Otzarot-Article

"וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" (כו-כא) "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ... וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם", רַחְמָנָא לִצְלַן. וּפֵרֵשׁ רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זצ"ל בְּ"אִגֶּרֶת תֵּימָן": "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" - אִם תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֵינָם בָּאִים עֲלֵיכֶם אֶלָּא דֶּרֶךְ מִקְרֶה, וְשֶׁאֵין סִבַּת הַפֻּרְעָנוּת - רֹב נַאֲצוֹתֵיכֶם, גַּם אֲנִי אוֹסִיף עֲלֵיכֶם מִן "הַמִּקְרֶה" הַהוּא, וְאֶכְפֹּל אוֹתָם עֲלֵיכֶם.

לָמַדְנוּ מִדְּבָרָיו, שֶׁבְּכָל מְאֹרָע, מִכְשׁוֹל וְצָרָה שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עַל הָאָדָם, הוּא חַיָּב לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלִתְלוֹתָם בַּעֲווֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אֲחֵי וֹסֵף בְּמָצְאָם אֶת כַּסְפָּם בְּפִי אַמְתַּחְתָּם: "וַיֵּצֵא לִבָּם, וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹקִים לָנוּ".

בּוֹא וּרְאֵה מַה שֶּׁסִּפְּרוּ בַּגְּמָרָא (בָּבָא בַּתְרָא י.): רַב פַּפָּא עָלָה בַּסֻּלָּם. נִשְׁבְּרָה שְׁלִיבָה תַּחְתָּיו וְעָמַד לִפֹּל (עָמַד לִפֹּל וְלֹא נָפַל). תָּמַהּ וְעָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ: הֲרֵי אֶת הַמּוּמָתִים בִּסְקִילָה מַפִּילִים בַּתְּחִלָּה מִגֹּבַהּ רַב, וְהֵם מְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וַאֲנִי, כִּמְעַט וְנָפַלְתִּי מִגֹּבַהּ רַב - כְּלוּם מְאוֹתְתִים לִי מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי בַּעֲבֵרָה חֲמוּרָה מֵעֵין זוֹ?

אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא בַּר רַב: "שֶׁמָּא עָנִי בָּא לְיָדְךָ וְלֹא פִּרְנַסְתּוֹ, וּבַשָּׁמַיִם מִתְיַחֲסִים לְכָךְ בְּחֻמְרָה רַבָּה עַד מְאֹד". נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים, שֶׁרַבּוֹתֵינוּ רָאוּ בְּכָל מְאֹרָע אֶת יַד ה', וְהִתְיַחֲסוּ לְכָל צָרָה כְּאֶל עֹנֶשׁ וְאִיתוּת לְשַׁפֵּר דֶּרֶךְ.

כָּל צָרָה וְכָל עָגְמַת נֶפֶשׁ נִשְׁלָחוֹת מִמָּרוֹם: "אֵין אָדָם נוֹקֵף (פּוֹצֵעַ) אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה" (חֻלִּין ז.). עַד כַּמָּה חַיָּב אָדָם לִתְלוֹת כָּל מְאֹרָע בְּעֹנֶשׁ וְאִיתוּת? אָמְרוּ עַל כָּךְ בַּגְּמָרָא (עֲרָכִין טז:): עַד הֵיכָן תַּכְלִית יִסּוּרִין? - פֵּרֵשׁ רָשִׁ"י: סוֹף מִדַּת יִסּוּרִין, כְּלוֹמַר יִסּוּרִין שֶׁאֵין פְּחוּתִין מֵהֶם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל שֶׁאָרְגוּ לוֹ בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ וְאֵינוֹ מִתְקַבֵּל עָלָיו (שֶׁאֵינוֹ לְמִדָּתוֹ כַּהֹגֶן, וְצַעַר הוּא לוֹ)... גְּדוֹלָה מִזּוֹ אָמְרוּ, אֲפִלּוּ נִתְכַּוְּנוּ לִמְזֹג לוֹ בְּחַמִּין וּמָזְגוּ לוֹ בְּצוֹנֵן; בְּצוֹנֵן וּמָזְגוּ לוֹ בְּחַמִּין... וַאֲפִלּוּ נֶהֱפַךְ לוֹ חֲלוּקוֹ... וַאֲפִלּוּ הוֹשִׁיט יָדוֹ לַכִּיס לִטֹּל שָׁלֹשׁ (מַטְבְּעוֹת) וְעָלוּ בְּיָדוֹ שְׁתַּיִם, וְעָלָיו לְהַכְנִיס אֶת יָדוֹ שׁוּב וּלְהוֹצִיא מַטְבֵּעַ.

