Otzarot-Article

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, אֶחָד מֵהֶם חִבֵּב מִצְווֹת וְהַשֵּׁנִי לֹא קִיֵּם מִצְווֹת כָּל עִקָּר. אוֹתוֹ שֶׁחִבֵּב אֶת הַמִּצְווֹת הָיָה קוֹנֶה מִצְרָכִים לְבֵיתוֹ וּמְחַלְּקָם לָעֲנִיִּים לִצְדָקָה.

פַּעַם אַחַת נָתְנָה לוֹ אִשְׁתּוֹ עֲשָׂרָה מַטְבְּעוֹת, וְאָמְרָה לוֹ: 'קְנֵה לְבָנֶיךָ אֹכֶל'. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לָרְחוֹב, פָּגְעוּ בּוֹ גַּבָּאֵי צְדָקָה וְאָמְרוּ: 'הִנֵּה בָּא עוֹשֶׂה הַצְּדָקָה. תֵּן תְּרוּמָה לְמִצְוָה זוֹ, שֶׁאָנוּ קוֹנִים תַּכְשִׁיט לְכַלָּה יְתוֹמָה'. נָתַן לָהֶם אֶת עֲשֶׂרֶת הַמַּטְבְּעוֹת, וְהִתְבַּיֵּשׁ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ. הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּה הָיָה. רָאָה אֶתְרוֹגִים עֲזוּבִים, מִלֵּא מֵהֶם מְלֹא הַשַּׂק, וְהִפְלִיג בַּסְּפִינָה. עָגְנָה הַסְּפִינָה בְּעִיר הַבִּירָה, וְיָרַד מִמֶּנָּה עִם שַׂקּוֹ.

וְהַמֶּלֶךְ חָלָה בְּמֵעָיו. גִּלּוּ לוֹ בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה שֶׁרְפוּאָתוֹ לֶאֱכֹל מֵאוֹתָם אֶתְרוֹגִים שֶׁהַיְּהוּדִים מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בְּסֻכּוֹת. חִפֵּשׂ בְּרַחֲבֵי הַמָּחוֹז וְלֹא מָצָא.

פָּגְעוּ חַיָּלָיו בְּאוֹתוֹ אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל שַׂקּוֹ. שְׁאָלוּהוּ: 'מַה בַּשַּׂק?'

חָשַׁב שֶׁרְצוֹנָם לִגְבּוֹת מֶכֶס. אָמַר: 'אָדָם עָנִי אֲנִי, וְאֵין עִמִּי כְּלוּם לִמְכֹּר'.

הֱקִימוּהוּ וְחִפְּשׂוּ בַּשַּׂק, וּמְצָאוּהוּ מָלֵא בְּפֵרוֹת.

שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'מָה אֵלּוּ?'

אָמַר לָהֶם: 'הַיְּהוּדִים מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בְּסֻכּוֹת'.

נָטְלוּ אֶת הַשַּׂק וֶהֱבִיאוּהוּ לַמֶּלֶךְ. אָכַל מֵהֶם וְהִתְרַפֵּא. רוֹקְנוּ אֶת הַשַּׂק וּמִלְּאוּהוּ דִּינָרֵי זָהָב, וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ: 'בַּקֵּשׁ מִמֶּנִּי עוֹד בַּקָּשָׁה'.

אָמַר לוֹ: 'בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, צַוֵּה שֶׁיִּרְכְּשׁוּ לִי אֶת כָּל הַנְּכָסִים שֶׁמָּכַרְתִּי לְצָרְכֵי צְדָקָה, וְשֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר יֵצְאוּ לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי לִמְקוֹמִי'.

בְּשׁוּבוֹ, יָצָא הַכָּרוֹז לְפָנָיו, וְכָל בְּנֵי הָעִיר יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ. בֵּינֵיהֶם, אָחִיו שֶׁלֹּא קִיֵּם מִצְווֹת וְנִדְהַם לִרְאוֹתוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעָשְׁרוֹ. כֵּן נִרְאוּ בָּנָיו שְׂמֵחִים עַל כְּבוֹד אֲבִיהֶם וְצִדְקוּתוֹ. וְהִתְקַיֵּם בּוֹ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ" (אִיּוֹב לד-יא). (בַּמִּדְבָּר רַבָּה, בְּחֻקּוֹתַי).

