Otzarot-Article

"וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (כח-כב) ר' דּוּנִישׁ מִטֶּלְז ז"ל הָיָה מֵהַגְּבִירִים הַיְּחִידִים שֶׁכַּסְפָּם לֹא יָרַד לְטִמְיוֹן בַּמַּהְפֵּכָה בְּרוּסְיָה. הוּא נִשְׁאַר גְּבִיר, וְאַף הִגְדִּיל אֶת רְוָחָיו. שְׁמוֹ נוֹדַע כִּירֵא שָׁמַיִם גָּדוֹל וּכְבַעַל חֶסֶד מְפֻרְסָם. בְּסוֹף יָמָיו עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִתְגּוֹרֵר בְּתֵל אָבִיב וְנִפְטַר בָּאָרֶץ. רַבִּים וְטוֹבִים הָיוּ נוֹקְשִׁים עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ לִצְדָקָה, וְנַעֲנִים בְּיָד רְחָבָה וּפְתוּחָה. הוּא זָכָה לִהְיוֹת מִגְּדוֹלֵי הַתּוֹמְכִים בִּבְנֵי הַתּוֹרָה שֶׁבַּדּוֹר. סִפֵּר ר' שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן: כְּשֶׁהַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק הָיָה מַגִּיעַ אֵלָיו לְבַקָּשַׁת צְדָקָה, הָיָה ר' דּוּנִישׁ פּוֹסֵעַ לְעֵבֶר הַכַּסֶּפֶת, פּוֹתְחָהּ בְּצָהֳלָה וְאוֹמֵר: "קַח, ר' יוֹזְל, כְּכָל שֶׁתַּחְפֹּץ". וְרַבִּי יוֹזְל זצ"ל הָיָה לוֹקֵחַ! הֲוָה עֻבְדָּא, שֶׁתַּלְמִיד חָכָם מְפֻרְסָם הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל ר' דּוּנִישׁ וּבִקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים צְדָקָה לְמַעַן מַטָּרָה נַעֲלָה, לִדְבַר מִצְוָה. הוּא בִּקֵּשׁ סְכוּם מְסֻיָּם (גָּדוֹל מְאֹד), אַךְ ר' דּוּנִישׁ נָתַן לוֹ הַרְבֵּה פָּחוֹת מֵהַסְּכוּם שֶׁבִּקֵּשׁ. אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם הָיָה מְאֻכְזָב, וּלְלֹא מַחְשָׁבָה נוֹסֶפֶת שָׁאַל שְׁאֵלָה אִישִׁית: "אֶשְׁאַל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה, ר' דּוּנִישׁ יַקִּירֵנוּ. כְּשֶׁרַבִּי יוֹזְל מִנּוֹבְהַרְדּוֹק מַגִּיעַ לְכָאן, כָּךְ אוֹמְרִים, אַתָּה פּוֹתֵחַ אֶת אוֹצְרוֹתֶיךָ וְאוֹמֵר לוֹ: 'קַח כִּרְצוֹנְךָ'. הַאִם אֲנִי פָּחוֹת חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ, אוֹ שֶׁמָּא הָעִנְיָן שֶׁלְּמַעֲנוֹ הִגַּעְתִּי פָּחוֹת חָשׁוּב מֵהַמַּטָּרוֹת שֶׁ'הַסַּבָּא' בָּא בְּגִינָן? מַדּוּעַ אוֹתִי אַתָּה פּוֹטֵר בְּפָחוֹת?"... "יִסְלַח לִי כְּבוֹדוֹ אִם אֶעֱנֶה לָכֶם תְּשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי אִם שְׁאַלְתֶּם, בְּוַדַּאי אַתֶּם מַסְכִּימִים שֶׁאָשִׁיב לָכֶם", אָמַר ר' דּוּנִישׁ בְּיִרְאַת כָּבוֹד. "בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי, הָשֵׁב תְּשׁוּבָה". "כְּשֶׁצִּלְצַלְתֶּם בַּפַּעֲמוֹן וְרָאִיתִי אֶתְכֶם, הִבְחַנְתִּי שֶׁאַתֶּם לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים נָאִים (אַתֶּם וּשְׁאַר בְּנֵי אָדָם הַמִּדַּפְּקִים עַל דַּלְתִּי). לָמָּה? מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת לָבוּשׁ כְּבוֹדוֹ בְּמַחְלָצוֹת נָאוֹת? יֵשׁ לְכָךְ סִבָּה פְּשׁוּטָה: לִפְנֵי שֶׁיְּצָאתֶם מֵהַבַּיִת, נָקֵל לְשַׁעֵר, חֲשַׁבְתֶּם לְעַצְמְכֶם: 'הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ לְעָשִׁיר כְּמוֹ ר' דּוּנִישׁ, כְּדַאי לְהִתְלַבֵּשׁ בְּמַחְלָצוֹת'. מִסְתָּמָא גַּם בִּקַּשְׁתֶּם מֵהָרַבָּנִית שֶׁתִּטְרַח לְגַהֵץ וּלְתַקֵּן אֶת הַצָּרִיךְ תִּקּוּן. כְּשֶׁכְּבָר הִגַּעְתֶּם לְיַד שַׁעַר הֶחָצֵר, נְקַשְׁתֶּם עַל הַדֶּלֶת וְקָרָאתִי לָכֶם לְהִכָּנֵס פְּנִימָה. מִיָּד הוֹשַׁטְתֶּם יָד חַמָּה לְ'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם', וּפְסַעְתֶּם אַחֲרַי בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ לַבַּיִת - לְעֵבֶר הַחֶדֶר הַפְּנִימִי. לֹא הִתְיַשַּׁבְתֶּם לְיַד הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁאֲנִי הִתְיַשַּׁבְתִּי, לֹא פְּתַחְתֶּם בְּדִבּוּר עַד שֶׁאֲנִי הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מֻפְלָאָה... כָּךְ הִתְנַהֲלוּ הָעִנְיָנִים. כְּשֶׁרָאִיתִי כָּךְ, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, מַדּוּעַ יֵשׁ לָכֶם דֶּרֶךְ אֶרֶץ כָּזוֹ כְּלַפַּי? וַהֲרֵי יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁאֵינִי אֶלָּא כְּלוּם. אֶלָּא מָה? יֵשׁ לִי כֶּסֶף. לָכֵן אַתֶּם מַחְשִׁיבִים אוֹתִי. לָמַדְתִּי מִכֶּם, שֶׁכֶּסֶף הִנּוֹ מִצְרָךְ מְכֻבָּד וּמְכַבֵּד. אִם כָּךְ, הַלֵּב שֶׁלִּי הֶחְלִיט, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְשָׁמְרוֹ לְעַצְמִי. אִם כֶּסֶף הוּא מִצְרָךְ כָּל כָּךְ חָשׁוּב, אַטְמִין אוֹתוֹ בְּכִיסִי. עַל כֵּן, קִבַּלְתֶּם פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁבִּקַּשְׁתֶּם. אֲבָל כְּשֶׁרַבִּי יוֹזְל מִנּוֹבְהַרְדּוֹק הָיָה כָּאן לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם וְדָפַק בַּדֶּלֶת - הַכֹּל הָיָה שׁוֹנֶה. מִיָּד כְּשֶׁהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְקִבֵּל אֶת רְשׁוּת הַכְּנִיסָה, הוּא נִכְנַס עַד הַחֶדֶר הַחֲמִישִׁי. הִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפָּה, וּמִיָּד הִתְחִיל לְפַזֵּם. וְהַנִּגּוּן הִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הַחֶדֶר כֻּלּוֹ, יָרַד וְצָבַט אֶת לְבָבִי: 'דּוּנִישְׁקֶע! דּוּנִישְׁקֶע! מַה יִּהְיֶה מִמְּךָ? חוּץ מִכֶּסֶף אֵין לְךָ כְּלוּם... דּוּנִישְׁקֶע!'... וְעוֹד הוֹסִיף לְהַצְלִיף בִּי תּוֹכָחָה, לְלֹא חֲשָׁשׁ מִתְּגוּבָתִי. מָה אֹמַר לְךָ? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אִבֵּד הַכֶּסֶף אֶת עֶרְכּוֹ בְּעֵינַי. הַכֶּסֶף נָמַס. הֵבַנְתִּי הֵיטֵב כִּי הַכֶּסֶף אֵינוֹ מִצְרָךְ כֹּה יָקָר, כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי תְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם. הַמָּמוֹן, כָּךְ מִסְתַּבֵּר, הִנּוֹ 'כְּלוּם אֶחָד גָּדוֹל'. מִמֵּילָא, נָתַתִּי לְרַבִּי יוֹזְל רְשׁוּת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף. שֶׁיִּקַּח הוּא אֶת הַמִּצְרָךְ הַזֶּה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ כֶּסֶף, וְיַעֲשֶׂה בּוֹ דְּבָרִים מוֹעִילִים". מְסַפְּרִים עַל גְּבִיר מִגְּדוֹלֵי הָעֲשִׁירִים בְּפוֹלִין, שֶׁנִּכְנַס לֶחָפֵץ חַיִּים וְשׂוֹחַח עִמּוֹ בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים. בֵּין דְּבָרָיו אָמַר בְּכֵנוּת, לְלֹא כָּל בּוּשָׁה, אֶת אֲשֶׁר עַל לִבּוֹ: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשִׁיר וּמַעֲנִי. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֲנִי עָשִׁיר גָּדוֹל מְאֹד, קָשֶׁה לִי לְהָבִין אֵיךְ הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּאֵלּוּ דְּבָרִים. אֵיךְ יָכוֹל לִקְרוֹת, לְמָשָׁל, שֶׁעָשִׁיר כָּמוֹנִי יִהְיֶה עָנִי בְּתוֹךְ יָמִים אֲחָדִים? וְכִי יֵהָפֵךְ הָעוֹלָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹתִי עָנִי?... הֲרֵי יֵשׁ לִי חֶשְׁבּוֹנוֹת בִּשְׁוַיְץ וּבְהוֹלַנְד... וְכִי פִּתְאוֹם בְּיוֹם אֶחָד יִפְשְׁטוּ אֶת הָרֶגֶל כָּל הַבַּנְקִים, וְהַכֹּל בִּגְלָלִי?! אֵיךְ זֶה יִקְרֶה? הֶחָפֵץ חַיִּים לֹא הִגְבִּיהַּ אֶת עֵינָיו, רַק חִיֵּךְ וְאָמַר: אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "קָשֶׁה" לְהַעֲלִים מִמְּךָ אֶת כָּל כַּסְפְּךָ בְּיוֹם אֶחָד; אֵין לוֹ אֶפְשָׁרוּת לָקַחַת מִמְּךָ אֶת הַכֶּסֶף בְּלִי לְמוֹטֵט אֶת הַבַּנְקִים... נִיחָא, אֶת הַכֶּסֶף "קָשֶׁה" לָקַחַת מִמְּךָ, אֲבָל אוֹתְךָ מֵהַכֶּסֶף הוּא יָכוֹל לָקַחַת... הַגְּבִיר נִדְהַם מֵהַתְּשׁוּבָה הַפְּשׁוּטָה, "לָקַחַת אוֹתִי מֵהַכֶּסֶף", וּבַד-בְּבַד הֵחֵל לִרְעֹד בְּכָל גּוּפוֹ, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא עוֹד תָּנוּחַ עָלָיו קִלְלַת צַדִּיק. לָמַדְנוּ, כִּי הַגְּבִיר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בַּעַל הַמָּמוֹן הָרַב, יָכוֹל לְהֵחָשֵׁב הֶעָנִי הַגָּדוֹל אִם מוֹנְעִים מִמֶּנּוּ מִשָּׁמַיִם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכַסְפּוֹ. קַל-וָחֹמֶר אִם לוֹקְחִים אוֹתוֹ לְגַמְרֵי מֵהַכֶּסֶף... לָמַדְנוּ - וְאוֹתוֹ גְּבִיר בְּחַדְרוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים בְּוַדַּאי לָמַד וְהֵבִין - גַּם אֶת מַשְׁמָעוּת הַמִּלִּים: "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי" - מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיָּד וּבַכִּיס, ה' הוּא הַנּוֹתֵן! לָכֵן הִבְטִיחַ יַעֲקֹב אָבִינוּ "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". [לְהַגִּיד! - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים]

	תולדות תשס"ח
	!עשו מתפלל מעריב לפני העמוד
	"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (כח-כב) ר' דּוּנִישׁ מִטֶּלְז ז"ל הָיָה מֵהַגְּבִירִים הַיְּחִידִים שֶׁכַּסְפָּם לֹא יָרַד לְטִמְיוֹן בַּמַּהְפֵּכָה בְּרוּסְיָה. הוּא נִשְׁאַר גְּבִיר, וְאַף הִגְדִּיל אֶת רְוָחָיו. שְׁמוֹ נוֹדַע כִּירֵא שָׁמַיִם גָּדוֹל וּכְבַעַל חֶסֶד מְפֻרְסָם. בְּסוֹף יָמָיו עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִתְגּוֹרֵר בְּתֵל אָבִיב וְנִפְטַר בָּאָרֶץ. רַבִּים וְטוֹבִים הָיוּ נוֹקְשִׁים עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ לִצְדָקָה, וְנַעֲנִים בְּיָד רְחָבָה וּפְתוּחָה. הוּא זָכָה לִהְיוֹת מִגְּדוֹלֵי הַתּוֹמְכִים בִּבְנֵי הַתּוֹרָה שֶׁבַּדּוֹר. סִפֵּר ר' שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן: כְּשֶׁהַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק הָיָה מַגִּיעַ אֵלָיו לְבַקָּשַׁת צְדָקָה, הָיָה ר' דּוּנִישׁ פּוֹסֵעַ לְעֵבֶר הַכַּסֶּפֶת, פּוֹתְחָהּ בְּצָהֳלָה וְאוֹמֵר: "קַח, ר' יוֹזְל, כְּכָל שֶׁתַּחְפֹּץ". וְרַבִּי יוֹזְל זצ"ל הָיָה לוֹקֵחַ! הֲוָה עֻבְדָּא, שֶׁתַּלְמִיד חָכָם מְפֻרְסָם הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל ר' דּוּנִישׁ וּבִקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים צְדָקָה לְמַעַן מַטָּרָה נַעֲלָה, לִדְבַר מִצְוָה. הוּא בִּקֵּשׁ סְכוּם מְסֻיָּם (גָּדוֹל מְאֹד), אַךְ ר' דּוּנִישׁ נָתַן לוֹ הַרְבֵּה פָּחוֹת מֵהַסְּכוּם שֶׁבִּקֵּשׁ. אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם הָיָה מְאֻכְזָב, וּלְלֹא מַחְשָׁבָה נוֹסֶפֶת שָׁאַל שְׁאֵלָה אִישִׁית: "אֶשְׁאַל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה, ר' דּוּנִישׁ יַקִּירֵנוּ. כְּשֶׁרַבִּי יוֹזְל מִנּוֹבְהַרְדּוֹק מַגִּיעַ לְכָאן, כָּךְ אוֹמְרִים, אַתָּה פּוֹתֵחַ אֶת אוֹצְרוֹתֶיךָ וְאוֹמֵר לוֹ: 'קַח כִּרְצוֹנְךָ'. הַאִם אֲנִי פָּחוֹת חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ, אוֹ שֶׁמָּא הָעִנְיָן שֶׁלְּמַעֲנוֹ הִגַּעְתִּי פָּחוֹת חָשׁוּב מֵהַמַּטָּרוֹת שֶׁ'הַסַּבָּא' בָּא בְּגִינָן? מַדּוּעַ אוֹתִי אַתָּה פּוֹטֵר בְּפָחוֹת?"... "יִסְלַח לִי כְּבוֹדוֹ אִם אֶעֱנֶה לָכֶם תְּשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי אִם שְׁאַלְתֶּם, בְּוַדַּאי אַתֶּם מַסְכִּימִים שֶׁאָשִׁיב לָכֶם", אָמַר ר' דּוּנִישׁ בְּיִרְאַת כָּבוֹד. "בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי, הָשֵׁב תְּשׁוּבָה". "כְּשֶׁצִּלְצַלְתֶּם בַּפַּעֲמוֹן וְרָאִיתִי אֶתְכֶם, הִבְחַנְתִּי שֶׁאַתֶּם לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים נָאִים (אַתֶּם וּשְׁאַר בְּנֵי אָדָם הַמִּדַּפְּקִים עַל דַּלְתִּי). לָמָּה? מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת לָבוּשׁ כְּבוֹדוֹ בְּמַחְלָצוֹת נָאוֹת? יֵשׁ לְכָךְ סִבָּה פְּשׁוּטָה: לִפְנֵי שֶׁיְּצָאתֶם מֵהַבַּיִת, נָקֵל לְשַׁעֵר, חֲשַׁבְתֶּם לְעַצְמְכֶם: 'הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ לְעָשִׁיר כְּמוֹ ר' דּוּנִישׁ, כְּדַאי לְהִתְלַבֵּשׁ בְּמַחְלָצוֹת'. מִסְתָּמָא גַּם בִּקַּשְׁתֶּם מֵהָרַבָּנִית שֶׁתִּטְרַח לְגַהֵץ וּלְתַקֵּן אֶת הַצָּרִיךְ תִּקּוּן. כְּשֶׁכְּבָר הִגַּעְתֶּם לְיַד שַׁעַר הֶחָצֵר, נְקַשְׁתֶּם עַל הַדֶּלֶת וְקָרָאתִי לָכֶם לְהִכָּנֵס פְּנִימָה. מִיָּד הוֹשַׁטְתֶּם יָד חַמָּה לְ'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם', וּפְסַעְתֶּם אַחֲרַי בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ לַבַּיִת - לְעֵבֶר הַחֶדֶר הַפְּנִימִי. לֹא הִתְיַשַּׁבְתֶּם לְיַד הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁאֲנִי הִתְיַשַּׁבְתִּי, לֹא פְּתַחְתֶּם בְּדִבּוּר עַד שֶׁאֲנִי הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מֻפְלָאָה... כָּךְ הִתְנַהֲלוּ הָעִנְיָנִים. כְּשֶׁרָאִיתִי כָּךְ, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, מַדּוּעַ יֵשׁ לָכֶם דֶּרֶךְ אֶרֶץ כָּזוֹ כְּלַפַּי? וַהֲרֵי יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁאֵינִי אֶלָּא כְּלוּם. אֶלָּא מָה? יֵשׁ לִי כֶּסֶף. לָכֵן אַתֶּם מַחְשִׁיבִים אוֹתִי. לָמַדְתִּי מִכֶּם, שֶׁכֶּסֶף הִנּוֹ מִצְרָךְ מְכֻבָּד וּמְכַבֵּד. אִם כָּךְ, הַלֵּב שֶׁלִּי הֶחְלִיט, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְשָׁמְרוֹ לְעַצְמִי. אִם כֶּסֶף הוּא מִצְרָךְ כָּל כָּךְ חָשׁוּב, אַטְמִין אוֹתוֹ בְּכִיסִי. עַל כֵּן, קִבַּלְתֶּם פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁבִּקַּשְׁתֶּם. אֲבָל כְּשֶׁרַבִּי יוֹזְל מִנּוֹבְהַרְדּוֹק הָיָה כָּאן לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם וְדָפַק בַּדֶּלֶת - הַכֹּל הָיָה שׁוֹנֶה. מִיָּד כְּשֶׁהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְקִבֵּל אֶת רְשׁוּת הַכְּנִיסָה, הוּא נִכְנַס עַד הַחֶדֶר הַחֲמִישִׁי. הִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפָּה, וּמִיָּד הִתְחִיל לְפַזֵּם. וְהַנִּגּוּן הִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הַחֶדֶר כֻּלּוֹ, יָרַד וְצָבַט אֶת לְבָבִי: 'דּוּנִישְׁקֶע! דּוּנִישְׁקֶע! מַה יִּהְיֶה מִמְּךָ? חוּץ מִכֶּסֶף אֵין לְךָ כְּלוּם... דּוּנִישְׁקֶע!'... וְעוֹד הוֹסִיף לְהַצְלִיף בִּי תּוֹכָחָה, לְלֹא חֲשָׁשׁ מִתְּגוּבָתִי. מָה אֹמַר לְךָ? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אִבֵּד הַכֶּסֶף אֶת עֶרְכּוֹ בְּעֵינַי. הַכֶּסֶף נָמַס. הֵבַנְתִּי הֵיטֵב כִּי הַכֶּסֶף אֵינוֹ מִצְרָךְ כֹּה יָקָר, כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי תְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם. הַמָּמוֹן, כָּךְ מִסְתַּבֵּר, הִנּוֹ 'כְּלוּם אֶחָד גָּדוֹל'. מִמֵּילָא, נָתַתִּי לְרַבִּי יוֹזְל רְשׁוּת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף. שֶׁיִּקַּח הוּא אֶת הַמִּצְרָךְ הַזֶּה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ כֶּסֶף, וְיַעֲשֶׂה בּוֹ דְּבָרִים מוֹעִילִים". מְסַפְּרִים עַל גְּבִיר מִגְּדוֹלֵי הָעֲשִׁירִים בְּפוֹלִין, שֶׁנִּכְנַס לֶחָפֵץ חַיִּים וְשׂוֹחַח עִמּוֹ בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים. בֵּין דְּבָרָיו אָמַר בְּכֵנוּת, לְלֹא כָּל בּוּשָׁה, אֶת אֲשֶׁר עַל לִבּוֹ: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשִׁיר וּמַעֲנִי. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֲנִי עָשִׁיר גָּדוֹל מְאֹד, קָשֶׁה לִי לְהָבִין אֵיךְ הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּאֵלּוּ דְּבָרִים. אֵיךְ יָכוֹל לִקְרוֹת, לְמָשָׁל, שֶׁעָשִׁיר כָּמוֹנִי יִהְיֶה עָנִי בְּתוֹךְ יָמִים אֲחָדִים? וְכִי יֵהָפֵךְ הָעוֹלָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹתִי עָנִי?... הֲרֵי יֵשׁ לִי חֶשְׁבּוֹנוֹת בִּשְׁוַיְץ וּבְהוֹלַנְד... וְכִי פִּתְאוֹם בְּיוֹם אֶחָד יִפְשְׁטוּ אֶת הָרֶגֶל כָּל הַבַּנְקִים, וְהַכֹּל בִּגְלָלִי?! אֵיךְ זֶה יִקְרֶה? הֶחָפֵץ חַיִּים לֹא הִגְבִּיהַּ אֶת עֵינָיו, רַק חִיֵּךְ וְאָמַר: אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "קָשֶׁה" לְהַעֲלִים מִמְּךָ אֶת כָּל כַּסְפְּךָ בְּיוֹם אֶחָד; אֵין לוֹ אֶפְשָׁרוּת לָקַחַת מִמְּךָ אֶת הַכֶּסֶף בְּלִי לְמוֹטֵט אֶת הַבַּנְקִים... נִיחָא, אֶת הַכֶּסֶף "קָשֶׁה" לָקַחַת מִמְּךָ, אֲבָל אוֹתְךָ מֵהַכֶּסֶף הוּא יָכוֹל לָקַחַת... הַגְּבִיר נִדְהַם מֵהַתְּשׁוּבָה הַפְּשׁוּטָה, "לָקַחַת אוֹתִי מֵהַכֶּסֶף", וּבַד-בְּבַד הֵחֵל לִרְעֹד בְּכָל גּוּפוֹ, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא עוֹד תָּנוּחַ עָלָיו קִלְלַת צַדִּיק. לָמַדְנוּ, כִּי הַגְּבִיר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בַּעַל הַמָּמוֹן הָרַב, יָכוֹל לְהֵחָשֵׁב הֶעָנִי הַגָּדוֹל אִם מוֹנְעִים מִמֶּנּוּ מִשָּׁמַיִם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכַסְפּוֹ. קַל-וָחֹמֶר אִם לוֹקְחִים אוֹתוֹ לְגַמְרֵי מֵהַכֶּסֶף... לָמַדְנוּ - וְאוֹתוֹ גְּבִיר בְּחַדְרוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים בְּוַדַּאי לָמַד וְהֵבִין - גַּם אֶת מַשְׁמָעוּת הַמִּלִּים: "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי" - מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיָּד וּבַכִּיס, ה' הוּא הַנּוֹתֵן! לָכֵן הִבְטִיחַ יַעֲקֹב אָבִינוּ "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". [לְהַגִּיד! - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים]