Otzarot-Article

הַקְהָיַת שִׁנַּיִם - תְּגוּבָה חֲרִיפָה הִיא, אוּלַי אַף נִמְהֶרֶת. הֵן דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, בִּמְתִינוּת וּבְדַרְכֵי נֹעַם.

אֲבָל - אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל - אִם יַעֲבֹר אָדָם מֵאֲחוֹרֵי אוּלַם שְׂמָחוֹת, לְיַד חַלּוֹנוֹת הַמִּטְבָּח, וּלְפֶתַע יִפֹּל מַבָּטוֹ עַל נָחָשׁ הַנִּכְרָךְ עַל הַסִּיר הַגָּדוֹל וּמַטִּיל בּוֹ אֶת אַרְסוֹ, לְרֶגַע יַעֲמֹד כִּמְסֻמָּר לִמְקוֹמוֹ, יִשְׁאַל אֶת עַצְמוֹ הַאִם לֹא תִּעְתְּעוּ בּוֹ עֵינָיו. אַךְ לֹא, הַנָּחָשׁ מִתְפַּתֵּל וְרוֹכֵן אַרְצָה. מִיָּד יָחוּשׁ לַעֲקֹף אֶת הַבִּנְיָן וְיִכָּנֵס לָאוּלָם הַהוֹמֶה וְהַצּוֹהֵל, גְּדוּשׁ הַסּוֹעֲדִים. וְהִנֵּה הַמֶּלְצָרִים סוֹבְבִים וּמְחַלְּקִים אֶת הַמָּנוֹת, וְהָאֲנָשִׁים גּוֹחֲנִים לֶאֱכֹל.

"חַכּוּ!" יִצְעַק בַּחֲרָדָה, "מָוֶת בַּסִּיר! אַל תֹּאכְלוּ מְאוּמָה!"

שֶׁקֶט יִשְׂתָּרֵר בְּאַחַת. הַתִּזְמֹרֶת תַּשְׁבִּית נְגִינָתָהּ, הַמֶּלְצָרִים יִקְפְּאוּ דֹּם, הַסּוֹעֲדִים יִשְּׂאוּ רֹאשָׁם, יִשְׁתָּאוּ לִדְבָרָיו.

חַיֵּיהֶם נִצְּלוּ.

וּלְפֶתַע מוֹפִיעַ לֵץ קַל דַּעַת, מְחַיֵּךְ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, טוֹפֵחַ עַל כְּתֵפוֹ וְקוֹרֵא: "מַדּוּעַ אַתָּה מַפְחִיד אֶת הַצִּבּוּר? לָמָּה לְהַשְׁבִּית אֶת הַשִּׂמְחָה? עִזְבוּ, אֵין הוּא מִתְכַּוֵּן בִּרְצִינוּת, אִכְלוּ לְתֵאָבוֹן"...

וְאָכֵן, הָאֲנָשִׁים "הֵבִינוּ" אֶת הַמַּהֲתַלָּה, חִיְּכוּ וּפָנוּ לַאֲכִילָה...

אֲזַי, אַחַת הִיא הַדֶּרֶךְ: לִסְטֹר לֹעוֹ שֶׁל הַלֵּץ בְּכָל הַכֹּחַ, וּלְהוֹכִיחַ בְּכָךְ שֶׁאֵין זוֹ בְּדִיחָה; שֶׁזּוֹ אָכֵן סַכָּנָה, סַכָּנַת חַיִּים נוֹרָאָה!

סָח הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל: מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה אַרְמוֹן לְתִפְאֶרֶת, כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ. חִפָּהוּ בַּהַט וָשֵׁשׁ, רִפְּדוֹ דַּר וְסֹחָרֶת, עִטְּרוֹ בְּצִיצִים וּפְרָחִים, לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ לְיֹפִי וּלְשֶׂגֶב. לַחֲנֻכַּת הָאַרְמוֹן פָּתַח שְׁעָרָיו לִפְנֵי כָּל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ, לְמַעַן יֶחֱזוּ בְּיָפְיוֹ וְיִתְפַּעֲלוּ מֵהֲדָרוֹ. נָהֲרוּ הַהֲמוֹנִים וְנָשְׂאוּ עֵינַיִם מִשְׁתָּאוֹת. סָקְרוּ אֶת הַצְּרִיחִים וְאֶת הַמִּגְדָּלִים. הִבִּיטוּ בַּקְּשָׁתוֹת וּבַפִּתּוּחִים. הִתְפַּעֲלוּ מִכּוֹתְרוֹת הָעַמּוּדִים.

לְפֶתַע הִשְׁתַּחֵל וּבָא בֵּין הֶהָמוֹן שִׁכּוֹר מוּעָד שֶׁהִתְבַּסֵּם קִמְעָה, מְגַחֵךְ וּמְשַׁהֵק וּמַבָּטוֹ אֵינוֹ מְמֻקָּד. נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַכְּתָלִים, וּלְפֶתַע פָּרַץ בִּזְעָקָה: "הַצִּילוּ, הַכְּתָלִים עוֹמְדִים לִפֹּל".

