Otzarot-Article

"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (י-ג) מוּבָא בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי: "לְמוּדִין הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין. אַבְרָהָם צִדֵּק עָלָיו אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר'. יַעֲקֹב צִדֵּק עָלָיו אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר 'קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת'... אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אַהֲרֹן אָחִי, לֹא מֵתוּ בָּנֶיךָ אֶלָּא בִּשְׁבִיל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם... וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע אַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו יְדוּעֵי הַמָּקוֹם הֵן, שָׁתַק וְקִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ, כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו וְשׁוֹתֵק, סִימָן יָפֶה לוֹ".

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי בִּדְרָשָׁתוֹ: אָדָם סוֹבֵל - יֵשׁ לוֹ טְרוּנְיָה, יֵשׁ לוֹ טְעָנוֹת. אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה תּוֹעֶלֶת יְכוֹלָה לִצְמֹחַ מִכָּךְ... אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר:

נַפּוֹלְיוֹן כָּבַשׁ חֲלָקִים נִרְחָבִים בְּשִׁטְחֵי אֵירוֹפָּה. אַחַר כָּךְ הֶחְלִיט לְהַמְשִׁיךְ וְלִכְבֹּשׁ אֶת רוּסְיָה.

כַּאֲשֶׁר הֵחֵל הַקְּרָב הַנּוֹסָף, הַחֹרֶף כְּבָר הָיָה בִּתְחִלָּתוֹ. וּמִי לֹא יוֹדֵעַ שֶׁבְּרוּסְיָה הַחֹרֶף קָשֶׁה מְאֹד? עָרַךְ נַפּוֹלְיוֹן מָצוֹר עַל אַחַת הֶעָרִים, וְלֹא צָלְחָה דַּרְכּוֹ. שָׁבוּעַ-שְׁבוּעַיִם שֶׁל מָצוֹר, וְהֵם לֹא נִכְנְעוּ. הַשְּׁלָגִים שֶׁהֵחֵלּוּ לָרֶדֶת הָיוּ בְּעוֹכְרָיו שֶׁל נַפּוֹלְיוֹן הַגָּדוֹל. בֹּקֶר אֶחָד נִכְנַס אֵלָיו הַגֶּנֶרָל וְאָמַר: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַמַּצָּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ כָּךְ. אוֹ שֶׁנַּצְלִיחַ לְהִתְקַדֵּם אוֹ שֶׁנַּעֲזֹב אֶת הַשֶּׁטַח, כִּי הַחַיָּלִים הַמִּתְבַּצְּרִים בַּשָּׂדוֹת הַפְּתוּחִים כְּבָר מַתְחִילִים לְהִתְמָרֵד".

אָמַר לוֹ נַפּוֹלְיוֹן: "חָשַׁבְתִּי עַל הַמַּצָּב וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי וְאַתָּה נִפְשֹׁט אֶת בִּגְדֵי הַצָּבָא שֶׁלָּנוּ, נִתְלַבֵּשׁ כַּאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, כְּאִכָּרִים, וְנִתְגַּנֵּב לְתוֹךְ עִיר הָאוֹיֵב. נִשְׁמַע מִקָּרוֹב מַה מַּצָּבָם. אִם נַבְחִין שֶׁהֵם מְסֻדָּרִים וַעֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל - נַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. וְאִם לֹא, נֵדַע כִּי בְּקָרוֹב הֵם עֲתִידִים לִפֹּל בְּיָדֵינוּ, וּנְעוֹדֵד אֶת הַחַיָּלִים".

הַשְּׁנַיִם אָכֵן הִתְלַבְּשׁוּ כַּאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים. יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, פָּסְעוּ בִּשְׁבִילִים צְדָדִיִּים לְתוֹךְ הָעִיר עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לְמִסְעָדָה בְּמֶרְכַּז הָעֲיָרָה וְהִתְיַשְּׁבוּ. הֵם שָׁמְעוּ כֵּיצַד חַיָּלֵי הָעִיר מְשׂוֹחֲחִים זֶה עִם זֶה: "מַה יִּהְיֶה הַסּוֹף? הַמִּטְבָּח הִתְרוֹקֵן, כְּבָר שָׁבוּעַ שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי לֶחֶם. עוֹד נָמוּת בָּרָעָב"... אָמַר הַשֵּׁנִי: "שָׁבוּעַ?! אֲנִי לֹא אָכַלְתִּי לֶחֶם טָרִי כְּבָר שְׁבוּעַיִם". נַפּוֹלְיוֹן שָׁמַע - וְהִתְעוֹדֵד.

