Otzarot-Article

"וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (ד-ט) כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (בְּהִלְכוֹת ת"ת א-ב): "כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ הוּא חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ'. וְלֹא בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא מִצְוָה עַל כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל לְלַמֵּד אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָם בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ' (דְּבָרִים ו-ז). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: 'בָּנֶיךָ' - אֵלּוּ תַּלְמִידֶיךָ, שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים' (מְלָכִים ב ב-ג). אִם כֵּן, לָמָּה נִצְטַוָּה עַל בְּנוֹ וְעַל בֶּן בְּנוֹ, לְהַקְדִּים בְּנוֹ לְבֶן בְּנוֹ, וּבֶן בְּנוֹ לְבֶן חֲבֵרוֹ".

כָּל זֶה אָמַר רַבֵּנוּ לְעִנְיַן סֵדֶר הַקְּדִימוּת, אֲבָל אִם חִנֵּךְ הָאָדָם בָּנָיו לְתוֹרָה, אֵינוֹ נִפְטָר בָּזֶה מִלְּלַמֵּד אֲחֵרִים. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד. וּפְעָמִים רַבּוֹת נִתְבָּעִים אֲנָשִׁים לָתֵת אֶת חֶלְקָם לְהַחְזָקַת הַיְּשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וּמִשְׁתַּמְּטִים מִכָּךְ בַּטַּעֲנָה שֶׁמַּחְזִיקִים הֵם אֶת בְּנֵיהֶם הַלּוֹמְדִים תּוֹרָה. וְיֵשׁ לָדַעַת שֶׁאֵין זֶה פְּטוֹר כָּל עִקָּר. וְאִם יֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ, חַיָּב הוּא לְהַחֲזִיק בְּיַד בָּנָיו הַלּוֹמְדִים וְגַם לָתֵת חֶלְקוֹ לְלִמּוּדֵי אֲחֵרִים.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שֶׁנֶּחְלַץ לִלְחֹם בְּאוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשׂוֹנְאָיו, וּבְגֹדֶל אַהֲבָתוֹ לַמֶּלֶךְ לֹא הִסְתַּפֵּק בַּחִצִּים הָרְגִילִים הַנִּתָּנִים לַחַיָּלִים, אֶלָּא הָיָה מְגַלֵּף בְּעַצְמוֹ חִצִּים וְשׁוֹקֵד עַל חָסְנָם וְחֻדָּם, שֶׁיִּקְלְעוּ בְּאוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ בְּיֶתֶר דִּיּוּק וְחֹזֶק. בִּמְסִירוּתוֹ הָרַבָּה, קָנָה אֶת אַהֲבַת הַמֶּלֶךְ וְזָכָה לְקִרְבָתוֹ הַיְּתֵרָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וְקָשְׁתָה הַמַּעֲרָכָה, וְהַגִּבּוֹר כִּלָּה כָּל חִצָּיו שֶׁהֵכִין. מִשֶּׁנִּתְרוֹקְנָה אַשְׁפָּתוֹ, נָטַשׁ אֶת שְׂדֵה הַמַּעֲרָכָה וְנָסַע לְעִיר הַבִּירָה. בִּקֵּשׁ רְשׁוּת וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. שָׁאַל רְשׁוּת לְהִוָּעֵץ בּוֹ. הָרְשׁוּת נִתְּנָה, וְשָׁאַל: "כִּלִּיתִי אֶת כָּל הַחִצִּים שֶׁהֵכַנְתִּי בְּעַצְמִי לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ. הַמַּעֲרָכָה כְּבֵדָה וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. הַאִם מֻתָּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחִצִּים הָרְגִילִים?"

תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ: "הַאִם לְשֵׁם כָּךְ נָטַשְׁתָּ אֶת הַמַּעֲרָכָה וְשַׁבְתָּ לְעִיר הַבִּירָה?! מַה לִּי בְּאֵילוּ חִצִּים תִּשְׁתַּמֵּשׁ, וּבִלְבַד שֶׁתַּכֶּה אֶת הָאוֹיֵב וְתִתְרֹם חֶלְקְךָ לַנִּצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה..."

