Otzarot-Article

"וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן" (ה-לא) הַיַּשְׁרוּת וּמִדַּת הָאֱמֶת עָמְדָה תָּמִיד בְּרֹאשׁ מַעְיְנֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה שֶׁבְּכָל דּוֹר וְדוֹר. הֵם הִרְבּוּ לְדַבֵּר עַל כָּךְ בִּדְרָשׁוֹתֵיהֶם וּבְדִבְרֵי מוּסָרֵיהֶם. הַמֶּסֶר הַמֶּרְכָּזִי הוּא, שֶׁאִם אָדָם יְעַקֵּם אֶת דַּרְכּוֹ וְלֹא יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְלוּ בְּמִקְצָת, כְּבָר לֹא יִהְיֶה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִתְקַדֵּם צַעַד אֶחָד קָדִימָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְלָכֵן הֵם תָּבְעוּ תָּדִיר וּבְכָל עֵת מִצֹּאן מַרְעִיתָם שֶׁלֹּא לִסְטוֹת כְּהוּא זֶה מִמִּדַּת הָאֱמֶת.

עַל מִדַּת הַיַּשְׁרוּת שֶׁהָיְתָה אֵצֶל הַמַּשְׁגִּיחַ דִּישִׁיבַת פּוֹנִיבֶז', מָרָן הגרא"א דֶּסְלֶר זצ"ל, אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִתּוֹךְ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לִפְנֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים בַּקְּיוֹסְק הַוָּתִיק שֶׁל 'כִּכַּר בַּרְטֶנוּרָא' בִּבְנֵי בְּרַק, הַמְּמֻקָּם בְּשִׁפּוּלֶיהָ שֶׁל יְשִׁיבַת פּוֹנִיבֶז'.

בַּקְּיוֹסְק הַהוּא מָכְרוּ בִּזְמַנּוֹ כּוֹסוֹת חָלָב לִבְנֵי הַיְּשִׁיבָה, וְהָיָה בַּעַל הַקְּיוֹסְק רוֹשֵׁם בְּפִנְקָסוֹ אֶת חוֹבוֹתֵיהֶם הַמִּצְטַבְּרִים שֶׁל הַבַּחוּרִים. הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁשִּׁלְּמוּ רַק לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים, וּבְהַסְכָּמָתוֹ.

יוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד נִרְאֲתָה נְהִירָה שֶׁל בְּנֵי הַיְּשִׁיבָה לְעֵבֶר הַקְּיוֹסְק. עַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל בָּאוּ לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבָם, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה מָצוּי בִּכְלָל עַד אוֹתוֹ יוֹם.

מַה קָּרָה? בְּקֶרֶב בְּנֵי הַיְּשִׁיבָה פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה שֶׁעוֹמְדִים לְשַׁנּוֹת אֶת שַׁעַר הַמַּטְבֵּעַ (אוֹ אַף לְהַחְלִיפוֹ לַחֲלוּטִין), וְהַבַּחוּרִים בִּקְּשׁוּ לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וּלְהַשְׁאִיר בִּידֵי הַמּוֹכֵר אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַיְּשָׁנָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לִטְרֹחַ אַחַר כָּךְ אוֹ לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת הַחוֹב עַל פִּי הַשַּׁעַר הֶחָדָשׁ. קִוּוּ 'לְהַרְוִיחַ אֶת הַפִּחוּת'.

בְּעָלָיו שֶׁל הַקְּיוֹסְק הִגִּיעַ לַיְּשִׁיבָה וְשָׁטַח אֶת טַעֲנוֹתָיו לִפְנֵי הַמַּשְׁגִּיחַ. הוּא טָעַן כִּי הַבַּחוּרִים צָבְרוּ אֶת חוֹבוֹתֵיהֶם בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים, וְעַתָּה הֵם בָּאִים, עֶרֶב נְפִילַת הַמַּטְבֵּעַ, כְּדֵי לִגְרֹם לְכָךְ שֶׁהוּא יַפְסִיד אֶת הַשַּׁעַר.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ, הִקְדִּישׁ אֶת הַשִּׂיחָה הַקְּבוּעָה שֶׁלּוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת לְנוֹשֵׂא מִדַּת הַיַּשְׁרוּת וְהָאֱמֶת, וְדִבֵּר עַל כָּךְ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת נוֹתֵן וְלֹא נוֹטֵל. וּבְכָל מִקְרֶה, אָדָם שֶׁיִּתְנַהֵג בְּיַשְׁרוּת, בְּוַדַּאי יְסַיְּעוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא יַפְסִיד מְאוּמָה. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	מקץ תשס"ח
	האח שתרם להחזקת עניי ירושלים
	"וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן" (ה-לא) הַיַּשְׁרוּת וּמִדַּת הָאֱמֶת עָמְדָה תָּמִיד בְּרֹאשׁ מַעְיְנֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה שֶׁבְּכָל דּוֹר וְדוֹר "וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן" (ה-לא) הַיַּשְׁרוּת וּמִדַּת הָאֱמֶת עָמְדָה תָּמִיד בְּרֹאשׁ מַעְיְנֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה שֶׁבְּכָל דּוֹר וְדוֹר. הֵם הִרְבּוּ לְדַבֵּר עַל כָּךְ בִּדְרָשׁוֹתֵיהֶם וּבְדִבְרֵי מוּסָרֵיהֶם. הַמֶּסֶר הַמֶּרְכָּזִי הוּא, שֶׁאִם אָדָם יְעַקֵּם אֶת דַּרְכּוֹ וְלֹא יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְלוּ בְּמִקְצָת, כְּבָר לֹא יִהְיֶה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִתְקַדֵּם צַעַד אֶחָד קָדִימָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְלָכֵן הֵם תָּבְעוּ תָּדִיר וּבְכָל עֵת מִצֹּאן מַרְעִיתָם שֶׁלֹּא לִסְטוֹת כְּהוּא זֶה מִמִּדַּת הָאֱמֶת. עַל מִדַּת הַיַּשְׁרוּת שֶׁהָיְתָה אֵצֶל הַמַּשְׁגִּיחַ דִּישִׁיבַת פּוֹנִיבֶז', מָרָן הגרא"א דֶּסְלֶר זצ"ל, אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִתּוֹךְ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לִפְנֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים בַּקְּיוֹסְק הַוָּתִיק שֶׁל 'כִּכַּר בַּרְטֶנוּרָא' בִּבְנֵי בְּרַק, הַמְּמֻקָּם בְּשִׁפּוּלֶיהָ שֶׁל יְשִׁיבַת פּוֹנִיבֶז'. בַּקְּיוֹסְק הַהוּא מָכְרוּ בִּזְמַנּוֹ כּוֹסוֹת חָלָב לִבְנֵי הַיְּשִׁיבָה, וְהָיָה בַּעַל הַקְּיוֹסְק רוֹשֵׁם בְּפִנְקָסוֹ אֶת חוֹבוֹתֵיהֶם הַמִּצְטַבְּרִים שֶׁל הַבַּחוּרִים. הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁשִּׁלְּמוּ רַק לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים, וּבְהַסְכָּמָתוֹ. יוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד נִרְאֲתָה נְהִירָה שֶׁל בְּנֵי הַיְּשִׁיבָה לְעֵבֶר הַקְּיוֹסְק. עַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל בָּאוּ לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבָם, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה מָצוּי בִּכְלָל עַד אוֹתוֹ יוֹם. מַה קָּרָה? בְּקֶרֶב בְּנֵי הַיְּשִׁיבָה פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה שֶׁעוֹמְדִים לְשַׁנּוֹת אֶת שַׁעַר הַמַּטְבֵּעַ (אוֹ אַף לְהַחְלִיפוֹ לַחֲלוּטִין), וְהַבַּחוּרִים בִּקְּשׁוּ לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וּלְהַשְׁאִיר בִּידֵי הַמּוֹכֵר אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַיְּשָׁנָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לִטְרֹחַ אַחַר כָּךְ אוֹ לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת הַחוֹב עַל פִּי הַשַּׁעַר הֶחָדָשׁ. קִוּוּ 'לְהַרְוִיחַ אֶת הַפִּחוּת'. בְּעָלָיו שֶׁל הַקְּיוֹסְק הִגִּיעַ לַיְּשִׁיבָה וְשָׁטַח אֶת טַעֲנוֹתָיו לִפְנֵי הַמַּשְׁגִּיחַ. הוּא טָעַן כִּי הַבַּחוּרִים צָבְרוּ אֶת חוֹבוֹתֵיהֶם בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים, וְעַתָּה הֵם בָּאִים, עֶרֶב נְפִילַת הַמַּטְבֵּעַ, כְּדֵי לִגְרֹם לְכָךְ שֶׁהוּא יַפְסִיד אֶת הַשַּׁעַר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ, הִקְדִּישׁ אֶת הַשִּׂיחָה הַקְּבוּעָה שֶׁלּוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת לְנוֹשֵׂא מִדַּת הַיַּשְׁרוּת וְהָאֱמֶת, וְדִבֵּר עַל כָּךְ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת נוֹתֵן וְלֹא נוֹטֵל. וּבְכָל מִקְרֶה, אָדָם שֶׁיִּתְנַהֵג בְּיַשְׁרוּת, בְּוַדַּאי יְסַיְּעוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא יַפְסִיד מְאוּמָה. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)