	קרח תשס"ח
	הנאות היצר משעבדות האדם
	עוֹמְדִים אָנוּ לִפְנֵי חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהַיְּשִׁיבָה בּוֹ נִקְרֵאת 'בְּצִלָּא דִּמְהֵיְמָנוּתָא' (זֹהַר ח"ג קג-ב), זֹאת אוֹמֶרֶת, בְּצֵל הָאֱמוּנָה מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, אֶחָד מֵהֶם חִבֵּב מִצְווֹת וְהַשֵּׁנִי לֹא קִיֵּם מִצְווֹת כָּל עִקָּר. אוֹתוֹ שֶׁחִבֵּב אֶת הַמִּצְווֹת הָיָה קוֹנֶה מִצְרָכִים לְבֵיתוֹ וּמְחַלְּקָם לָעֲנִיִּים לִצְדָקָה. פַּעַם אַחַת נָתְנָה לוֹ אִשְׁתּוֹ עֲשָׂרָה מַטְבְּעוֹת, וְאָמְרָה לוֹ: 'קְנֵה לְבָנֶיךָ אֹכֶל'. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לָרְחוֹב, פָּגְעוּ בּוֹ גַּבָּאֵי צְדָקָה וְאָמְרוּ: 'הִנֵּה בָּא עוֹשֶׂה הַצְּדָקָה. תֵּן תְּרוּמָה לְמִצְוָה זוֹ, שֶׁאָנוּ קוֹנִים תַּכְשִׁיט לְכַלָּה יְתוֹמָה'. נָתַן לָהֶם אֶת עֲשֶׂרֶת הַמַּטְבְּעוֹת, וְהִתְבַּיֵּשׁ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ. הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּה הָיָה. רָאָה אֶתְרוֹגִים עֲזוּבִים, מִלֵּא מֵהֶם מְלֹא הַשַּׂק, וְהִפְלִיג בַּסְּפִינָה. עָגְנָה הַסְּפִינָה בְּעִיר הַבִּירָה, וְיָרַד מִמֶּנָּה עִם שַׂקּוֹ. וְהַמֶּלֶךְ חָלָה בְּמֵעָיו. גִּלּוּ לוֹ בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה שֶׁרְפוּאָתוֹ לֶאֱכֹל מֵאוֹתָם אֶתְרוֹגִים שֶׁהַיְּהוּדִים מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בְּסֻכּוֹת. חִפֵּשׂ בְּרַחֲבֵי הַמָּחוֹז וְלֹא מָצָא. פָּגְעוּ חַיָּלָיו בְּאוֹתוֹ אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל שַׂקּוֹ. שְׁאָלוּהוּ: 'מַה בַּשַּׂק?' חָשַׁב שֶׁרְצוֹנָם לִגְבּוֹת מֶכֶס. אָמַר: 'אָדָם עָנִי אֲנִי, וְאֵין עִמִּי כְּלוּם לִמְכֹּר'. הֱקִימוּהוּ וְחִפְּשׂוּ בַּשַּׂק, וּמְצָאוּהוּ מָלֵא בְּפֵרוֹת. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'מָה אֵלּוּ?' אָמַר לָהֶם: 'הַיְּהוּדִים מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בְּסֻכּוֹת'. נָטְלוּ אֶת הַשַּׂק וֶהֱבִיאוּהוּ לַמֶּלֶךְ. אָכַל מֵהֶם וְהִתְרַפֵּא. רוֹקְנוּ אֶת הַשַּׂק וּמִלְּאוּהוּ דִּינָרֵי זָהָב, וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ: 'בַּקֵּשׁ מִמֶּנִּי עוֹד בַּקָּשָׁה'. אָמַר לוֹ: 'בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, צַוֵּה שֶׁיִּרְכְּשׁוּ לִי אֶת כָּל הַנְּכָסִים שֶׁמָּכַרְתִּי לְצָרְכֵי צְדָקָה, וְשֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר יֵצְאוּ לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי לִמְקוֹמִי'. בְּשׁוּבוֹ, יָצָא הַכָּרוֹז לְפָנָיו, וְכָל בְּנֵי הָעִיר יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ. בֵּינֵיהֶם, אָחִיו שֶׁלֹּא קִיֵּם מִצְווֹת וְנִדְהַם לִרְאוֹתוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעָשְׁרוֹ. כֵּן נִרְאוּ בָּנָיו שְׂמֵחִים עַל כְּבוֹד אֲבִיהֶם וְצִדְקוּתוֹ. וְהִתְקַיֵּם בּוֹ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ" (אִיּוֹב לד-יא). (בַּמִּדְבָּר רַבָּה, בְּחֻקּוֹתַי).