הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה שִׁמְעוֹן לִיוִיץ זצ"ל מִפִּיטְסְבּוּרְג הִקְשָׁה: מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַבֵּן הֶחָכָם לָרָשָׁע? הֲרֵי גַּם הֶחָכָם אֵינוֹ צַדִּיק גָּמוּר, כִּי "אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ... יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קֹהֶלֶת ז-כ). וַהֲרֵי כְּבָר אָמְרוּ, שֶׁגַּם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. מַהוּ אֵפוֹא הַחִלּוּק בֵּינֵיהֶם? וְהֵשִׁיב בְּמָשָׁל מִן הַחַיִּים.

הוּא סִפֵּר, שֶׁבְּעִיר מוֹלַדְתּוֹ הָיוּ שְׁנֵי סוּגֵי סוֹחֲרִים, בַּעֲלֵי חֲנֻיּוֹת. הָיוּ שׁוֹמְרֵי חֹק, שֶׁלֹּא הֶחְזִיקוּ בַּחֲנוּתָם אֶלָּא סְחוֹרָה שֶׁשֻּׁלַּם עָלֶיהָ מֶכֶס כַּנִּדְרָשׁ. אָמְנָם יִקֵּר הַמַּהֲלָךְ אֶת מְחִיר הַסְּחוֹרָה וְצִמְצֵם אֶת רִוְחֵיהֶם, אֲבָל הֵם בָּחֲרוּ בְּחַיֵּי שַׁלְוָה וְרֹגַע. וְהָיוּ - לְעֻמָּתָם - שֶׁשָּׂמוּ נַפְשָׁם בְּכַפָּם וּמָכְרוּ סְחוֹרָה מֻבְרַחַת. הֵם מְכָרוּהָ בְּזוֹל וּבְרֶוַח נָאֶה, אַךְ אוֹי הָיָה לָהֶם לוּ נִתְפְּסוּ בַּדָּבָר. אוֹ-אָז הָיְתָה הַסְּחוֹרָה מָחֳרֶמֶת, קְנָס גָּבוֹהַּ הָיָה מוּשָׁת עֲלֵיהֶם וְהֵם הִסְתַּכְּנוּ בְּמַאֲסָר מְמֻשָּׁךְ.

מִפַּעַם לְפַעַם הָיוּ יוֹצְאִים פְּקִידִים מֵעִיר הַמָּחוֹז אֶל עָרֵי הַסְּבִיבָה, כְּדֵי לְסַיֵּר בַּחֲנֻיּוֹת וְלַעֲרֹךְ בָּהֶן בִּקֹּרֶת. מֶה עָשׂוּ הַסּוֹחֲרִים הַמְּמֻלָּחִים? שִׁחֲדוּ אֶת אַחַד הַפְּקִידִים בְּמִשְׂרַד הַמּוֹשֵׁל, שֶׁיְּמַהֵר וְיוֹדִיעֵם כַּאֲשֶׁר הַבִּקֹּרֶת יוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַהֲבָרָה לְאָזְנֵיהֶם, הֶחְבִּיאוּ חִישׁ אֶת הַסְּחוֹרָה הָאֲסוּרָה וְהוֹתִירוּ בַּחֲנוּת רַק סְחוֹרָה מְעַטָּה, זוֹ הַחֲתוּמָה בְּחוֹתַם הַמֶּמְשָׁלָה לְאוֹת שֶׁהַמֶּכֶס שֻׁלַּם עָלֶיהָ בִּמְלוֹאוֹ. בִּתְקוּפָה זוֹ שֶׁל עֲרִיכַת הַבִּקֹּרֶת, הָיוּ הַסּוֹחֲרִים מִן הַסּוּג הַשֵּׁנִי דְּרוּכִים וּמְתוּחִים: מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי תַּקְדִּים הַבִּקֹּרֶת בְּיוֹמַיִם אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים, בְּטֶרֶם יַסְפִּיקוּ לְהַחְבִּיא אֶת הַסְּחוֹרָה; אוּלַי יַעֲלֶה חֲשָׁדָם שֶׁל הַפְּקִידִים כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ סְחוֹרָה כֹּה מֻעָטָה בַּחֲנוּת; אוּלַי יַלְשִׁין אֵי-מִי וִיגַלֶּה אֶת מְקוֹמוֹת הַמַּחֲבוֹא... לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר עָבְרָה הַבִּקֹּרֶת בְּשָׁלוֹם, הָיוּ הַסּוֹחֲרִים נוֹשְׁמִים לִרְוָחָה בְּאַנְחַת הֲקָלָה.

