Otzarot-Article

"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (כה-יב) הַשָּׁלוֹם - אָמַר רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זצ"ל - הוּא הַהַשְׁלָמָה, הַשִּׁלּוּב וְהַתֵּאוּם בֵּין הַהֲפָכִים. אִזּוּן בֵּין הַגּוּף לַנְּשָׁמָה, וּבְכֹחוֹת הַגּוּף עַצְמָם בֵּין כָּל מַרְכִּיבֵיהֶם וְטִבְעֵיהֶם. וּכְשֶׁיֵּשׁ הַתְאָמָה מְלֵאָה - אֵין חוֹלִי וּכְאֵב, וְיָכוֹל הָאָדָם לְהַאֲרִיךְ יָמִים מְאוֹת בַּשָּׁנִים, כְּפִי שֶׁהָיָה בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים וּכְפִי שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאָכֵן, כַּעֲבֹר כִּשְׁלֹשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, בְּשִׁלְהֵי יְמֵי הַשּׁוֹפְטִים, מָצִינוּ שֶׁפִּנְחָס הָיָה בַּחַיִּים: "וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם" (שׁוֹפְטִים כ-כח) וּמִכָּל שֶׁכֵּן לַדֵּעָה הַסּוֹבֶרֶת, שֶׁפִּנְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ וְחַי לְעוֹלָם (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, פמ"ז). וּכְמוֹ שֶׁהַשָּׁלוֹם מַשְׁלִים בֵּין הַגּוּף לַנְּשָׁמָה, כָּךְ גַּם הַשַּׁבָּת גּוֹרֶמֶת לְאִזּוּן בֵּין הַגּוּף לַנְּשָׁמָה.

אִזּוּן זֶה - מַהוּ? זֹאת לָמַדְנוּ מִמְשָׁלוֹ הַנִּפְלָא שֶׁל רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל.

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁמֵּתָה עָלָיו אִשְׁתּוֹ, וְהֵנִיחָה אַחֲרֶיהָ בַּת יְחִידָה. קָשְׁתָה עָלָיו אַלְמְנוּתוֹ, וְהַבַּת צְרִיכָה דְּמוּת אֵם. פָּנָה וּבָנָה בֵּיתוֹ עִם אַלְמָנָה, וְלָהּ בֵּן יָחִיד. הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה יָכְלוּ לִשְׂרֹר בֵּינֵיהֶם, אִלְמָלֵא הִפְרִיעוּ הַחֲשָׁשׁ וְהַחֲשָׁד. חָרֵד הָיָה הַבַּעַל שֶׁמָּא רַעְיָתוֹ מְפַנֶּקֶת בְּיֶתֶר שְׂאֵת אֶת בְּנָהּ וְעוֹיֶנֶת אֶת בִּתּוֹ, וְהָאִשָּׁה אַף הִיא חָשְׁדָה שֶׁבַּעֲלָהּ מַרְעִיף אַהֲבָה יְתֵרָה עַל בִּתּוֹ וּמַרְחִיק אֶת בְּנָהּ. הַחֲשָׁדוֹת יָצְרוּ חַיִץ וְטִפְּחוּ טִינָה, וְהָאֲוִירָה הָיְתָה עֲכוּרָה.

גָּדְלוּ הַבֵּן וְהַבַּת, וְנִמְנוּ הַהוֹרִים לְהַשִּׂיאָם יַחְדָּו. אוֹ אָז הִתְפּוֹגְגוּ כָּל הַחֲשָׁשׁוֹת וְהַחֲשָׁדוֹת שֶׁהָיוּ בֵּין בְּנֵי הַזּוּג. עַתָּה הָיָה הַבֵּן לַחֲתָנוֹ וְהַבַּת הָיְתָה לְכַלָּתָהּ, וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי הַזּוּג יַחְדָּו, וּמִמֵּילָא שָׁכְנוּ בִּמְעוֹנָם שֶׁל הַהוֹרִים אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת.

וְהַנִּמְשָׁל, הָאָדָם מֻרְכָּב מִגּוּף וּנְשָׁמָה. הַגּוּף גַּשְׁמִי וְהַנְּשָׁמָה רוּחָנִית. הַגּוּף שׁוֹאֵף לְתַעֲנוּגוֹת חָמְרִיִּים, וְהַנֶּפֶשׁ סוֹלֶדֶת מֵהֶם וּרְצוֹנָהּ לְהִזְדַּכֵּךְ בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְסִגּוּפִים. הוֹאִיל וְכָךְ, נִקְרָע הָאָדָם בֵּין רְצוֹן הַגּוּף לְבֵין רְצוֹן הַנְּשָׁמָה, בִּבְחִינַת 'אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי וְאוֹי לִי מִיִּצְרִי'. אִם יִתְמַכֵּר לַמַּעֲדַנִּים - תֶּאֱבַל עָלָיו נִשְׁמָתוֹ, וְאִם יִסְתַּגֵּף - יִתְקוֹמֵם גּוּפוֹ.

אֲבָל בְּשַׁבָּת גַּם הָאֲכִילָה מִצְוָה, וְלֹא הָאֲכִילָה בִּלְבַד אֶלָּא 'בְּמַאַכְלֵי עֲרֵבוֹת בְּמִינֵי מַטְעַמִּים, בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד זֶבַח מִשְׁפָּחָה'. אִם כֵּן, הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ שְׂמֵחִים בָּהֶם יַחְדָּו. וְעַל כָּךְ רָמְזוּ חֲכָמִים בְּאָמְרָם, קְדֵרַת הַשֻּׁתָּפִים אֵינָהּ חַמָּה וְאֵינָהּ קָרָה אֶלָּא פּוֹשֶׁרֶת (עֵרוּבִין ג.). שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מְקָרֵר הָאָדָם מִן הַמִּצְוָה וְהַיֵּצֶר הַטּוֹב מִתְלַהֵט אַחֲרֶיהָ, וְהָאָדָם נִקְרָע בֵּין שְׁנֵיהֶם. אֲבָל בְּבוֹא הַשַּׁבָּת, שְׁנֵיהֶם מַסְכִּימִים וּמַשְׁלִימִים בֵּינֵיהֶם וּמִתְעַנֵּג הָאָדָם בְּלֵב שָׁלֵם.

וּמִשּׁוּם כָּךְ מְבָרְכִים בְּשַׁבָּת "שַׁבַּת שָׁלוֹם", כִּי הַשַּׁבָּת מַשְׁלִימָה בֵּין הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ בְּמִצְוַת עֹנֶג הַשַּׁבָּת וּבִשְׁבִיתָתָהּ, הַמְּבִיאָה לָאִזּוּן הַמֻּשְׁלָם. (בֶּן יְהוֹיָדַע)

וְרוֹוֵחַ עַל כָּךְ סִפּוּר עֲמָמִי: שְׁנֵי שִׁכּוֹרִים יָצְאוּ מִבֵּית מַרְזֵחַ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה. הָלַךְ הָאֶחָד עִם חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ עִמּוֹ לְבֵיתוֹ.

עָמַד הַלָּה לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, וְהֶחָבֵר מְבַקֵּשׁ: "לַוֵּה גַּם אוֹתִי לְבֵיתִי, הֵן לִוִּיתִי אוֹתְךָ וְעַתָּה פּוֹחֵד אֲנִי לָלֶכֶת לְבַד".

צוֹדֵק, וְצוֹדֶקֶת הַטַּעֲנָה.

קִרְטְעוּ הַשְּׁנַיִם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַשֵּׁנִי, וְטָעַן הַמְּלַוֶּה שֶׁאַף הוּא פּוֹחֵד לָלֶכֶת לְבַד לְבֵיתוֹ. וַחֲבֵרוֹ שָׁב וְלִוָּהוּ שֵׁנִית. כָּךְ הָלְכוּ הָלוֹךְ וָשׁוֹב עַד אוֹר הַיּוֹם, וְהִמְלִיצוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַכָּתוּב: 'וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ' (קֹהֶלֶת ב-יד) - הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ...

וּמַדּוּעַ כְּסִיל הוּא, הֲלֹא בֶּאֱמֶת פּוֹחֵד. אֶלָּא נִשְׁאֶלֶת כְּלַפָּיו הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהַזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ לָלוּן בְּבֵיתוֹ?!

וְהַנִּמְשָׁל: הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה צֶמֶד הֵם, מִתְנַהֲלִים זֶה לְצַד זֶה, וְכָל אֶחָד מוֹשֵׁךְ לְכִוּוּנוֹ. פַּעַם הַגּוּף גּוֹבֵר וְהַנְּשָׁמָה מִתְלַוָּה אֵלָיו עַל כָּרְחָהּ, וּפַעַם הַנְּשָׁמָה גּוֹבֶרֶת וְהַגּוּף נִסְרָךְ אַחֲרֶיהָ. אֲבָל בְּשַׁבָּת - הַנְּשָׁמָה מַזְמִינָה אֶת הַגּוּף לְהִתְאָרֵחַ וְעוֹרֶכֶת לְפָנָיו שֻׁלְחָן. הֲיֵשׁ דָּבָר נִפְלָא מִזֶּה?!... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, בְּנֵי צִיּוֹן)

	אחרי מות תשס"ח
	שני החלומות התקימו במלואם
	"קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (כז-יח) בְּנוֹת צְלָפְחָד הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, בְּהֶעְדֵּר אַחִים, וּבִקְּשׁוּ כִּי שֵׁם אֲבִיהֶם לֹא יִגָּרַע וְכִי הֵן תִּנְחַלְנָה נַחֲלָה עַל שְׁמוֹ "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (כה-יב) הַשָּׁלוֹם - אָמַר רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זצ"ל - הוּא הַהַשְׁלָמָה, הַשִּׁלּוּב וְהַתֵּאוּם בֵּין הַהֲפָכִים. אִזּוּן בֵּין הַגּוּף לַנְּשָׁמָה, וּבְכֹחוֹת הַגּוּף עַצְמָם בֵּין כָּל מַרְכִּיבֵיהֶם וְטִבְעֵיהֶם. וּכְשֶׁיֵּשׁ הַתְאָמָה מְלֵאָה - אֵין חוֹלִי וּכְאֵב, וְיָכוֹל הָאָדָם לְהַאֲרִיךְ יָמִים מְאוֹת בַּשָּׁנִים, כְּפִי שֶׁהָיָה בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים וּכְפִי שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאָכֵן, כַּעֲבֹר כִּשְׁלֹשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, בְּשִׁלְהֵי יְמֵי הַשּׁוֹפְטִים, מָצִינוּ שֶׁפִּנְחָס הָיָה בַּחַיִּים: "וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם" (שׁוֹפְטִים כ-כח) וּמִכָּל שֶׁכֵּן לַדֵּעָה הַסּוֹבֶרֶת, שֶׁפִּנְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ וְחַי לְעוֹלָם (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, פמ"ז). וּכְמוֹ שֶׁהַשָּׁלוֹם מַשְׁלִים בֵּין הַגּוּף לַנְּשָׁמָה, כָּךְ גַּם הַשַּׁבָּת גּוֹרֶמֶת לְאִזּוּן בֵּין הַגּוּף לַנְּשָׁמָה. אִזּוּן זֶה - מַהוּ? זֹאת לָמַדְנוּ מִמְשָׁלוֹ הַנִּפְלָא שֶׁל רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁמֵּתָה עָלָיו אִשְׁתּוֹ, וְהֵנִיחָה אַחֲרֶיהָ בַּת יְחִידָה. קָשְׁתָה עָלָיו אַלְמְנוּתוֹ, וְהַבַּת צְרִיכָה דְּמוּת אֵם. פָּנָה וּבָנָה בֵּיתוֹ עִם אַלְמָנָה, וְלָהּ בֵּן יָחִיד. הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה יָכְלוּ לִשְׂרֹר בֵּינֵיהֶם, אִלְמָלֵא הִפְרִיעוּ הַחֲשָׁשׁ וְהַחֲשָׁד. חָרֵד הָיָה הַבַּעַל שֶׁמָּא רַעְיָתוֹ מְפַנֶּקֶת בְּיֶתֶר שְׂאֵת אֶת בְּנָהּ וְעוֹיֶנֶת אֶת בִּתּוֹ, וְהָאִשָּׁה אַף הִיא חָשְׁדָה שֶׁבַּעֲלָהּ מַרְעִיף אַהֲבָה יְתֵרָה עַל בִּתּוֹ וּמַרְחִיק אֶת בְּנָהּ. הַחֲשָׁדוֹת יָצְרוּ חַיִץ וְטִפְּחוּ טִינָה, וְהָאֲוִירָה הָיְתָה עֲכוּרָה. גָּדְלוּ הַבֵּן וְהַבַּת, וְנִמְנוּ הַהוֹרִים לְהַשִּׂיאָם יַחְדָּו. אוֹ אָז הִתְפּוֹגְגוּ כָּל הַחֲשָׁשׁוֹת וְהַחֲשָׁדוֹת שֶׁהָיוּ בֵּין בְּנֵי הַזּוּג. עַתָּה הָיָה הַבֵּן לַחֲתָנוֹ וְהַבַּת הָיְתָה לְכַלָּתָהּ, וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי הַזּוּג יַחְדָּו, וּמִמֵּילָא שָׁכְנוּ בִּמְעוֹנָם שֶׁל הַהוֹרִים אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת. וְהַנִּמְשָׁל, הָאָדָם מֻרְכָּב מִגּוּף וּנְשָׁמָה. הַגּוּף גַּשְׁמִי וְהַנְּשָׁמָה רוּחָנִית. הַגּוּף שׁוֹאֵף לְתַעֲנוּגוֹת חָמְרִיִּים, וְהַנֶּפֶשׁ סוֹלֶדֶת מֵהֶם וּרְצוֹנָהּ לְהִזְדַּכֵּךְ בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְסִגּוּפִים. הוֹאִיל וְכָךְ, נִקְרָע