Otzarot-Article

"אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי" (כא-ה) דָּרַשׁ רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי: "עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה". נִשְׁאֶלֶת שְׁאֵלָה: לָמָּה הוּא לֹא אָמַר "וְאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה עֲבֵרָה"? מַהוּ "לִידֵי עֲבֵרָה", וְכִי לָעֲבֵרָה יֵשׁ יָדַיִם?!

הִסְבִּיר לָנוּ רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוֹפִּיאַן וְאָמַר דָּבָר עָמֹק: עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל לֹא הִבְטִיחַ שֶׁאִם נִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לֹא נִפֹּל אַף פַּעַם בַּעֲבֵרָה. הֲרֵי קוֹרֶה, חָלִילָה, שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בַּעֲבֵרָה. אֲבָל עַל דָּבָר אֶחָד הוּא נָתַן אַחֲרָיוּת: עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מוּכָן לַחְתֹּם, שֶׁאִם יִסְתַּכֵּל הָאָדָם בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ - לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה כָּפוּת בַּיָּדַיִם שֶׁל הָעֲבֵרָה. שֶׁהֲרֵי לָעֲבֵרָה יֵשׁ יָדַיִם וְהִיא גּוֹרֶרֶת: "עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה". אֲבָל אִם "יִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים", כַּאֲשֶׁר יִתֵּן הָאָדָם אֶת לִבּוֹ וְיִלְמַד מוּסָר, "מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן" - אֲזַי גַּם אִם יַעֲשֶׂה עֲבֵרָה, עוֹד יִשָּׁאֵר בְּמָתְנָיו כֹּחַ לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה. וְאִם נָפַל, חָלִילָה, בַּעֲבֵרָה קַלָּה, הוּא יִבְרַח מֵהַמָּקוֹם, יִמָּלֵט מִיָּדֶיהָ.

כְּבָר סִפַּרְתִּי פְּעָמִים רַבּוֹת: כַּאֲשֶׁר שָׁהִיתִי בְּרוּסְיָה, לָקְחוּ אוֹתָנוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. הֶעֱלוּ אוֹתָנוּ לְרַכָּבוֹת שֶׁגָּמְעוּ מֶרְחַקִּים, רַכְּבוֹת מַשָּׂא. כַּמּוּבָן, בַּלַּיְלָה הָיָה קָשֶׁה לְהֵרָדֵם. בְּכָל קָרוֹן הָיוּ שְׁלֹשָׁה דַּרְגָּשִׁים, זֶה מֵעַל זֶה, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיִינוּ אֲמוּרִים לִישֹׁן. הָיוּ נוֹסְעִים שֶׁעָלוּ לִישֹׁן עַל הַדַּרְגָּשִׁים וַאֲחֵרִים נִרְדְּמוּ עַל הָאָרֶץ. וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, הָעֲיֵפוּת הִתְפַּשְּׁטָה כְּבָר בְּכָל אֵיבָרַי וּבִקַּשְׁתִּי לָנוּם מְעַט. וְכַאֲשֶׁר רַק נִרְדַּמְתִּי, הֵחֵל אַחַד הַגּוֹיִים הַמְּדֻכָּאִים לִצְעֹק מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁמֵּעַל אַחַד הַדַּרְגָּשִׁים: "אוֹי, אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת, אֲנִי צָמֵא!". צָעַק וְצָעַק וְלֹא נָתַן לִישֹׁן: "אֲנִי צָמֵא, רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת!".

רָאִיתִי שֶׁהוּא לֹא יִתֵּן לָנוּ מְנוּחָה. קַמְתִּי וּפָסַעְתִּי עַד אֵלָיו: "תֵּן לִי אֶת הַכְּלִי שֶׁבְּיָדֶיךָ", בִּקַּשְׁתִּי. הוּא הִגִּישׁ לִי אֶת הַכְּלִי, מִלֵּאתִי בּוֹ מַיִם וְנָתַתִּי לוֹ. הוּא מִהֵר לִגְמֹעַ אֶת הַכֹּל כְּחַיָּה צְמֵאָה.

טוֹב, חָשַׁבְתִּי שֶׁיְּשׁוּעָה כְּבָר בָּאָה, 'בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה'... וְאָכֵן, שָׂרַר שֶׁקֶט לְכַמָּה דַּקּוֹת. נִרְדַּמְתִּי. וְאָז לְפֶתַע הֵחֵלָּה פַּרְשִׁיָּה חֲדָשָׁה. הוּא דִּבֵּר עִם עַצְמוֹ בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת: "אוֹי, כַּמָּה רָצִיתִי לִשְׁתּוֹת! אוֹי, כַּמָּה הָיִיתִי צָמֵא! הָיִיתִי צָמֵא מְאֹד לְמַיִם!"...

זוֹ דֻּגְמָא שֶׁל 'טָרוּד בְּיִצְרוֹ'. הֲרֵי כְּבָר שָׁתִיתָ, מָה אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְהִתְבּוֹסֵס בַּצִּמָּאוֹן שֶׁלְּךָ?! לָמָּה סְתָם לִטְבֹּעַ בְּתוֹךְ הַשְּׁטֻיּוֹת, לְהַעֲסִיק אֶת הַמֹּחַ בַּהֲבָלִים?! בְּאוֹתוֹ הָאֹפֶן אוֹמְרִים לָאָדָם: קָרָה שֶׁנִּכְשַׁלְתָּ בַּעֲבֵרָה, אֲבָל מַדּוּעַ הִמְשַׁכְתָּ לְהִסְתּוֹבֵב עִמָּהּ? בְּרַח מִמֶּנָּה! אַל תִּצְעַק סְתָם 'אוֹי, שָׁתִיתִי! אוֹי, חָטָאתִי! הָיִיתִי צָמֵא...'. פְּתַח דַּף חָדָשׁ, טוֹב יוֹתֵר - וּבְרַח לְךָ מֵהָעֲבֵרָה שֶׁל פַּעַם.

כַּאֲשֶׁר הַמִּשְׁטָרָה תּוֹפֶסֶת פּוֹשֵׁעַ, וַאֲפִלּוּ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, רֵאשִׁית מְבִיאִים אוֹתוֹ לִפְּסִיכִיאָטֶר כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הוּא נוֹרְמָלִי. אִם אָכֵן הוּא חוֹלֶה, פּוֹטְרִים אוֹתוֹ מֵעֹנֶשׁ. וְהִנֵּה חֲזַ"ל אוֹמְרִים (סוֹטָה ג): "אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת". חֲזַ"ל מַכְרִיזִים: אָדָם הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה הוּא לֹא נוֹרְמָלִי! אַתֶּם שׁוֹמְעִים?...

אִם כֵּן, צָפָה וְעוֹלָה הַשְּׁאֵלָה: מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ? לָמָּה אֵינוֹ יָכוֹל לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בַּתֵּרוּץ 'אֲנִי לֹא נוֹרְמָלִי'?! לְמַה כְּבָר הַקָּבָּ"ה מְצַפֶּה מִמֶּנּוּ?! וּבִכְלָל, מְעַנְיֵן מְאֹד, יוֹצֵא לְפִי דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ, שֶׁבִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר מִסְתּוֹבְבִים הַרְבֵּה אֲנָשִׁים לֹא נוֹרְמָלִיִּים...

הַתְּשׁוּבָה הִיא: בַּעֲשִׂיַּת עֲבֵרָה לָרִאשׁוֹנָה, הָאָדָם אֵינוֹ שׁוֹטֶה לְגַמְרֵי אֶלָּא רַק נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שֶׁל שְׁטוּת. לָקָה בְּהַתְקָפַת עֲצַבִּים זְמַנִּית, כַּאֲשֶׁר, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַהַתְקָפָה עוֹבֶרֶת-חוֹלֶפֶת. וְאָז, מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת? לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵאָבִיו אוֹ מֵאִמּוֹ אוֹ לְבַקֵּשׁ מִמּוֹרוֹ וְרַבּוֹ: 'הָבָה לִי רוֹפֵא אוֹ תֵּן לִי תְּרוּפָה'.

