Otzarot-Article

"אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ" (ל–ד) מְשֻׁלָּם הָיָה הַבֵּן הַקָּטָן שֶׁל אַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת הַחֲרֵדִיּוֹת בִּנְיוּ יוֹרְק. הוֹרָיו הֶעֱנִיקוּ לוֹ אֶת הַכֹּל, בְּשִׂמְחָה וּבְאֹשֶׁר. מִבְּחִינָתָם, הוּא הָיָה יֶלֶד מֻשְׁלָם.

בִּשְׁנוֹת לִמּוּדָיו בַּחֵידֶר, וְגַם בַּיְּשִׁיבָה לִצְעִירִים, לֹא הִתְעוֹרְרָה אֶצְלוֹ כָּל בְּעָיָה, וְהַמְּלַמְּדִים וְהָרָ"מִים שִׁבְּחוּ אוֹתוֹ בְּכָל פֶּה. הוּא הָיָה הַ"פֶּרַח" שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. תָּלוּ בּוֹ תִּקְווֹת מְרֻבּוֹת.

לְפֶתַע פִּתְאוֹם, בֶּהֱיוֹתוֹ בְּגִיל 17, כְּשֶׁאִמּוֹ כְּבָר לֹא הָיְתָה בֵּין הַחַיִּים, נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁהֱבִיאַתּוּ לְמֶרֶד נְעוּרִים בְּכָל הַקָּדוֹשׁ וְהַיָּקָר, רַחְמָנָא לִצְלַן.

"אַבָּא, בְּיוֹם רִאשׁוֹן הַבָּא, אֲנִי יוֹצֵא לְטִיּוּל בְּהֹדּוּ עִם עוֹד כַּמָּה חֲבֵרִים", אָמַר, וְאָבִיו חָשַׁב שֶׁהוּא מִתְעַלֵּף.

"לְהֹדּוּ?! מַה יֵּשׁ לְךָ לְחַפֵּשׂ שָׁם?" זָעַק הָאָב הָאֻמְלָל, וְלֹא יָדַע שֶׁהַבֵּן כְּבָר שִׁלֵּם עֲבוּר כַּרְטִיס הַטִּיסָה, וְכָל הַהֲכָנוֹת מֵאֲחוֹרָיו.

"אַבָּא, זֶה סָגוּר, חֲבָל לְךָ עַל הַזְּמַן. אֲנִי נוֹסֵעַ, וְאֵין בִּיכָלְתִּי לוֹמַר לְךָ מָתַי אָשׁוּב..."

הָאָב לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב צַעַר. אֲנָחוֹת וִילָלוֹת בָּקְעוּ מִגְּרוֹנוֹ, אֲבָל לֹא הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַבֵּן הַסּוֹרֵר לָשׁוּב בּוֹ.

מַה מְּאֹד הִצְטַעֵר הָאָב עַל שֶׁאִשְׁתּוֹ כְּבָר אֵינָהּ בֵּין הַחַיִּים. הִיא הָיְתָה יוֹדַעַת לָבֶטַח לִמְצֹא מְסִלּוֹת לְלִבּוֹ שֶׁל הַבֵּן יַקִּיר שֶׁלָּהּ, וּלְהָנִיאוֹ מֵהַתָּכְנִית הַמְּטֻפֶּשֶׁת שֶׁלּוֹ.

נִסְיוֹנוֹת הַשִּׁכְנוּעַ נִמְשְׁכוּ עַד לְכֶבֶשׁ הַמָּטוֹס. וְהִנֵּה, בֶּהֱיוֹתָם שָׁם, בְּטֶרֶם עָלָה הַבֵּן אֶל הַמָּטוֹס, כְּשֶׁלִּבּוֹ שֶׁל הָאָב כְּבָר נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים, הוּא פּוֹנֶה אֶל בְּנוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: "מְשֻׁלָּם, תַּגִּיד אֶת הָאֱמֶת, מַה יֵּשׁ לְבָחוּר חֲרֵדִי לְחַפֵּשׂ בְּהֹדּוּ?"

וְאִם מְנַת הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ עֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה לְשִׂיאָהּ, עַכְשָׁו זֶה קָרָה. הַבֵּן מִצְטַחֵק הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ פַּרְצוּפוֹ שֶׁל הָאָב, וְאוֹמֵר: "אַבָּא, הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי עֲדַיִן חֲרֵדִי? מַה פִּתְאוֹם! אֲנִי הוֹלֵךְ לְחַפֵּשׂ מַשְׁמָעוּת לַחַיִּים שֶׁלִּי בְּמָקוֹם אַחֵר..."

הָאַבָּא כְּבָר לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. שֶׁהַבֵּן שֶׁלּוֹ, מְשֻׁלָּם, יֵרֵד לְגַמְרֵי מִן הַדֶּרֶךְ?! לָזֹאת הוּא בְּוַדַּאי לֹא צִפָּה. וְהַבֵּן, בְּפָנִים מְאֻבָּנוֹת, קָרוֹת כַּקֶּרַח, מוֹסִיף: "אַבָּא, אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתִּסְלַח לִי".

