Otzarot-Article

"וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ" (כט-יח) מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ אַדִּיר וְרַב חֶסֶד. בַּמַּס שֶׁגָּבָה מִנְּתִינָיו, סָלַל לָהֶם דְּרָכִים וּבָנָה גְּשָׁרִים, נָטַע שְׂדֵרוֹת וְהֵיטִיב אֶת מַצָּבָם כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף עָלָיו כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מֵאוֹצַר הַמְּלוּכָה.

יוֹם אֶחָד יָשְׁבוּ מִסְפַּר סוֹחֲרִים בְּפוּנְדָּק וְהֵיטִיבוּ אֶת לִבָּם בַּיַּיִן. הִתְבַּשְּׂמוּ, וְהֵחֵלּוּ לְהִתְאוֹנֵן עַל גֹּבַהּ הַמִּסִּים. הַנֵּטֶל מֵעִיק. מַדּוּעַ חַיָּבִים הֵם לָתֵת לַמֶּלֶךְ כֶּסֶף שֶׁהִרְוִיחוּ בְּזֵעַת אַפָּם. לֹא זָכְרוּ אֶת חַסְדֵי הַמֶּלֶךְ, לֹא הִזְכִּירוּ לְעַצְמָם שֶׁהַכְּסָפִים נִגְבִּים לְטוֹבָתָם, וְכִי מִסְחָרָם מַצְלִיחַ תּוֹדוֹת לַדְּרָכִים שֶׁסָּלַל הַמֶּלֶךְ וּבִזְכוּת הַסֵּדֶר הַטּוֹב שֶׁצְּבָאוֹ מַשְׁלִיט.

'נַכְרִיז עַל מֶרֶד מִסִּים', קָרָא הָאֶחָד.

'וּמַה יֹּאמַר הַמֶּלֶךְ?' שָׁאַל רֵעֵהוּ.

'נַחְלִיט שֶׁאֵין מֶלֶךְ', הֱשִׁיבוּהוּ.

הִתְעָרֵב בַּעַל הַפּוּנְדָּק וְאָמַר: 'שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁכָּךְ הֶחְלַטְתֶּם נֶעֶשְׂתָה הַמְּדִינָה הֶפְקֵר וְנָמוֹג שִׁלְטוֹן הַמֶּלֶךְ?! וַהֲלֹא כַּמָּה וְכַמָּה גְּדוּדִים לוֹ, וְכָל אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לְקַעְקֵעַ אֶת עִירֵנוּ'...

וְהַנִּמְשָׁל, מוּבָן. (ח"ח הֶחָדָשׁ עַל הַתּוֹרָה, תִּפְאֶרֶת אָדָם)

	במדבר תשס"ח
	נתלקד סביב גדולי הדור
	"וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'" (ל-ח) מְיַחֲלִים אָנוּ בְּכָל לֵב, כִּי בְּסִיּוּמָהּ שֶׁל שָׁנָה לֹא קַלָּה, שָׁנָה שֶׁל מְתָחִים וּמְצוּקוֹת, שָׁנָה שֶׁהָיוּ בָּהּ כֹּה הַרְבֵּה צָרוֹת וּתְאוּנוֹת, מַחֲלוֹת אַף אֲסוֹנוֹת, וַהֲרֵי 'לֵב יוֹדֵע "וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ" (כט-יח) מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ אַדִּיר וְרַב חֶסֶד. בַּמַּס שֶׁגָּבָה מִנְּתִינָיו, סָלַל לָהֶם דְּרָכִים וּבָנָה גְּשָׁרִים, נָטַע שְׂדֵרוֹת וְהֵיטִיב אֶת מַצָּבָם כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף עָלָיו כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מֵאוֹצַר הַמְּלוּכָה. יוֹם אֶחָד יָשְׁבוּ מִסְפַּר סוֹחֲרִים בְּפוּנְדָּק וְהֵיטִיבוּ אֶת לִבָּם בַּיַּיִן. הִתְבַּשְּׂמוּ, וְהֵחֵלּוּ לְהִתְאוֹנֵן עַל גֹּבַהּ הַמִּסִּים. הַנֵּטֶל מֵעִיק. מַדּוּעַ חַיָּבִים הֵם לָתֵת לַמֶּלֶךְ כֶּסֶף שֶׁהִרְוִיחוּ בְּזֵעַת אַפָּם. לֹא זָכְרוּ אֶת חַסְדֵי הַמֶּלֶךְ, לֹא הִזְכִּירוּ לְעַצְמָם שֶׁהַכְּסָפִים נִגְבִּים לְטוֹבָתָם, וְכִי מִסְחָרָם מַצְלִיחַ תּוֹדוֹת לַדְּרָכִים שֶׁסָּלַל הַמֶּלֶךְ וּבִזְכוּת הַסֵּדֶר הַטּוֹב שֶׁצְּבָאוֹ מַשְׁלִיט. 'נַכְרִיז עַל מֶרֶד מִסִּים', קָרָא הָאֶחָד. 'וּמַה יֹּאמַר הַמֶּלֶךְ?' שָׁאַל רֵעֵהוּ. 'נַחְלִיט שֶׁאֵין מֶלֶךְ', הֱשִׁיבוּהוּ. הִתְעָרֵב בַּעַל הַפּוּנְדָּק וְאָמַר: 'שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁכָּךְ הֶחְלַטְתֶּם נֶעֶשְׂתָה הַמְּדִינָה הֶפְקֵר וְנָמוֹג שִׁלְטוֹן הַמֶּלֶךְ?! וַהֲלֹא כַּמָּה וְכַמָּה גְּדוּדִים לוֹ, וְכָל אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לְקַעְקֵעַ אֶת עִירֵנוּ'... וְהַנִּמְשָׁל, מוּבָן. (ח"ח הֶחָדָשׁ עַל הַתּוֹרָה, תִּפְאֶרֶת אָדָם)