"לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן... הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם" (ח-כב) כָּתַב הַחֲתַם סוֹפֵר עַל פְּסוּקֵנוּ, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָנוּ מִצַּד הַמּוּסָר לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֲשֶׁר יָדַעְנוּ שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּ הַמִּצְרִים וְיִרְצוּ לְסָקְלֵנוּ. גַּם אִם יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁיָּדֵינוּ תַּקִּיפָה עֲלֵיהֶם, וְלֹא יוּכְלוּ לְהָרֵעַ לָנוּ, בְּכָל זֹאת לֹא נִסְטֶה מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן".

וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֹא לְהַרְגִּיז וּלְהַקְנִיט אֶת הַגּוֹיִים כְּשֶׁאֵין בָּזֶה הֶכְרֵחַ. וּבְוַדַּאי לֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדַּת הָעַזּוּת כְּנֶגְדָם.

אֵין לְךָ קִדּוּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת לְעֵינֵי הָעוֹלָם, וּבְכָךְ גּוֹרֵם שֶׁיֻּשְׁפְּעוּ לְטוֹבָה וְיִלְמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

וּכְדֵי לְסַבֵּר אֶת אָזְנֵינוּ בְּדָבָר זֶה, וְלִרְאוֹת עַד כַּמָּה מֻשְׁפָּעִים הַגּוֹיִים מִמִּדּוֹתֵיהֶם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, נְסַפֵּר כָּאן סִפּוּר מֻפְלָא עַד מְאֹד, שֶׁסִּפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב גַּלִינְסְקִי:

בִּתְּקוּפַת הֱיוֹתִי יוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא הָרוּסִי בְּגָלוּת סִיבִּיר. יַחַד עִמִּי יָשְׁבוּ שְׁנֵי אִישִׁים נִכְבָּדִים, שֶׁהָיוּ שָׂרִים בְּכִירִים בַּמִּמְשָׁל הַפּוֹלָנִי: שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים וְשַׂר הַחִנּוּךְ.

יוֹם אֶחָד מַגִּיעִים אֵלַי שְׁנֵי הַשָּׂרִים, וּבְפִיהֶם בַּקָּשָׁה מוּזָרָה: 'אֲנַחְנוּ רוֹצִים לַעֲמֹד אֶצְלְךָ לְדִין תּוֹרָה... הֲגַם שֶׁהִנְּךָ בָּחוּר צָעִיר, אֲבָל רוֹאִים עָלֶיךָ שֶׁיֵּשׁ לְךָ מִדּוֹת טוֹבוֹת וִיכֹלֶת שִׁפּוּט'... שְׁנֵי הַשָּׂרִים כִּמְעַט וְכָפוּ עָלַי לִשְׁפֹּט בֵּינֵיהֶם, וְלֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה אֶלָּא לְהַסְכִּים.

עַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר, שֶׁשַּׂר הַחִנּוּךְ לְשֶׁעָבַר בְּמֶמְשֶׁלֶת פּוֹלִין תּוֹבֵעַ אֶת עֲמִיתוֹ, שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים - הָאִישׁ שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל עֲשִׂיַּת הַצֶּדֶק בְּכָל מְדִינוֹת פּוֹלִין, עַל שֶׁגָּנַב לוֹ אֶת מִכְנָסָיו...

שְׁמַעְתֶּם?! - מְסַפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב גַּלִינְסְקִי, שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים גָּנַב אֶת מִכְנָסָיו שֶׁל שַׂר הַחִנּוּךְ.

בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר הִתְבָּרֵר, שֶׁאָכֵן אֵלּוּ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים וְאָכֵן שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים בִּצַּע אֶת הַגְּנֵבָה. הוּא נִמֵּק אֶת מַעֲשֵׂהוּ בְּכָךְ, שֶׁבִּקֵּשׁ לָתֵת 'שֹׁחַד' לָאִישׁ שֶׁהֵכִין אֶת הָאֹכֶל בַּמִּטְבָּח שֶׁל בֵּית הַכֶּלֶא, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לוֹ כַּף מָרָק גְּדוֹלָה יוֹתֵר... וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ 'נְכָסִים עַצְמִיִּים' גָּנַב אֶת מִכְנָסָיו שֶׁל שַׂר הַחִנּוּךְ וְהֶעֱנִיקָם לְאִישׁ הַמִּטְבָּח...