עָבְרוּ שָׁנִים מְעַטּוֹת, וְהַסּוֹחֲרִים חָדְלוּ לִפְחֹד מִפְּנֵי הַבִּקֹּרֶת. כְּבָר לֹא נֶחְפְּזוּ לְהַטְמִין אֶת סְחוֹרָתָם וְלֹא הָיוּ דְּרוּכִים וִירֵאִים כְּבֶעָבָר. הֵם הָיוּ מְקַבְּלִים אֶת פְּנֵי הַפְּקִידִים בְּשַׁלְוָה וּבְבִטָּחוֹן מֻפְגָּן, מַצִּיגִים אֶת סְחוֹרָתָם לְרַאֲוָה וּמְרַמִּים אֶת חוֹקְרֵי הַמֶּכֶס.

מַה קָּרָה? הַאֻמְנָם שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה וְחָדְלוּ לִסְחֹר בִּסְחוֹרָה אֲסוּרָה? לֹא מִנֵּיהּ וְלֹא מִקְצָתֵיהּ. לְהֵפֶךְ, עוֹד הוֹסִיפוּ חֵטְא עַל פֶּשַׁע: אִם בֶּעָבָר הֶעֱלִימוּ מִן הַמֶּכֶס אֶת הַסְּחוֹרָה הַגְּנוּבָה, הֲרֵי עַתָּה לָמְדוּ לְזַיֵּף אֶת חוֹתַם הַמּוֹכְסִים וְהִטְבִּיעוּ עַל סְחוֹרָתָם חוֹתֶמֶת מְזֻיֶּפֶת. וּבְבוֹא הַבִּקֹּרֶת, הִצִּיגוּ אוֹתָהּ בְּעַזּוּת פָּנִים וּבְמֵצַח נְחוּשָׁה.

זֶהוּ הַהֶבְדֵּל בֵּין הַבֵּן הֶחָכָם לָרָשָׁע. הֶחָכָם יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כֻּלָּן, עַל כֵּן הוּא שׁוֹאֵל: "מָה הָעֵדֹת, הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים?". חָפֵץ הוּא לִלְמֹד אֶת כָּל הִלְכוֹת פֶּסַח עַד הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, "אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן". וְאִם חָטָא בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, אִם הֶחְזִיק בַּחֲנוּתוֹ "סְחוֹרָה אֲסוּרָה" - הֲרֵי בְּהִתְקָרֵב יְמֵי הַדִּין, הוּא מְמַהֵר לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, לְהַחְבִּיא אֶת הָעֲווֹנוֹת, לְהַטְבִּיעָם בִּמְצוּלוֹת יָם וּלְהַצִּיג אֶת הַמִּצְווֹת שֶׁקִּיֵּם.

לֹא כֵן הָרָשָׁע. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהוּא סוֹחֵר בַּסְּחוֹרָה הָאֲסוּרָה, אֶלָּא מֵעֵז הוּא פָּנִים לְזַיֵּף עָלֶיהָ אֶת חוֹתַם הַמַּלְכוּת; לוֹמַר שֶׁגַּם כָּךְ הוּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה; לְהַצְהִיר שֶׁאֵין צֹרֶךְ, חָלִילָה, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם; לְהַכְרִיז שֶׁסְּחוֹרָתוֹ כְּשֵׁרָה וְלִלְעֹג לְאוֹתָם סוֹחֲרִים הֲגוּנִים וִישָׁרִים הַמְּשַׁלְּמִים אֶת הַמֶּכֶס בִּמְלוֹאוֹ: "מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?!"...