קָמָה מְבוּכָה וְהָיְתָה לְבֶהָלָה. אֲנָשִׁים שָׁאֲלוּ: "מָה? הֵיכָן?"

עָנוּ לָהֶם: "מַפֹּלֶת, סַכָּנָה!"

הֵחֵלּוּ נִרְתָּעִים, נְסוֹגִים, מְחַפְּשִׂים אֶת דֶּרֶךְ הַיְּצִיאָה. וְהַלָּה מַמְשִׁיךְ בְּזַעֲקוֹתָיו בְּגָרוֹן נִחָר: "הַצִּילוּ עַצְמְכֶם, הַכֹּל מִתְמוֹטֵט!"

עָמַד לְיָדוֹ אָדָם אֶחָד וְהֵרִיחַ אֶת אֵדֵי הַכֹּהֶל הַנּוֹדְפִים מִפִּיו הַפָּעוּר לִרְוָחָה. הֵבִין מִיָּד בַּמֶּה מְדֻבָּר וְסָטַר לוֹ עַל לֹעוֹ סְטִירָה הֲגוּנָה.

מִיָּד הִתְבַּלְּעוּ זַעֲקוֹתָיו, הִזְדַּעְזְעוּ אֵיבָרָיו, וְהוּא מִלְמֵל: "אַיי... מָה הָעִנְיָן? מַה קָּרָה?"... אֵדֵי הַכֹּהֶל נָמוֹגוּ וּמֹחוֹ הִתְבַּהֵר. וְהַכֹּל הֵבִינוּ כִּי אַךְ שִׁכּוֹר לִפְנֵיהֶם וְאֵין לְהַסְכִּית לִדְבָרָיו. לַשָּׁוְא חָרְדוּ, מְהוּמָה עַל לֹא דָּבָר.

אָכֵן, לִפְעָמִים "הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו" הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה. (מִשְׁלֵי הֶחָפֵץ חַיִּים, מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ)