לְפֶתַע אָמַר אַחַד הַחַיָּלִים הַיּוֹשְׁבִים בַּמִּסְעָדָה לַקָּצִין שֶׁלּוֹ: "הָאִישׁ הַזֶּה, שָׁם בְּצִדֵּי הַחֶדֶר, הוּא נַפּוֹלְיוֹן"...

"מַה פִּתְאוֹם? אַתָּה מְשֻׁגָּע?!" תָּמַהּ הַקָּצִין.

"פַּעַם בִּקַּרְתִּי בְּעִיר פְּלוֹנִית בְּשָׁעָה שֶׁנַּפּוֹלְיוֹן עָרַךְ מִסְדָּר צְבָאִי. רְאִיתִיו, זֶה הוּא..." שָׁמְעוּ זֹאת נַפּוֹלְיוֹן וְהַגֶּנֶרָל - וְנֶחְרְדוּ.

הִמְשִׁיךְ הַחַיָּל וְחִזֵּק אֶת דְּבָרָיו. אָמַר בְּקוֹל: "אַתָּה לֹא חַיָּב לְהַאֲמִין לִי, אֲבָל מָה אִכְפַּת לְךָ? תִּגַּשׁ אֵלָיו וּתְבַקֵּשׁ שֶׁיַּצִּיג פַּסְפּוֹרְט"... תָּאֲרוּ לָכֶם לְאֵיזֶה מַצָּב נוֹרָא נִקְלַע נַפּוֹלְיוֹן.

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הִתְעַשֵּׁת הַגֶּנֶרָל שֶׁל נַפּוֹלְיוֹן, וְהֵחֵל לִצְעֹק עָלָיו מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשֻּׁלְחָן: "אוּלַי כְּבָר תָּבִיא לִי אֶת כּוֹס הַבִּירָה? לָמָּה לֹא הֵבֵאתָ לִי אוֹתָהּ עֲדַיִן?! הֵיכָן הַכֶּסֶף שֶׁנָּתַתִּי לְךָ, הַאִם הִכְנַסְתָּ אוֹתוֹ לְכִיסְךָ?..."

יוֹשְׁבֵי הַמִּסְעָדָה הֵחֵלּוּ לִצְחֹק מְלֹא פִּיהֶם: "אֵיזֶה נַפּוֹלְיוֹן הוּא מְדַמְיֵן, כַּנִּרְאֶה הָרָעָב מְשַׁבֵּשׁ אֶת דַּעְתּוֹ"...

נַפּוֹלְיוֹן קָם מִמְּקוֹמוֹ, 'הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הַבִּירָה', וְהֶעֱמִיד פָּנִים כְּנוֹפֵל... נִגַּשׁ אֵלָיו הַגֶּנֶרָל וְהִכָּה אוֹתוֹ: "אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתְךָ יוֹתֵר אִתִּי..." וְכָךְ, בְּתוֹךְ כָּל הַהֲמֻלָּה שֶׁיָּצְרוּ, יָצְאוּ הַשְּׁנַיִם מֵהַמִּסְעָדָה וְנִמְלְטוּ מֵהַמָּקוֹם כָּל עוֹד רוּחָם בָּם.

כְּשֶׁשָּׁבוּ לַמַּחֲנֶה, נִגַּשׁ הַגֶּנֶרָל לַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, סְלַח לִי. נָתַתִּי לְךָ מַכּוֹת, בִּיַּשְׁתִּי וּבִזִּיתִי אוֹתְךָ..."

"מָה?! הַאִם אַתָּה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה? הֲרֵי הִצַּלְתָּ אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי. אִלּוּ לֹא הָיִיתָ מְכַבֵּד אוֹתִי בְּמָנָה אַחַת אַפַּיִם, כְּבָר הָיִיתִי מִזְּמַן תָּלוּי עַל עֵץ... תּוֹדָה רַבָּה עַל הַבּוּשָׁה שֶׁבִּיַּשְׁתָּ אוֹתִי וְעַל הַמַּכּוֹת שֶׁנָּתַתָּ לִי!"

מוּסַר הַהַשְׂכֵּל מֵהַסִּפּוּר? לִפְעָמִים מְקַבְּלִים מֵהַקָּבָּ"ה כַּמָּה סְטִירוֹת לֶחִי, וְיֵשׁ טְרוּנְיָה. אֲבָל, חֲבִיבִי, אֵינְךָ יוֹדֵעַ מִמָּה הִצִּיל אוֹתְךָ הַצַּעַר. עָטְפוּ אוֹתְךָ בְּאֵיזוֹ בּוּשָׁה וּבְבִזָּיוֹן גָּדוֹל?! - אֵינְךָ יוֹדֵעַ כַּמָּה הִרְוַחְתָּ!

"כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" (מִשְׁלֵי ג-יב), אַשְׁרֵי מִי שֶׁאַבָּא אוֹהֵב מוֹכִיחַ אוֹתוֹ. אִם בְּנֵי אָדָם הָיוּ מַרְגִּישִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַבָּא - "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם" - לֹא הָיוּ מִתְעַסְּקִים כֹּה רַבּוֹת בִּתְלוּנוֹת מְיֻתָּרוֹת עַל מַצָּבָם הֶעָגוּם, אֶלָּא "מְשַׁעְבְּדִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם". מֻכְרָחִים לְהָבִין, שֶׁאֲנַחְנוּ בְּיָדָיו יִתְבָּרַךְ. הַכֹּל בְּיָדוֹ: הַחַיִּים, הַבְּרִיאוּת, הַיְּלָדִים. הַכֹּל שֶׁלּוֹ, הָאָדָם רַק כְּ'שַׁמָּשׁ', כְּשׁוֹמֵר עַל הָרְכוּשׁ שֶׁל הַקָּבָּ"ה וְלֹא יוֹתֵר, וּמַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה - יַעֲשֶׂה. וַה' רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ רַק שִׁעְבּוּד הַלֵּב. הִתְנַהֲגוּת זוֹ שָׁוָה הָמוֹן, כִּי כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר מֵהַמִּדְרָשׁ, "לְמוּדִין הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין". וַה' יוֹשִׁיעֵנוּ בִּמְהֵרָה. (לְהַגִּיד - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)