פָּנָיו שֶׁל הָאָב הֶאֱדִימוּ בְּכַעַס נוֹרָא. "לִסְלֹחַ לְךָ?! אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁנָּתַתִּי לְךָ?! אַחֲרֵי הַחִנּוּךְ שֶׁאִמָּא זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה הִתְאַמְּצָה לְהַעֲנִיק לְךָ בְּמֶשֶׁךְ כָּל חַיֶּיהָ?! זֹאת הַתּוֹדָה שֶׁלְּךָ? מֵרֶגַע זֶה וָהָלְאָה, אֵינִי רוֹצֶה יוֹתֵר לְהַכִּיר בְּךָ. אִם הֶחְלַטְתָּ לִזְרֹק מֵאֲחוֹרֶיךָ אֶת כָּל הַיָּקָר וְהֶחָשׁוּב לִיהוּדִי בַּחַיִּים, אֵינְךָ בֵּן שֶׁלִּי! לְעוֹלָם לֹא אֶסְלַח לְךָ!" אֵלּוּ הָיוּ הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁמְּשֻׁלָּם שָׁמַע מִפִּי אָבִיו.

שָׁלֹשׁ שָׁנִים חָלְפוּ. מְשֻׁלָּם עָשָׂה בְּהֹדּוּ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהֵצִיק לוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הָיָה הַפְּרִידָה הַכּוֹאֶבֶת מֵאָבִיו. הוּא נִסָּה מֵאָז עֶשְׂרוֹת פְּעָמִים לִתְפֹּס אֶת אַבָּא בַּטֶּלֶפוֹן, אֲבָל לֹא קִבֵּל תְּשׁוּבָה. הָאָב לֹא הֵגִיב לְמִכְתָּבָיו.

יוֹם אֶחָד, בְּעֵת שֶׁסִּיֵּר בְּאַחַת מֵעָרֵי הֹדּוּ, וְהִגִּיעַ לַשּׁוּק כְּדֵי לִקְנוֹת מִצְרָכִים, הוּא פּוֹגֵשׁ לְהַפְתָּעָתוֹ חָבֵר מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים שֶׁלָּמַד אִתּוֹ בַּחֵידֶר בִּנְיוּ יוֹרְק.

הַפְּגִישָׁה הָיְתָה לְבָבִית מְאֹד, וּבְמַהֲלָכָהּ, בְּעֵת שֶׁהַשְּׁנַיִם הֶחְלִיפוּ רִשְׁמֵי חֲוָיוֹת בֵּינֵיהֶם, הִרְצִינוּ פְּנֵי הֶחָבֵר: "מְשֻׁלָּם, הִצְטַעַרְתִּי מְאֹד כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל אָבִיךָ"...

"אַבָּא שֶׁלִּי? מַה קָּרָה לוֹ?" שָׁאַל מְשֻׁלָּם.

הֶחָבֵר הִבִּיט בּוֹ כְּאֵינוֹ–מַאֲמִין: "מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא שֶׁלְּךָ נִפְטַר מֵהֶתְקֵף לֵב, מַחֲצִית הַשָּׁנָה לְאַחַר שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתוֹ?!"–––

אֲבָל הַמִּשְׁפָּט הַבָּא דָּקַר אֶת לִבּוֹ שֶׁל מְשֻׁלָּם יוֹתֵר מִכֹּל: "אָמְרוּ שֶׁהַלֵּב שֶׁלּוֹ נִשְׁבַּר בִּגְלַל שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתוֹ וְנָסַעְתָּ לְהֹדּוּ. לֹא יָדַעְתָּ?"

מֵאָז אוֹתָהּ פְּגִישָׁה, שֶׁבָּהּ קִבֵּל אֶת הַיְּדִיעָה עַל פְּטִירַת אָבִיו, לֹא נָח וְלֹא שָׁקַט לִבּוֹ שֶׁל מְשֻׁלָּם. מַשֶּׁהוּ קָרָה לוֹ. הוּא לֹא פָּסַק מִלִּבְכּוֹת.

יוֹם אֶחָד, נוֹפֶלֶת בְּלִבּוֹ הַחְלָטָה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְהִתְפַּלֵּל.

חֲבֵרָיו, שֶׁהָיוּ אִתּוֹ בְּהֹדּוּ, הֵחֵלּוּ לִלְעֹג לוֹ. אֲבָל הוּא, מִשֶּׁגָּמְלָה בּוֹ הַהַחְלָטָה, לֹא שָׁעָה לְקוֹלוֹת הַצִּחְקוּקִים הַלָּלוּ, וְעָלָה עַל הַמָּטוֹס הָרִאשׁוֹן בְּדַרְכּוֹ אֶל... הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי.

