Otzarot-Article

"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (כב-כא) מַהוּ "כָּל", מַה בָּא לְרַבּוֹת? בַּסֵּפֶר "אֲרוּחַת תָּמִיד" הוּבָא מַעֲשֶׂה נוֹרָא בְּשֵׁם הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה פְּרִימוֹ זָצָ"ל. בִּירוּשָׁלַיִם הֵטִילוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת בִּשְׁעָתוֹ מַס כָּבֵד, וְכָל הַהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת וְהַתְּחִנּוֹת לֹא הוֹעִילוּ. הָיָה שָׁם אִישׁ בְּלִיַּעַל, שֶׁנָּתַן עֵצָה מֻשְׁחֶתֶת וְנוֹרָאָה: שֶׁהַפַּרְנָסִים יַתְחִילוּ לְקַזֵּז דְּמֵי הַמַּס מֵהָאַלְמָנוֹת וְהַיְּתוֹמִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְעֲבוּ וְיִזְעֲקוּ אֶל ה', וְהַכָּתוּב מַבְטִיחַ שֶׁהַבּוֹרֵא שׁוֹמֵעַ זַעֲקָתָם, וְעַל יְדֵי כָּךְ תּוּסַר הַגְּזֵרָה!

עָשׂוּ כִּדְבָרָיו, וְהָאַלְמָנוֹת וְהַיְּתוֹמִים נֶעֶזְבוּ לְנַפְשָׁם וְהִתְעַנּוּ בָּרָעָב. זָעֲקוּ אֶל ה' לִנְקֹם מִמְּעַנֵּיהֶם - וְאַף ה' חָרָה בָּעָם וּפָרְצָה מַגֵּפָה נוֹרָאָה שֶׁהִפִּילָה חֲלָלִים רַבִּים, רַחְמָנָא לִיצְלַן!

בִּשְׁנַת תש"מ נלב"ע הַגָּאוֹן הָאַדִּיר רַבִּי יוֹסֵף דֹּב סוֹלוֹבֵיצִ'יק זָצָ"ל, בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ שֶׁל הָרַב מִבְּרִיסְק רַבִּי יִצְחָק זְאֵב זָצָ"ל, שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְתָאֵר אֶת דַּרְגָּתוֹ. יָמִים סְפוּרִים טֶרֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, הִזְמִין אַמְבּוּלַנְס שֶׁיִּקָּחֵהוּ לְבֵית הַחוֹלִים. בִּרְגָעִים אֵלּוּ, רְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים בְּבֵיתוֹ, בָּכָה רַבִּי יוֹסֵף דֹּב עַד מְאֹד וְאָמַר: "חֲבָל, חֲבָל שֶׁאֵין לִי הַזְּכוּת שֶׁהָיְתָה לוֹ, לִזְקֵנִי הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל".

וְרַבִּי יוֹסֵף דֹּב סִפֵּר מַעֲשֶׂה נוֹרָא: בִּשְׁנוֹת אַבְרֵכוּתוֹ חָלָה זְקֵנוֹ רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל חֹלִי אָנוּשׁ, עַד שֶׁחָלַם שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מֵעָלְמָא הַדֵּין. לְפֶתַע הִגִּיעַ מַלְאָךְ, שֶׁזָּעַק מָרוֹת וְטָעַן כִּי צָרִיךְ לְהָשִׁיב לְאַבְרֵךְ זֶה שְׁנוֹת חַיִּים וּלְהַחְזִירוֹ לְעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה, כִּי צָעִיר הוּא לְיָמִים, וְאֵין מְקוֹמוֹ כָּאן, וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ:

בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה נָהוּג, שֶׁכָּל אָב שִׁלֵּם דְּמֵי שְׂכַר לִמּוּד בָּנָיו לִידֵי הַמְּלַמֵּד בְּעַצְמוֹ, וְלֹא כְּפִי הַנָּהוּג כַּיּוֹם - שֶׁהָאָב מְשַׁלֵּם לְתַלְמוּד הַתּוֹרָה. בְּכִתָּתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד, לָמְדוּ שְׁנֵי יְלָדִים: הָאֶחָד הָיָה בְּנוֹ שֶׁל גְּבִיר אַדִּיר בַּעַל בְּעַמָּיו, אֲשֶׁר נָהַג לְהוֹסִיף לִשְׂכַר הַלִּמּוּד הַקָּבוּעַ שֶׁל הַמְּלַמֵּד מָמוֹן רַב. יֶלֶד זֶה הָיָה בַּעַל בָּשָׂר, דָּשֵׁן וְשָׂבֵעַ, וּמִשְׁנֵהוּ הָיָה עָנִי כְּחוּשׁ בָּשָׂר וְחָלוּשׁ, שֶׁהָיָה יָתוֹם מֵאָבִיו רח"ל. בְּאַחַד הַיָּמִים תּוֹךְ כְּדֵי מִשְׂחָק, רָבוּ בֶּן הַגְּבִיר וְהַיֶּלֶד הַיָּתוֹם. בְּסִיּוּם הַהַפְסָקָה סִפֵּר בֶּן הַגְּבִיר לַמְּלַמֵּד עַל הַמְּרִיבָה שֶׁפָּרְצָה בֵּינוֹ לְבֵין הַיָּתוֹם.