הָאָב אוֹ הָרַב יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'מַה קָּרָה? הַאִם קִבַּלְתָּ הַתְקָפָה? אֵיךְ בְּדִיּוּק נִתְקַפְתָּ בַּשִּׁגָּעוֹן שֶׁגָּרַם לְךָ לְהִתְנַהֵג כָּךְ וְכָךְ?'. וְהוּא יַעֲנֶה: 'רָאִיתִי כָּךְ, הִסְתַּכַּלְתִּי שָׁם וְשָׁם'. וְאָז יִתְּנוּ לוֹ תְּרוּפַת הַרְגָּעָה (רוּחָנִית) וְהָעִנְיָן יַחֲלֹף וְיֵעָלֵם.

אֲבָל - אִם "עָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ", אִם רוּחַ הַשְּׁטוּת שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ לֹא פָּרְחָה, אֶלָּא הוֹסִיף לִפֹּל עוֹד וְעוֹד - בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא כְּבָר לֹא נוֹרְמָלִי בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם. "עָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ - נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר". הוּא נִתְפָּס בִּידֵי הָעֲבֵרָה וּמִשְׁתַּטֶּה. הוֹרֵס אֶת בְּרִיאוּתוֹ וְרָץ אַחֲרֵי שְׁטֻיּוֹת יוֹמָם וְלַיְלָה. הַשִּׁגָּעוֹן עוֹטֵף אוֹתוֹ.

דֻּגְמָה מוּחָשִׁית לְכָךְ נִמְצֵאת בְּפַרְשָׁתֵנוּ: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי, לֹא אֵצֵא"... הוּא עָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ עַד שֶׁטּוֹב לוֹ עִם הָעַבְדוּת. הַרְאִיתֶם פַּעַם מִישֶׁהוּ שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת עֶבֶד? הִנֵּה לָכֶם מִסְכֵּן שֶׁכָּזֶה, עֶבֶד נִרְצָע, שֶׁכָּפוּת כָּל כָּךְ בִּידֵי עֲבֵרָה. יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהַטְּעָנוֹת עֲלֵיהֶם יְלַוּוּ אוֹתָם בְּתוֹכֵחָה וּבְאֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה. הֲרֵי אַתֶּם מַכִּירִים אֶת הַשֵּׂכֶל הַחַלָּשׁ שֶׁלָּכֶם וְאֶת מַצַּבְכֶם. מַדּוּעַ לֹא קְרָאתֶם לְעֶזְרָה? לָמָּה לֹא נִסִּיתֶם לְהִשְׁתַּנּוֹת עַד כֹּה, לִפְנֵי שֶׁהִתְפַּתַּלְתֶּם בְּתוֹךְ חַבְלֵי הָעֲבֵרוֹת? כָּעֵת כְּבָר טוֹב לָכֶם עִם הַשִּׁפְלוּת, כְּאוֹתוֹ הָעֶבֶד שֶׁלֹּא מוּכָן לַעֲזֹב אֶת הַבֹּץ גַּם כַּאֲשֶׁר הַכֹּל מְלַגְלְגִים עָלָיו, הַשֵּׂכֶל פָּרַח מִמֶּנּוּ וְהוּא מִתְחַנֵּן בְּקוֹל בּוֹכִים: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי"...

הַגְּמָרָא (יוֹמָא לט) אוֹמֶרֶת: "תָּנוּ רַבָּנָן, 'וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם', אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט - מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה, מִלְּמַטָּה - מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה - מְטַמְּאִין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים' - אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה".