הוּא רָצָה לְהִתְפַּלֵּל שָׁם, לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאָיו הַמְּרֻבִּים.

מִשֶּׁנָּחַת בָּאָרֶץ, לֹא הִתְעַכֵּב בְּשׁוּם מָקוֹם אֶלָּא נָסַע יְשִׁירוֹת לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי - שְׂרִיד בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא זָזָה הַשְּׁכִינָה מֵעוֹלָם.

וּלְפֶתַע עוֹלָה בְּקִרְבּוֹ מַחְשָׁבָה: הַאִם אֲנִי זַכַּאי לְהִתְפַּלֵּל כָּאן? אֲנִי, שֶׁעָזַבְתִּי וְנָטַשְׁתִּי אֶת הַכֹּל; אֲנִי, שֶׁגָּרַמְתִּי לְמוֹתוֹ שֶׁל אָבִי הַיָּקָר!

בְּהִסּוּס, בְּהִתְרַגְּשׁוּת, הוּא מִתְקָרֵב אֶל הַכֹּתֶל. מְלַטֵּף אֶת אֲבָנָיו הַטְּהוֹרוֹת, סְפוּגוֹת הַדָּם וְהַדְּמָעוֹת, מֵנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הָאֲבָנִים שֶׁכְּבָר שָׁמְעוּ וְרָאוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה צָרוֹת וְיִסּוּרִים וּמַתְחִיל לִבְכּוֹת.

עַל הֶעָבָר, עַל הַהוֹוֶה וְעַל הֶעָתִיד הַלּוּט בָּעֲרָפֶל.

שִׂיאוֹ שֶׁל הַבְּכִי הָיָה עַל שֶׁצִּעֵר כָּל כָּךְ אֶת אַבָּא. מִי יוּכַל לִסְלֹחַ לוֹ עַל חֵטְא שֶׁכָּזֶה?! הֲיוּכַל לִסְלֹחַ לְעַצְמוֹ עַל כָּךְ?!

דִּמְעוֹתָיו זָלְגוּ לְלֹא הֲפוּגָה.

אָדָם שֶׁעָמַד לְצִדּוֹ, וְשָׁמַע אֶת הַבְּכִי וְאֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו, הִצִּיעַ לוֹ לִכְתֹּב אֶת כָּל מָה שֶׁמֵּעִיק עַל לִבּוֹ בְּפֶתֶק קָטָן וּלְהָנִיחוֹ בֵּין אַבְנֵי הַכֹּתֶל. הָרַעְיוֹן מָצָא חֵן בְּעֵינָיו שֶׁל מְשֻׁלָּם.

הוּא מִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב, וּמְשַׂרְטֵט בְּדַם לִבּוֹ אֶת הַשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת: "אַבָּא, אֲנִי כָּאן בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. אִם נִשְׁמָתְךָ רוֹאָה אוֹתִי מִלְּמַעְלָה, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, אַבָּא'לֶה יָקָר, אָנָּא סְלַח לִי! לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַכְאִיב לְךָ! יִצְרִי הָיָה זֶה שֶׁפָּחַז עָלַי, וֶהֱבִיאַנִי לְכָל הַתַּעֲלוּלִים הַלָּלוּ! אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁאֶחְזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּמֵעַתָּה אֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ אַתָּה וְאִמָּא חִנַּכְתֶּם אוֹתִי. הֲתוּכַל לִסְלֹחַ לִי, אַבָּא? בִּנְךָ, מְשֻׁלָּם". גַּל חָדָשׁ שֶׁל דְּמָעוֹת שָׁטַף אֶת פָּנָיו, אֲבָל עַכְשָׁו הוּא הִרְגִּישׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב.

מְשֻׁלָּם, הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה הַטָּרִי, מְחַפֵּשׂ מָקוֹם בֵּין אַבְנֵי הַכֹּתֶל לְהָנִיחַ אֶת הַפֶּתֶק. אַךְ רְאֵה זֶה פֶּלֶא, בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מֵנִיחַ אֶת הַפֶּתֶק, הַפֶּתֶק נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ...

הַדָּבָר צִעֵר אוֹתוֹ מְאֹד, וְשׁוּב הָיָה נִרְאֶה לוֹ שֶׁכִּבְיָכוֹל מְרַמְּזִים לוֹ מִן שְׁמַיָּא, שֶׁאֵין תְּרוּפָה לְמַכָּתוֹ... אוּלַי לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתוֹ...

