Otzarot-Article

מַדּוּעַ רָדַף פַּרְעֹה אַחַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבָה: מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁב שֶׁהֵם נְבוֹכִים. וְהָיוּ לוֹ רְאָיוֹת לְכָךְ: הֵם הוֹלְכִים יוֹמָם וָלַיְלָה כִּרְדוּפִים וּכְבוֹרְחִים; הֵם שָׁבִים עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם כַּאֲבוּדִים; שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים שֶׁקָּצַב לָהֶם הַבּוֹרֵא, חָלְפוּ; הַשְׁגָּחָתוֹ נָטְשָׁה אוֹתָם, כִּבְיָכוֹל.

רָדַף, וְרָאָה שֶׁטָּעָה! הֵם מְסוֹכָכִים בְּעַנְנֵי כָּבוֹד, עַמּוּד אֵשׁ מֵאִיר דַּרְכָּם, עַמּוּד עָנָן הִתְיַצֵּב לַחְצֹץ בֵּינוֹ לְבֵינָם. וּבְכֵן, מָה? הַאִם בְּכֹחוֹ לִלְחֹם בְּבוֹרֵא עוֹלָם?! הֲלֹא כְּבָר נִסָּה וְהֻכָּה... זִכְרוֹן עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת חַי וְצוֹרֵב. כִּסְבוּרִים הָיִינוּ שֶׁיּוֹדֶה וְיֹאמַר: "סָבַרְתִּי, חָשַׁבְתִּי, כַּנִּרְאֶה טָעִיתִי. אָשׁוּב אֵפוֹא עַל עִקְּבוֹתַי".

אַךְ לֹא זֶה מַה שֶּׁקָּרָה. הוּא הִמְשִׁיךְ בַּמִּרְדָּף, מְשַׁגֵּר חִצִּים לְתוֹךְ הֶעָנָן.

מֶה חָשַׁב? אוּלַי קִוָּה שֶׁיַּם סוּף יַחְסֹם דַּרְכָּם.

הִגִּיעַ לִשְׂפַת הַיָּם וְעָצַר בְּתַדְהֵמָה: בַּיָּם סְלוּלִים שְׁנֵים-עָשָׂר שְׁבִילִים, מַסְלוּלִים רְחָבִים, גְּדוּרִים בְּחוֹמוֹת מַיִם נִשָּׂאוֹת, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים בָּהֶם קוֹמְמִיּוּת.

וְהוּא מְצַוֶּה לְחֵילוֹ: "אַחֲרֵיהֶם".

לְתוֹךְ הַמַּלְכֹּדֶת. לְאָבְדָּנוֹ. בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת.

הָכֵיצַד?

כִּי אֵין בּוֹ הָעֹז לְהוֹדוֹת, שֶׁהַדֶּרֶךְ שְׁגוּיָה; שֶׁהַכִּוּוּן מֻטְעֶה; שֶׁיֵּשׁ לַעֲצֹר, לַחְזֹר, לָשׁוּב, לְהִנָּצֵל כְּדֵי לִשְׂרֹד.

אֲבָל הַאִם עַד כְּדֵי כָּךְ אָבְדָּנוֹ, לִרְאוֹת אֶת הַיָּם נִבְקָע בְּנֵס - וּלְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ... מִי יָבִין זֹאת?

יֵשׁ תְּשׁוּבָה גַּם לְכָךְ, וְאֵין בְּכָךְ כָּל פֶּלֶא. פַּרְעֹה הִתְנַהֵג בְּאֹפֶן אֱנוֹשִׁי לְמַדַּי. פַּרְעֹה - כּוֹתֵב רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם ז"ל - הוּא סֵמֶל לַיֵּצֶר הָרָע, כְּלוֹמַר, לְאָדָם שֶׁיִּצְרוֹ הָרָע שׁוֹלֵט בּוֹ. וּמַהוּ כֹּחוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע? לְהַדְחִיק אֶת יְדִיעוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם; לְהַפְרִיד בֵּין הַמֹּחַ לַלֵּב. מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ - יִשָּׁאֵר בְּמֹחִי, וְהַלֵּב יַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, בִּרְצוֹנוֹתָיו וּבְתַאֲווֹתָיו; לָדַעַת שֶׁה' שַׁלִּיט יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וּלְהִתְנַהֵג כְּאִלּוּ אֲנִי הַשַּׁלִּיט הַבִּלְעָדִי; לָדַעַת שֶׁעוֹמֶדֶת לִנְחֹת מַכָּה אֲיֻמָּה, וּלְהַשְׁכִּיחַ אֶת הַיְּדִיעָה; לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה וְלָלֶכֶת לִישֹׁן...