הַמְּלַמֵּד שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו, וּבְלִי לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ סָטַר עַל לֶחְיוֹ שֶׁל הַיָּתוֹם, וְהוּא פָּרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים. צַעֲרוֹ הֶעָמֹק נָגַע לְלִבּוֹ שֶׁל חַיִּים בְּנוֹ שֶׁל בֵּית הַלֵּוִי, וּבְשׁוּבוֹ לְבֵיתוֹ הוֹדִיעַ לְאָבִיו כִּי אֵינוֹ חָפֵץ לִלְמֹד עוֹד בְּכִתָּתוֹ שֶׁל מְלַמֵּד זֶה.

הָאָב הַגָּאוֹן רַבִּי יָאשֶׁע בֶּער, בַּעַל הַ"בֵּית הַלֵּוִי" זָצָ"ל, תָּמַהּ לְשֵׁמַע דְּבָרָיו, וְהִסְבִּיר לִבְנוֹ כִּי עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ בְּלִמּוּדָיו כָּרָגִיל, אַךְ הַיֶּלֶד עָמַד עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד אֵצֶל מְלַמֵּד זֶה. הָאָב נִסָּה לְהַסְבִּיר שׁוּב, אַךְ דִּבּוּרָיו לֹא הוֹעִילוּ, עַד שֶׁהַיֶּלֶד נִשְׁבַּר, וְסִפֵּר לְאָבִיו עַל הַמְּרִיבָה שֶׁפָּרְצָה בְּאַשְׁמַת בֶּן הַגְּבִיר, וְעַל הַמְּלַמֵּד שֶׁסָּטַר עַל לְחִי הַיָּתוֹם עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ.

"אֵצֶל מְלַמֵּד הַמְּסֻגָּל לְהָרִים יָד עַל תַּלְמִידוֹ בְּלִי לְבָרֵר מְאוּמָה - אֵין בִּרְצוֹנִי לִלְמֹד", הִסְבִּיר בְּמֶתֶק לְשׁוֹנוֹ.

הָלַךְ הַ"בֵּית הַלֵּוִי" לְתַלְמוּד הַתּוֹרָה, קָרָא לַמְּלַמֵּד הַמַּכֶּה וְהוֹכִיחוֹ: "אֲנִי הַמָּרָא דְאַתְרָא בְּעִיר זוֹ, עַל כֵּן הִנְנִי אָבִיו שֶׁל יָתוֹם זֶה. אִם חָלִילָה יִדְמֶה לְךָ, שֶׁהֱיוֹת וְאָבִיו כְּבָר אֵינוֹ בְּהַאי עַלְמָא בְּאֶפְשָׁרוּתְךָ לִפְגֹּעַ בּוֹ וְלִנְהֹג בּוֹ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר, כִּי מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה יֶלֶד זֶה הוּא בְּנִי". מֵאוֹתוֹ יוֹם וְהָלְאָה נִזְהַר הַמְּלַמֵּד בְּיַחֲסוֹ כְּלַפֵּי הַיָּתוֹם, וְאַף הִשְׁקִיעַ בְּחִנּוּכוֹ. וְאָכֵן יָתוֹם זֶה צָמַח לְתַלְמִיד חָכָם יְרֵא ה', וְזָכָה לְהָקִים בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל.