הַיֵּאוּשׁ כִּמְעַט וּפָקַד אוֹתוֹ בַּשֵּׁנִית. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הוּא מַחְלִיט לְהִתְאַמֵּץ יוֹתֵר, וּלְהָנִיחַ אֶת הַפֶּתֶק בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ. לוֹקֵחַ כִּסֵּא, נֶעֱמָד עָלָיו, וּמַכְנִיס אֶת הַפֶּתֶק עָמֹק בֵּין הָאֲבָנִים, וְהִנֵּה הַפַּעַם, תּוֹדָה לְקֵ–ל עֶלְיוֹן, הַפֶּתֶק כְּבָר לֹא נוֹפֵל. אֲבָל - - -

מֵהַמָּקוֹם בּוֹ הִכְנִיס אֶת הַפֶּתֶק, נָפַל פֶּתֶק אַחֵר שֶׁהָיָה תָּחוּב בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ פִּנָּה. הוּא מֵרִים אֶת הַפֶּתֶק הַהוּא, כְּדֵי לְתָחֳבוֹ בַּשֵּׁנִית, וּלְתַדְהֵמָתוֹ הוּא מַבְחִין שֶׁעַל הַפֶּתֶק, מִבַּחוּץ, הָיְתָה כְּתוּבָה הַמִּלָּה "מְשֻׁלָּם". לִבּוֹ הוֹלֵם בּוֹ בִּפְרָאוּת. "מְשֻׁלָּם", שָׁחֹר עַל גַּבֵּי לָבָן.

מְשֻׁלָּם הוֹפֵךְ אֶת הַפֶּתֶק מִצַּד אֶל צַד, וּלְפֶתַע נֶעֶתְקָה נְשִׁימָתוֹ. כְּתַב הַיָּד הָיָה מֻכָּר לוֹ. הָיָה זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָבִיו ז"ל.

הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַפֶּתֶק הַמְּרֻפָּט, שֶׁהִסְפִּיק לְהַצְהִיב, וּלְנֶגֶד עֵינָיו הַדּוֹמְעוֹת וְלִבּוֹ הַנִּרְגָּשׁ מְרַצְּדוֹת הַמִּלִּים כְּדִלְהַלָּן:

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אָנָּא חוּס וְרַחֵם עַל מְשֻׁלָּם בֶּן רִבְקָה, בְּנִי הַצָּעִיר שֶׁנָּסַע לְהֹדּוּ לִפְנֵי חָדְשַׁיִם. שְׁמֹר עָלָיו שֶׁיִּשָּׁאֵר יְהוּדִי נֶאֱמָן. שְׁמֹר עָלָיו כְּעַל בָּבַת עֵינֶיךָ, וּמְחַל לוֹ עַל כָּל חֲטָאָיו. אִם יָכֹלְתִּי, הָיִיתִי אוֹמֵר לְךָ, מְשֻׁלָּם שֶׁלִּי: אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, אֲנִי סוֹלֵחַ לְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לִי. אָמְנָם, כְּשֶׁנִּפְרַדְנוּ בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה, כָּעַסְתִּי עָלֶיךָ מְאֹד, וְאָמַרְתִּי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶסְלַח לְךָ, אֲבָל דַּע לְךָ, בְּנִי יַקִּירִי, שֶׁחָזַרְתִּי בִּי וַאֲנִי סוֹלֵחַ לְךָ וּמִתְפַּלֵּל וּמְיַחֵל לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁגַּם הוּא יִסְלַח לְךָ וְיַחְזִיר אוֹתְךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנָיו, וְשֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם תִּתְחַתֵּן עִם אִשָּׁה יְהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְשֶׁתִּזְכּוּ לְגַדֵּל יְלָדִים קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים לְחַיִּים שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת.

"אָבִיךָ הָאוֹהֵב אוֹתְךָ מְאֹד מְאֹד, יַעֲקֹב בֶּן שָׂרָה".

עַכְשָׁו הִגִּיעַ רֶגַע הַהִתְפָּרְצוּת הַנּוֹרָא מִכֹּל.

