"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה" (לג-יז) הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת סִפּוּר, וְהַסִּפּוּר מַזְכִּיר סִפּוּר נוֹסָף, וּשְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד מַזְכִּירִים מְצִיאוּת עֲגוּמָה... הַגְּמָרָא (עֲבוֹדָה זָרָה כה:) מוֹרָה לָנוּ, שֶׁהַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגְעוּ בּוֹ לִסְטִים הָרוֹצִים לְאָרֵחַ לוֹ לְחֶבְרָה, וְשׁוֹאֲלִים מַה מְּגַמַּת פָּנָיו, "יַרְחִיב לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ" (כְּלוֹמַר, יְסַפֵּר שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לְהַגִּיעַ רָחוֹק יוֹתֵר. וְאָז יְתַכְנְנוּ לְהִתְנַפֵּל עָלָיו בְּסוֹף הַמַּסָּע, וּבְהַגִּיעוֹ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ, יִפְרֹשׁ מֵהֶם בְּלֹא שֶׁיַּסְפִּיקוּ לְהָרֵעַ לוֹ). כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו הָרָשָׁע, דִּכְתִיב: "עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (בְּרֵאשִׁית לג-יד), וּכְתִיב: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה" (בְּרֵאשִׁית לג-יז) וְעֵשָׂו חִכָּה לוֹ בְּשֵׂעִיר... וְסִפְּרָה הַגְּמָרָא: רַב מְנַשֶּׁה הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ לְבֵית תּוֹרְתָא, וּפָגְעָה בּוֹ חֲבוּרַת גַּנָּבִים. שְׁאָלוּהוּ: "לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ?". הִרְחִיב לָהֶם הַדֶּרֶךְ וְאָמַר: "לְפוּמְפְּדִיתָא". תִּכְנְנוּ לְהִתְנַפֵּל עָלָיו בְּסָמוּךְ לְפוּמְפְּדִיתָא. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵית תּוֹרְתָא נִפְרַד מֵהֶם לְשָׁלוֹם. שָׁאֲלוּ: "מִמִּי לָמַדְתָּ טַכְסִיס זֶה?". אָמַר לָהֶם: "מֵרַבִּי, רַב יְהוּדָה". קָרְאוּ: "אֲהָהּ, מִמֶּנּוּ לָמַדְתָּ לְרַמּוֹת כָּךְ!"... מַדְהִים! הֵם נִטְפָּלִים לְעוֹבֵר אֹרַח, לְרַב נִכְבָּד, כְּדֵי לַעֲשֹׁק וְלִשְׁדֹּד. וּכְשֶׁהוּא נֶחְלָץ מִמְּזִמָּתָם וּמֵפֵר אֶת עֲצָתָם - נַעֲשִׂים הֵם לִיפֵי נֶפֶשׁ וּמוֹקִיעִים אֶת הַנְהָגָתוֹ... וְזֶה מַזְכִּיר אֶת הַסִּפּוּר הַנּוֹדָע בְּאוֹתוֹ כַּפְרִי חֲסַר פַּרְנָסָה, שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "אֵלֵךְ לָעִיר הַגְּדוֹלָה, אוּלַי אֶמְצָא עֲבוֹדָה וְאֶחְסֹךְ מְעַט מָעוֹת". מָצָא עֲבוֹדָה כְּשׁוּלְיָה שֶׁל אוֹפֶה. מָצָא שָׁם לֶחֶם לֶאֱכֹל וּמָעוֹן מֻסָּק וְחַם. לָמַד אֶת הַמִּקְצוֹעַ וְחָסַךְ סְכוּם נָאֶה. כִּכְלוֹת הַזְּמַן נִפְרַד מִמַּעֲבִידוֹ לְשָׁלוֹם, נָטַל אֶת סְכוּם הַכֶּסֶף וְשָׂם פְּעָמָיו לִכְפָרוֹ. סְכוּם זֶה יַסְפִּיק לִפְרֹעַ אֶת כָּל הַחוֹבוֹת וְאַף לִפְתֹּחַ מַאֲפִיָּה קְטַנָּה שֶׁתְּפַרְנְסוֹ בְּכָבוֹד. הִרְהוּרָיו נִקְטְעוּ בִּקְרִיאָה חַדָּה: "עֲצֹר!". מֵהַחֻרְשָׁה בְּצַד הַדֶּרֶךְ הֵגִיחַ שׁוֹדֵד וּבְיָדוֹ רוֹבֶה: "הַכֶּסֶף אוֹ הַחַיִּים!". אֵין מִתְוַכְּחִים עִם רוֹבֶה טָעוּן, וְכָל אֲשֶׁר לוֹ יִתֵּן הָאָדָם בְּעַד נַפְשׁוֹ. רַק בַּקָּשָׁה אַחַת הָיְתָה בְּפִיו: "רְאֵה, סְכוּם זֶה חָסַכְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם בָּהֶן לֹא הָיִיתִי בַּבַּיִת. אִשְׁתִּי רָעֲבָה לְלֶחֶם וַאֲנִי עָבַדְתִּי בַּפֶּרֶךְ. אִם אוֹפִיעַ עַתָּה לְלֹא הַכֶּסֶף, תַּחְשֹׁד בִּי שֶׁהִתְהוֹלַלְתִּי בָּעִיר הַגְּדוֹלָה בְּעוֹד הִיא נְמַקָּה בָּרָעָב. קַח אֶת הַכֶּסֶף, אֲבָל עֲשֵׂה עִמָּדִי חֶסֶד: אֲנִי אֶפְשֹׁט אֶת מְעִילִי, הִנֵּה כָּךְ, וְאֶתְלֶה אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף כָּךְ... וְעַכְשָׁו, תִּירֶה נָא כַּדּוּר בַּמְּעִיל כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִין לְסִפּוּרִי וְתֵדַע שֶׁאָמְנָם נִשְׁדַּדְתִּי"... הִסְכִּים  הַשּׁוֹדֵד וְיָרָה לַמְּעִיל. "עוֹד כַּדּוּר", בִּקֵּשׁ הָאִישׁ. יָרָה הַשּׁוֹדֵד. "וְעַכְשָׁו חוֹרֵר נָא אֶת הַכּוֹבַע", בִּקֵּשׁ וְתָלָהוּ עַל עֵץ. כִּוֵּן הַשּׁוֹדֵד  וְיָרָה. "עוֹד כַּדּוּר", בִּקֵּשׁ הַיְּהוּדִי. "מִצְטַעֵר", עָנָה הַשּׁוֹדֵד, "הַתַּחְמֹשֶׁת אָזְלָה"... "אִם כָּךְ", צָהַל הַיְּהוּדִי, "אֵינִי פּוֹחֵד עוֹד מִמְּךָ!". הִתְנַפֵּל עַל הַשּׁוֹדֵד, חָבַט בּוֹ בְּאֶגְרוֹפָיו, הִפִּילוֹ אַרְצָה וְנָטַל אֶת צְרוֹר כַּסְפּוֹ בַּחֲזָרָה. בְּצַעַד קַל הִתְרַחֵק מִן הַמָּקוֹם, וְשָׁמַע אֶת הַשּׁוֹדֵד קוֹרֵא אַחֲרָיו בַּחֲרוֹן אֵין-אוֹנִים: "גַּזְלָן, לִסְטִים! לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהִפְלֵאתָ בִּי אֶת מַכּוֹתֶיךָ, עוֹד לָקַחְתָּ אֶת כַּסְפִּי"... אָכֵן, זוֹ דַּרְכָּם שֶׁל הַלִּסְטִים מֵאָז וּמֵעוֹלָם. הִנֵּה, עֵשָׂו מָכַר אֶת בְּכוֹרָתוֹ בִּנְזִיד עֲדָשִׁים, בִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה וְלֹא הֶחְשִׁיבָהּ. עוֹד הוֹסִיף לִלְעֹג לְיַעֲקֹב הַקּוֹנֶה בְּכוֹרָה עַרְטִילָאִית בִּמְחִיר עֲדָשִׁים אֲדֻמּוֹת, טְעִימוֹת וּמַשְׂבִּיעוֹת... קָרָא הָאָב לְעֵשָׂו בְּתוֹר הַבֵּן הַבְּכוֹר, וּבִקֵּשׁ לְהַנְחִיל לוֹ בִּרְכוֹתָיו. הַאִם יְגַלֶּה עֵשָׂו שֶׁאֵין הַבְּרָכוֹת מַגִּיעוֹת לוֹ מִשּׁוּם שֶׁמָּכַר אֶת בְּכוֹרָתוֹ? לֹא, וַדַּאי שֶׁלֹּא. אֲבָל כְּשֶׁיַּעֲקֹב בָּא בִּמְקוֹמוֹ וְנוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת - הַמַּגִּיעוֹת לוֹ כַּדִּין - זוֹעֵק הוּא זְעָקָה גְּדוֹלָה: אוֹי, רַמָּאוּת כְּפוּלָה, גַּם אֶת הַבְּכוֹרָה לָקַח וְגַם אֶת הַבְּרָכוֹת... וּכְלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? מַאֲמִינִים אָנוּ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבְּרָכָה שׁוֹרָה בַּעֲסָקֵינוּ בִּזְכוּת אוֹתָן מִצְווֹת שֶׁהָאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן: כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. בִּזְכוּתָם שׁוֹרָה הַבְּרָכָה בִּמְעוֹנֵנוּ, מִלְּבַד הַזְּכֻיּוֹת הָרַבּוֹת הַשְּׁמוּרוֹת וְהַשָּׂכָר בְּעוֹלַם הַנֶּצַח. אֲבָל כְּשֶׁבְּרָכָה זוֹ מַגִּיעָה בִּזְכוּת אוֹתָן מִצְווֹת, רְאוּ בְּאֵיזֶה רֹחַב יָד מֻפְנֵית הִיא לְצָרְכֵי מוֹתָרוֹת. וְאֵין הָעַיִן צָרָה בָּהֶם, חָלִילָה. אַדְּרַבָּה, מַרְחִיבִים הֵם דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם! אֲבָל כַּמָּה נוֹקֵף הַלֵּב לַחְתֹּם עַל הוֹרָאַת קֶבַע לַהֲפָצַת תּוֹרָה אוֹ לְצָרְכֵי צְדָקָה. וְכַמָּה דּוֹחֵק הַזְּמַן לְפֶתַע, כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁכְּנֶגֶד כֻּלָּם?! וַהֲרֵי בִּזְכוּתָם בָּאָה הַבְּרָכָה... (מַעְיַן הַשָּׁבוּע)ַ