לְאַחַר שָׁנִים, כַּאֲשֶׁר חָלָה ר' חַיִּים, הִזְכִּיר אוֹתוֹ מַלְאָךְ לִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַסִּפּוּר דְּנַן וְאָמַר: "רַבִּי חַיִּים הִצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ הַיָּתוֹם, בְּכָךְ שֶׁלֹּא הִסְכִּים לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד אֵצֶל הַמְּלַמֵּד הַמַּכֶּה. אִלּוּ לֹא הָיָה נוֹהֵג כֵּן - מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה מַכּוֹת נוֹסָפוֹת הָיָה סוֹפֵג הַיָּתוֹם מִידֵי הַמְּלַמֵּד, מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ? וְלָכֵן עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל ר' חַיִּים לְהַגִּיעַ הֵנָּה, וּמְקוֹמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה". וְאָכֵן רַבִּי חַיִּים הִבְרִיא, וְהֶאֱרִיךְ יָמִים וְשָׁנִים. (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (כב-כא) מַהוּ "כָּל", מַה בָּא לְרַבּוֹת? בַּסֵּפֶר "אֲרוּחַת תָּמִיד" הוּבָא מַעֲשֶׂה נוֹרָא בְּשֵׁם הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה פְּרִימוֹ זָצָ"ל. בִּירוּשָׁלַיִם הֵטִילוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת בִּשְׁעָתוֹ מַס כָּבֵד, וְכָל הַהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת וְהַתְּחִנּוֹת לֹא הוֹעִילוּ. הָיָה שָׁם אִישׁ בְּלִיַּעַל, שֶׁנָּתַן עֵצָה מֻשְׁחֶתֶת וְנוֹרָאָה: שֶׁהַפַּרְנָסִים יַתְחִילוּ לְקַזֵּז דְּמֵי הַמַּס מֵהָאַלְמָנוֹת וְהַיְּתוֹמִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְעֲבוּ וְיִזְעֲקוּ אֶל ה', וְהַכָּתוּב מַבְטִיחַ שֶׁהַבּוֹרֵא שׁוֹמֵעַ זַעֲקָתָם, וְעַל יְדֵי כָּךְ תּוּסַר הַגְּזֵרָה! עָשׂוּ כִּדְבָרָיו, וְהָאַלְמָנוֹת וְהַיְּתוֹמִים נֶעֶזְבוּ לְנַפְשָׁם וְהִתְעַנּוּ בָּרָעָב. זָעֲקוּ אֶל ה' לִנְקֹם מִמְּעַנֵּיהֶם - וְאַף ה' חָרָה בָּעָם וּפָרְצָה מַגֵּפָה נוֹרָאָה שֶׁהִפִּילָה חֲלָלִים רַבִּים, רַחְמָנָא לִיצְלַן! בִּשְׁנַת תש"מ נלב"ע הַגָּאוֹן הָאַדִּיר רַבִּי יוֹסֵף דֹּב סוֹלוֹבֵיצִ'יק זָצָ"ל, בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ שֶׁל הָרַב מִבְּרִיסְק רַבִּי יִצְחָק זְאֵב זָצָ"ל, שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְתָאֵר אֶת דַּרְגָּתוֹ. יָמִים סְפוּרִים טֶרֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, הִזְמִין אַמְבּוּלַנְס שֶׁיִּקָּחֵהוּ לְבֵית הַחוֹלִים. בִּרְגָעִים אֵלּוּ, רְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים בְּבֵיתוֹ, בָּכָה רַבִּי יוֹסֵף דֹּב עַד מְאֹד וְאָמַר: "חֲבָל, חֲבָל שֶׁאֵין לִי הַזְּכוּת שֶׁהָיְתָה לוֹ, לִזְקֵנִי הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל". וְרַבִּי יוֹסֵף דֹּב סִפֵּר מַעֲשֶׂה נוֹרָא: בִּשְׁנוֹת אַבְרֵכוּתוֹ חָלָה זְקֵנוֹ רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל חֹלִי אָנוּשׁ, עַד שֶׁחָלַם שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מֵעָלְמָא הַדֵּין. לְפֶתַע הִגִּיעַ מַלְאָךְ, שֶׁזָּעַק מָרוֹת וְטָעַן כִּי צָרִיךְ לְהָשִׁיב לְאַבְרֵךְ זֶה שְׁנוֹת חַיִּים וּלְהַחְזִירוֹ לְעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה, כִּי צָעִיר הוּא לְיָמִים, וְאֵין מְקוֹמוֹ כָּאן, וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ: בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה נָהוּג, שֶׁכָּל אָב שִׁלֵּם דְּמֵי שְׂכַר לִמּוּד בָּנָיו לִידֵי הַמְּלַמֵּד בְּעַצְמוֹ, וְלֹא כְּפִי הַנָּהוּג כַּיּוֹם - שֶׁהָאָב מְשַׁלֵּם לְתַלְמוּד