כְּלוֹמַר, אֵין דָּבָר בָּא בְּמִקְרֶה. כָּל מְאֹרָע מְאוֹתֵת לָאָדָם עַל חֶסְרוֹן שְׁלֵמוּתוֹ, עַל הַצֹּרֶךְ בְּחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּבַהֲטָבַת דֶּרֶךְ. וְהָרַב "אוֹר הַצָּפוּן" זצ"ל לָמַד מִכָּאן, שֶׁאִלּוּ הָיָה הָאָדָם צַדִּיק וְיָשָׁר, שָׁלֵם בִּדְרָכָיו וְתָמִים בְּמַעֲשָׂיו, הָיוּ חַיָּיו הוֹלְכִים לְמֵישָׁרִין וּבְלֹא כָּל תַּקָּלוֹת. וְכָל תַּקָּלָה - אִיתוּת הִיא. רַק כָּךְ נוּכַל לְהָבִין אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא (מִתּוֹךְ "תּוֹלְדוֹת הרש"ש") עַל אוֹדוֹת יְמֵי נַעֲרוּתוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הָאֱלֹקִי רַבִּי שָׁלוֹם שַׁבַּזִּי זצ"ל.

רַבִּי שָׁלוֹם נוֹלַד בָּעִיר נָגֶד אַל-וָלִיד וְהִתְעַלָּה בַּתּוֹרָה וּבְיִרְאָה. אַךְ עִם פְּטִירַת אָבִיו, וְהוּא בֶּן חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֻטַּל עֹל הַפַּרְנָסָה עַל שִׁכְמוֹ. נָטַל רְשׁוּת מֵאִמּוֹ, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת פַּרְנָסָתוֹ. הִגִּיעַ לְעִיר הַקְּרוֹבָה לְצַנְעָא, וּבִקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל כְּשׁוּלְיָה שֶׁל אוֹרֵג. שְׁאָלוֹ בַּעַל הַבַּיִת: "לְכַמָּה שָׁנִים תַּשְׂכִּיר עַצְמְךָ, שָׁנָה, שְׁנָתַיִם, שָׁלֹשׁ?", כִּי לֹא רָצָה שֶׁהַפּוֹעֵל יַעֲזֹב לְפֶתַע פִּתְאוֹם.

אָמַר: "אֶעֱבֹד עַד שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה יִפֹּל מִיָּדִי תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָה".

צָחַק הַמַּעֲבִיד וְאָמַר: "זֶה יִקְרֶה מִיָּד! מִיָּדוֹ שֶׁל מִי לֹא נוֹפֵל הַמַּכְשִׁיר פְּעָמִים רַבּוֹת בַּיּוֹם?"

עָנָה רַבִּי שָׁלוֹם וְאָמַר: "מִיָּדַי אֵין הוּא נוֹפֵל בְּלֹא סִבָּה".