כַּמָּה זֶה אֱנוֹשִׁי. וְכַמָּה זֶה נוֹגֵעַ לְפֶתַע גַּם אֵלֵינוּ, כִּי אִם פַּרְעֹה מְסַמֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, הֲרֵי גַּם בָּנוּ מְקַנֵּן אֵיזֶה "פַּרְעוֹנִי" קָטָן, וְהוּא מְנַסֶּה לְהַפִּיל אוֹתָנוּ בְּרִשְׁתּוֹ וּלְהָקִים חַיִץ בֵּין הַיְּדִיעוֹת לְבֵין הַמַּעֲשִׂים.

לְדֻגְמָה: כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, כִּי כַּאֲשֶׁר מְקַבְּלִים מַתָּנָה, יֵשׁ לוֹמַר תּוֹדָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהֵחָשֵׁב כְּפוּיֵי טוֹבָה, כַּמּוּבָן. וְאֶת הַתּוֹדָה, כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, יֵשׁ לוֹמַר מִכָּל הַלֵּב, בְּמִלִּים בְּרוּרוֹת, לְהִתְכַּוֵּן לְכָל מִלָּה.

וּלְעִנְיָנֵנוּ, כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, כִּי הַקָּבָּ"ה מְסַפֵּק לִבְנֵי אָדָם אֶת אָכְלָם, לְלֹא סָפֵק "הוּא קֵ-ל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵיטִיב לַכֹּל".

כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ גַּם כִּי יֵשׁ לוֹמַר לוֹ תּוֹדָה, זֹאת הִיא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְכָעֵת נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הַאִם אָנוּ מְבָרְכִים מִכָּל הַלֵּב, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּבִנְעִימָה?

הְמְמְ, קָשֶׁה לוֹמַר...

