָה עַד לָאֲרִיזָה וְלַמִּשְׁלוֹחַ. וּתְנַאי הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם: כָּל אֶחָד יוֹצִיא מִן הָעֵסֶק כְּדֵי הוֹצָאוֹת בֵּיתוֹ, וְהַשְּׁאָר יִתְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִין עַד שֶׁהִגִּיעָה עֵת קָשָׁה. קָמוּ לָהֶם מִתְחָרִים, וְהוּזְלוּ הַמְּחִירִים. גַּם הַהַזְמָנוֹת פָּחֲתוּ, וְהָרְוָחִים הִדַּלְדְּלוּ. אָמַר הַקַּנְיָן וְהַמְּמֻנֶּה עַל הַסְּפָרִים לַחֲבֵרוֹ, שֶׁעָבַד כָּל הַיּוֹם בַּחֲנוּת: "רְאֵה, חַיָּבִים אָנוּ לְהַדֵּק אֶת הַחֲגוֹרָה כְּדֵי לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם אֶת הָעֵת הַקָּשָׁה, שֶׁאִם לֹא כֵן, נַגִּיעַ לִפְשִׁיטַת רֶגֶל". רֵעֵהוּ הֵבִין וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְצַמְצֵם אֶת הוֹצָאוֹת בֵּיתוֹ, שֶׁלֹּא לִטֹּל מִן הָעֵסֶק אֶלָּא לְלֶחֶם צַר, עַד שֶׁיַּרְחִיב ה' אֶת גְּבוּלָם כְּבָרִאשׁוֹנָה. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, עָבְרוּ אֶת הַתְּקוּפָה הַקָּשָׁה. הַסּוֹחֲרִים שֶׁקָּנוּ מִמִּתְחָרֵיהֶם הִתְאַכְזְבוּ מִטִּיב סְחוֹרָתָם, וְשָׁבוּ אֶל הַשֻּׁתָּפִים הַמֻּכָּרִים וְהַוָּתִיקִים. מוּכָנִים הָיוּ לְשַׁלֵּם יוֹתֵר כְּדֵי לְקַבֵּל שֵׁרוּת טוֹב וּסְחוֹרָה מְעֻלָּה. הָיָה הַקַּנְיָן מֵבִיא הַזְמָנוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְשֻׁתָּפוֹ מְסַפֵּק אֶת הַסְּחוֹרָה הַמְּשֻׁבַּחַת. פָּנָה אֶל חֲבֵרוֹ וְאָמַר: "נוֹדֶה לַה', חָלְפוּ הַזְּמַנִּים הַקָּשִׁים". "אָכֵן", הִסְכִּים עִמּוֹ, "הַהַזְמָנוֹת שָׁבוּ לְהֶקֵּפָן הַקּוֹדֵם. וְגַם הַמְּחִירִים". "אִם כֵּן, גַּם הָרְוָחִים שָׁבוּ לִהְיוֹת כְּמֵאָז. נוּכַל אֵפוֹא לַחְזֹר לַהֶסְדֵּר הַיָּשָׁן וְלָקַחַת מִן הַקֻּפָּה לְהוֹצָאוֹת בֵּיתֵנוּ בְּיֶתֶר-הַרְחָבָה. אֹמַר לְךָ אֶת הָאֱמֶת, הָיְתָה זוֹ תְּקוּפָה קָשָׁה..." "אֱמֶת", הִסְכִּים עִמּוֹ חֲבֵרוֹ, "אַךְ עֲצָתִי הִיא לְהַמְתִּין מְעַט. כְּדַאי לִצְבֹּר כֶּסֶף תְּחִלָּה, וְלֹא לְרוֹקֵן אֶת הַקֻּפָּה מִיָּד. הָיִיתִי מַצִּיעַ לְהַמְשִׁיךְ לְהִסְתַּפֵּק בְּמֻעָט עוֹד כַּחֲצִי שָׁנָה". "אַתָּה אִישׁ הַכְּסָפִים", עָנָהוּ בְּהַשְׁלָמָה וְקִבֵּל אֶת הַדִּין. יֵשׁ בְּפִיו תְּשׁוּבָה לְאִשְׁתּוֹ, הַלּוֹחֶצֶת עָלָיו לְהַעֲלוֹת מְעַט אֶת רָמַת הַחַיִּים וּלְהָשִׁיבָהּ לְקַדְמוּתָהּ. בְּרַם, מִשֶּׁמָּסַר לְאִשְׁתּוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשֻּׁתָּף, הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ בְּאָמְרָהּ: "פָּרֵק אֶת הַשֻּׁתָּפוּת וּמִיָּד!" תָּמַהּ: "לְפָרֵק אֶת הַשֻּׁתָּפוּת? מַדּוּעַ?" אָמְרָה: "כִּי נוֹכֵל הוּא, רַמַּאי!" מָחָה: "לָמָּה תְּדַבְּרִי כָּךְ?" וְעָנְתָה: "וְכִי עִוֶּרֶת אֲנִי אוֹ שׁוֹטָה? וְכִי אֵינִי רוֹאָה שֶׁשֻּׁתָּפְךָ הֶחֱזִיר אֶת רָמַת חַיָּיו הַגְּבוֹהָה לְקַדְמוּתָהּ, הֶחְלִיף לָאַחֲרוֹנָה רָהִיטִים וְקָנָה לְאִשְׁתּוֹ תַּכְשִׁיטִים, וּמִמְּךָ תּוֹבֵעַ הוּא לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִצְטַמְצֵם? וְכִי לְכָךְ יִקָּרֵא שֻׁתָּפוּת אֱמֶת? הוּא נֶהֱנֶה מִן הַשֶּׁפַע, וְאַתָּה נִדְרָשׁ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִצְטַמְצֵם?!" אֵין סָפֵק, טַעֲנָתָהּ טַעֲנָה. וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: הַקָּבָּ"ה מַעֲנִיק לָנוּ אֶת צְרָכֵינוּ וּמַזְרִים כֶּסֶף לְקֻפָּתֵנוּ, אַךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁנִּתְחַלֵּק בְּכֶסֶף זֶה עִם שֻׁתָּפֵינוּ: הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים. "אַרְבָּעָה שֶׁלִּי כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה שֶׁלְּךָ, בִּנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וּכְנֶגְדָּם הַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה. אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי, אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ" (רָשִׁ"י טז-יא), וְהַקָּבָּ"ה נוֹתֵן קֻפָּה בַּעֲבוּר כָּל הַשְּׁמוֹנָה. וְעַתָּה, בִּימוֹת הַחֹל מִצְטַמְצְמִים אָנוּ וּמְצַמְצְמִים גַּם בִּנְתִינוֹתֵינוּ וְאֵין עַל כָּךְ תְּבִיעָה. הָעֵת קָשָׁה בַּגָּלוּת, וּבְיוֹתֵר בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, שֶׁהַיֹּקֶר בָּהּ מַאֲמִיר וְהַפְּרוּטָה כָּלָה מִן הַכִּיס (סוֹטָה מט:). אֲבָל בִּפְרֹס הַחַג נוֹהֲגִים אָנוּ בְּיֶתֶר-הַרְחָבָה, וּמִן הַדִּין הוּא לְהַנּוֹת בְּכָךְ גַּם אֶת הַשֻּׁתָּף. עָוֶל מְשַׁוֵּעַ יִהְיֶה זֶה, אִם אָנוּ נֵהָנֶה מִכָּל טוּב, כַּאֲשֶׁר מִן הַשֻּׁתָּף נִדְרֹשׁ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִצְטַמְצֵם. לֹא תִּקָּרֵא זוֹ שֻׁתָּפוּת אֱמֶת. (ח"ח הֶחָדָשׁ עַל הַתּוֹרָה, מִשְׁלֵי הח"ח)