Otzarot-Article

"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (יג-טז) דָּרַשׁ רַבִּי שַׁבְּתַי יוּדֵלֶבִיץ': אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה: "וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מִי מֵעִיד בִּי? אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל הָאָדָם מְעִידִים עָלָיו בְּיוֹם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה' (חֲבַקּוּק ב-יא) (חֲגִיגָה טו)". הַקִּירוֹת, הַתִּקְרָה שֶׁבַּבַּיִת - מְעִידִים. וְכָתוּב בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁאִם אָדָם אוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, הַצַּלַּחַת, הַכַּפִּית - כֻּלָּם יָבוֹאוּ בְּיוֹם הַדִּין לְהָעִיד עָלָיו...

אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר. הָיִיתִי פַּעַם בִּשְׁכוּנָה רְחוֹקָה בְּאָמֵרִיקָה. יָרְדוּ אָז שְׁלָגִים כְּבֵדִים. יָשַׁבְתִּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלָמַדְתִּי, נִגַּשׁ אֵלַי גַּבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבִקֵּשׁ: "רַבִּי, אוּלַי תִּלְמַד קְצָת עִם בְּנִי לִפְנֵי בַּר הַמִּצְוָה? לְמַד אִתּוֹ מַשֶּׁהוּ". נָתַתִּי אֶת הַסְכָּמָתִי.

הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד עִם הַנַּעַר, וּבֵין הַדְּבָרִים אָמַרְתִּי: "שְׁמַע נָא, יַלְדִּי, אִם תַּנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין רַק בְּיוֹם בַּר הַמִּצְוָה וְלַמָּחֳרָת תַּטְמִין אוֹתָן בָּאָרוֹן, וְהַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁתִּלְבַּשׁ אֶת הַטַּלִּית תִּהְיֶה בְּעֵת הַלְּוָיָה שֶׁלְּךָ, בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הֶעָלְמִין, אָז אֵינְךָ נִקְרָא 'בַּר מִצְוָה' אֶלָּא 'בַּר עֲבֵרָה'... יֶלֶד יָקָר, אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת 'בַּר מִצְוָה' אֲמִתִּי, הַנַּח מִדֵּי יוֹם טַלִּית וּתְפִלִּין וּשְׁמֹר אֶת שְׁאַר הַהֲלָכוֹת".

חֲגִיגַת בַּר הַמִּצְוָה הָיְתָה אֲמוּרָה לְהִתְקַיֵּם כְּשָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן.

יוֹם אֶחָד, נִכְנַסְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִבְחַנְתִּי שֶׁהַגַּבַּאי, אֲבִי הַנַּעַר, אֵינוֹ אוֹמֵר לִי שָׁלוֹם. פָּנִיתִי אֵלָיו וְשָׁאַלְתִּי: "מִיסְטֶר גֶּ'ק, הַאִם אַתָּה רוֹגֵז עָלַי?"

"כֵּן, בְּהֶחְלֵט".

"מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, מִיסְטֶר גֶּ'ק?"

"הַיֶּלֶד שֶׁלִּי שָׁאַל אוֹתִי שְׁאֵלָה, וּמְאֹד הִתְבַּיַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה".

"הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ לִשְׁאֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה?"

"לֹא, חָס וְחָלִילָה, לֹא אָמַרְתָּ לוֹ לִשְׁאֹל, אֲבָל דַּי לִי בְּמַה שֶּׁהוּא שָׁאַל. הוּא שָׁאַל: 'אַבָּא'לֶה, אַבָּא'לֶה, מָתַי יִהְיֶה הַבַּר-מִצְוָה שֶׁלְּךָ?'..." שְׁאֵלָה מַשְׁפִּילָה.

עָנִיתִי לוֹ: "הַיֶּלֶד צוֹדֵק בִּתְמִימוּתוֹ, וְהוּא שָׁאַל זֹאת כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתְךָ מַנִּיחַ תְּפִלִּין. הוּא גַּם הִרְהֵר לְעַצְמוֹ בִּכְאֵב: אִם אַבָּא עוֹד לֹא בַּר מִצְוָה, אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת בַּר מִצְוָה?!"...

הֻזְמַנְתִּי לַבַּר מִצְוָה. בְּלֵיל הַשִּׂמְחָה יָשַׁבְתִּי בְּשֻׁלְחַן הַכָּבוֹד וְדָרַשְׁתִּי. בְּמַעֲמַד כָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים אָמַרְתִּי לֶחָתָן: "דַּע, אִם לֹא תַּנִּיחַ תְּפִלִּין, הַכֹּל מְעִידִים עָלֶיךָ: 'קִירוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִים עָלָיו'. אִם לֹא תַּנִּיחֵן, אֲפִלּוּ הַכַּפִּיּוֹת וְהַמַּזְלְגוֹת שֶׁמֻּנָּחִים כָּעֵת עַל הַשֻּׁלְחָן יָעִידוּ עָלֶיךָ שֶׁלֹּא הִנַּחְתָּן... גַּם מִי שֶׁאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, תָּבוֹא הַצַּלַּחַת וְהַכַּפִּית וְתָעִיד עָלָיו".