לְאַחַר שֶׁגָּעַרְתִּי בְּשַׂר הַמִּשְׁפָּטִים, 'כֵּיצַד הֵעַזְתָּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה?! הֲרֵי מִתֹּקֶף תַּפְקִידְךָ לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ צָרִיךְ לְיַצֵּג אֶת הַצֶּדֶק!', אָמַרְתִּי לַשָּׂרִים הַלָּלוּ, שֶׁאִם בִּרְצוֹנָם לִשְׁמֹעַ מַה הִיא דֶּרֶךְ הַהַנְהָגָה הַטּוֹבָה שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת הַסִּפּוּר שֶׁבִּרְצוֹנִי לְסַפֵּר לָהֶם:

בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים - סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי לִשְׁנֵי הַשָּׂרִים - אֲנִי מִתְעוֹרֵר וּמוֹצֵא מִתַּחַת לַכָּרִית שֶׁלִּי דָּג מָלוּחַ עִם בִּיסְקְוִיט. בִּתְחִלָּה סָבַרְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ חָמַד לוֹ לָצוֹן, אֲבָל לְאַחַר שֶׁעוֹבֵר יוֹם וְעוֹד יוֹם, וּבְכָל בֹּקֶר אֲנִי מוֹצֵא אֶת הַ'מְּצִיאָה' הַזּוֹ מִתַּחַת לַכָּרִית, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לָדַעַת מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא, הַמְּוַתֵּר עַל מִצְרָךְ כֹּה יָקָר, עַל מְנַת הָאֹכֶל שֶׁלּוֹ לְיוֹם שָׁלֵם, וּמַעֲבִיר אוֹתָהּ אֵלַי.

רַק מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל מִצְרָךְ זֶה, דָּג מָלוּחַ עִם בִּיסְקְוִיט בְּסִיבִּיר, יוּכַל לְהָבִין אֶת פְּלִיאָתוֹ שֶׁל הגר"י גַּלִינְסְקִי עַל הַדָּבָר הַמְּאֹד לֹא-מוּבָן. מֵאַחַר וְכָל נִסְיוֹנוֹתָיו לַעֲלוֹת עַל זֶהוּת הַמֵּנִיחַ הָאַלְמוֹנִי עָלוּ בַּתֹּהוּ, הֶחְלִיט בְּלַיְלָה אֶחָד לַעֲשׂוֹת מַאֲמַצִּים כַּבִּירִים שֶׁלֹּא לְהֵרָדֵם, לַמְרוֹת הָעֲיֵפוּת הַגְּדוֹלָה, עַד שֶׁיִּתְפֹּס אֶת הָאַלְמוֹנִי הַלָּז.

וְכָךְ הָיָה.

בְּשָׁעָה שָׁלֹשׁ אַחַר חֲצוֹת הוּא מַרְגִּישׁ לְפֶתַע שֶׁמִּישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהָרִים לוֹ אֶת הַכָּרִית וְלִתְחֹב תַּחְתֶּיהָ דְּבַר-מָה (שֶׁאֶת תָּכְנוֹ כְּבָר יָדַע...). הוּא מְזַנֵּק מִמִּטָּתוֹ, וְרוֹאֶה לְפָנָיו זָקֵן יְהוּדִי כְּבֵן שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ, עִם דָּג מָלוּחַ וּבִיסְקְוִיט בְּיָדוֹ.

'מַה זֶּה? מַדּוּעַ הִנְּךָ מַעֲבִיר אֵלַי אֶת מְנַת הָאֹכֶל שֶׁלְּךָ?' - הוּא שׁוֹאֵל אֶת הַקָּשִׁישׁ.

וְהַזָּקֵן, שֶׁהֻפְתַּע מֵהָעֻבְדָּה שהגר"י עֵר, לֹא אִבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו וְהֵשִׁיב:

'הָיִיתִי אָדָם עָשִׁיר מְאֹד וְלֹא חָסַר לִי דָּבָר. אֲבָל כַּיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁהַכֶּסֶף אֵינוֹ שָׁוֶה מְאוּמָה. הַחַיִּים כָּאן לִמְּדוּ אוֹתִי, שֶׁלֹּא עַל הַכֶּסֶף לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם'... וּלְאַחַר שֶׁהֶאֱרִיךְ לְדַבֵּר עַל פְּחִיתוּתוֹ שֶׁל הַמָּמוֹן, הִמְשִׁיךְ הַזָּקֵן וְאָמַר: "הַסִּבָּה שֶׁאֲנִי מַעֲבִיר לְךָ מִדֵּי לַיְלָה אֶת הַמָּנָה שֶׁלִּי, הִיא פְּשׁוּטָה: לִי - הָאֹכֶל הַזֶּה כְּבָר לֹא יַעֲלֶה וְלֹא יוֹרִיד מְאוּמָה. אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּפַת קִבָּר הַמְּחֻלֶּקֶת לָנוּ מִדֵּי בֹּקֶר. אֲבָל אַתָּה עֲדַיִן צָעִיר וַעֲתִידְךָ לְפָנֶיךָ, אִם תֹּאכַל אֶת הַדָּג עִם הַבִּיסְקְוִיט, תּוּכַל לְחַזֵּק בְּכָךְ אֶת עַצְמוֹתֶיךָ. וְלָכֵן אֲנִי מַעֲבִיר לְךָ אֶת הַמָּנָה שֶׁלִּי מִדֵּי לַיְלָה"...

פָּנָה הגר"י גַּלִינְסְקִי אֶל שְׁנֵי שָׂרֵי הַמֶּמְשָׁלָה לְשֶׁעָבַר וְאָמַר לָהֶם: "כָּךְ צְרִיכִים לְהִתְנַהֵג! לְהַקְרִיב מִן הָאֶחָד לַשֵּׁנִי וְלֹא הַהֶפֶךְ!" (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)