וְהַנִּמְשָׁל: כָּל יָמָיו עוֹמֵד הָאָדָם בְּקִשְׁרֵי מִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר הָרָע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּנְדָרִים ל"ב: "עִיר קְטַנָּה" - זֶה הָאָדָם, "וּבָא עָלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אוֹתָהּ" - זֶה הַיֵּצֶר הָרָע. וְהַבָּנִים שֶׁהָאָדָם מְחַנֵּךְ לְתוֹרָה וּלְיִרְאָה הֵם דֻּגְמַת חִצָּיו לְנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר... בְּנֵי הַנְּעוּרִים" (תְּהִלִּים קכז-ד), וְהֵם הָעוֹזְרִים לוֹ לְנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה לִכְבוֹד קוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין קד.): "בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא". אֲבָל חוֹבָה עָלָיו לִירוֹת בְּכָל הַחִצִּים שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיג, אִם בְּלַמְּדוֹ תּוֹרָה לָאֲחֵרִים וְאִם בְּהַחְזָקַת תּוֹרָה בְּמָמוֹנוֹ. וְהוֹסִיף הֶחָפֵץ חַיִּים: וּבְכַמָּה פְּרָטִים, חִצִּים אֵלּוּ טוֹבִים מֵחִצָּיו שֶׁלּוֹ. לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי (בְּהֵיכְלֵי הַתּוֹרָה) יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת' (יְשַׁעְיָה נו-ה). כִּי כְּשֶׁהוּא לוֹחֵם בְּחִצָּיו שֶׁלּוֹ, לִפְעָמִים אֵינָם עֲשׂוּיִים טוֹב כָּל כָּךְ. אֲבָל בְּחִצִּים שֶׁל אֲחֵרִים יָכוֹל לְחַפֵּשׂ וּלְהַשִּׂיג חִצִּים טוֹבִים. (ח"ח הֶחָדָשׁ עַל הַתּוֹרָה, שֵׁם עוֹלָם)

	קרח תשס"ח
	חובת שמירת העינים
	"כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ" (ז-ו) אִישׁ אֱמֶת הָיָה הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ וְהַנַּעֲרָץ בַּעַל "דִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל" זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל שִׁינוֹבָה "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (ד-ט) כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (בְּהִלְכוֹת ת"ת א-ב): "כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ הוּא חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ'. וְלֹא בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא מִצְוָה עַל כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל לְלַמֵּד אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָם בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ' (דְּבָרִים ו-ז). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: 'בָּנֶיךָ' - אֵלּוּ תַּלְמִידֶיךָ, שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים' (מְלָכִים ב ב-ג). אִם כֵּן, לָמָּה נִצְטַוָּה עַל בְּנוֹ וְעַל בֶּן בְּנוֹ, לְהַקְדִּים בְּנוֹ לְבֶן בְּנוֹ, וּבֶן בְּנוֹ לְבֶן חֲבֵרוֹ". כָּל זֶה אָמַר רַבֵּנוּ לְעִנְיַן סֵדֶר הַקְּדִימוּת, אֲבָל אִם חִנֵּךְ הָאָדָם בָּנָיו לְתוֹרָה, אֵינוֹ נִפְטָר בָּזֶה מִלְּלַמֵּד אֲחֵרִים. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד. וּפְעָמִים רַבּוֹת נִתְבָּעִים אֲנָשִׁים לָתֵת אֶת חֶלְקָם לְהַחְזָקַת הַיְּשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וּמִשְׁתַּמְּטִים מִכָּךְ בַּטַּעֲנָה שֶׁמַּחְזִיקִים הֵם אֶת בְּנֵיהֶם הַלּוֹמְדִים תּוֹרָה. וְיֵשׁ לָדַעַת שֶׁאֵין זֶה פְּטוֹר כָּל עִקָּר. וְאִם יֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ, חַיָּב הוּא לְהַחֲזִיק בְּיַד בָּנָיו הַלּוֹמְדִים וְגַם לָתֵת חֶלְקוֹ לְלִמּוּדֵי אֲחֵרִים. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שֶׁנֶּחְלַץ לִלְחֹם בְּאוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשׂוֹנְאָיו, וּבְגֹדֶל אַהֲבָתוֹ לַמֶּלֶךְ לֹא הִסְתַּפֵּק בַּחִצִּים הָרְגִילִים הַנִּתָּנִים לַחַיָּלִים, אֶלָּא הָיָה מְגַלֵּף בְּעַצְמוֹ חִצִּים וְשׁוֹקֵד עַל חָסְנָם וְחֻדָּם, שֶׁיִּקְלְעוּ בְּאוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ בְּיֶתֶר דִּיּוּק וְחֹזֶק. בִּמְסִירוּתוֹ הָרַבָּה, קָנָה אֶת אַהֲבַת הַמֶּלֶךְ וְזָכָה לְקִרְבָתוֹ הַיְּתֵרָה. וַיְהִי הַיּוֹם וְקָשְׁתָה הַמַּעֲרָכָה, וְהַגִּבּוֹר כִּלָּה כָּל חִצָּיו שֶׁהֵכִין. מִשֶּׁנִּתְרוֹקְנָה אַשְׁפָּתוֹ, נָטַשׁ אֶת שְׂדֵה הַמַּעֲרָכָה וְנָסַע לְעִיר הַבִּירָה. בִּקֵּשׁ רְשׁוּת וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. שָׁאַל רְשׁוּת לְהִוָּעֵץ בּוֹ. הָרְשׁוּת נִתְּנָה, וְשָׁאַל: "כִּלִּיתִי אֶת כָּל הַחִצִּים שֶׁהֵכַנְתִּי בְּעַצְמִי לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ. הַמַּעֲרָכָה כְּבֵדָה וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. הַאִם מֻתָּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחִצִּים הָרְגִילִים?" תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ: "הַאִם לְשֵׁם כָּךְ נָטַשְׁתָּ אֶת הַמַּעֲרָכָה וְשַׁבְתָּ לְעִיר הַבִּירָה?! מַה לִּי בְּאֵילוּ חִצִּים תִּשְׁתַּמֵּשׁ, וּבִלְבַד שֶׁתַּכֶּה אֶת הָאוֹיֵב וְתִתְרֹם חֶלְקְךָ לַנִּצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה..." וְהַנִּמְשָׁל: כָּל יָמָיו עוֹמֵד הָאָדָם בְּקִשְׁרֵי מִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר הָרָע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּנְדָרִים ל"ב: "עִיר קְטַנָּה" - זֶה הָאָדָם, "וּבָא עָלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אוֹתָהּ" - זֶה הַיֵּצֶר הָרָע. וְהַבָּנִים שֶׁהָאָדָם מְחַנֵּךְ לְתוֹרָה וּלְיִרְאָה הֵם דֻּגְמַת חִצָּיו לְנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר... בְּנֵי הַנְּעוּרִים" (תְּהִלִּים קכז-ד), וְהֵם הָעוֹזְרִים לוֹ לְנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה לִכְבוֹד קוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין קד.): "בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא". אֲבָל חוֹבָה עָלָיו לִירוֹת בְּכָל הַחִצִּים שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיג, אִם בְּלַמְּדוֹ תּוֹרָה לָאֲחֵרִים וְאִם בְּהַחְזָקַת תּוֹרָה בְּמָמוֹנוֹ. וְהוֹסִיף הֶחָפֵץ חַיִּים: וּבְכַמָּה פְּרָטִים, חִצִּים אֵלּוּ טוֹבִים מֵחִצָּיו שֶׁלּוֹ. לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי (בְּהֵיכְלֵי הַתּוֹרָה) יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת' (יְשַׁעְיָה נו-ה). כִּי כְּשֶׁהוּא לוֹחֵם בְּחִצָּיו שֶׁלּוֹ, לִפְעָמִים אֵינָם עֲשׂוּיִים טוֹב כָּל כָּךְ. אֲבָל בְּחִצִּים שֶׁל אֲחֵרִים יָכוֹל לְחַפֵּשׂ וּלְהַשִּׂיג חִצִּים טוֹבִים. (ח"ח הֶחָדָשׁ עַל הַתּוֹרָה, שֵׁם עוֹלָם)