	שלח תשס"ח
	הנוף השוצרי לעומת הנוף הישראלי
	"וָחַי בָּהֶם" (יח-ה) הַדָּבָר הָיָה בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, כַּאֲשֶׁר אֵירוֹפָּה טָבְעָה בְּמַבּוּל שֶׁל "דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן", וְהַיְּהוּדִים נִכְלְאוּ בְּגֶטָּאוֹת וְנִשְׁלְחוּ לְהַשְׁמָדָה הַקְהָיַת שִׁנַּיִם - תְּגוּבָה חֲרִיפָה הִיא, אוּלַי אַף נִמְהֶרֶת. הֵן דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, בִּמְתִינוּת וּבְדַרְכֵי נֹעַם. אֲבָל - אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל - אִם יַעֲבֹר אָדָם מֵאֲחוֹרֵי אוּלַם שְׂמָחוֹת, לְיַד חַלּוֹנוֹת הַמִּטְבָּח, וּלְפֶתַע יִפֹּל מַבָּטוֹ עַל נָחָשׁ הַנִּכְרָךְ עַל הַסִּיר הַגָּדוֹל וּמַטִּיל בּוֹ אֶת אַרְסוֹ, לְרֶגַע יַעֲמֹד כִּמְסֻמָּר לִמְקוֹמוֹ, יִשְׁאַל אֶת עַצְמוֹ הַאִם לֹא תִּעְתְּעוּ בּוֹ עֵינָיו. אַךְ לֹא, הַנָּחָשׁ מִתְפַּתֵּל וְרוֹכֵן אַרְצָה. מִיָּד יָחוּשׁ לַעֲקֹף אֶת הַבִּנְיָן וְיִכָּנֵס לָאוּלָם הַהוֹמֶה וְהַצּוֹהֵל, גְּדוּשׁ הַסּוֹעֲדִים. וְהִנֵּה הַמֶּלְצָרִים סוֹבְבִים וּמְחַלְּקִים אֶת הַמָּנוֹת, וְהָאֲנָשִׁים גּוֹחֲנִים לֶאֱכֹל. "חַכּוּ!" יִצְעַק בַּחֲרָדָה, "מָוֶת בַּסִּיר! אַל תֹּאכְלוּ מְאוּמָה!" שֶׁקֶט יִשְׂתָּרֵר בְּאַחַת. הַתִּזְמֹרֶת תַּשְׁבִּית נְגִינָתָהּ, הַמֶּלְצָרִים יִקְפְּאוּ דֹּם, הַסּוֹעֲדִים יִשְּׂאוּ רֹאשָׁם, יִשְׁתָּאוּ לִדְבָרָיו. חַיֵּיהֶם נִצְּלוּ. וּלְפֶתַע מוֹפִיעַ לֵץ קַל דַּעַת, מְחַיֵּךְ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, טוֹפֵחַ עַל כְּתֵפוֹ וְקוֹרֵא: "מַדּוּעַ אַתָּה מַפְחִיד אֶת הַצִּבּוּר? לָמָּה לְהַשְׁבִּית אֶת הַשִּׂמְחָה? עִזְבוּ, אֵין הוּא מִתְכַּוֵּן בִּרְצִינוּת, אִכְלוּ לְתֵאָבוֹן"... וְאָכֵן, הָאֲנָשִׁים "הֵבִינוּ" אֶת הַמַּהֲתַלָּה, חִיְּכוּ וּפָנוּ לַאֲכִילָה... אֲזַי, אַחַת הִיא הַדֶּרֶךְ: לִסְטֹר לֹעוֹ שֶׁל הַלֵּץ בְּכָל הַכֹּחַ, וּלְהוֹכִיחַ בְּכָךְ שֶׁאֵין זוֹ בְּדִיחָה; שֶׁזּוֹ אָכֵן סַכָּנָה, סַכָּנַת חַיִּים נוֹרָאָה! סָח הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל: מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה אַרְמוֹן לְתִפְאֶרֶת, כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ. חִפָּהוּ בַּהַט וָשֵׁשׁ, רִפְּדוֹ דַּר וְסֹחָרֶת, עִטְּרוֹ בְּצִיצִים וּפְרָחִים, לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ לְיֹפִי וּלְשֶׂגֶב. לַחֲנֻכַּת הָאַרְמוֹן פָּתַח שְׁעָרָיו לִפְנֵי כָּל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ, לְמַעַן יֶחֱזוּ בְּיָפְיוֹ וְיִתְפַּעֲלוּ מֵהֲדָרוֹ. נָהֲרוּ הַהֲמוֹנִים וְנָשְׂאוּ עֵינַיִם מִשְׁתָּאוֹת. סָקְרוּ אֶת הַצְּרִיחִים וְאֶת הַמִּגְדָּלִים. הִבִּיטוּ בַּקְּשָׁתוֹת וּבַפִּתּוּחִים. הִתְפַּעֲלוּ מִכּוֹתְרוֹת הָעַמּוּדִים. לְפֶתַע הִשְׁתַּחֵל וּבָא בֵּין הֶהָמוֹן שִׁכּוֹר מוּעָד שֶׁהִתְבַּסֵּם קִמְעָה, מְגַחֵךְ וּמְשַׁהֵק וּמַבָּטוֹ אֵינוֹ מְמֻקָּד. נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַכְּתָלִים, וּלְפֶתַע פָּרַץ בִּזְעָקָה: "הַצִּילוּ, הַכְּתָלִים עוֹמְדִים לִפֹּל". קָמָה מְבוּכָה וְהָיְתָה לְבֶהָלָה. אֲנָשִׁים שָׁאֲלוּ: "מָה? הֵיכָן?" עָנוּ לָהֶם: "מַפֹּלֶת, סַכָּנָה!" הֵחֵלּוּ נִרְתָּעִים, נְסוֹגִים, מְחַפְּשִׂים אֶת דֶּרֶךְ הַיְּצִיאָה. וְהַלָּה מַמְשִׁיךְ בְּזַעֲקוֹתָיו בְּגָרוֹן נִחָר: "הַצִּילוּ עַצְמְכֶם, הַכֹּל מִתְמוֹטֵט!" עָמַד לְיָדוֹ אָדָם אֶחָד וְהֵרִיחַ אֶת אֵדֵי הַכֹּהֶל הַנּוֹדְפִים מִפִּיו הַפָּעוּר לִרְוָחָה. הֵבִין מִיָּד בַּמֶּה מְדֻבָּר וְסָטַר לוֹ עַל לֹעוֹ סְטִירָה הֲגוּנָה. מִיָּד הִתְבַּלְּעוּ זַעֲקוֹתָיו, הִזְדַּעְזְעוּ אֵיבָרָיו, וְהוּא מִלְמֵל: "אַיי... מָה הָעִנְיָן? מַה קָּרָה?"... אֵדֵי הַכֹּהֶל נָמוֹגוּ וּמֹחוֹ הִתְבַּהֵר. וְהַכֹּל הֵבִינוּ כִּי אַךְ שִׁכּוֹר לִפְנֵיהֶם וְאֵין לְהַסְכִּית לִדְבָרָיו. לַשָּׁוְא חָרְדוּ, מְהוּמָה עַל לֹא דָּבָר. אָכֵן, לִפְעָמִים "הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו" הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה. (מִשְׁלֵי הֶחָפֵץ חַיִּים, מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ)