Otzarot-Article

"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ל-יב) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִן הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִנַּשְׁכִיז זצ"ל, שֶׁהָיָה מִתְבּוֹדֵד בְּחַדְרוֹ אֲשֶׁר בַּעֲלִיַּת הַגַּג וְלוֹמֵד תּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. וְהָיָה מְצַוֶּה לִמְשָׁרְתוֹ בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה, שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּ לוֹ וְלֹא יִכָּנְסוּ לְחַדְרוֹ. רַק פַּעַם אַחַת בְּיוֹם פָּתַח בְּעַצְמוֹ אֶת דַּלְתּוֹ, וְאָז הָיוּ הַכֹּל נִכְנָסִים לְחַדְרוֹ בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ, לְקַבֵּל בִּרְכָּתוֹ וּלְהִוָּשַׁע בַּעֲצָתוֹ.

בֵּין אֲנָשָׁיו הָיוּ שְׁנֵי סוֹחֲרֵי בָּקָר, שֶׁלֹּא עָשׂוּ צַעַד בְּלֹא בִּרְכָּתוֹ. לִפְנֵי כָּל קְנִיָּה אוֹ מְכִירָה - שָׁאֲלוּ בַּעֲצָתוֹ, וְאָכֵן הִצְלִיחוּ בְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם.

פַּעַם אַחַת פָּרְצָה מַגֵּפָה בְּעֶדְרֵי הַבָּקָר. פָּרוֹת וּשְׁוָרִים חֲסֻנִּים מֵתוּ כִּזְבוּבִים, עֲדָרִים שְׁלֵמִים נִמְחוּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. חָרְדוּ שְׁנֵי הַסּוֹחֲרִים לְגוֹרַל עֶדְרֵיהֶם, וּמִהֲרוּ אֶל הַצַּדִּיק שֶׁיַּעֲתִיר בַּעֲבוּרָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם נֶגֶף. הִגִּיעוּ לְבֵית הַצַּדִּיק, וְהַמְּשָׁרֵת עָצַר בַּעֲדָם: הַצַּדִּיק לוֹמֵד וְאֵין לְהַפְרִיעוֹ! יֵשׁ לְהַמְתִּין וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁדַּלְתּוֹ תִּפָּתַח.

הִתְחַנְּנוּ וְאָמְרוּ: "כָּל רְכוּשֵׁנוּ עָלוּל לָרֶדֶת לְטִמְיוֹן, בְּכָל דַּקָּה מֵתִים שְׁוָרִים לַעֲשָׂרוֹת! בַּעֲדָרֵינוּ מֻשְׁקָע הוֹנָם שֶׁל אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים. שֻׁתָּפִים הֵם בַּעֲסָקֵינוּ וְיִשְּׂאוּ אִתָּנוּ בְּהֶפְסֵדֵינוּ". פָּג לִבּוֹ שֶׁל הַמְּשָׁרֵת, וְהוּא פִּנָּה אֶת הַדֶּרֶךְ. עָלוּ הַסּוֹחֲרִים בַּסֻּלָּם, נָקְשׁוּ עַל הַדֶּלֶת וּפְתָחוּהָ, וְנִכְנְסוּ לְחַדְרוֹ שֶׁל הָרַב.

הָרַב יָשַׁב בְּחַדְרוֹ, עָטוּף בְּטַלִּית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, וְעָסַק בְּסִתְרֵי תּוֹרָה. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, נָשָׂא רֹאשׁוֹ, רָאָה אֶת הַבָּאִים - וְעֵינָיו קָמוּ. פִּיו נִפְעַר בְּתַדְהֵמָה וְחִוָּרוֹן כִּסָּה אֶת פָּנָיו. כִּמְעַט הִתְעַלֵּף. כַּעֲבֹר רֶגַע אָרֹךְ הִתְעַשֵּׁת, שָׁמַע אֶת זַעֲקָתָם וּבֵרְכָם כִּמְבֻקָּשָׁם. וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, רְצוֹן יְרֵאָיו עָשָׂה וַתִּפָּסֵק הַמַּגֵּפָה.

לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ, קָרָא הָרַב לַמְּשָׁרֵת וְאָמַר לוֹ: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ? הֲרֵי הוֹרֵיתִי לְךָ שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס אֲנָשִׁים לְחַדְרִי בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד".

הִתְנַצֵּל הַמְּשָׁרֵת וְאָמַר שֶׁהָיְתָה זוֹ שְׁעַת הַדְּחַק, כִּי אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים הָיוּ עֲלוּלִים לְהַפְסִיד אֶת כַּסְפָּם.

הִתְרַצָּה הָרַב וְאָמַר: "טוֹב עָשִׂיתָ, אַךְ דַּע לְךָ שֶׁלֹּא בִּכְדִי צִוִּיתִיךָ עַל כָּךְ. כְּשֶׁאֲנִי לוֹמֵד, מָצוּי אֲנִי בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר וְזֹהַר, רוּחָנִיּוּת וְהִתְעַלּוּת. וְעָלַי לְהָכִין אֶת עַצְמִי וְלָרֶדֶת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אֲחוֹרַנִּית, כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת קְהַל הַפּוֹנִים, הַמְּצוּיִים בְּעוֹלָם שֶׁל חֻלִּין וְשֶׁל גַּשְׁמִיּוּת. כְּשֶׁהֵם פָּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנְסוּ מִבְּלִי הוֹדָעָה וַהֲכָנָה מֻקְדֶּמֶת, כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי! לְפֶתַע רָאִיתִי שְׁוָרִים לְבוּשִׁים כִּבְנֵי אָדָם, וְהִרְהַרְתִּי בִּבְעָתָה: מֵאֵימָתַי יוֹדְעוֹת פָּרוֹת לַעֲלוֹת בְּסֻלָּם?!"...

כָּכָה זֶה, "הַמַּחְשָׁבָה הִיא הָאָדָם" וּ"בַמָּקוֹם שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב - שָׁם הוּא" (צַוָּאַת הָרִיבַּ"שׁ).

אַבְרֵךְ אֶחָד נִצְרַךְ לְפַרְנָסָה וְהֶחְלִיט לִהְיוֹת עֶגְלוֹן. כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי רַבּוֹ, הִזְדַּעְזַע וְסָפַק כַּפָּיו: "מַה קָּרָה לְךָ?! הָפַכְתָּ אֶת רֹאשְׁךָ לְ... אֻרְוָה?!"

אִם כֵּן, אֵיךְ הָיוּ רוֹאִים אוֹתָנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" אוֹ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ, הַאִם כַּחֲפִיסַת מְנָיוֹת מְעֻנֶּבֶת... כְּכַרְטִיס אַשְׁרַאי מְהַלֵּךְ... כִּמְכוֹנִית מְדַבֶּרֶת?!

מְזַעְזֵעַ לַחְשֹׁב עַל כָּךְ!

מַדּוּעַ הִתְעוֹרַרְנוּ לְנוֹשֵׂא זֶה? בִּגְלַל דְּבָרָיו שֶׁל הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ. כּוֹתֵב הָ"אוֹר הַחַיִּים" עַל הַפָּסוּק: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ לְמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹאֵף לְרוּחָנִיּוּת וּלְהִתְעַלּוּת. וְאִלּוּ הַבְּהֵמָה הוֹלֶכֶת כְּפוּפָה וְרֹאשָׁהּ לְמַטָּה, שׁוֹאֶפֶת לְגַשְׁמִיּוּת. אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטֵא, יִתָּכֵן שֶׁבְּפֹעַל הוֹלֵךְ הוּא עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו, גַּם דֹּב מְסֻגָּל לְכָךְ... אֲבָל בְּמַהוּתוֹ הָרוּחָנִית כְּבָר הֻשְׁפַּל לָאָרֶץ, לָאַרְצִיּוּת וְלַגַּשְׁמִיּוּת. "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תְּהִלִּים מט-יג). עַל גְּחוֹנוֹ יֵלֵךְ, עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת אַחַר עֵשֶׂב לְמַאֲכָל, אֵינָן נְשׂוּאוֹת אֶל-עָל, לֵאלֹקָיו. לְפִיכָךְ נִצְטַוָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לָשֵׂאת אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִזְקֹף אֶת קוֹמָתָם הָרוּחָנִית, לְרוֹמֵם אֶת מֻשְּׂגֵיהֶם, לְהָפְכָם לִבְנֵי אָדָם; לַעֲשׂוֹת "נִקּוּי רֹאשׁ", לְפַנּוֹת אֶת הָאֻרְוָה הַשּׁוֹכֶנֶת בְּרֹאשָׁם - אוֹ אֶת הַבַּנְק, אֶת הַמַּכֹּלֶת וְכָל הַשְּׁאָר. כָּל אֵלֶּה צְרָכִים חֲשׁוּבִים וּנְחוּצִים, אֲבָל אָסוּר לָהֶם לִהְיוֹת בַּמֶּרְכָּז, וְאָסוּר שֶׁהֵם יִשְׁתַּלְּטוּ עַל כָּל הַמַּחְשָׁבָה.