	חיי שרה תשס"ח
	של מי האוצר
	"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (י-ג) מוּבָא בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי: "לְמוּדִין הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (י-ג) מוּבָא בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי: "לְמוּדִין הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין. אַבְרָהָם צִדֵּק עָלָיו אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר'. יַעֲקֹב צִדֵּק עָלָיו אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר 'קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת'... אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אַהֲרֹן אָחִי, לֹא מֵתוּ בָּנֶיךָ אֶלָּא בִּשְׁבִיל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם... וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע אַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו יְדוּעֵי הַמָּקוֹם הֵן, שָׁתַק וְקִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ, כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו וְשׁוֹתֵק, סִימָן יָפֶה לוֹ". אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי בִּדְרָשָׁתוֹ: אָדָם סוֹבֵל - יֵשׁ לוֹ טְרוּנְיָה, יֵשׁ לוֹ טְעָנוֹת. אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה תּוֹעֶלֶת יְכוֹלָה לִצְמֹחַ מִכָּךְ... אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר: נַפּוֹלְיוֹן כָּבַשׁ חֲלָקִים נִרְחָבִים בְּשִׁטְחֵי אֵירוֹפָּה. אַחַר כָּךְ הֶחְלִיט לְהַמְשִׁיךְ וְלִכְבֹּשׁ אֶת רוּסְיָה. כַּאֲשֶׁר הֵחֵל הַקְּרָב הַנּוֹסָף, הַחֹרֶף כְּבָר הָיָה בִּתְחִלָּתוֹ. וּמִי לֹא יוֹדֵעַ שֶׁבְּרוּסְיָה הַחֹרֶף קָשֶׁה מְאֹד? עָרַךְ נַפּוֹלְיוֹן מָצוֹר עַל אַחַת הֶעָרִים, וְלֹא צָלְחָה דַּרְכּוֹ. שָׁבוּעַ-שְׁבוּעַיִם שֶׁל מָצוֹר, וְהֵם לֹא נִכְנְעוּ. הַשְּׁלָגִים שֶׁהֵחֵלּוּ לָרֶדֶת הָיוּ בְּעוֹכְרָיו שֶׁל נַפּוֹלְיוֹן הַגָּדוֹל. בֹּקֶר אֶחָד נִכְנַס אֵלָיו הַגֶּנֶרָל וְאָמַר: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַמַּצָּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ כָּךְ. אוֹ שֶׁנַּצְלִיחַ לְהִתְקַדֵּם אוֹ שֶׁנַּעֲזֹב אֶת הַשֶּׁטַח, כִּי הַחַיָּלִים הַמִּתְבַּצְּרִים בַּשָּׂדוֹת הַפְּתוּחִים כְּבָר מַתְחִילִים לְהִתְמָרֵד". אָמַר לוֹ נַפּוֹלְיוֹן: "חָשַׁבְתִּי עַל הַמַּצָּב וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי וְאַתָּה נִפְשֹׁט אֶת בִּגְדֵי הַצָּבָא שֶׁלָּנוּ, נִתְלַבֵּשׁ כַּאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, כְּאִכָּרִים, וְנִתְגַּנֵּב לְתוֹךְ עִיר הָאוֹיֵב. נִשְׁמַע מִקָּרוֹב מַה מַּצָּבָם. אִם נַבְחִין שֶׁהֵם מְסֻדָּרִים וַעֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל - נַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. וְאִם לֹא, נֵדַע כִּי בְּקָרוֹב הֵם עֲתִידִים לִפֹּל בְּיָדֵינוּ, וּנְעוֹדֵד אֶת הַחַיָּלִים". הַשְּׁנַיִם אָכֵן הִתְלַבְּשׁוּ כַּאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים. יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, פָּסְעוּ בִּשְׁבִילִים צְדָדִיִּים לְתוֹךְ הָעִיר עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לְמִסְעָדָה בְּמֶרְכַּז הָעֲיָרָה וְהִתְיַשְּׁבוּ. הֵם שָׁמְעוּ כֵּיצַד חַיָּלֵי הָעִיר מְשׂוֹחֲחִים זֶה עִם זֶה: "מַה יִּהְיֶה הַסּוֹף? הַמִּטְבָּח הִתְרוֹקֵן, כְּבָר שָׁבוּעַ שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי לֶחֶם. עוֹד נָמוּת בָּרָעָב"... אָמַר הַשֵּׁנִי: "שָׁבוּעַ?! אֲנִי לֹא אָכַלְתִּי לֶחֶם טָרִי כְּבָר שְׁבוּעַיִם". נַפּוֹלְיוֹן שָׁמַע - וְהִתְעוֹדֵד. לְפֶתַע אָמַר אַחַד