הָאוֹרְחִים הָאָמֵרִיקָנִים לֹא רָצוּ לְהַאֲמִין לַדְּבָרִים שֶׁלִּי. עָלָה אֶחָד לַבִּימָה, נִגַּשׁ אֵלַי וְאָמַר: "לֹא, רַבִּי, זֶה לֹא נָכוֹן. כַּפִּית - אֵין לָהּ פֶּה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָעִיד".

הִגְבַּהְתִּי אֶת קוֹלִי בִּגְעָרָה: "כֵּן, כֵּן יָעִידוּ! הַאִם יִתָּכֵן שֶׁחֲזַ"ל אוֹמְרִים 'כֵּן' וְאַתָּה אוֹמֵר 'לֹא'?!".

הוּא הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ: "לֹא, לֹא!".

הָיְתָה מֻנַּחַת שָׁם, עַל הַשֻּׁלְחָן, מַצֶּקֶת מִזָּהָב. כֵּיוָן שֶׁמְּאֹד הִתְרַגַּזְתִּי, הֵרַמְתִּי אֶת הַמַּצֶּקֶת וְאָמַרְתִּי לוֹ: "חֲבִיבִי, מָחָר אֲנִי אַנִּיחַ תְּפִלִּין לַחֲתַן בַּר הַמִּצְוָה. וּכְפִי שֶׁאָמַרְנוּ, בְּכָל יוֹם חַיָּבִים לְהַנִּיחַ. וְאִם לֹא" - פָּנִיתִי לֶחָתָן - "מַצֶּקֶת זוֹ, כַּף גְּדוֹלָה זוֹ, תָּעִיד עָלֶיךָ אִם הִנַּחְתָּ תְּפִלִּין אוֹ לֹא". מֶה עָשִׂיתִי? מִיָּד לָקַחְתִּי אֶת הַכַּף, בְּרֹב רֻגְזָה, הִכְנַסְתִּיהָ לְכִיסִי וּבְכָךְ הִסְתַּיְּמָה הַדְּרָשָׁה.

הֵם הָיוּ מְשֻׁכְנָעִים שֶׁמִּתּוֹךְ רֻגְזָה 'הֶעֱנַשְׁתִּי' אוֹתָם וְלָקַחְתִּי אֶת הַכַּף.

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, לְאַחַר שֶׁהִנַּחְתִּי תְּפִלִּין לְאוֹתוֹ נַעַר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, בָּא שַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלָחַשׁ לִי: "רַבִּי, אֶתְמוֹל הִתְרַגַּזְתָּ בַּדְּרָשָׁה, וּמִתּוֹךְ רֻגְזָה לָקַחְתָּ אֶת הַכַּף הַגְּדוֹלָה וְהִכְנַסְתָּ אוֹתָהּ לְכִיסְךָ. רֵאשִׁית, דַּע לְךָ שֶׁהִיא יְקָרָה, עֲשׂוּיָה מִזָּהָב טָהוֹר. שֵׁנִית, הִיא יְרֻשָּׁה מִדּוֹרֵי-דּוֹרוֹת. שְׁלִישִׁית, הִיא אַחַת מִתּוֹךְ סֶט (וְאִם חֲסֵרָה כַּפִּית בַּסֶּט, זֶה כְּמוֹ שֶׁחֲסֵרָה לְאָדָם רֶגֶל, רח"ל...). כַּפִּית מִסֶּט זֶה לֹא סְתָם!"...

בְּקִצּוּר, שָׁמַעְתִּי דְּבָרִים נִרְגָּשִׁים כָּאֵלּוּ עַל אוֹדוֹת הַכַּפִּית שֶׁלָּקַחְתִּי.

אָמַרְתִּי לוֹ: "שְׁמַע נָא, לֵךְ וְתֹאמַר לַגַּבַּאי - בַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הַכַּף - שֶׁלֹּא יִדְאַג. אֲנִי אָשִׁיב לוֹ בְּבוֹא הַיּוֹם אֶת הַכַּף. אַךְ בֵּינָתַיִם, אִם הוּא נוֹתֵן לִי אִשּׁוּר, אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁאִיר אוֹתָהּ אֶצְלִי. וְשֶׁיֵּדַע לוֹ שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי אוֹתָהּ בִּשְׁגָגָה אֶלָּא בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה. הֱיוֹת שֶׁהִבְטַחְתִּי לֶחָתָן שֶׁהַכַּף תָּעִיד אִם הִנִּיחַ תְּפִלִּין אִם לָאו, לָקַחְתִּי אוֹתָהּ כְּדֵי לִשְׁאֹל אֶת פִּיהָ מָחָר וּמָחֳרָתַיִם, אִם הִנִּיחַ הַנַּעַר תְּפִלִּין".

הַגַּבַּאי, שֶׁלֹּא שָׁמַע דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלּוּ מֵעוֹלָם, חָשַׁב שֶׁאֲנִי לוֹעֵג לוֹ.

עָבַר לַיְלָה נוֹסָף. לַמָּחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם לָחַשׁ לִי שַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּלִגְלוּג: "נוּ, מָה הַכַּפִּית אָמְרָה? הוּא הִנִּיחַ תְּפִלִּין אוֹ לֹא?"

"הַכַּפִּית מַתְחִילָה כְּבָר לִבְכּוֹת. הַכַּפִּית אָמְרָה: 'הִנֵּה, יוֹם רִאשׁוֹן אַחֲרֵי בַּר-מִצְוָה וּכְבָר אֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין'... הַכַּפִּית בּוֹכָה, הַכַּפִּית זוֹעֶקֶת: 'יוֹם רִאשׁוֹן אַחֲרֵי בַּר-מִצְוָה וּכְבָר אֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין'" - כָּךְ הֵשַׁבְתִּי לוֹ.

הוּא שָׁמַע דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, הִזְדַּעְזַע וְהָלַךְ. חָלְפָה חֲצִי שָׁעָה, וַאֲבִי הַיֶּלֶד בָּא עִם כָּל הַמְּשָׁרְתִים שֶׁלּוֹ: "רַבִּי, אַתָּה חוֹשֵׁד בַּבֵּן שֶׁלִּי לְחִנָּם".

"אֲדוֹנִי, לֹא אֲנִי הַחוֹשֵׁד, אֶלָּא הַכַּפִּית הִיא הַמְּדַבֶּרֶת. וְאִם רְצוֹנְךָ, אֶשְׁאַל אוֹתָהּ שֵׁנִית". נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר הַפְּנִימִי, יָצָאתִי הַחוּצָה וְהִכְרַזְתִּי: "הַכַּפִּית גִּלְּתָה וְאָמְרָה שׁוּב: 'הַבָּחוּר לֹא הִנִּיחַ תְּפִלִּין', וְהִיא בּוֹכָה".

"אָז אֲנַחְנוּ שַׁקְרָנִים?!"

"אַל תִּכְעֲסוּ עָלַי, אֵינֶנִּי אוֹמֵר כְּלוּם. הַכַּפִּית הִיא הָאוֹמֶרֶת. הַאִם רְצוֹנְכֶם שֶׁאֲבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ מִמֶּנָּה עַל עוֹד עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּבַּיִת?!", שָׁאַלְתִּי.

"לֹא, לֹא", נִבְהֲלוּ. "לֹא רוֹצִים. אֲבָל תַּחְזִיר אֶת הַכַּפִּית. הִיא שֶׁלִּי, לֹא שֶׁלְּךָ", הִתְרִיס בַּעַל הַבַּיִת.

"בְּסֵדֶר, אֵין בְּעָיָה, אַחְזִיר. אַךְ לִפְנֵי כֵן, רְצוֹנִי שֶׁהַנַּעַר יַנִּיחַ תְּפִלִּין לְעֵינֵי כֻּלָּם וְתִרְאוּ שֶׁהַכַּפִּית תָּבוֹא וְתָעִיד בִּפְנֵי הַכֹּל. וְאָז תִּוָּכְחוּ לָדַעַת, כִּי לֹא רַק פֶּה יֵשׁ לָהּ אֶלָּא גַּם רַגְלַיִם... הִיא תָּבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְתָעִיד".

הֻחְלַט שֶׁלַּמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר בְּשָׁעָה שֶׁבַע יָבוֹא הֶחָתָן לְהִתְפַּלֵּל, יַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין, וְהַכֹּל יִרְאוּ בְּמוֹ עֵינֵיהֶם אֵיךְ הַכַּפִּית בָּאָה. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, כִּי חֲצִי מֵהַמִּתְפַּלְּלִים לֹא יָשְׁנוּ כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה מֵרֹב מֶתַח. הֵם לֹא יָדְעוּ אֵיךְ הַכַּפִּית תָּבוֹא: הַאִם תִּקְפֹּץ אוֹ תִּתְגַּלְגֵּל, הַאִם יִרְאוּ אֶת רַגְלֶיהָ, וְאִם הֵן תִּהְיֶינָה מַפְחִידוֹת... אֵיךְ?!

לַמָּחֳרָת הָיָה בֵּית הַכְּנֶסֶת גָּדוּשׁ וְצָפוּף. הַכֹּל רָעֲדוּ כְּמוֹ הָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי מַעֲמַד הַר סִינַי. הֶחָתָן עָלָה לַבִּימָה, שָׁם עָמַד, כְּדֵי שֶׁכָּל הַמִּצְטוֹפְפִים יִרְאוּ אֶת הַכַּפִּית בְּהַגָּעָתָהּ.