הַתּוֹרָה. בְּכִתָּתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד, לָמְדוּ שְׁנֵי יְלָדִים: הָאֶחָד הָיָה בְּנוֹ שֶׁל גְּבִיר אַדִּיר בַּעַל בְּעַמָּיו, אֲשֶׁר נָהַג לְהוֹסִיף לִשְׂכַר הַלִּמּוּד הַקָּבוּעַ שֶׁל הַמְּלַמֵּד מָמוֹן רַב. יֶלֶד זֶה הָיָה בַּעַל בָּשָׂר, דָּשֵׁן וְשָׂבֵעַ, וּמִשְׁנֵהוּ הָיָה עָנִי כְּחוּשׁ בָּשָׂר וְחָלוּשׁ, שֶׁהָיָה יָתוֹם מֵאָבִיו רח"ל. בְּאַחַד הַיָּמִים תּוֹךְ כְּדֵי מִשְׂחָק, רָבוּ בֶּן הַגְּבִיר וְהַיֶּלֶד הַיָּתוֹם. בְּסִיּוּם הַהַפְסָקָה סִפֵּר בֶּן הַגְּבִיר לַמְּלַמֵּד עַל הַמְּרִיבָה שֶׁפָּרְצָה בֵּינוֹ לְבֵין הַיָּתוֹם. הַמְּלַמֵּד שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו, וּבְלִי לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ סָטַר עַל לֶחְיוֹ שֶׁל הַיָּתוֹם, וְהוּא פָּרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים. צַעֲרוֹ הֶעָמֹק נָגַע לְלִבּוֹ שֶׁל חַיִּים בְּנוֹ שֶׁל בֵּית הַלֵּוִי, וּבְשׁוּבוֹ לְבֵיתוֹ הוֹדִיעַ לְאָבִיו כִּי אֵינוֹ חָפֵץ לִלְמֹד עוֹד בְּכִתָּתוֹ שֶׁל מְלַמֵּד זֶה. הָאָב הַגָּאוֹן רַבִּי יָאשֶׁע בֶּער, בַּעַל הַ"בֵּית הַלֵּוִי" זָצָ"ל, תָּמַהּ לְשֵׁמַע דְּבָרָיו, וְהִסְבִּיר לִבְנוֹ כִּי עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ בְּלִמּוּדָיו כָּרָגִיל, אַךְ הַיֶּלֶד עָמַד עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד אֵצֶל מְלַמֵּד זֶה. הָאָב נִסָּה לְהַסְבִּיר שׁוּב, אַךְ דִּבּוּרָיו לֹא הוֹעִילוּ, עַד שֶׁהַיֶּלֶד נִשְׁבַּר, וְסִפֵּר לְאָבִיו עַל הַמְּרִיבָה שֶׁפָּרְצָה בְּאַשְׁמַת בֶּן הַגְּבִיר, וְעַל הַמְּלַמֵּד שֶׁסָּטַר עַל לְחִי הַיָּתוֹם עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ. "אֵצֶל מְלַמֵּד הַמְּסֻגָּל לְהָרִים יָד עַל תַּלְמִידוֹ בְּלִי לְבָרֵר מְאוּמָה - אֵין בִּרְצוֹנִי לִלְמֹד", הִסְבִּיר בְּמֶתֶק לְשׁוֹנוֹ. הָלַךְ הַ"בֵּית הַלֵּוִי" לְתַלְמוּד הַתּוֹרָה, קָרָא לַמְּלַמֵּד הַמַּכֶּה וְהוֹכִיחוֹ: "אֲנִי הַמָּרָא דְאַתְרָא בְּעִיר זוֹ, עַל כֵּן הִנְנִי אָבִיו שֶׁל יָתוֹם זֶה. אִם חָלִילָה יִדְמֶה לְךָ, שֶׁהֱיוֹת וְאָבִיו כְּבָר אֵינוֹ בְּהַאי עַלְמָא בְּאֶפְשָׁרוּתְךָ לִפְגֹּעַ בּוֹ וְלִנְהֹג בּוֹ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר, כִּי מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה יֶלֶד זֶה הוּא בְּנִי". מֵאוֹתוֹ יוֹם וְהָלְאָה נִזְהַר הַמְּלַמֵּד בְּיַחֲסוֹ כְּלַפֵּי הַיָּתוֹם, וְאַף הִשְׁקִיעַ בְּחִנּוּכוֹ. וְאָכֵן יָתוֹם זֶה צָמַח לְתַלְמִיד חָכָם יְרֵא ה', וְזָכָה לְהָקִים בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל. לְאַחַר שָׁנִים, כַּאֲשֶׁר חָלָה ר' חַיִּים, הִזְכִּיר אוֹתוֹ מַלְאָךְ לִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַסִּפּוּר דְּנַן וְאָמַר: "רַבִּי חַיִּים הִצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ הַיָּתוֹם, בְּכָךְ שֶׁלֹּא הִסְכִּים לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד אֵצֶל הַמְּלַמֵּד הַמַּכֶּה. אִלּוּ לֹא הָיָה נוֹהֵג כֵּן - מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה מַכּוֹת נוֹסָפוֹת הָיָה סוֹפֵג הַיָּתוֹם מִידֵי הַמְּלַמֵּד, מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ? וְלָכֵן עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל ר' חַיִּים לְהַגִּיעַ הֵנָּה, וּמְקוֹמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה". וְאָכֵן רַבִּי חַיִּים הִבְרִיא, וְהֶאֱרִיךְ יָמִים וְשָׁנִים. (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)