חִיֵּךְ הַמַּעֲבִיד בְּסַפְקָנוּת וְהִסְכִּים לַעֲרֹךְ נִסָּיוֹן. הִתְחִיל רַבִּי שָׁלוֹם בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְהַמַּכְשִׁיר לֹא נָפַל מִיָּדוֹ. הִתְנַהֲלָה הָעֲבוֹדָה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק עַד שֶׁלֹּא הָיָה סִפֵּק בְּיַד בַּעַל הַבַּיִת לְהַמְצִיא לוֹ חוּטִים דֵּי הַצֹּרֶךְ. עָמַד וְהִצִּיעַ לוֹ לַעֲבֹד אֵצֶל אָדָם אָמִיד יוֹתֵר, שֶׁיְּסַפֵּק לוֹ חוּטִים כְּכָל שֶׁיִּדָּרְשׁוּ.

שְׁאָלוֹ גַּם הַלָּה: "כַּמָּה זְמַן בְּדַעְתְּךָ לַעֲבֹד כָּאן?"

עָנָהוּ: "עַד שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה יִפֹּל מִיָּדִי".

הִתְעָרֵב הַמַּעֲבִיד הָרִאשׁוֹן וְהִסְבִּיר, שֶׁאָמְנָם כֵּן. פּוֹעֵל זֶה - אֵין הַמַּכְשִׁיר נוֹפֵל מִיָּדָיו כְּלָל. סָבַר הַמַּעֲבִיד וְקִבֵּל, וְרַבִּי שָׁלוֹם הִתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ. הָיָה מַרְוִיחַ אֶת שְׂכָרוֹ וְשׁוֹלְחוֹ לְאִמּוֹ.

שְׁנָתַיִם יָמִים עָבַד, וְהַמַּכְשִׁיר הַקָּרוּי "מֶזֶג" לֹא נָפַל מִיָּדוֹ וְלוּ פַּעַם אַחַת. בִּמְהִירוּת נִפְלָאָה עָבַד, נִצֵּל כָּל רֶגַע, וְהֶעֱשִׁיר אֶת בְּעָלָיו.

יוֹם אֶחָד, נָפַל הַמַּכְשִׁיר מִיָּדוֹ. מִיָּד הִפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ וְהוֹדִיעַ: "אֲנִי הוֹלֵךְ".

"לְאָן?" תָּמַהּ הַמַּעֲבִיד.

"לְעִירִי, נָגֶד אַל-וָלִיד", הֵשִׁיב.

הִפְצִיר בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיַּמְתִּין עַד שֶׁיָּכִינוּ לוֹ צֵדָה לַדֶּרֶךְ, כִּי קָשְׁתָה עָלָיו הַפְּרִידָה. אָמַר רַבִּי שָׁלוֹם: "תְּנַאי הָיָה בֵּינֵינוּ, וַהֲרֵינִי לְבַקֶּשְׁךָ שֶׁלֹּא תְּאַחֵר אוֹתִי. לִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאִמִּי נִפְטְרָה, וַהֲרֵינִי נֶחְפָּז לְטַפֵּל בִּקְבוּרָתָהּ".

תָּמַהּ הַמַּעֲבִיד כִּפְלַיִם. הֲלֹא הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה מַהֲלַךְ שִׁשָּׁה יָמִים. לְפָחוֹת יַעֲמִיד לִרְשׁוּתוֹ חֲמוֹר. אֲבָל רַבִּי שָׁלוֹם סֵרֵב, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ הִגִּיעַ בּוֹ-בַּיּוֹם לְעִירוֹ, וְכִכְלוֹת יְמֵי הָאֲבֵלוּת שָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ.