הוּא הוֹצִיא אֶת הַטַּלִּית, בֵּרֵךְ אֶת הַבְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁלִּמַּדְתִּי אוֹתוֹ וְהִתְעַטֵּף בַּטַּלִּית. וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע - שָׁמְעוּ כֻּלָּם קוֹל נִפּוּץ קַל: 'בּוּם'. מַה 'בּוּם'? הַבָּחוּר הִתְכּוֹפֵף לָאָרֶץ וְרָאָה יַחַד עִם כֻּלָּם שֶׁהִנֵּה הַכַּפִּית נִמְצֵאת עַל הָאָרֶץ לְמַרְגְּלוֹתָיו. הָאֵרוּעַ הִתְרַחֵשׁ בִּמְהִירוּת כָּזֹאת, שֶׁאַף לֹא אֶחָד הִסְפִּיק לִרְאוֹת מֵהֵיכָן הִגִּיעָה הַכַּפִּית. אֲבָל אֶת הָרַעַשׁ כֻּלָּם שָׁמְעוּ... 'בּוּם'.

"כָּל הַכָּבוֹד", קָרְאוּ בְּתִמָּהוֹן רַבִּים מֵהַמִּתְאַסְּפִים. יָצָאתִי מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וּבִקְּשׁוּ מְחִילָה עַל כָּךְ שֶׁבִּיְּשׁוּ אוֹתִי: "רַבִּי, אֲנַחְנוּ מוֹדִים בְּצִדְקָתְךָ. יֵשׁ לָהּ פֶּה וְרַגְלַיִם".

לִפְנֵי יְצִיאָתִי, שָׁאַל אוֹתִי אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים בְּלַחַשׁ: "ר' שַׁבְּתַי, בְּאֵילוּ שֵׁמוֹת שֶׁל 'קַבָּלָה' הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ?"

"חָס וְחָלִילָה! וְכִי מֻתָּר סְתָם כָּךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁמוֹת קַבָּלָה? וַהֲרֵי נֶאֱמַר 'וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֳלָף'".

"אָז אֵיךְ עָשִׂיתָ זֹאת?"

"הַדָּבָר פָּשׁוּט כָּל כָּךְ", הִסְבַּרְתִּי לוֹ בִּלְחִישָׁה. "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, לְמָחֳרַת לֵיל בַּר הַמִּצְוָה, הֲרֵי אֲנִי הוּא שֶׁהִנַּחְתִּי לוֹ תְּפִלִּין. וּמִי סִדֵּר לוֹ אֶת הַתְּפִלִּין אַחַר כָּךְ? אֲנִי. מִי הִכְנִיס אֶת הַטַּלִּית וְאֶת הַתְּפִלִּין לַשַּׂקִּית? אֲנִי. בְּשָׁעָה שֶׁסִּדַּרְתִּי אֶת הַטַּלִּית, תָּחַבְתִּי פְּנִימָה אֶת הַכַּפִּית בֵּין קִפְלֵי טַלִּיתוֹ שֶׁל הֶחָתָן. שָׁם הִיא נִשְׁאֲרָה. לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתִי שַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת הֵיכָן הַכַּפִּית, הֵבַנְתִּי מִיָּד אֶת הַמַּצָּב... הֲרֵי אִם הָיָה הַנַּעַר מַנִּיחַ תְּפִלִּין, הָיָה מַבְחִין וּמוֹצֵא אֶת הָאֲבֵדָה... לָכֵן אָמַרְתִּי לָהֶם, שֶׁבְּטוּחַנִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַיּוֹם תְּפִלִּין. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כַּאֲשֶׁר הִתְעַטֵּף בַּטַּלִּית בְּמַעֲמַד כֻּלָּם, 'הִגִּיעָה' הַכַּפִּית מִתּוֹךְ הַטַּלִּית וְנָפְלָה עַל הָאָרֶץ"... זֶה הַכֹּל.

רַבּוֹתַי! חֲזַ"ל אוֹמְרִים: "אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִים לוֹ לְיוֹם הַדִּין". אִם אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת 'קוּנְצִים', כִּבְיָכוֹל, הַקָּבָּ"ה יָכוֹל הַכֹּל! וְהוּא מַבְטִיחַ שֶׁקּוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל הָאָדָם יָעִידוּ עַל מַה שֶּׁהוּא עָשָׂה בְּחַדְרֵי-חֲדָרִים. אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרָה, חוֹשֵׁב לוֹ כִּי הַדֶּלֶת סְגוּרָה, הַחַלּוֹנוֹת אֲטוּמִים, הַתְּרִיסִים מוּגָפִים, נִסְתָּר מֵעֵין רוֹאִים. 'לֹא יָעִידוּ עָלַי!'... הוּא טוֹעֶה. "אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִים לוֹ לְיוֹם הַדִּין!" (לְהַגִּיד - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)

