Otzarot-Article

"וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת" (יט-יז) הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. עֵצָה נוֹסֶפֶת כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הִיא, יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה. וְהֶבְדֵּל יֵשׁ בֵּין שְׁתֵּי הָעֵצוֹת. שֶׁכֵּן הַזְכָּרַת יוֹם הַמִּיתָה, הַמִּשְׁפָּט וְגֵיהִנּוֹם, עֲלוּלָה לְהָבִיא לְעַצְבוּת וּלְדִכָּאוֹן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן לִמּוּד הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר מְשַׂמַּחַת לֵב הִיא וְעֵינַיִם מְאִירָה, יָבִיא לְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, עֹז וְאוֹרָה.

הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף בֶּן הָרוּשׁ זצ"ל מִתּוּנִיס, כָּתַב בְּסִפְרוֹ "אֹהֶל יוֹסֵף" לְרַמֵּז אֶת שְׁתֵּי הָעֵצוֹת בִּפְסוּקֵנוּ. "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא", הוּא הַיֵּצֶר הָרַע, "מֵעֲפַר", יִזְכֹּר הָאָדָם שֶׁיְּסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. וְיִזְכֹּר אֶת "שְׂרֵפַת הַחַטָּאת", לִפְנֵי מִי עָתִיד הוּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וּמַה שֶּׁנִּגְזָר עַל הָרְשָׁעִים הַחוֹטְאִים, לְהִשָּׂרֵף חָלִילָה בַּגֵּיהִנּוֹם.

אַךְ מַדּוּעַ עָלָיו לְהַגִּיעַ לְעֵצָה מְדַכֵּאת זוֹ כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, וַהֲלֹא כְּבָר אָמַר הַקַּבָּ"ה: "בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע - בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין". לְפִיכָךְ רָצוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֵצָה הַנִּפְלָאָה: "וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים" (שָׁם), הִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם - וְחַיִּים הִיא לְמוֹצְאֶיהָ, 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר' (מִשְׁלֵי ג-יח).

כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה נִמְשְׁלוּ לִכְלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ, וְעָלֵינוּ לְגָרְשָׁם מִתְּחוּמֵנוּ כָּלִיל. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל:

אָדָם הָלַךְ בָּרְחוֹב וּבְיָדוֹ חֲנִית. לְפֶתַע הִתְנַפֵּל עָלָיו כֶּלֶב לְנָשְׁכוֹ. הִתְגּוֹנֵן הַלָּה, דְּקָרוֹ בַּחֲנִית וֶהֱמִיתוֹ. תְּבָעוֹ בַּעַל-הַכֶּלֶב לְדִין: כֶּלֶב טְהוֹר-גֶּזַע הָיָה וְדָמָיו יְקָרִים.

אָמַר הַלָּה: "יָקָר כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, הִתְנַפֵּל עָלַי בְּשִׁנַּיִם חֲשׂוּפוֹת. הֲרַגְתִּיו מִתּוֹךְ הֲגָנָה עַצְמִית".

הִתְעָרֵב הַשּׁוֹפֵט: "הָיָה לְךָ לְהַכּוֹתוֹ בְּקַת הַחֲנִית וְלֹא לְדָקְרוֹ לְמָוֶת בְּחֻדָּהּ הַקִּדְמִי".

עָנָה הָאִישׁ: "אִלּוּ הָיָה הַכֶּלֶב מְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתֵנִי בִּזְנָבוֹ הָאֲחוֹרִי, הָיִיתִי גַּם אֲנִי מַכֵּהוּ בַּאֲחוֹרֵי הַחֲנִית וּבִ'זְנָבָהּ', אַךְ הוֹאִיל וּבָא לְנָשְׁכֵנִי בְּשִׁנָּיו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, דְּקַרְתִּיו גַּם אֲנִי בְּרֹאשׁ הַחֲנִית".

אַף אָנוּ נֹאמַר: אִלּוּ הָיָה הַיֵּצֶר הָרַע מְבַקֵּשׁ לְזַנֵּב בָּנוּ גְּרֵידָא, הָיִינוּ אַף אָנוּ דּוֹחִים אוֹתוֹ בִּמְעַט. אֲבָל "בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וּמְבַקֵּשׁ לְהָמִיתוֹ" (סֻכָּה נב:), אַף אָנוּ מְצֻוִּים לִדְחוֹתוֹ מִכָּל וְכֹל. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, דַּרְכֵי חַיִּים)

	שלח תשס"ח
	העסה מתקדשת ממצותה
	"וְיִקְּחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה" (יט-ב) הַגָּאוֹן רַבִּי צְבִי דִּידִי זצ"ל, רַב בִּטְבֶרְיָה, כָּתַב בְּסִפְרוֹ "אֶרֶץ צְבִי" רַעְיוֹן נָאֶה שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת סוֹף הַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת לְפָרָשָׁתֵנוּ, וּבוֹ לֶקַח מְאַלֵּף שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַ "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת" (יט-יז) הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. עֵצָה נוֹסֶפֶת כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הִיא, יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה. וְהֶבְדֵּל יֵשׁ בֵּין שְׁתֵּי הָעֵצוֹת. שֶׁכֵּן הַזְכָּרַת יוֹם הַמִּיתָה, הַמִּשְׁפָּט וְגֵיהִנּוֹם, עֲלוּלָה לְהָבִיא לְעַצְבוּת וּלְדִכָּאוֹן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן לִמּוּד הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר מְשַׂמַּחַת לֵב הִיא וְעֵינַיִם מְאִירָה, יָבִיא לְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, עֹז וְאוֹרָה. הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף בֶּן הָרוּשׁ זצ"ל מִתּוּנִיס, כָּתַב בְּסִפְרוֹ "אֹהֶל יוֹסֵף" לְרַמֵּז אֶת שְׁתֵּי הָעֵצוֹת בִּפְסוּקֵנוּ. "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא", הוּא הַיֵּצֶר הָרַע, "מֵעֲפַר", יִזְכֹּר הָאָדָם שֶׁיְּסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. וְיִזְכֹּר אֶת "שְׂרֵפַת הַחַטָּאת", לִפְנֵי מִי עָתִיד הוּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וּמַה שֶּׁנִּגְזָר עַל הָרְשָׁעִים הַחוֹטְאִים, לְהִשָּׂרֵף חָלִילָה בַּגֵּיהִנּוֹם. אַךְ מַדּוּעַ עָלָיו לְהַגִּיעַ לְעֵצָה מְדַכֵּאת זוֹ כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, וַהֲלֹא כְּבָר אָמַר הַקַּבָּ"ה: "בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע - בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין". לְפִיכָךְ רָצוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֵצָה הַנִּפְלָאָה: "וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים" (שָׁם), הִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם - וְחַיִּים הִיא לְמוֹצְאֶיהָ, 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר' (מִשְׁלֵי ג-יח). כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה נִמְשְׁלוּ לִכְלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ, וְעָלֵינוּ לְגָרְשָׁם מִתְּחוּמֵנוּ כָּלִיל. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל: אָדָם הָלַךְ בָּרְחוֹב וּבְיָדוֹ חֲנִית. לְפֶתַע הִתְנַפֵּל עָלָיו כֶּלֶב לְנָשְׁכוֹ. הִתְגּוֹנֵן הַלָּה, דְּקָרוֹ בַּחֲנִית וֶהֱמִיתוֹ. תְּבָעוֹ בַּעַל-הַכֶּלֶב לְדִין: כֶּלֶב טְהוֹר-גֶּזַע הָיָה וְדָמָיו יְקָרִים. אָמַר הַלָּה: "יָקָר כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, הִתְנַפֵּל עָלַי בְּשִׁנַּיִם חֲשׂוּפוֹת. הֲרַגְתִּיו מִתּוֹךְ הֲגָנָה עַצְמִית". הִתְעָרֵב הַשּׁוֹפֵט: "הָיָה לְךָ לְהַכּוֹתוֹ בְּקַת הַחֲנִית וְלֹא לְדָקְרוֹ לְמָוֶת בְּחֻדָּהּ הַקִּדְמִי". עָנָה הָאִישׁ: "אִלּוּ הָיָה הַכֶּלֶב מְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתֵנִי בִּזְנָבוֹ הָאֲחוֹרִי, הָיִיתִי גַּם אֲנִי מַכֵּהוּ בַּאֲחוֹרֵי הַחֲנִית וּבִ'זְנָבָהּ', אַךְ הוֹאִיל וּבָא לְנָשְׁכֵנִי בְּשִׁנָּיו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, דְּקַרְתִּיו גַּם אֲנִי בְּרֹאשׁ הַחֲנִית". אַף אָנוּ נֹאמַר: אִלּוּ הָיָה הַיֵּצֶר הָרַע מְבַקֵּשׁ לְזַנֵּב בָּנוּ גְּרֵידָא, הָיִינוּ אַף אָנוּ דּוֹחִים אוֹתוֹ בִּמְעַט. אֲבָל "בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וּמְבַקֵּשׁ לְהָמִיתוֹ" (סֻכָּה נב:), אַף אָנוּ מְצֻוִּים לִדְחוֹתוֹ מִכָּל וְכֹל. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, דַּרְכֵי חַיִּים)