וַה' יַעַזְרֵנוּ שֶׁלֹּא נִפֹּל בִּידֵי עֲבֵרָה. (לְהַגִּיד - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)

	בהעלותך תשס"ח
	המנורה רומזת לעקרת הבית
	"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (כב-יז) יֵשׁ צִוּוּי בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, בְּתוֹרַת הַנֶּצַח: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (אֶלָּא תּוּמַת בְּבֵית דִּין - רָשִׁ"י) "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי" (כא-ה) דָּרַשׁ רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי: "עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה". נִשְׁאֶלֶת שְׁאֵלָה: לָמָּה הוּא לֹא אָמַר "וְאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה עֲבֵרָה"? מַהוּ "לִידֵי עֲבֵרָה", וְכִי לָעֲבֵרָה יֵשׁ יָדַיִם?! הִסְבִּיר לָנוּ רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוֹפִּיאַן וְאָמַר דָּבָר עָמֹק: עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל לֹא הִבְטִיחַ שֶׁאִם נִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לֹא נִפֹּל אַף פַּעַם בַּעֲבֵרָה. הֲרֵי קוֹרֶה, חָלִילָה, שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בַּעֲבֵרָה. אֲבָל עַל דָּבָר אֶחָד הוּא נָתַן אַחֲרָיוּת: עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מוּכָן לַחְתֹּם, שֶׁאִם יִסְתַּכֵּל הָאָדָם בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ - לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה כָּפוּת בַּיָּדַיִם שֶׁל הָעֲבֵרָה. שֶׁהֲרֵי לָעֲבֵרָה יֵשׁ יָדַיִם וְהִיא גּוֹרֶרֶת: "עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה". אֲבָל אִם "יִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים", כַּאֲשֶׁר יִתֵּן הָאָדָם אֶת לִבּוֹ וְיִלְמַד מוּסָר, "מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן" - אֲזַי גַּם אִם יַעֲשֶׂה עֲבֵרָה, עוֹד יִשָּׁאֵר בְּמָתְנָיו כֹּחַ לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה. וְאִם נָפַל, חָלִילָה, בַּעֲבֵרָה קַלָּה, הוּא יִבְרַח מֵהַמָּקוֹם, יִמָּלֵט מִיָּדֶיהָ. כְּבָר סִפַּרְתִּי פְּעָמִים רַבּוֹת: כַּאֲשֶׁר שָׁהִיתִי בְּרוּסְיָה, לָקְחוּ אוֹתָנוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. הֶעֱלוּ אוֹתָנוּ לְרַכָּבוֹת שֶׁגָּמְעוּ מֶרְחַקִּים, רַכְּבוֹת מַשָּׂא. כַּמּוּבָן, בַּלַּיְלָה הָיָה קָשֶׁה לְהֵרָדֵם. בְּכָל קָרוֹן הָיוּ שְׁלֹשָׁה דַּרְגָּשִׁים, זֶה מֵעַל זֶה, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיִינוּ אֲמוּרִים לִישֹׁן. הָיוּ נוֹסְעִים שֶׁעָלוּ לִישֹׁן עַל הַדַּרְגָּשִׁים וַאֲחֵרִים נִרְדְּמוּ עַל הָאָרֶץ. וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, הָעֲיֵפוּת הִתְפַּשְּׁטָה כְּבָר בְּכָל אֵיבָרַי וּבִקַּשְׁתִּי לָנוּם מְעַט. וְכַאֲשֶׁר רַק נִרְדַּמְתִּי, הֵחֵל אַחַד הַגּוֹיִים הַמְּדֻכָּאִים לִצְעֹק מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁמֵּעַל אַחַד