	וארא תשס"ח
	אצבע מסיביר
	"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (ו-ט) אֵין צֵל שֶׁל סָפֵק, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים זֹאת בְּפֶה מָלֵא: אָנוּ חַיִּים עַל סַף הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (יג-טז) דָּרַשׁ רַבִּי שַׁבְּתַי יוּדֵלֶבִיץ': אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה: "וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מִי מֵעִיד בִּי? אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל הָאָדָם מְעִידִים עָלָיו בְּיוֹם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה' (חֲבַקּוּק ב-יא) (חֲגִיגָה טו)". הַקִּירוֹת, הַתִּקְרָה שֶׁבַּבַּיִת - מְעִידִים. וְכָתוּב בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁאִם אָדָם אוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, הַצַּלַּחַת, הַכַּפִּית - כֻּלָּם יָבוֹאוּ בְּיוֹם הַדִּין לְהָעִיד עָלָיו... אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר. הָיִיתִי פַּעַם בִּשְׁכוּנָה רְחוֹקָה בְּאָמֵרִיקָה. יָרְדוּ אָז שְׁלָגִים כְּבֵדִים. יָשַׁבְתִּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלָמַדְתִּי, נִגַּשׁ אֵלַי גַּבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבִקֵּשׁ: "רַבִּי, אוּלַי תִּלְמַד קְצָת עִם בְּנִי לִפְנֵי בַּר הַמִּצְוָה? לְמַד אִתּוֹ מַשֶּׁהוּ". נָתַתִּי אֶת הַסְכָּמָתִי. הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד עִם הַנַּעַר, וּבֵין הַדְּבָרִים אָמַרְתִּי: "שְׁמַע נָא, יַלְדִּי, אִם תַּנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין רַק בְּיוֹם בַּר הַמִּצְוָה וְלַמָּחֳרָת תַּטְמִין אוֹתָן בָּאָרוֹן, וְהַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁתִּלְבַּשׁ אֶת הַטַּלִּית תִּהְיֶה בְּעֵת הַלְּוָיָה שֶׁלְּךָ, בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הֶעָלְמִין, אָז אֵינְךָ נִקְרָא 'בַּר מִצְוָה' אֶלָּא 'בַּר עֲבֵרָה'... יֶלֶד יָקָר, אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת 'בַּר מִצְוָה' אֲמִתִּי, הַנַּח מִדֵּי יוֹם טַלִּית וּתְפִלִּין וּשְׁמֹר אֶת שְׁאַר הַהֲלָכוֹת". חֲגִיגַת בַּר הַמִּצְוָה הָיְתָה אֲמוּרָה לְהִתְקַיֵּם כְּשָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן. יוֹם אֶחָד, נִכְנַסְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִבְחַנְתִּי שֶׁהַגַּבַּאי, אֲבִי הַנַּעַר, אֵינוֹ אוֹמֵר לִי שָׁלוֹם. פָּנִיתִי אֵלָיו וְשָׁאַלְתִּי: "מִיסְטֶר גֶּ'ק, הַאִם אַתָּה רוֹגֵז עָלַי?" "כֵּן, בְּהֶחְלֵט". "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, מִיסְטֶר גֶּ'ק?" "הַיֶּלֶד שֶׁלִּי שָׁאַל אוֹתִי שְׁאֵלָה, וּמְאֹד הִתְבַּיַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה". "הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ לִשְׁאֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה?" "לֹא, חָס וְחָלִילָה, לֹא אָמַרְתָּ לוֹ לִשְׁאֹל, אֲבָל דַּי לִי בְּמַה שֶּׁהוּא שָׁאַל. הוּא שָׁאַל: 'אַבָּא'לֶה, אַבָּא'לֶה, מָתַי יִהְיֶה הַבַּר-מִצְוָה שֶׁלְּךָ?'..." שְׁאֵלָה מַשְׁפִּילָה. עָנִיתִי לוֹ: "הַיֶּלֶד צוֹדֵק בִּתְמִימוּתוֹ, וְהוּא שָׁאַל זֹאת כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתְךָ מַנִּיחַ תְּפִלִּין. הוּא גַּם הִרְהֵר לְעַצְמוֹ בִּכְאֵב: אִם אַבָּא עוֹד לֹא בַּר מִצְוָה, אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת בַּר מִצְוָה?!"