וְזֶה הַמָּקוֹם לְהָבִין, כֵּיצַד הָיָה בִּטְחוֹנוֹ שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה לֹא יִפֹּל מִיָּדוֹ, וְכֵיצַד יָדַע שֶׁהַנְּפִילָה מוֹרָה עַל אָסוֹן שֶׁאֵרַע? אֶלָּא הוּא אֲשֶׁר אָמַרְנוּ: דְּבָרִים אֵינָם מַגִּיעִים בְּמִקְרֶה. כָּל דָּבָר, כָּל מִקְרֶה וּמְאֹרָע, נִשְׁלָחִים מִמָּרוֹם כְּסִימָן וְהַכְוָנָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	חקת תשס"ח
	יש לדחות היצר מכל וכל!
	"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" (כו-כא) "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ... וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם", רַחְמָנָא לִצְלַן. וּפֵרֵשׁ רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זצ"ל בְּ"אִגֶּרֶת תֵּימָן": "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" - אִם תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֵינָם בָּאִים עֲלֵיכֶם אֶלָּא דֶּרֶךְ מִקְרֶה, וְשֶׁאֵין סִבַּת הַפֻּרְעָנוּת - רֹב נַאֲצוֹתֵיכֶם, גַּם אֲנִי אוֹסִיף עֲלֵיכֶם מִן "הַמִּקְרֶה" הַהוּא, וְאֶכְפֹּל אוֹתָם עֲלֵיכֶם. לָמַדְנוּ מִדְּבָרָיו, שֶׁבְּכָל מְאֹרָע, מִכְשׁוֹל וְצָרָה שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עַל הָאָדָם, הוּא חַיָּב לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלִתְלוֹתָם בַּעֲווֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אֲחֵי וֹסֵף בְּמָצְאָם אֶת כַּסְפָּם בְּפִי אַמְתַּחְתָּם: "וַיֵּצֵא לִבָּם, וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹקִים לָנוּ". בּוֹא וּרְאֵה מַה שֶּׁסִּפְּרוּ בַּגְּמָרָא (בָּבָא בַּתְרָא י.): רַב פַּפָּא עָלָה בַּסֻּלָּם. נִשְׁבְּרָה שְׁלִיבָה תַּחְתָּיו וְעָמַד לִפֹּל (עָמַד לִפֹּל וְלֹא נָפַל). תָּמַהּ וְעָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ: הֲרֵי אֶת הַמּוּמָתִים בִּסְקִילָה מַפִּילִים בַּתְּחִלָּה מִגֹּבַהּ רַב, וְהֵם מְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וַאֲנִי, כִּמְעַט וְנָפַלְתִּי מִגֹּבַהּ רַב - כְּלוּם מְאוֹתְתִים לִי מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי בַּעֲבֵרָה חֲמוּרָה מֵעֵין זוֹ? אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא בַּר רַב: "שֶׁמָּא עָנִי בָּא לְיָדְךָ וְלֹא פִּרְנַסְתּוֹ, וּבַשָּׁמַיִם מִתְיַחֲסִים לְכָךְ בְּחֻמְרָה רַבָּה עַד מְאֹד". נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים, שֶׁרַבּוֹתֵינוּ רָאוּ בְּכָל מְאֹרָע אֶת יַד ה', וְהִתְיַחֲסוּ לְכָל צָרָה כְּאֶל עֹנֶשׁ וְאִיתוּת לְשַׁפֵּר דֶּרֶךְ. כָּל צָרָה וְכָל עָגְמַת נֶפֶשׁ נִשְׁלָחוֹת מִמָּרוֹם: "אֵין אָדָם נוֹקֵף (פּוֹצֵעַ) אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה" (חֻלִּין ז.). עַד כַּמָּה חַיָּב אָדָם לִתְלוֹת כָּל מְאֹרָע בְּעֹנֶשׁ וְאִיתוּת? אָמְרוּ עַל כָּךְ בַּגְּמָרָא (עֲרָכִין טז:): עַד הֵיכָן תַּכְלִית יִסּוּרִין? - פֵּרֵשׁ רָשִׁ"י: סוֹף מִדַּת יִסּוּרִין, כְּלוֹמַר יִסּוּרִין שֶׁאֵין פְּחוּתִין מֵהֶם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל שֶׁאָרְגוּ לוֹ בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ וְאֵינוֹ מִתְקַבֵּל עָלָיו (שֶׁאֵינוֹ לְמִדָּתוֹ כַּהֹגֶן, וְצַעַר הוּא לוֹ)... גְּדוֹלָה מִזּוֹ אָמְרוּ, אֲפִלּוּ נִתְכַּוְּנוּ לִמְזֹג לוֹ בְּחַמִּין וּמָזְגוּ לוֹ בְּצוֹנֵן; בְּצוֹנֵן וּמָזְגוּ לוֹ בְּחַמִּין... וַאֲפִלּוּ נֶהֱפַךְ לוֹ חֲלוּקוֹ... וַאֲפִלּוּ הוֹשִׁיט יָדוֹ לַכִּיס לִטֹּל שָׁלֹשׁ (מַטְבְּעוֹת) וְעָלוּ בְּיָדוֹ שְׁתַּיִם, וְעָלָיו לְהַכְנִיס אֶת יָדוֹ שׁוּב וּלְהוֹצִיא מַטְבֵּעַ. כְּלוֹמַר, אֵין דָּבָר בָּא בְּמִקְרֶה. כָּל מְאֹרָע מְאוֹתֵת לָאָדָם עַל חֶסְרוֹן שְׁלֵמוּתוֹ, עַל הַצֹּרֶךְ בְּחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּבַהֲטָבַת דֶּרֶךְ. וְהָרַב "אוֹר הַצָּפוּן" זצ"ל לָמַד מִכָּאן, שֶׁאִלּוּ הָיָה הָאָדָם צַדִּיק וְיָשָׁר, שָׁלֵם בִּדְרָכָיו וְתָמִים בְּמַעֲשָׂיו, הָיוּ חַיָּיו הוֹלְכִים לְמֵישָׁרִין וּבְלֹא כָּל תַּקָּלוֹת. וְכָל תַּקָּלָה - אִיתוּת הִיא. רַק כָּךְ נוּכַל לְהָבִין אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא (מִתּוֹךְ "תּוֹלְדוֹת הרש"ש") עַל אוֹדוֹת יְמֵי נַעֲרוּתוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הָאֱלֹקִי רַבִּי שָׁלוֹם שַׁבַּזִּי זצ"ל. רַבִּי שָׁלוֹם נוֹלַד בָּעִיר נָגֶד אַל-וָלִיד וְהִתְעַלָּה בַּתּוֹרָה וּבְיִרְאָה. אַךְ עִם פְּטִירַת אָבִיו, וְהוּא בֶּן חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֻטַּל עֹל הַפַּרְנָסָה עַל שִׁכְמוֹ. נָטַל רְשׁוּת מֵאִמּוֹ, וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת פַּרְנָסָתוֹ. הִגִּיעַ לְעִיר הַקְּרוֹבָה לְצַנְעָא, וּבִקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל כְּשׁוּלְיָה שֶׁל אוֹרֵג. שְׁאָלוֹ בַּעַל הַבַּיִת: "לְכַמָּה שָׁנִים תַּשְׂכִּיר עַצְמְךָ, שָׁנָה, שְׁנָתַיִם, שָׁלֹשׁ?", כִּי לֹא רָצָה שֶׁהַפּוֹעֵל יַעֲזֹב לְפֶתַע פִּתְאוֹם. אָמַר: "אֶעֱבֹד עַד שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה יִפֹּל מִיָּדִי תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָה". צָחַק הַמַּעֲבִיד וְאָמַר: "זֶה יִקְרֶה מִיָּד! מִיָּדוֹ שֶׁל מִי לֹא נוֹפֵל הַמַּכְשִׁיר פְּעָמִים רַבּוֹת בַּיּוֹם?" עָנָה רַבִּי שָׁלוֹם וְאָמַר: "מִיָּדַי אֵין הוּא נוֹפֵל בְּלֹא סִבָּה". חִיֵּךְ הַמַּעֲבִיד בְּסַפְקָנוּת וְהִסְכִּים לַעֲרֹךְ נִסָּיוֹן. הִתְחִיל רַבִּי שָׁלוֹם בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְהַמַּכְשִׁיר לֹא נָפַל מִיָּדוֹ. הִתְנַהֲלָה הָעֲבוֹדָה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק עַד שֶׁלֹּא הָיָה סִפֵּק בְּיַד בַּעַל הַבַּיִת לְהַמְצִיא לוֹ חוּטִים דֵּי הַצֹּרֶךְ. עָמַד וְהִצִּיעַ לוֹ לַעֲבֹד אֵצֶל אָדָם אָמִיד יוֹתֵר, שֶׁיְּסַפֵּק לוֹ חוּטִים כְּכָל שֶׁיִּדָּרְשׁוּ. שְׁאָלוֹ גַּם הַלָּה: "כַּמָּה זְמַן בְּדַעְתְּךָ לַעֲבֹד כָּאן?" עָנָהוּ: "עַד שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה יִפֹּל מִיָּדִי". הִתְעָרֵב הַמַּעֲבִיד הָרִאשׁוֹן וְהִסְבִּיר, שֶׁאָמְנָם כֵּן. פּוֹעֵל זֶה - אֵין הַמַּכְשִׁיר נוֹפֵל מִיָּדָיו כְּלָל. סָבַר הַמַּעֲבִיד וְקִבֵּל, וְרַבִּי שָׁלוֹם הִתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ. הָיָה מַרְוִיחַ אֶת שְׂכָרוֹ וְשׁוֹלְחוֹ לְאִמּוֹ. שְׁנָתַיִם יָמִים עָבַד, וְהַמַּכְשִׁיר הַקָּרוּי "מֶזֶג" לֹא נָפַל מִיָּדוֹ וְלוּ פַּעַם אַחַת. בִּמְהִירוּת נִפְלָאָה עָבַד, נִצֵּל כָּל רֶגַע, וְהֶעֱשִׁיר אֶת בְּעָלָיו. יוֹם אֶחָד, נָפַל הַמַּכְשִׁיר מִיָּדוֹ. מִיָּד הִפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ וְהוֹדִיעַ: "אֲנִי הוֹלֵךְ". "לְאָן?" תָּמַהּ הַמַּעֲבִיד. "לְעִירִי, נָגֶד אַל-וָלִיד", הֵשִׁיב. הִפְצִיר בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיַּמְתִּין עַד שֶׁיָּכִינוּ לוֹ צֵדָה לַדֶּרֶךְ, כִּי קָשְׁתָה עָלָיו הַפְּרִידָה. אָמַר רַבִּי שָׁלוֹם: "תְּנַאי הָיָה בֵּינֵינוּ, וַהֲרֵינִי לְבַקֶּשְׁךָ שֶׁלֹּא תְּאַחֵר אוֹתִי. לִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאִמִּי נִפְטְרָה, וַהֲרֵינִי נֶחְפָּז לְטַפֵּל בִּקְבוּרָתָהּ". תָּמַהּ הַמַּעֲבִיד כִּפְלַיִם. הֲלֹא הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה מַהֲלַךְ שִׁשָּׁה יָמִים. לְפָחוֹת יַעֲמִיד לִרְשׁוּתוֹ חֲמוֹר. אֲבָל רַבִּי שָׁלוֹם סֵרֵב, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ הִגִּיעַ בּוֹ-בַּיּוֹם לְעִירוֹ, וְכִכְלוֹת יְמֵי הָאֲבֵלוּת שָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ. וְזֶה הַמָּקוֹם לְהָבִין, כֵּיצַד הָיָה בִּטְחוֹנוֹ שֶׁמַּכְשִׁיר הָאֲרִיגָה לֹא יִפֹּל מִיָּדוֹ, וְכֵיצַד יָדַע שֶׁהַנְּפִילָה מוֹרָה עַל אָסוֹן שֶׁאֵרַע? אֶלָּא הוּא אֲשֶׁר אָמַרְנוּ: דְּבָרִים אֵינָם מַגִּיעִים בְּמִקְרֶה. כָּל דָּבָר, כָּל מִקְרֶה וּמְאֹרָע, נִשְׁלָחִים מִמָּרוֹם כְּסִימָן וְהַכְוָנָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)