כִּיס דִּמְעוֹתָיו שֶׁל מְשֻׁלָּם נִפְרַץ לַחֲלוּטִין. הוּא יָשַׁב וּבָכָה, וּבָכָה, כְּיֶלֶד קָטָן. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת. וּכְשֶׁיָּצָא מִן הַכֹּתֶל, הָיָה כְּבָר בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר. הַיּוֹם כְּבָר יֵשׁ לוֹ אַרְבָּעָה יְלָדִים כְּשֵׁרִים וּטְהוֹרִים. תְּפִלַּת הָאָב, שֶׁנֶּאֶמְרָה מִן הַסְּתָם בְּלֵב שָׁבוּר, פָּעֲלָה אֶת פְּעֻלָּתָהּ. וַהֲרֵי לָנוּ עוֹד רְאָיָה לְקִיּוּם הַהַבְטָחָה הַשְּׁמֵימִית "לֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח". (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	מסעי תשס"ח
	הבטלה מביאה לידי שעמום
	"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (כט–ט) מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ גָּדוֹל, רָם וְנִשָּׂא, שֶׁהִרְחִיב אֶת גְּבוּלוֹת מַמְלַכְתּוֹ עַד אִיֵּי הַיָּם, וּמָצָא שָׁם מִכְרוֹת זָהָב לָרֹב וּמִרְבְּצֵי יַהֲלוֹמִים לְאֵין שִׁעוּר "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ" (ל–ד) מְשֻׁלָּם הָיָה הַבֵּן הַקָּטָן שֶׁל אַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת הַחֲרֵדִיּוֹת בִּנְיוּ יוֹרְק. הוֹרָיו הֶעֱנִיקוּ לוֹ אֶת הַכֹּל, בְּשִׂמְחָה וּבְאֹשֶׁר. מִבְּחִינָתָם, הוּא הָיָה יֶלֶד מֻשְׁלָם. בִּשְׁנוֹת לִמּוּדָיו בַּחֵידֶר, וְגַם בַּיְּשִׁיבָה לִצְעִירִים, לֹא הִתְעוֹרְרָה אֶצְלוֹ כָּל בְּעָיָה, וְהַמְּלַמְּדִים וְהָרָ"מִים שִׁבְּחוּ אוֹתוֹ בְּכָל פֶּה. הוּא הָיָה הַ"פֶּרַח" שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. תָּלוּ בּוֹ תִּקְווֹת מְרֻבּוֹת. לְפֶתַע פִּתְאוֹם, בֶּהֱיוֹתוֹ בְּגִיל 17, כְּשֶׁאִמּוֹ כְּבָר לֹא הָיְתָה בֵּין הַחַיִּים, נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁהֱבִיאַתּוּ לְמֶרֶד נְעוּרִים בְּכָל הַקָּדוֹשׁ וְהַיָּקָר, רַחְמָנָא לִצְלַן. "אַבָּא, בְּיוֹם רִאשׁוֹן הַבָּא, אֲנִי יוֹצֵא לְטִיּוּל בְּהֹדּוּ עִם עוֹד כַּמָּה חֲבֵרִים", אָמַר, וְאָבִיו חָשַׁב שֶׁהוּא מִתְעַלֵּף. "לְהֹדּוּ?! מַה יֵּשׁ לְךָ לְחַפֵּשׂ שָׁם?" זָעַק הָאָב הָאֻמְלָל, וְלֹא יָדַע שֶׁהַבֵּן כְּבָר שִׁלֵּם עֲבוּר כַּרְטִיס הַטִּיסָה, וְכָל הַהֲכָנוֹת מֵאֲחוֹרָיו. "אַבָּא, זֶה סָגוּר, חֲבָל לְךָ עַל הַזְּמַן. אֲנִי נוֹסֵעַ, וְאֵין בִּיכָלְתִּי לוֹמַר לְךָ מָתַי אָשׁוּב..." הָאָב לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב צַעַר. אֲנָחוֹת וִילָלוֹת בָּקְעוּ מִגְּרוֹנוֹ, אֲבָל לֹא הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַבֵּן הַסּוֹרֵר לָשׁוּב בּוֹ. מַה מְּאֹד הִצְטַעֵר הָאָב עַל שֶׁאִשְׁתּוֹ כְּבָר אֵינָהּ בֵּין הַחַיִּים. הִיא הָיְתָה יוֹדַעַת לָבֶטַח לִמְצֹא מְסִלּוֹת לְלִבּוֹ שֶׁל הַבֵּן יַקִּיר שֶׁלָּהּ, וּלְהָנִיאוֹ מֵהַתָּכְנִית הַמְּטֻפֶּשֶׁת שֶׁלּוֹ. נִסְיוֹנוֹת הַשִּׁכְנוּעַ נִמְשְׁכוּ עַד לְכֶבֶשׁ הַמָּטוֹס. וְהִנֵּה, בֶּהֱיוֹתָם שָׁם, בְּטֶרֶם עָלָה הַבֵּן אֶל הַמָּטוֹס, כְּשֶׁלִּבּוֹ שֶׁל הָאָב כְּבָר נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים, הוּא פּוֹנֶה אֶל בְּנוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: "מְשֻׁלָּם, תַּגִּיד אֶת הָאֱמֶת, מַה יֵּשׁ לְבָחוּר חֲרֵדִי לְחַפֵּשׂ בְּהֹדּוּ?" וְאִם מְנַת הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ עֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה לְשִׂיאָהּ, עַכְשָׁו זֶה קָרָה. הַבֵּן מִצְטַחֵק הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ פַּרְצוּפוֹ שֶׁל הָאָב, וְאוֹמֵר: "אַבָּא, הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי עֲדַיִן חֲרֵדִי? מַה פִּתְאוֹם! אֲנִי הוֹלֵךְ לְחַפֵּשׂ מַשְׁמָעוּת לַחַיִּים שֶׁלִּי בְּמָקוֹם אַחֵר..." הָאַבָּא כְּבָר לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. שֶׁהַבֵּן שֶׁלּוֹ, מְשֻׁלָּם, יֵרֵד לְגַמְרֵי מִן הַדֶּרֶךְ?! לָזֹאת הוּא בְּוַדַּאי לֹא צִפָּה. וְהַבֵּן, בְּפָנִים מְאֻבָּנוֹת, קָרוֹת כַּקֶּרַח, מוֹסִיף: "אַבָּא, אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתִּסְלַח לִי". פָּנָיו שֶׁל הָאָב הֶאֱדִימוּ בְּכַעַס נוֹרָא. "לִסְלֹחַ לְךָ?! אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁנָּתַתִּי לְךָ?! אַחֲרֵי הַחִנּוּךְ שֶׁאִמָּא זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה הִתְאַמְּצָה לְהַעֲנִיק לְךָ בְּמֶשֶׁךְ כָּל חַיֶּיהָ?! זֹאת הַתּוֹדָה שֶׁלְּךָ? מֵרֶגַע זֶה וָהָלְאָה, אֵינִי רוֹצֶה יוֹתֵר לְהַכִּיר בְּךָ. אִם הֶחְלַטְתָּ לִזְרֹק מֵאֲחוֹרֶיךָ אֶת כָּל הַיָּקָר וְהֶחָשׁוּב לִיהוּדִי בַּחַיִּים, אֵינְךָ בֵּן שֶׁלִּי! לְעוֹלָם לֹא אֶסְלַח לְךָ!" אֵלּוּ הָיוּ הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁמְּשֻׁלָּם שָׁמַע מִפִּי אָבִיו. שָׁלֹשׁ שָׁנִים חָלְפוּ. מְשֻׁלָּם עָשָׂה בְּהֹדּוּ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהֵצִיק לוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הָיָה הַפְּרִידָה הַכּוֹאֶבֶת מֵאָבִיו. הוּא נִסָּה מֵאָז עֶשְׂרוֹת פְּעָמִים לִתְפֹּס אֶת אַבָּא בַּטֶּלֶפוֹן, אֲבָל לֹא קִבֵּל תְּשׁוּבָה. הָאָב לֹא הֵגִיב לְמִכְתָּבָיו. יוֹם אֶחָד, בְּעֵת שֶׁסִּיֵּר בְּאַחַת מֵעָרֵי הֹדּוּ, וְהִגִּיעַ לַשּׁוּק כְּדֵי לִקְנוֹת מִצְרָכִים, הוּא פּוֹגֵשׁ לְהַפְתָּעָתוֹ חָבֵר מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים שֶׁלָּמַד אִתּוֹ בַּחֵידֶר בִּנְיוּ יוֹרְק. הַפְּגִישָׁה הָיְתָה לְבָבִית מְאֹד, וּבְמַהֲלָכָהּ, בְּעֵת שֶׁהַשְּׁנַיִם הֶחְלִיפוּ רִשְׁמֵי חֲוָיוֹת בֵּינֵיהֶם, הִרְצִינוּ פְּנֵי הֶחָבֵר: "מְשֻׁלָּם, הִצְטַעַרְתִּי מְאֹד כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל אָבִיךָ"... "אַבָּא שֶׁלִּי? מַה קָּרָה לוֹ?" שָׁאַל מְשֻׁלָּם. הֶחָבֵר הִבִּיט בּוֹ כְּאֵינוֹ–מַאֲמִין: "מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא שֶׁלְּךָ נִפְטַר מֵהֶתְקֵף לֵב, מַחֲצִית הַשָּׁנָה לְאַחַר שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתוֹ?!"––– אֲבָל הַמִּשְׁפָּט הַבָּא דָּקַר אֶת לִבּוֹ שֶׁל מְשֻׁלָּם יוֹתֵר מִכֹּל: "אָמְרוּ שֶׁהַלֵּב שֶׁלּוֹ נִשְׁבַּר בִּגְלַל שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתוֹ וְנָסַעְתָּ לְהֹדּוּ. לֹא יָדַעְתָּ?" מֵאָז אוֹתָהּ פְּגִישָׁה, שֶׁבָּהּ קִבֵּל אֶת הַיְּדִיעָה עַל פְּטִירַת אָבִיו, לֹא נָח וְלֹא שָׁקַט לִבּוֹ שֶׁל מְשֻׁלָּם. מַשֶּׁהוּ קָרָה לוֹ. הוּא לֹא פָּסַק מִלִּבְכּוֹת. יוֹם אֶחָד, נוֹפֶלֶת בְּלִבּוֹ הַחְלָטָה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְהִתְפַּלֵּל. חֲבֵרָיו, שֶׁהָיוּ אִתּוֹ בְּהֹדּוּ, הֵחֵלּוּ לִלְעֹג לוֹ. אֲבָל הוּא, מִשֶּׁגָּמְלָה בּוֹ הַהַחְלָטָה, לֹא שָׁעָה