בַּמֶּרְכָּז חַיֶּבֶת לִהְיוֹת הַתּוֹרָה!!! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תרומה תשס"ח
	זכירת חסדי ה' על ידי בקבוק מים
	"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ל-יב) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִן הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִנַּשְׁכִיז זצ"ל, שֶׁהָיָה מִתְבּוֹדֵד בְּחַדְרוֹ אֲשֶׁר בַּעֲלִיַּת הַגַּג וְלוֹמֵד תּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ל-יב) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִן הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִנַּשְׁכִיז זצ"ל, שֶׁהָיָה מִתְבּוֹדֵד בְּחַדְרוֹ אֲשֶׁר בַּעֲלִיַּת הַגַּג וְלוֹמֵד תּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. וְהָיָה מְצַוֶּה לִמְשָׁרְתוֹ בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה, שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּ לוֹ וְלֹא יִכָּנְסוּ לְחַדְרוֹ. רַק פַּעַם אַחַת בְּיוֹם פָּתַח בְּעַצְמוֹ אֶת דַּלְתּוֹ, וְאָז הָיוּ הַכֹּל נִכְנָסִים לְחַדְרוֹ בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ, לְקַבֵּל בִּרְכָּתוֹ וּלְהִוָּשַׁע בַּעֲצָתוֹ. בֵּין אֲנָשָׁיו הָיוּ שְׁנֵי סוֹחֲרֵי בָּקָר, שֶׁלֹּא עָשׂוּ צַעַד בְּלֹא בִּרְכָּתוֹ. לִפְנֵי כָּל קְנִיָּה אוֹ מְכִירָה - שָׁאֲלוּ בַּעֲצָתוֹ, וְאָכֵן הִצְלִיחוּ בְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם. פַּעַם אַחַת פָּרְצָה מַגֵּפָה בְּעֶדְרֵי הַבָּקָר. פָּרוֹת וּשְׁוָרִים חֲסֻנִּים מֵתוּ כִּזְבוּבִים, עֲדָרִים שְׁלֵמִים נִמְחוּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. חָרְדוּ שְׁנֵי הַסּוֹחֲרִים לְגוֹרַל עֶדְרֵיהֶם, וּמִהֲרוּ אֶל הַצַּדִּיק שֶׁיַּעֲתִיר בַּעֲבוּרָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם נֶגֶף. הִגִּיעוּ לְבֵית הַצַּדִּיק, וְהַמְּשָׁרֵת עָצַר בַּעֲדָם: הַצַּדִּיק לוֹמֵד וְאֵין לְהַפְרִיעוֹ! יֵשׁ לְהַמְתִּין וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁדַּלְתּוֹ תִּפָּתַח. הִתְחַנְּנוּ וְאָמְרוּ: "כָּל רְכוּשֵׁנוּ עָלוּל לָרֶדֶת לְטִמְיוֹן, בְּכָל דַּקָּה מֵתִים שְׁוָרִים לַעֲשָׂרוֹת! בַּעֲדָרֵינוּ מֻשְׁקָע הוֹנָם שֶׁל אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים. שֻׁתָּפִים הֵם בַּעֲסָקֵינוּ וְיִשְּׂאוּ אִתָּנוּ בְּהֶפְסֵדֵינוּ". פָּג לִבּוֹ שֶׁל הַמְּשָׁרֵת, וְהוּא פִּנָּה אֶת הַדֶּרֶךְ. עָלוּ הַסּוֹחֲרִים בַּסֻּלָּם, נָקְשׁוּ עַל הַדֶּלֶת וּפְתָחוּהָ, וְנִכְנְסוּ לְחַדְרוֹ שֶׁל הָרַב. הָרַב יָשַׁב בְּחַדְרוֹ, עָטוּף בְּטַלִּית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, וְעָסַק בְּסִתְרֵי תּוֹרָה. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, נָשָׂא רֹאשׁוֹ, רָאָה אֶת הַבָּאִים - וְעֵינָיו קָמוּ. פִּיו נִפְעַר בְּתַדְהֵמָה וְחִוָּרוֹן כִּסָּה אֶת פָּנָיו. כִּמְעַט הִתְעַלֵּף. כַּעֲבֹר רֶגַע אָרֹךְ הִתְעַשֵּׁת, שָׁמַע אֶת זַעֲקָתָם וּבֵרְכָם כִּמְבֻקָּשָׁם. וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, רְצוֹן יְרֵאָיו עָשָׂה וַתִּפָּסֵק הַמַּגֵּפָה. לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ, קָרָא הָרַב לַמְּשָׁרֵת וְאָמַר לוֹ: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ? הֲרֵי הוֹרֵיתִי לְךָ שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס אֲנָשִׁים לְחַדְרִי בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד". הִתְנַצֵּל הַמְּשָׁרֵת וְאָמַר שֶׁהָיְתָה זוֹ שְׁעַת הַדְּחַק, כִּי אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים הָיוּ עֲלוּלִים לְהַפְסִיד אֶת כַּסְפָּם. הִתְרַצָּה הָרַב וְאָמַר: "טוֹב עָשִׂיתָ, אַךְ דַּע לְךָ שֶׁלֹּא בִּכְדִי צִוִּיתִיךָ עַל כָּךְ. כְּשֶׁאֲנִי לוֹמֵד, מָצוּי אֲנִי בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר וְזֹהַר, רוּחָנִיּוּת וְהִתְעַלּוּת. וְעָלַי לְהָכִין אֶת עַצְמִי וְלָרֶדֶת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אֲחוֹרַנִּית, כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת קְהַל הַפּוֹנִים, הַמְּצוּיִים בְּעוֹלָם שֶׁל חֻלִּין וְשֶׁל גַּשְׁמִיּוּת. כְּשֶׁהֵם פָּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנְסוּ מִבְּלִי הוֹדָעָה וַהֲכָנָה מֻקְדֶּמֶת, כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי! לְפֶתַע רָאִיתִי שְׁוָרִים לְבוּשִׁים כִּבְנֵי אָדָם, וְהִרְהַרְתִּי בִּבְעָתָה: מֵאֵימָתַי יוֹדְעוֹת פָּרוֹת לַעֲלוֹת בְּסֻלָּם?!"... כָּכָה זֶה, "הַמַּחְשָׁבָה הִיא הָאָדָם" וּ"בַמָּקוֹם שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב - שָׁם הוּא" (צַוָּאַת הָרִיבַּ"שׁ). אַבְרֵךְ אֶחָד נִצְרַךְ לְפַרְנָסָה וְהֶחְלִיט לִהְיוֹת עֶגְלוֹן. כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי רַבּוֹ, הִזְדַּעְזַע וְסָפַק כַּפָּיו: "מַה קָּרָה לְךָ?! הָפַכְתָּ אֶת רֹאשְׁךָ לְ... אֻרְוָה?!" אִם כֵּן, אֵיךְ הָיוּ רוֹאִים אוֹתָנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" אוֹ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ, הַאִם כַּחֲפִיסַת מְנָיוֹת מְעֻנֶּבֶת... כְּכַרְטִיס אַשְׁרַאי מְהַלֵּךְ... כִּמְכוֹנִית מְדַבֶּרֶת?! מְזַעְזֵעַ לַחְשֹׁב עַל כָּךְ! מַדּוּעַ הִתְעוֹרַרְנוּ לְנוֹשֵׂא זֶה? בִּגְלַל דְּבָרָיו שֶׁל הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ. כּוֹתֵב הָ"אוֹר הַחַיִּים" עַל הַפָּסוּק: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ לְמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹאֵף לְרוּחָנִיּוּת וּלְהִתְעַלּוּת. וְאִלּוּ הַבְּהֵמָה הוֹלֶכֶת כְּפוּפָה וְרֹאשָׁהּ לְמַטָּה, שׁוֹאֶפֶת לְגַשְׁמִיּוּת. אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטֵא, יִתָּכֵן שֶׁבְּפֹעַל הוֹלֵךְ הוּא עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו, גַּם דֹּב מְסֻגָּל לְכָךְ... אֲבָל בְּמַהוּתוֹ הָרוּחָנִית כְּבָר הֻשְׁפַּל לָאָרֶץ, לָאַרְצִיּוּת וְלַגַּשְׁמִיּוּת. "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תְּהִלִּים מט-יג). עַל גְּחוֹנוֹ יֵלֵךְ, עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת אַחַר עֵשֶׂב לְמַאֲכָל, אֵינָן נְשׂוּאוֹת אֶל-עָל, לֵאלֹקָיו. לְפִיכָךְ נִצְטַוָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לָשֵׂאת אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִזְקֹף אֶת קוֹמָתָם הָרוּחָנִית, לְרוֹמֵם אֶת מֻשְּׂגֵיהֶם, לְהָפְכָם לִבְנֵי אָדָם; לַעֲשׂוֹת "נִקּוּי רֹאשׁ", לְפַנּוֹת אֶת הָאֻרְוָה הַשּׁוֹכֶנֶת בְּרֹאשָׁם - אוֹ אֶת הַבַּנְק, אֶת הַמַּכֹּלֶת וְכָל הַשְּׁאָר. כָּל אֵלֶּה צְרָכִים חֲשׁוּבִים וּנְחוּצִים, אֲבָל אָסוּר לָהֶם לִהְיוֹת בַּמֶּרְכָּז, וְאָסוּר שֶׁהֵם יִשְׁתַּלְּטוּ עַל כָּל הַמַּחְשָׁבָה. בַּמֶּרְכָּז חַיֶּבֶת לִהְיוֹת הַתּוֹרָה!!! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)