יוֹדְעִים הַכֹּל, אֲבָל כְּשֶׁזֶּה מַגִּיעַ לְבִצּוּעַ, קַיָּם פַּעַר בֵּין הַיְּדִיעָה לַמַּעֲשֶׂה. אָז אוּלַי, בְּנוֹסָף לִיצִיאַת מִצְרַיִם, נֵחָלֵץ גַּם מִ"פַּרְעֹה" שֶׁבְּתוֹכֵנוּ?! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	פסח תשס"ח
	ההכנה הראויה מעצימה המעשה
	"וָחַי בָּהֶם" (יח-ה) הַדָּבָר הָיָה בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, כַּאֲשֶׁר אֵירוֹפָּה טָבְעָה בְּמַבּוּל שֶׁל "דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן", וְהַיְּהוּדִים נִכְלְאוּ בְּגֶטָּאוֹת וְנִשְׁלְחוּ לְהַשְׁמָדָה מַדּוּעַ רָדַף פַּרְעֹה אַחַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבָה: מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁב שֶׁהֵם נְבוֹכִים. וְהָיוּ לוֹ רְאָיוֹת לְכָךְ: הֵם הוֹלְכִים יוֹמָם וָלַיְלָה כִּרְדוּפִים וּכְבוֹרְחִים; הֵם שָׁבִים עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם כַּאֲבוּדִים; שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים שֶׁקָּצַב לָהֶם הַבּוֹרֵא, חָלְפוּ; הַשְׁגָּחָתוֹ נָטְשָׁה אוֹתָם, כִּבְיָכוֹל. רָדַף, וְרָאָה שֶׁטָּעָה! הֵם מְסוֹכָכִים בְּעַנְנֵי כָּבוֹד, עַמּוּד אֵשׁ מֵאִיר דַּרְכָּם, עַמּוּד עָנָן הִתְיַצֵּב לַחְצֹץ בֵּינוֹ לְבֵינָם. וּבְכֵן, מָה? הַאִם בְּכֹחוֹ לִלְחֹם בְּבוֹרֵא עוֹלָם?! הֲלֹא כְּבָר נִסָּה וְהֻכָּה... זִכְרוֹן עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת חַי וְצוֹרֵב. כִּסְבוּרִים הָיִינוּ שֶׁיּוֹדֶה וְיֹאמַר: "סָבַרְתִּי, חָשַׁבְתִּי, כַּנִּרְאֶה טָעִיתִי. אָשׁוּב אֵפוֹא עַל עִקְּבוֹתַי". אַךְ לֹא זֶה מַה שֶּׁקָּרָה. הוּא הִמְשִׁיךְ בַּמִּרְדָּף, מְשַׁגֵּר חִצִּים לְתוֹךְ הֶעָנָן. מֶה חָשַׁב? אוּלַי קִוָּה שֶׁיַּם סוּף יַחְסֹם דַּרְכָּם. הִגִּיעַ לִשְׂפַת הַיָּם וְעָצַר בְּתַדְהֵמָה: בַּיָּם סְלוּלִים שְׁנֵים-עָשָׂר שְׁבִילִים, מַסְלוּלִים רְחָבִים, גְּדוּרִים בְּחוֹמוֹת מַיִם נִשָּׂאוֹת, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים בָּהֶם קוֹמְמִיּוּת. וְהוּא מְצַוֶּה לְחֵילוֹ: "אַחֲרֵיהֶם". לְתוֹךְ הַמַּלְכֹּדֶת. לְאָבְדָּנוֹ. בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. הָכֵיצַד? כִּי אֵין בּוֹ הָעֹז לְהוֹדוֹת, שֶׁהַדֶּרֶךְ שְׁגוּיָה; שֶׁהַכִּוּוּן מֻטְעֶה; שֶׁיֵּשׁ לַעֲצֹר, לַחְזֹר, לָשׁוּב, לְהִנָּצֵל כְּדֵי לִשְׂרֹד. אֲבָל הַאִם עַד כְּדֵי כָּךְ אָבְדָּנוֹ, לִרְאוֹת אֶת הַיָּם נִבְקָע בְּנֵס - וּלְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ... מִי יָבִין זֹאת? יֵשׁ תְּשׁוּבָה גַּם לְכָךְ, וְאֵין בְּכָךְ כָּל פֶּלֶא. פַּרְעֹה הִתְנַהֵג בְּאֹפֶן אֱנוֹשִׁי לְמַדַּי. פַּרְעֹה - כּוֹתֵב רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם ז"ל - הוּא סֵמֶל לַיֵּצֶר הָרָע, כְּלוֹמַר, לְאָדָם שֶׁיִּצְרוֹ הָרָע שׁוֹלֵט בּוֹ. וּמַהוּ כֹּחוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע? לְהַדְחִיק אֶת יְדִיעוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם; לְהַפְרִיד בֵּין הַמֹּחַ לַלֵּב. מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ - יִשָּׁאֵר בְּמֹחִי, וְהַלֵּב יַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, בִּרְצוֹנוֹתָיו וּבְתַאֲווֹתָיו; לָדַעַת שֶׁה' שַׁלִּיט יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וּלְהִתְנַהֵג כְּאִלּוּ אֲנִי הַשַּׁלִּיט הַבִּלְעָדִי; לָדַעַת שֶׁעוֹמֶדֶת לִנְחֹת מַכָּה אֲיֻמָּה, וּלְהַשְׁכִּיחַ אֶת הַיְּדִיעָה; לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה וְלָלֶכֶת לִישֹׁן... כַּמָּה זֶה אֱנוֹשִׁי. וְכַמָּה זֶה נוֹגֵעַ לְפֶתַע גַּם אֵלֵינוּ, כִּי אִם פַּרְעֹה מְסַמֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, הֲרֵי גַּם בָּנוּ מְקַנֵּן אֵיזֶה "פַּרְעוֹנִי" קָטָן, וְהוּא מְנַסֶּה לְהַפִּיל אוֹתָנוּ בְּרִשְׁתּוֹ וּלְהָקִים חַיִץ בֵּין הַיְּדִיעוֹת לְבֵין הַמַּעֲשִׂים. לְדֻגְמָה: כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, כִּי כַּאֲשֶׁר מְקַבְּלִים מַתָּנָה, יֵשׁ לוֹמַר תּוֹדָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהֵחָשֵׁב כְּפוּיֵי טוֹבָה, כַּמּוּבָן. וְאֶת הַתּוֹדָה, כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, יֵשׁ לוֹמַר מִכָּל הַלֵּב, בְּמִלִּים בְּרוּרוֹת, לְהִתְכַּוֵּן לְכָל מִלָּה. וּלְעִנְיָנֵנוּ, כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, כִּי הַקָּבָּ"ה מְסַפֵּק לִבְנֵי אָדָם אֶת אָכְלָם, לְלֹא סָפֵק "הוּא קֵ-ל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵיטִיב לַכֹּל". כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ גַּם כִּי יֵשׁ לוֹמַר לוֹ תּוֹדָה, זֹאת הִיא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְכָעֵת נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הַאִם אָנוּ מְבָרְכִים מִכָּל הַלֵּב, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּבִנְעִימָה? הְמְמְ, קָשֶׁה לוֹמַר... יוֹדְעִים הַכֹּל, אֲבָל כְּשֶׁזֶּה מַגִּיעַ לְבִצּוּעַ, קַיָּם פַּעַר בֵּין הַיְּדִיעָה לַמַּעֲשֶׂה. אָז אוּלַי, בְּנוֹסָף לִיצִיאַת מִצְרַיִם, נֵחָלֵץ גַּם מִ"פַּרְעֹה" שֶׁבְּתוֹכֵנוּ?! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)