לְקוֹלוֹת הַצִּחְקוּקִים הַלָּלוּ, וְעָלָה עַל הַמָּטוֹס הָרִאשׁוֹן בְּדַרְכּוֹ אֶל... הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. הוּא רָצָה לְהִתְפַּלֵּל שָׁם, לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאָיו הַמְּרֻבִּים. מִשֶּׁנָּחַת בָּאָרֶץ, לֹא הִתְעַכֵּב בְּשׁוּם מָקוֹם אֶלָּא נָסַע יְשִׁירוֹת לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי - שְׂרִיד בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא זָזָה הַשְּׁכִינָה מֵעוֹלָם. וּלְפֶתַע עוֹלָה בְּקִרְבּוֹ מַחְשָׁבָה: הַאִם אֲנִי זַכַּאי לְהִתְפַּלֵּל כָּאן? אֲנִי, שֶׁעָזַבְתִּי וְנָטַשְׁתִּי אֶת הַכֹּל; אֲנִי, שֶׁגָּרַמְתִּי לְמוֹתוֹ שֶׁל אָבִי הַיָּקָר! בְּהִסּוּס, בְּהִתְרַגְּשׁוּת, הוּא מִתְקָרֵב אֶל הַכֹּתֶל. מְלַטֵּף אֶת אֲבָנָיו הַטְּהוֹרוֹת, סְפוּגוֹת הַדָּם וְהַדְּמָעוֹת, מֵנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הָאֲבָנִים שֶׁכְּבָר שָׁמְעוּ וְרָאוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה צָרוֹת וְיִסּוּרִים וּמַתְחִיל לִבְכּוֹת. עַל הֶעָבָר, עַל הַהוֹוֶה וְעַל הֶעָתִיד הַלּוּט בָּעֲרָפֶל. שִׂיאוֹ שֶׁל הַבְּכִי הָיָה עַל שֶׁצִּעֵר כָּל כָּךְ אֶת אַבָּא. מִי יוּכַל לִסְלֹחַ לוֹ עַל חֵטְא שֶׁכָּזֶה?! הֲיוּכַל לִסְלֹחַ לְעַצְמוֹ עַל כָּךְ?! דִּמְעוֹתָיו זָלְגוּ לְלֹא הֲפוּגָה. אָדָם שֶׁעָמַד לְצִדּוֹ, וְשָׁמַע אֶת הַבְּכִי וְאֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו, הִצִּיעַ לוֹ לִכְתֹּב אֶת כָּל מָה שֶׁמֵּעִיק עַל לִבּוֹ בְּפֶתֶק קָטָן וּלְהָנִיחוֹ בֵּין אַבְנֵי הַכֹּתֶל. הָרַעְיוֹן מָצָא חֵן בְּעֵינָיו שֶׁל מְשֻׁלָּם. הוּא מִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב, וּמְשַׂרְטֵט בְּדַם לִבּוֹ אֶת הַשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת: "אַבָּא, אֲנִי כָּאן בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. אִם נִשְׁמָתְךָ רוֹאָה אוֹתִי מִלְּמַעְלָה, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, אַבָּא'לֶה יָקָר, אָנָּא סְלַח לִי! לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַכְאִיב לְךָ! יִצְרִי הָיָה זֶה שֶׁפָּחַז עָלַי, וֶהֱבִיאַנִי לְכָל הַתַּעֲלוּלִים הַלָּלוּ! אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁאֶחְזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּמֵעַתָּה אֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ אַתָּה וְאִמָּא חִנַּכְתֶּם אוֹתִי. הֲתוּכַל לִסְלֹחַ לִי, אַבָּא? בִּנְךָ, מְשֻׁלָּם". גַּל חָדָשׁ שֶׁל דְּמָעוֹת שָׁטַף אֶת פָּנָיו, אֲבָל עַכְשָׁו הוּא הִרְגִּישׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב. מְשֻׁלָּם, הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה הַטָּרִי, מְחַפֵּשׂ מָקוֹם בֵּין אַבְנֵי הַכֹּתֶל לְהָנִיחַ אֶת הַפֶּתֶק. אַךְ רְאֵה זֶה פֶּלֶא, בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מֵנִיחַ אֶת הַפֶּתֶק, הַפֶּתֶק נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ... הַדָּבָר צִעֵר אוֹתוֹ מְאֹד, וְשׁוּב הָיָה נִרְאֶה לוֹ שֶׁכִּבְיָכוֹל מְרַמְּזִים לוֹ מִן שְׁמַיָּא, שֶׁאֵין תְּרוּפָה לְמַכָּתוֹ... אוּלַי לֹא רוֹצִים לְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתוֹ... הַיֵּאוּשׁ כִּמְעַט וּפָקַד אוֹתוֹ בַּשֵּׁנִית. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הוּא מַחְלִיט לְהִתְאַמֵּץ יוֹתֵר, וּלְהָנִיחַ אֶת הַפֶּתֶק בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ. לוֹקֵחַ כִּסֵּא, נֶעֱמָד עָלָיו, וּמַכְנִיס אֶת הַפֶּתֶק עָמֹק בֵּין הָאֲבָנִים, וְהִנֵּה הַפַּעַם, תּוֹדָה לְקֵ–ל עֶלְיוֹן, הַפֶּתֶק כְּבָר לֹא נוֹפֵל. אֲבָל - - - מֵהַמָּקוֹם בּוֹ הִכְנִיס אֶת הַפֶּתֶק, נָפַל פֶּתֶק אַחֵר שֶׁהָיָה תָּחוּב בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ פִּנָּה. הוּא מֵרִים אֶת הַפֶּתֶק הַהוּא, כְּדֵי לְתָחֳבוֹ בַּשֵּׁנִית, וּלְתַדְהֵמָתוֹ הוּא מַבְחִין שֶׁעַל הַפֶּתֶק, מִבַּחוּץ, הָיְתָה כְּתוּבָה הַמִּלָּה "מְשֻׁלָּם". לִבּוֹ הוֹלֵם בּוֹ בִּפְרָאוּת. "מְשֻׁלָּם", שָׁחֹר עַל גַּבֵּי לָבָן. מְשֻׁלָּם הוֹפֵךְ אֶת הַפֶּתֶק מִצַּד אֶל צַד, וּלְפֶתַע נֶעֶתְקָה נְשִׁימָתוֹ. כְּתַב הַיָּד הָיָה מֻכָּר לוֹ. הָיָה זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָבִיו ז"ל. הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַפֶּתֶק הַמְּרֻפָּט, שֶׁהִסְפִּיק לְהַצְהִיב, וּלְנֶגֶד עֵינָיו הַדּוֹמְעוֹת וְלִבּוֹ הַנִּרְגָּשׁ מְרַצְּדוֹת הַמִּלִּים כְּדִלְהַלָּן: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אָנָּא חוּס וְרַחֵם עַל מְשֻׁלָּם בֶּן רִבְקָה, בְּנִי הַצָּעִיר שֶׁנָּסַע לְהֹדּוּ לִפְנֵי חָדְשַׁיִם. שְׁמֹר עָלָיו שֶׁיִּשָּׁאֵר יְהוּדִי נֶאֱמָן. שְׁמֹר עָלָיו כְּעַל בָּבַת עֵינֶיךָ, וּמְחַל לוֹ עַל כָּל חֲטָאָיו. אִם יָכֹלְתִּי, הָיִיתִי אוֹמֵר לְךָ, מְשֻׁלָּם שֶׁלִּי: אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, אֲנִי סוֹלֵחַ לְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לִי. אָמְנָם, כְּשֶׁנִּפְרַדְנוּ בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה, כָּעַסְתִּי עָלֶיךָ מְאֹד, וְאָמַרְתִּי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶסְלַח לְךָ, אֲבָל דַּע לְךָ, בְּנִי יַקִּירִי, שֶׁחָזַרְתִּי בִּי וַאֲנִי סוֹלֵחַ לְךָ וּמִתְפַּלֵּל וּמְיַחֵל לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁגַּם הוּא יִסְלַח לְךָ וְיַחְזִיר אוֹתְךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנָיו, וְשֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם תִּתְחַתֵּן עִם אִשָּׁה יְהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְשֶׁתִּזְכּוּ לְגַדֵּל יְלָדִים קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים לְחַיִּים שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת. "אָבִיךָ הָאוֹהֵב אוֹתְךָ מְאֹד מְאֹד, יַעֲקֹב בֶּן שָׂרָה". עַכְשָׁו הִגִּיעַ רֶגַע הַהִתְפָּרְצוּת הַנּוֹרָא מִכֹּל. כִּיס דִּמְעוֹתָיו שֶׁל מְשֻׁלָּם נִפְרַץ לַחֲלוּטִין. הוּא יָשַׁב וּבָכָה, וּבָכָה, כְּיֶלֶד קָטָן. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת. וּכְשֶׁיָּצָא מִן הַכֹּתֶל, הָיָה כְּבָר בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר. הַיּוֹם כְּבָר יֵשׁ לוֹ אַרְבָּעָה יְלָדִים כְּשֵׁרִים וּטְהוֹרִים. תְּפִלַּת הָאָב, שֶׁנֶּאֶמְרָה מִן הַסְּתָם בְּלֵב שָׁבוּר, פָּעֲלָה אֶת פְּעֻלָּתָהּ. וַהֲרֵי לָנוּ עוֹד רְאָיָה לְקִיּוּם הַהַבְטָחָה הַשְּׁמֵימִית "לֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח". (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)