... הֻזְמַנְתִּי לַבַּר מִצְוָה. בְּלֵיל הַשִּׂמְחָה יָשַׁבְתִּי בְּשֻׁלְחַן הַכָּבוֹד וְדָרַשְׁתִּי. בְּמַעֲמַד כָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים אָמַרְתִּי לֶחָתָן: "דַּע, אִם לֹא תַּנִּיחַ תְּפִלִּין, הַכֹּל מְעִידִים עָלֶיךָ: 'קִירוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִים עָלָיו'. אִם לֹא תַּנִּיחֵן, אֲפִלּוּ הַכַּפִּיּוֹת וְהַמַּזְלְגוֹת שֶׁמֻּנָּחִים כָּעֵת עַל הַשֻּׁלְחָן יָעִידוּ עָלֶיךָ שֶׁלֹּא הִנַּחְתָּן... גַּם מִי שֶׁאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, תָּבוֹא הַצַּלַּחַת וְהַכַּפִּית וְתָעִיד עָלָיו". הָאוֹרְחִים הָאָמֵרִיקָנִים לֹא רָצוּ לְהַאֲמִין לַדְּבָרִים שֶׁלִּי. עָלָה אֶחָד לַבִּימָה, נִגַּשׁ אֵלַי וְאָמַר: "לֹא, רַבִּי, זֶה לֹא נָכוֹן. כַּפִּית - אֵין לָהּ פֶּה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָעִיד". הִגְבַּהְתִּי אֶת קוֹלִי בִּגְעָרָה: "כֵּן, כֵּן יָעִידוּ! הַאִם יִתָּכֵן שֶׁחֲזַ"ל אוֹמְרִים 'כֵּן' וְאַתָּה אוֹמֵר 'לֹא'?!". הוּא הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ: "לֹא, לֹא!". הָיְתָה מֻנַּחַת שָׁם, עַל הַשֻּׁלְחָן, מַצֶּקֶת מִזָּהָב. כֵּיוָן שֶׁמְּאֹד הִתְרַגַּזְתִּי, הֵרַמְתִּי אֶת הַמַּצֶּקֶת וְאָמַרְתִּי לוֹ: "חֲבִיבִי, מָחָר אֲנִי אַנִּיחַ תְּפִלִּין לַחֲתַן בַּר הַמִּצְוָה. וּכְפִי שֶׁאָמַרְנוּ, בְּכָל יוֹם חַיָּבִים לְהַנִּיחַ. וְאִם לֹא" - פָּנִיתִי לֶחָתָן - "מַצֶּקֶת זוֹ, כַּף גְּדוֹלָה זוֹ, תָּעִיד עָלֶיךָ אִם הִנַּחְתָּ תְּפִלִּין אוֹ לֹא". מֶה עָשִׂיתִי? מִיָּד לָקַחְתִּי אֶת הַכַּף, בְּרֹב רֻגְזָה, הִכְנַסְתִּיהָ לְכִיסִי וּבְכָךְ הִסְתַּיְּמָה הַדְּרָשָׁה. הֵם הָיוּ מְשֻׁכְנָעִים שֶׁמִּתּוֹךְ רֻגְזָה 'הֶעֱנַשְׁתִּי' אוֹתָם וְלָקַחְתִּי אֶת הַכַּף. לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, לְאַחַר שֶׁהִנַּחְתִּי תְּפִלִּין לְאוֹתוֹ נַעַר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, בָּא שַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלָחַשׁ לִי: "רַבִּי, אֶתְמוֹל הִתְרַגַּזְתָּ בַּדְּרָשָׁה, וּמִתּוֹךְ רֻגְזָה לָקַחְתָּ אֶת הַכַּף הַגְּדוֹלָה וְהִכְנַסְתָּ אוֹתָהּ לְכִיסְךָ. רֵאשִׁית, דַּע לְךָ שֶׁהִיא יְקָרָה, עֲשׂוּיָה מִזָּהָב טָהוֹר. שֵׁנִית, הִיא יְרֻשָּׁה מִדּוֹרֵי-דּוֹרוֹת. שְׁלִישִׁית, הִיא אַחַת מִתּוֹךְ סֶט (וְאִם חֲסֵרָה כַּפִּית בַּסֶּט, זֶה כְּמוֹ שֶׁחֲסֵרָה לְאָדָם רֶגֶל, רח"ל...). כַּפִּית מִסֶּט זֶה לֹא סְתָם!"... בְּקִצּוּר, שָׁמַעְתִּי דְּבָרִים נִרְגָּשִׁים כָּאֵלּוּ עַל אוֹדוֹת הַכַּפִּית שֶׁלָּקַחְתִּי. אָמַרְתִּי לוֹ: "שְׁמַע נָא, לֵךְ וְתֹאמַר לַגַּבַּאי - בַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הַכַּף - שֶׁלֹּא יִדְאַג. אֲנִי אָשִׁיב לוֹ בְּבוֹא הַיּוֹם אֶת הַכַּף. אַךְ בֵּינָתַיִם, אִם הוּא נוֹתֵן לִי אִשּׁוּר, אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁאִיר אוֹתָהּ אֶצְלִי. וְשֶׁיֵּדַע לוֹ שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי אוֹתָהּ בִּשְׁגָגָה אֶלָּא בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה. הֱיוֹת