הַדַּרְגָּשִׁים: "אוֹי, אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת, אֲנִי צָמֵא!". צָעַק וְצָעַק וְלֹא נָתַן לִישֹׁן: "אֲנִי צָמֵא, רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת!". רָאִיתִי שֶׁהוּא לֹא יִתֵּן לָנוּ מְנוּחָה. קַמְתִּי וּפָסַעְתִּי עַד אֵלָיו: "תֵּן לִי אֶת הַכְּלִי שֶׁבְּיָדֶיךָ", בִּקַּשְׁתִּי. הוּא הִגִּישׁ לִי אֶת הַכְּלִי, מִלֵּאתִי בּוֹ מַיִם וְנָתַתִּי לוֹ. הוּא מִהֵר לִגְמֹעַ אֶת הַכֹּל כְּחַיָּה צְמֵאָה. טוֹב, חָשַׁבְתִּי שֶׁיְּשׁוּעָה כְּבָר בָּאָה, 'בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה'... וְאָכֵן, שָׂרַר שֶׁקֶט לְכַמָּה דַּקּוֹת. נִרְדַּמְתִּי. וְאָז לְפֶתַע הֵחֵלָּה פַּרְשִׁיָּה חֲדָשָׁה. הוּא דִּבֵּר עִם עַצְמוֹ בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת: "אוֹי, כַּמָּה רָצִיתִי לִשְׁתּוֹת! אוֹי, כַּמָּה הָיִיתִי צָמֵא! הָיִיתִי צָמֵא מְאֹד לְמַיִם!"... זוֹ דֻּגְמָא שֶׁל 'טָרוּד בְּיִצְרוֹ'. הֲרֵי כְּבָר שָׁתִיתָ, מָה אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְהִתְבּוֹסֵס בַּצִּמָּאוֹן שֶׁלְּךָ?! לָמָּה סְתָם לִטְבֹּעַ בְּתוֹךְ הַשְּׁטֻיּוֹת, לְהַעֲסִיק אֶת הַמֹּחַ בַּהֲבָלִים?! בְּאוֹתוֹ הָאֹפֶן אוֹמְרִים לָאָדָם: קָרָה שֶׁנִּכְשַׁלְתָּ בַּעֲבֵרָה, אֲבָל מַדּוּעַ הִמְשַׁכְתָּ לְהִסְתּוֹבֵב עִמָּהּ? בְּרַח מִמֶּנָּה! אַל תִּצְעַק סְתָם 'אוֹי, שָׁתִיתִי! אוֹי, חָטָאתִי! הָיִיתִי צָמֵא...'. פְּתַח דַּף חָדָשׁ, טוֹב יוֹתֵר - וּבְרַח לְךָ מֵהָעֲבֵרָה שֶׁל פַּעַם. כַּאֲשֶׁר הַמִּשְׁטָרָה תּוֹפֶסֶת פּוֹשֵׁעַ, וַאֲפִלּוּ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, רֵאשִׁית מְבִיאִים אוֹתוֹ לִפְּסִיכִיאָטֶר כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הוּא נוֹרְמָלִי. אִם אָכֵן הוּא חוֹלֶה, פּוֹטְרִים אוֹתוֹ מֵעֹנֶשׁ. וְהִנֵּה חֲזַ"ל אוֹמְרִים (סוֹטָה ג): "אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת". חֲזַ"ל מַכְרִיזִים: אָדָם הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה הוּא לֹא נוֹרְמָלִי! אַתֶּם שׁוֹמְעִים?... אִם כֵּן, צָפָה וְעוֹלָה הַשְּׁאֵלָה: מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ? לָמָּה אֵינוֹ יָכוֹל לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בַּתֵּרוּץ 'אֲנִי לֹא נוֹרְמָלִי'?! לְמַה כְּבָר הַקָּבָּ"ה מְצַפֶּה מִמֶּנּוּ?! וּבִכְלָל, מְעַנְיֵן מְאֹד, יוֹצֵא לְפִי דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ, שֶׁבִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר מִסְתּוֹבְבִים הַרְבֵּה אֲנָשִׁים לֹא נוֹרְמָלִיִּים... הַתְּשׁוּבָה הִיא: בַּעֲשִׂיַּת עֲבֵרָה לָרִאשׁוֹנָה, הָאָדָם אֵינוֹ שׁוֹטֶה לְגַמְרֵי אֶלָּא רַק נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שֶׁל שְׁטוּת. לָקָה בְּהַתְקָפַת עֲצַבִּים זְמַנִּית, כַּאֲשֶׁר, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַהַתְקָפָה עוֹבֶרֶת-חוֹלֶפֶת. וְאָז, מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת? לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵאָבִיו אוֹ מֵאִמּוֹ אוֹ לְבַקֵּשׁ מִמּוֹרוֹ וְרַבּוֹ: 'הָבָה לִי רוֹפֵא אוֹ תֵּן לִי תְּרוּפָה'. הָאָב אוֹ הָרַב יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'מַה קָּרָה? הַאִם קִבַּלְתָּ הַתְקָפָה? אֵיךְ בְּדִיּוּק נִתְקַפְתָּ בַּשִּׁגָּעוֹן שֶׁגָּרַם לְךָ לְהִתְנַהֵג כָּךְ וְכָךְ?'