הַחַיָּלִים הַיּוֹשְׁבִים בַּמִּסְעָדָה לַקָּצִין שֶׁלּוֹ: "הָאִישׁ הַזֶּה, שָׁם בְּצִדֵּי הַחֶדֶר, הוּא נַפּוֹלְיוֹן"... "מַה פִּתְאוֹם? אַתָּה מְשֻׁגָּע?!" תָּמַהּ הַקָּצִין. "פַּעַם בִּקַּרְתִּי בְּעִיר פְּלוֹנִית בְּשָׁעָה שֶׁנַּפּוֹלְיוֹן עָרַךְ מִסְדָּר צְבָאִי. רְאִיתִיו, זֶה הוּא..." שָׁמְעוּ זֹאת נַפּוֹלְיוֹן וְהַגֶּנֶרָל - וְנֶחְרְדוּ. הִמְשִׁיךְ הַחַיָּל וְחִזֵּק אֶת דְּבָרָיו. אָמַר בְּקוֹל: "אַתָּה לֹא חַיָּב לְהַאֲמִין לִי, אֲבָל מָה אִכְפַּת לְךָ? תִּגַּשׁ אֵלָיו וּתְבַקֵּשׁ שֶׁיַּצִּיג פַּסְפּוֹרְט"... תָּאֲרוּ לָכֶם לְאֵיזֶה מַצָּב נוֹרָא נִקְלַע נַפּוֹלְיוֹן. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הִתְעַשֵּׁת הַגֶּנֶרָל שֶׁל נַפּוֹלְיוֹן, וְהֵחֵל לִצְעֹק עָלָיו מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשֻּׁלְחָן: "אוּלַי כְּבָר תָּבִיא לִי אֶת כּוֹס הַבִּירָה? לָמָּה לֹא הֵבֵאתָ לִי אוֹתָהּ עֲדַיִן?! הֵיכָן הַכֶּסֶף שֶׁנָּתַתִּי לְךָ, הַאִם הִכְנַסְתָּ אוֹתוֹ לְכִיסְךָ?..." יוֹשְׁבֵי הַמִּסְעָדָה הֵחֵלּוּ לִצְחֹק מְלֹא פִּיהֶם: "אֵיזֶה נַפּוֹלְיוֹן הוּא מְדַמְיֵן, כַּנִּרְאֶה הָרָעָב מְשַׁבֵּשׁ אֶת דַּעְתּוֹ"... נַפּוֹלְיוֹן קָם מִמְּקוֹמוֹ, 'הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הַבִּירָה', וְהֶעֱמִיד פָּנִים כְּנוֹפֵל... נִגַּשׁ אֵלָיו הַגֶּנֶרָל וְהִכָּה אוֹתוֹ: "אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתְךָ יוֹתֵר אִתִּי..." וְכָךְ, בְּתוֹךְ כָּל הַהֲמֻלָּה שֶׁיָּצְרוּ, יָצְאוּ הַשְּׁנַיִם מֵהַמִּסְעָדָה וְנִמְלְטוּ מֵהַמָּקוֹם כָּל עוֹד רוּחָם בָּם. כְּשֶׁשָּׁבוּ לַמַּחֲנֶה, נִגַּשׁ הַגֶּנֶרָל לַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, סְלַח לִי. נָתַתִּי לְךָ מַכּוֹת, בִּיַּשְׁתִּי וּבִזִּיתִי אוֹתְךָ..." "מָה?! הַאִם אַתָּה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה? הֲרֵי הִצַּלְתָּ אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי. אִלּוּ לֹא הָיִיתָ מְכַבֵּד אוֹתִי בְּמָנָה אַחַת אַפַּיִם, כְּבָר הָיִיתִי מִזְּמַן תָּלוּי עַל עֵץ... תּוֹדָה רַבָּה עַל הַבּוּשָׁה שֶׁבִּיַּשְׁתָּ אוֹתִי וְעַל הַמַּכּוֹת שֶׁנָּתַתָּ לִי!" מוּסַר הַהַשְׂכֵּל מֵהַסִּפּוּר? לִפְעָמִים מְקַבְּלִים מֵהַקָּבָּ"ה כַּמָּה סְטִירוֹת לֶחִי, וְיֵשׁ טְרוּנְיָה. אֲבָל, חֲבִיבִי, אֵינְךָ יוֹדֵעַ מִמָּה הִצִּיל אוֹתְךָ הַצַּעַר. עָטְפוּ אוֹתְךָ בְּאֵיזוֹ בּוּשָׁה וּבְבִזָּיוֹן גָּדוֹל?! - אֵינְךָ יוֹדֵעַ כַּמָּה הִרְוַחְתָּ! "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" (מִשְׁלֵי ג-יב), אַשְׁרֵי מִי שֶׁאַבָּא אוֹהֵב מוֹכִיחַ אוֹתוֹ. אִם בְּנֵי אָדָם הָיוּ מַרְגִּישִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַבָּא - "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם" - לֹא הָיוּ מִתְעַסְּקִים כֹּה רַבּוֹת בִּתְלוּנוֹת מְיֻתָּרוֹת עַל מַצָּבָם הֶעָגוּם, אֶלָּא "מְשַׁעְבְּדִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם". מֻכְרָחִים לְהָבִין, שֶׁאֲנַחְנוּ בְּיָדָיו יִתְבָּרַךְ. הַכֹּל בְּיָדוֹ: הַחַיִּים, הַבְּרִיאוּת, הַיְּלָדִים. הַכֹּל שֶׁלּוֹ, הָאָדָם רַק כְּ'שַׁמָּשׁ', כְּשׁוֹמֵר עַל הָרְכוּשׁ שֶׁל הַקָּבָּ"ה וְלֹא יוֹתֵר, וּמַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה - יַעֲשֶׂה. וַה' רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ רַק שִׁעְבּוּד הַלֵּב. הִתְנַהֲגוּת זוֹ שָׁוָה הָמוֹן, כִּי כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר מֵהַמִּדְרָשׁ, "לְמוּדִין הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין". וַה' יוֹשִׁיעֵנוּ בִּמְהֵרָה. (לְהַגִּיד - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)