שֶׁהִבְטַחְתִּי לֶחָתָן שֶׁהַכַּף תָּעִיד אִם הִנִּיחַ תְּפִלִּין אִם לָאו, לָקַחְתִּי אוֹתָהּ כְּדֵי לִשְׁאֹל אֶת פִּיהָ מָחָר וּמָחֳרָתַיִם, אִם הִנִּיחַ הַנַּעַר תְּפִלִּין". הַגַּבַּאי, שֶׁלֹּא שָׁמַע דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלּוּ מֵעוֹלָם, חָשַׁב שֶׁאֲנִי לוֹעֵג לוֹ. עָבַר לַיְלָה נוֹסָף. לַמָּחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם לָחַשׁ לִי שַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּלִגְלוּג: "נוּ, מָה הַכַּפִּית אָמְרָה? הוּא הִנִּיחַ תְּפִלִּין אוֹ לֹא?" "הַכַּפִּית מַתְחִילָה כְּבָר לִבְכּוֹת. הַכַּפִּית אָמְרָה: 'הִנֵּה, יוֹם רִאשׁוֹן אַחֲרֵי בַּר-מִצְוָה וּכְבָר אֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין'... הַכַּפִּית בּוֹכָה, הַכַּפִּית זוֹעֶקֶת: 'יוֹם רִאשׁוֹן אַחֲרֵי בַּר-מִצְוָה וּכְבָר אֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין'" - כָּךְ הֵשַׁבְתִּי לוֹ. הוּא שָׁמַע דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, הִזְדַּעְזַע וְהָלַךְ. חָלְפָה חֲצִי שָׁעָה, וַאֲבִי הַיֶּלֶד בָּא עִם כָּל הַמְּשָׁרְתִים שֶׁלּוֹ: "רַבִּי, אַתָּה חוֹשֵׁד בַּבֵּן שֶׁלִּי לְחִנָּם". "אֲדוֹנִי, לֹא אֲנִי הַחוֹשֵׁד, אֶלָּא הַכַּפִּית הִיא הַמְּדַבֶּרֶת. וְאִם רְצוֹנְךָ, אֶשְׁאַל אוֹתָהּ שֵׁנִית". נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר הַפְּנִימִי, יָצָאתִי הַחוּצָה וְהִכְרַזְתִּי: "הַכַּפִּית גִּלְּתָה וְאָמְרָה שׁוּב: 'הַבָּחוּר לֹא הִנִּיחַ תְּפִלִּין', וְהִיא בּוֹכָה". "אָז אֲנַחְנוּ שַׁקְרָנִים?!" "אַל תִּכְעֲסוּ עָלַי, אֵינֶנִּי אוֹמֵר כְּלוּם. הַכַּפִּית הִיא הָאוֹמֶרֶת. הַאִם רְצוֹנְכֶם שֶׁאֲבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ מִמֶּנָּה עַל עוֹד עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּבַּיִת?!", שָׁאַלְתִּי. "לֹא, לֹא", נִבְהֲלוּ. "לֹא רוֹצִים. אֲבָל תַּחְזִיר אֶת הַכַּפִּית. הִיא שֶׁלִּי, לֹא שֶׁלְּךָ", הִתְרִיס בַּעַל הַבַּיִת. "בְּסֵדֶר, אֵין בְּעָיָה, אַחְזִיר. אַךְ לִפְנֵי כֵן, רְצוֹנִי שֶׁהַנַּעַר יַנִּיחַ תְּפִלִּין לְעֵינֵי כֻּלָּם וְתִרְאוּ שֶׁהַכַּפִּית תָּבוֹא וְתָעִיד בִּפְנֵי הַכֹּל. וְאָז תִּוָּכְחוּ לָדַעַת, כִּי לֹא רַק פֶּה יֵשׁ לָהּ אֶלָּא גַּם רַגְלַיִם... הִיא תָּבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְתָעִיד". הֻחְלַט שֶׁלַּמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר בְּשָׁעָה שֶׁבַע יָבוֹא הֶחָתָן לְהִתְפַּלֵּל, יַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין, וְהַכֹּל יִרְאוּ בְּמוֹ עֵינֵיהֶם אֵיךְ הַכַּפִּית בָּאָה. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, כִּי חֲצִי מֵהַמִּתְפַּלְּלִים לֹא יָשְׁנוּ כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה מֵרֹב מֶתַח. הֵם לֹא יָדְעוּ אֵיךְ הַכַּפִּית תָּבוֹא: הַאִם תִּקְפֹּץ אוֹ תִּתְגַּלְגֵּל, הַאִם יִרְאוּ אֶת רַגְלֶיהָ, וְאִם הֵן תִּהְיֶינָה מַפְחִידוֹת... אֵיךְ?! לַמָּחֳרָת הָיָה בֵּית הַכְּנֶסֶת גָּדוּשׁ וְצָפוּף. הַכֹּל רָעֲדוּ כְּמוֹ הָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי מַעֲמַד הַר סִינַי. הֶחָתָן עָלָה לַבִּימָה, שָׁם עָמַד, כְּדֵי שֶׁכָּל הַמִּצְטוֹפְפִים יִרְאוּ אֶת הַכַּפִּית