. וְהוּא יַעֲנֶה: 'רָאִיתִי כָּךְ, הִסְתַּכַּלְתִּי שָׁם וְשָׁם'. וְאָז יִתְּנוּ לוֹ תְּרוּפַת הַרְגָּעָה (רוּחָנִית) וְהָעִנְיָן יַחֲלֹף וְיֵעָלֵם. אֲבָל - אִם "עָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ", אִם רוּחַ הַשְּׁטוּת שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ לֹא פָּרְחָה, אֶלָּא הוֹסִיף לִפֹּל עוֹד וְעוֹד - בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא כְּבָר לֹא נוֹרְמָלִי בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם. "עָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ - נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר". הוּא נִתְפָּס בִּידֵי הָעֲבֵרָה וּמִשְׁתַּטֶּה. הוֹרֵס אֶת בְּרִיאוּתוֹ וְרָץ אַחֲרֵי שְׁטֻיּוֹת יוֹמָם וְלַיְלָה. הַשִּׁגָּעוֹן עוֹטֵף אוֹתוֹ. דֻּגְמָה מוּחָשִׁית לְכָךְ נִמְצֵאת בְּפַרְשָׁתֵנוּ: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי, לֹא אֵצֵא"... הוּא עָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ עַד שֶׁטּוֹב לוֹ עִם הָעַבְדוּת. הַרְאִיתֶם פַּעַם מִישֶׁהוּ שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת עֶבֶד? הִנֵּה לָכֶם מִסְכֵּן שֶׁכָּזֶה, עֶבֶד נִרְצָע, שֶׁכָּפוּת כָּל כָּךְ בִּידֵי עֲבֵרָה. יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהַטְּעָנוֹת עֲלֵיהֶם יְלַוּוּ אוֹתָם בְּתוֹכֵחָה וּבְאֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה. הֲרֵי אַתֶּם מַכִּירִים אֶת הַשֵּׂכֶל הַחַלָּשׁ שֶׁלָּכֶם וְאֶת מַצַּבְכֶם. מַדּוּעַ לֹא קְרָאתֶם לְעֶזְרָה? לָמָּה לֹא נִסִּיתֶם לְהִשְׁתַּנּוֹת עַד כֹּה, לִפְנֵי שֶׁהִתְפַּתַּלְתֶּם בְּתוֹךְ חַבְלֵי הָעֲבֵרוֹת? כָּעֵת כְּבָר טוֹב לָכֶם עִם הַשִּׁפְלוּת, כְּאוֹתוֹ הָעֶבֶד שֶׁלֹּא מוּכָן לַעֲזֹב אֶת הַבֹּץ גַּם כַּאֲשֶׁר הַכֹּל מְלַגְלְגִים עָלָיו, הַשֵּׂכֶל פָּרַח מִמֶּנּוּ וְהוּא מִתְחַנֵּן בְּקוֹל בּוֹכִים: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי"... הַגְּמָרָא (יוֹמָא לט) אוֹמֶרֶת: "תָּנוּ רַבָּנָן, 'וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם', אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט - מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה, מִלְּמַטָּה - מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה - מְטַמְּאִין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים' - אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה". וַה' יַעַזְרֵנוּ שֶׁלֹּא נִפֹּל בִּידֵי עֲבֵרָה. (לְהַגִּיד - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)