הָאָדָם בֵּין רְצוֹן הַגּוּף לְבֵין רְצוֹן הַנְּשָׁמָה, בִּבְחִינַת 'אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי וְאוֹי לִי מִיִּצְרִי'. אִם יִתְמַכֵּר לַמַּעֲדַנִּים - תֶּאֱבַל עָלָיו נִשְׁמָתוֹ, וְאִם יִסְתַּגֵּף - יִתְקוֹמֵם גּוּפוֹ. אֲבָל בְּשַׁבָּת גַּם הָאֲכִילָה מִצְוָה, וְלֹא הָאֲכִילָה בִּלְבַד אֶלָּא 'בְּמַאַכְלֵי עֲרֵבוֹת בְּמִינֵי מַטְעַמִּים, בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד זֶבַח מִשְׁפָּחָה'. אִם כֵּן, הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ שְׂמֵחִים בָּהֶם יַחְדָּו. וְעַל כָּךְ רָמְזוּ חֲכָמִים בְּאָמְרָם, קְדֵרַת הַשֻּׁתָּפִים אֵינָהּ חַמָּה וְאֵינָהּ קָרָה אֶלָּא פּוֹשֶׁרֶת (עֵרוּבִין ג.). שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מְקָרֵר הָאָדָם מִן הַמִּצְוָה וְהַיֵּצֶר הַטּוֹב מִתְלַהֵט אַחֲרֶיהָ, וְהָאָדָם נִקְרָע בֵּין שְׁנֵיהֶם. אֲבָל בְּבוֹא הַשַּׁבָּת, שְׁנֵיהֶם מַסְכִּימִים וּמַשְׁלִימִים בֵּינֵיהֶם וּמִתְעַנֵּג הָאָדָם בְּלֵב שָׁלֵם. וּמִשּׁוּם כָּךְ מְבָרְכִים בְּשַׁבָּת "שַׁבַּת שָׁלוֹם", כִּי הַשַּׁבָּת מַשְׁלִימָה בֵּין הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ בְּמִצְוַת עֹנֶג הַשַּׁבָּת וּבִשְׁבִיתָתָהּ, הַמְּבִיאָה לָאִזּוּן הַמֻּשְׁלָם. (בֶּן יְהוֹיָדַע) וְרוֹוֵחַ עַל כָּךְ סִפּוּר עֲמָמִי: שְׁנֵי שִׁכּוֹרִים יָצְאוּ מִבֵּית מַרְזֵחַ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה. הָלַךְ הָאֶחָד עִם חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ עִמּוֹ לְבֵיתוֹ. עָמַד הַלָּה לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, וְהֶחָבֵר מְבַקֵּשׁ: "לַוֵּה גַּם אוֹתִי לְבֵיתִי, הֵן לִוִּיתִי אוֹתְךָ וְעַתָּה פּוֹחֵד אֲנִי לָלֶכֶת לְבַד". צוֹדֵק, וְצוֹדֶקֶת הַטַּעֲנָה. קִרְטְעוּ הַשְּׁנַיִם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַשֵּׁנִי, וְטָעַן הַמְּלַוֶּה שֶׁאַף הוּא פּוֹחֵד לָלֶכֶת לְבַד לְבֵיתוֹ. וַחֲבֵרוֹ שָׁב וְלִוָּהוּ שֵׁנִית. כָּךְ הָלְכוּ הָלוֹךְ וָשׁוֹב עַד אוֹר הַיּוֹם, וְהִמְלִיצוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַכָּתוּב: 'וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ' (קֹהֶלֶת ב-יד) - הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ... וּמַדּוּעַ כְּסִיל הוּא, הֲלֹא בֶּאֱמֶת פּוֹחֵד. אֶלָּא נִשְׁאֶלֶת כְּלַפָּיו הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהַזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ לָלוּן בְּבֵיתוֹ?! וְהַנִּמְשָׁל: הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה צֶמֶד הֵם, מִתְנַהֲלִים זֶה לְצַד זֶה, וְכָל אֶחָד מוֹשֵׁךְ לְכִוּוּנוֹ. פַּעַם הַגּוּף גּוֹבֵר וְהַנְּשָׁמָה מִתְלַוָּה אֵלָיו עַל כָּרְחָהּ, וּפַעַם הַנְּשָׁמָה גּוֹבֶרֶת וְהַגּוּף נִסְרָךְ אַחֲרֶיהָ. אֲבָל בְּשַׁבָּת - הַנְּשָׁמָה מַזְמִינָה אֶת הַגּוּף לְהִתְאָרֵחַ וְעוֹרֶכֶת לְפָנָיו שֻׁלְחָן. הֲיֵשׁ דָּבָר נִפְלָא מִזֶּה?!... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, בְּנֵי צִיּוֹן)