בְּהַגָּעָתָהּ. הוּא הוֹצִיא אֶת הַטַּלִּית, בֵּרֵךְ אֶת הַבְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁלִּמַּדְתִּי אוֹתוֹ וְהִתְעַטֵּף בַּטַּלִּית. וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע - שָׁמְעוּ כֻּלָּם קוֹל נִפּוּץ קַל: 'בּוּם'. מַה 'בּוּם'? הַבָּחוּר הִתְכּוֹפֵף לָאָרֶץ וְרָאָה יַחַד עִם כֻּלָּם שֶׁהִנֵּה הַכַּפִּית נִמְצֵאת עַל הָאָרֶץ לְמַרְגְּלוֹתָיו. הָאֵרוּעַ הִתְרַחֵשׁ בִּמְהִירוּת כָּזֹאת, שֶׁאַף לֹא אֶחָד הִסְפִּיק לִרְאוֹת מֵהֵיכָן הִגִּיעָה הַכַּפִּית. אֲבָל אֶת הָרַעַשׁ כֻּלָּם שָׁמְעוּ... 'בּוּם'. "כָּל הַכָּבוֹד", קָרְאוּ בְּתִמָּהוֹן רַבִּים מֵהַמִּתְאַסְּפִים. יָצָאתִי מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וּבִקְּשׁוּ מְחִילָה עַל כָּךְ שֶׁבִּיְּשׁוּ אוֹתִי: "רַבִּי, אֲנַחְנוּ מוֹדִים בְּצִדְקָתְךָ. יֵשׁ לָהּ פֶּה וְרַגְלַיִם". לִפְנֵי יְצִיאָתִי, שָׁאַל אוֹתִי אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים בְּלַחַשׁ: "ר' שַׁבְּתַי, בְּאֵילוּ שֵׁמוֹת שֶׁל 'קַבָּלָה' הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ?" "חָס וְחָלִילָה! וְכִי מֻתָּר סְתָם כָּךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁמוֹת קַבָּלָה? וַהֲרֵי נֶאֱמַר 'וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֳלָף'". "אָז אֵיךְ עָשִׂיתָ זֹאת?" "הַדָּבָר פָּשׁוּט כָּל כָּךְ", הִסְבַּרְתִּי לוֹ בִּלְחִישָׁה. "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, לְמָחֳרַת לֵיל בַּר הַמִּצְוָה, הֲרֵי אֲנִי הוּא שֶׁהִנַּחְתִּי לוֹ תְּפִלִּין. וּמִי סִדֵּר לוֹ אֶת הַתְּפִלִּין אַחַר כָּךְ? אֲנִי. מִי הִכְנִיס אֶת הַטַּלִּית וְאֶת הַתְּפִלִּין לַשַּׂקִּית? אֲנִי. בְּשָׁעָה שֶׁסִּדַּרְתִּי אֶת הַטַּלִּית, תָּחַבְתִּי פְּנִימָה אֶת הַכַּפִּית בֵּין קִפְלֵי טַלִּיתוֹ שֶׁל הֶחָתָן. שָׁם הִיא נִשְׁאֲרָה. לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתִי שַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת הֵיכָן הַכַּפִּית, הֵבַנְתִּי מִיָּד אֶת הַמַּצָּב... הֲרֵי אִם הָיָה הַנַּעַר מַנִּיחַ תְּפִלִּין, הָיָה מַבְחִין וּמוֹצֵא אֶת הָאֲבֵדָה... לָכֵן אָמַרְתִּי לָהֶם, שֶׁבְּטוּחַנִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַיּוֹם תְּפִלִּין. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כַּאֲשֶׁר הִתְעַטֵּף בַּטַּלִּית בְּמַעֲמַד כֻּלָּם, 'הִגִּיעָה' הַכַּפִּית מִתּוֹךְ הַטַּלִּית וְנָפְלָה עַל הָאָרֶץ"... זֶה הַכֹּל. רַבּוֹתַי! חֲזַ"ל אוֹמְרִים: "אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִים לוֹ לְיוֹם הַדִּין". אִם אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת 'קוּנְצִים', כִּבְיָכוֹל, הַקָּבָּ"ה יָכוֹל הַכֹּל! וְהוּא מַבְטִיחַ שֶׁקּוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל הָאָדָם יָעִידוּ עַל מַה שֶּׁהוּא עָשָׂה בְּחַדְרֵי-חֲדָרִים. אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרָה, חוֹשֵׁב לוֹ כִּי הַדֶּלֶת סְגוּרָה, הַחַלּוֹנוֹת אֲטוּמִים, הַתְּרִיסִים מוּגָפִים, נִסְתָּר מֵעֵין רוֹאִים. 'לֹא יָעִידוּ עָלַי!'... הוּא טוֹעֶה. "אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִים לוֹ לְיוֹם הַדִּין!" (לְהַגִּיד - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)